וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה: וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם: וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם: וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ: (בראשית מג ל-לד).1
בראשית רבה צב ה פרשת מקץ – וישבו, ויתמהו, וישתו וישכרו
"וישבו לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו" (בראשית מג לג) – נטל את הגביע והיה עושה עצמו כמערים ומריח בגביע.2 אמר: יהודה שהוא מלך יושב בראש,3 ראובן שהוא בכור ישב שני לו, וכן כולם. אמר: אני אין לי אֵם ובנימין לו אֵם, כשילדתו אמו – מתה. בשל כך, יבוא ויתן ראשו אצלי. לפיכך: "ויתמהו האנשים איש אל רעהו".4
"ותרב משאת בנימין ממשאת כולם חמש ידות" – נתן לו יוסף ונתנה לו אסנת, נתן לו מנשה, נתן לו אפרים, וחילק עם אחיו, זהו שכתוב: "ותרב משאת בנימין ממשאות כולם".5
"וישתו וישכרו עמו" – עמו שתו, אבל חוץ ממנו לא שתו, שאמר ר' לוי: כל כ"ב שנה שלא ראה אותם לא טעם טעם יין – אף הם לא טעמו טעם יין עד שראו אותו. זהו שכתוב: "וישתו וישכרו עמו" – עמו שתו, חוץ ממנו לא שתו.6
רבי בחיי בן אשר בראשית מג לג – הדיבור הסמוי בהיכר הקולות למבין בחכמה
ויש לשאול: מה היה מחשבתם בגביע? אם תאמר שהיה אצלם הגביע ההוא כמעשה הכלים העשויים לשעות או בחכמת הכוכבים והמזלות, בכל ארץ מצרים הורגלו בזה הרבה ולא היה להם לתמוה בזה.7 אבל נראה שהיתה חכמה מחודשת אצלם בהיכר הקולות, שהרי ידוע הוא כי בקול מתערב בו הדבור למי שיבין החכמה, וכן אמרו: קול ורוח ודבור,8 וכמו שאמרו רז"ל בקול הנשמע בשיבולים בימי ניסן בשעה שאין הרוח מנשבת, כי אותה תנועה הוא שבח והודאה להקב"ה, והוא שאמרו רז"ל: (פרקי שירה פ"ג) מנין שהשבלים אומרים שירה, שנאמר: "יתרועעו אף ישירו" (תהלים סה יד).9 ובאותה תנועה יש קול, ובאותו הקול מתערב בו דבור למבין החכמה ההיא. ועל כן היו אחי יוסף חושבים כי בהכאת הגביע היה הדבור מתערב עם הקול, ואין הדבור נשמע ומובן כי אם לבעל החכמה לבדה, ועל כן אמר: "ויתמהו האנשים איש אל רעהו", כי לא היה הענין מן החכמות המצויות ביניהם רק היתה חכמה מחודשה והיו תמהים עליה.10
רד"ק בראשית מג לג-לד – פשר התמיהה
"וישבו לפניו" – כמו שצוה הוא להושיבם הבכור כבכורתו: "ויתמהו" – כי איך היה מכיר אנשים שנולדו כולם כשבע שנים11 מי גדול מחבירו, וזה היה תמוה בעיניהם. ובבראשית רבה: נטל הגביע ועשה עצמו כמריח ואמר יהודה שהוא מלך ישב בראש, ראובן שהוא בכור שני לו וכן כולם, ואמר בנימין לית ליה אמא ואנא לית לי אמא לישב גבאי, לפיכך ויתמהו האנשים … 12
וכל זה הקירוב שקִרְבָם ושכִּבְּדָם חשבו הם כי היה עושה חלף מה שהקניטם וציערם, ובנימין היה מחבב יותר לפי שהביאו מארצו והפרידו מאביו ללא דבר, והיה מֵפִיס דעתו בזה:13
העמק דבר בראשית מג לד פרשת מקץ – סעודת מצווה
וישכרו עמו. יותר ממה שאמר יוסף כי אתי יאכלו וגו', ללמד שהיה בצוותא בשמחה עמהם.14
ספורנו בראשית מג לד פרשת מקץ פרק מג – נסחפו בשתייה
"וישכרו עמו". במיני יין מלכות רב שנתן לפניהם שלא היו מורגלים בהם. ולא השגיחו שלא לשתות כל צרכם מן הראשון,15 כאשר ראוי לעשות לכל סועד עם הגדולים, כאמרו: "כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך" (משלי כג א).16
משך חכמה בראשית מג לד פרשת מקץ – במכוון עשה יוסף
