וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם:  (בראשית מז ח-ט)

רמב"ן על הפסוק

"מעט ורעים היו ימי שני חיי" – לא ידעתי טעם הזקן אבינו, מה מוסר הוא שיתאונן אל המלך? ומה טעם לאמר: "ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי", כי אולי עוד ישיגם ויחיה יותר מהם?¹ ונראה לי כי יעקב אבינו זרקה בו שיבה והיה נראה זקן מאד, ופרעה תמה על זקנותו כי אין רוב אנשי זמנו מאריכים ימים כל כך, שכבר קצרו שנותם.² ולכן שאל לו "כמה ימי שני חייך", כי לא ראיתי כמותך זקן בכל מלכותי. אז ענה יעקב כי ימיו שלושים ומאת שנה. ואל יתמה בהם, כי מעט הם כנגד שנות אבותיו שחיו יותר, אבל מפני היותם רעים בעמל ואנחה זרקה בו שיבה ונראה זקן מאד.³

רש"י

"שני מגורי" – ימי גרותי, כל ימי הייתי גר בארץ אחרים.⁴

ספורנו

"מעט ורעים היו ימי שני חיי" – על מה שאמרת "כמה ימי שני חייך", אני אומר כי שני חיי היו מעט ורעים, ברוב טרדת מזונות ודאגת הקורות. כי הימים אשר בם יהיה האדם בצרה לא יקראו "ימי שני חיים". אבל ימי שני מגורי היו בין הכל מאה ושלושים שנה.⁵

"ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם" – כי אבותי אע"פ שהיו גם הם גרים בארץ לא להם, מכל מקום היו להם ימי חיים רבים בלתי צרות. אבל שני חיי לא השיגו לשני חיי אבותי שהיו להם בימי מגוריהם.⁶

המדרש הגדול, ויגש מז ט

"ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי" – מכאן שישיבתן שלצדיקים בעולם הזה, גירות היא להם.⁷

"מעט ורעים היו ימי שני חיי" – לפי שהלכו כולן בפחד ובהלה ולא מצא בכולן קורת רוח.⁸

"ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי" – את מוצא, אברהם בן מאה וחמש ושבעים שנה. יצחק בן מאה ושמונים שנה. אבל יעקב בן מאה ושלושים … כיון שאמר להם כך, ידעו שאינו אברהם.⁹

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) כי"ו פרשה צה ט¹⁰

"ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני וגו' מעט ורעים" – אמר ר' אבא בר כהנא: ביני לבינך: "קטנתי" (בראשית לב יא), ביני לבין אחרים: "מעט ורעים".¹¹ אמר ר' שמעון בן יוחי: לפי שקרא תיגר בשלושים ושלש תיביות לפיכך נמנע מחייו שלושים ושלוש שנה.¹²

רד"ק בראשית מז ט

ימי שני מגורי – הימים ושנים שגרתי הנה והנה עד כה היו שלשים ומאת שנה והיו מעט ורעים. כי בצרה הייתי כל הימים שחייתי עד הנה, זהו שאמר: "רעים". אבל "מעט", היאך ידע עדיין כמה יחיה? אלא מפני הצרות שמצאוהו הרגיש בעצמו חולשו וידע כי לא יוכל לחיות עוד אלא מעט.¹³

אגדת בראשית (בובר) פרק סב ד"ה [א] למה תאמר

"למה תאמר יעקב ותדבר ישראל" (ישעיה מ כז). זהו שאומר הכתוב: "מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו" (איכה ג לט) – א"ר שמואל: מה יתאונן אדם על חי עולמים, יסתכל בעונות ידיו שגבר על חטאיו. ור' שמעון אומר מה יתאונן אדם, אלו לא די שהוא חי והוא רואה את השמש הזה¹⁴ … לפיכך אמר הקב"ה ליעקב: למה את קורא תגר? "למה תאמר יעקב" … ר' אומר: שלש עשרה פלטריות בגן עדן ועשר חופות … ואמרתי: "לא טוב היות האדם לבדו", לא היה צריך לשבחני? אלא התחיל מתרעם ואומר: "האשה אשר נתת עמדי" … וכך אברהם ירד למלחמה, ועשיתיו מלך על ששה עשר מלכים, והחזרתי לו את השביה … לא היה צריך להודות? אלא אמר: "ה' אלהים מה תתן לי". וכך יעקב: "כי במקלי עברתי" ועשיתי עמו כל אותה הטובה, והוא אומר לפרעה: "מעט ורעים היו" – הרעותי לך מימיך יעקב שאתה אומר כן? וכן דור המדבר, כמה טובות עשיתי עמהם, שנאמר "ובמדבר אשר ראית", והם אמרו "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל", כך הוא אומנתכם תורעמנים ואת מתרעם, הוי: "למה תאמר יעקב".¹⁵

בראשית רבה פד ח

"ועשה לו כתנת פסים" – ריש לקיש בשם ר' אלעזר בן עזריה: צריך אדם שלא לשנות בין בניו, שעל ידי כתונת פסים שעשה אבינו יעקב ליוסף: "וישנאו אותו".¹⁶

מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת כי תשא פרק לב

"ויחל משה". אמר משה רבינו ע"ה: ריבונו של עולם, אם שריפה הם חייבים, זכור לאברהם שהושלך לכבשן האש בשביל אהבתך. ואם הריגה הם חייבים, זכור ליצחק שנתן צוארו לישחט על ייחוד שמך. ואם גלות הם חייבים, זכור ליעקב אביהם שכל ימיו מכאובים בגלות, שנאמר: "מעט ורעים היו ימי שני חיי" (בראשית מז ט) – בשביל אבות סלח לבנים.¹⁷

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ובפרשה הבאה נדרוש: "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במיטתי פסול" (פסחים נו ע"א). האם זה המשך של אותו רעיון, מלחמה במחשבי הקצים, של יעקב לדורות דרך יעקב סבא ההיסטורי (תפח רוחם של מחשבי קיצים, סנהדרין צז ע"ב) ושוב יעקב כסמל, או שמא זה עניין אחר? ראה דברינו בפרשת ויחי על קריאת שמע וגילוי הקץ בברכת יעקב.