"וישתו וישכרו עמו". סיפר זה הכתוב כי במכוון עשה זה יוסף, שכאשר יאמר שבנימין גנב הגביע, איך יקחהו לגנב בתוך ביתו לעבד, ומי הוא המחזיק גנב בתוך ביתו?! לכן שתו יין, ויאמר 'שהרבה יין עושה' (סוטה משנה ז א), ומחמת שהיה שתוי ומלא יין חמד הגביע אשר ינחש בו יוסף. אך הם יצאו כאור הבוקר (מד, ג), וישנו בלילה אחר הסעודה, ואילו שתו יין הלא שינה מפיגתם! לכן "וישכרו עמו" – ששתו יותר מרביעית כדי לשכר, ואין שינה מפיגתו, אדרבא! כל שכן ששינה משכרתו, כדאמר בעירובין דף סד עמוד ב.17
אור החיים בראשית מד א פרשת מקץ – בראייה של הבוקר שלמחרת
"מלא את אמתחות האנשים אוכל … ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטון וגו' ".18 צריך לדעת טעם יוסף בעניינים אלו. ואם לצערם הלא מעשיו מוכיחים כי גמר בלבו השלום ואכל ושתה עמהם והראה להם שלום. ואולי כי נתכוין לג' דברים. האחד, כדי שיכופר להם עון הגניבה שגנבוהו היה עושה להם דברי חשד כדי שיהיה הבושת על מין העון עצמו של יוסף ויכופר עונם. והבי"ת, לראות אם יתנו נפשם על בנימין ובאמצעות זה יכיר כי מודדין מדידת אחוה עם אחיו ויכפר להם עונם. והג', לרמוז להם ענין הגניבה, אולי יתחילו להרגיש כי יש מי שמכיר מעשיהם בבית הלז. וכן מצינו לו שהיה רומז להם הדבר בפרטים אחרים, דכתיב: "וישבו לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו וגו' " (בראשית מג לג) וכאלה רבות:19
בראשית לז כה-כז פרשת וישב – סעודה כנגד סעודה
וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה: וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו:20
בראשית רבה פרשה ק סימן ח – סעודה כנגד אי סעודה
"וישב יוסף מצרימה הוא וכל אחיו … ויראו אחי יוסף כי מת אביהם וכו' " (בראשית נ יד-טו) … ר' לוי אמר: שלא זמנן לסעודה. אמר ר' תנחומא: הוא לא נתכוון אלא לשם שמים, אמר: לשעבר אבא מושיבני למעלה מיהודה שהוא מלך ולמעלה מראובן שהוא בכור. עכשיו, אינו בדין שאשב למעלה מהם. והם לא אמרו כן, אלא: "לו ישטמנו יוסף".21
אחרית דבר – יותר שאלות מתשובות
נראה שב"פרשה קטנה" זו שכינינו 'סעודת יוסף ואחיו' יש יותר שאלות מתשובות. לשאלות ששאלנו בראש הדף, נוסיף כאן נופך "קטן". ניחא כל החשבונות שבין יוסף לאחיו, מה עם אבא יעקב שם בארץ כנען המתאבל עדיין בשקו ובתעניתו? מי חושב עליו? נראה שיותר משסעודה זו פותרת משהו, היא ממחישה את המלכוד העצום שבו מצויים שני הצדדים. יוסף אמנם לא יודע שאביו באבל עליו, אבל יכול לשער מה עבר עליו מאז שנפרדו והוא לא יודע מה עלה בגורל בנו האהוב. והאחים? הם מן הסתם מרגישים בקונטרסט הגדול בו הם מצויים אבל מנועים מלספר לשליט מצרים שאין זה הולם שישבו במסיבה עמו כשאבא סובל שם בכנען. אולי לא בכדי נאלמו פרשני המקרא הקלאסיים: רש"י, אבן עזרא, רשב"ם ורמב"ן וקצרו מאד בפירושיהם לפרשת סעודת יוסף ואחיו. רש"י מסתפק בהבאת תמצית מדרש רבה בו פתחנו, רשב"ם מתייחס בקצרה רק לשאלה על מה תמהו האחים (הערה 12 לעיל), אבן עזרא מסתפק בהסבר מה הם "ידות" ומה הם "משאות" בפסוק האחרון: "ותרב משאת בנימין", ורמב"ן נאלם דום מפסוק כג בפרק מג בפרשתנו עד סוף הפרק. אם לא נניח שחלק מפירושם אבד, שתיקה זו של הפרשנים הקלאסיים מהדהדת בכל עוז ואומרת פרשני והסבירני.
אך שוב מצאנו שרמב"ן כן מתייחס לנושא סעודת יוסף ואחיו. אם לא במישרין על פסוקי הפרשה, כן בעקיפין בפירושו לנאום יהודה בתחילת פרשת ויגש. רמב"ן שם מדגיש שסעודה זו ומעשים אחרים שעשה יוסף כגון דבריו: "את האלהים אני ירא" חיזקו את הרגשת יהודה שלפניו עומד שליט נאור שאינו פועל רק מכח שלטונו הפיסי ושאפשר לפרוט גם על נימי חוש הצדק שלו. ראה דברינו דברי יודה ליוסף – שיטת רמב"ן בפרשת ויגש.
שבת שלום, אורה והלל בחנוכה
מחלקי המים
מים אחרונים: מן הסתם יש עוד פרשנים שלא הבאנו שהתייחסו לפרשה זו וכל היודע דבר אודות עניין זה, אנא יחיש שמועתו הטובה אלינו.