על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין

ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך … ושמרת לעשות ככל אשר יורוך: על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל: (דברים יז י יא).1

רש"י דברים פרק יז פסוק יא

ימין ושמאל – אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל.2

רמב"ן דברים פרק יז פסוק יא

וענינו, אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצותם. ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר: כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו … ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו, וזה כענין רבי יהושע עם ר"ג ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ר"ה כה א).3

והצורך במצוה הזאת גדול מאד, כי התורה נתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות. וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם … בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה … כי על הדעת שלהם הוא נותן להם (לנו) התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול.4

ספרי דברים פיסקא קנד

"על פי התורה אשר יורוך" – על דברי תורה חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על דברי סופרים. "ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה" – מצות עשה. "לא תסור מן התורה אשר יגידו לך" – מצות לא תעשה. "ימין ושמאל" – אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם.5

מסכת הוריות פרק א משנה א

"הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה … וידע אחד מהם שטעו … והלך ועשה על פיהם … הרי זה חייב".6

ירושלמי הוריות פרק א:

"תני: יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם? תלמוד לומר: ללכת ימין ושמאל – שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהיא שמאל".7

מסכת חגיגה דף ג עמוד ב

"דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד" … "בעלי אספות" – אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם נתנו מרעה אחד – אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב: "וידבר א-להים את כל הדברים האלה" (שמות כ ). אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.8

מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ג הלכה ב

משנה: הוי כנוד בקוע שאינו נפתח להכניס את הרוח, וכערוגה עמוקה שהיא מחזקת את מימיה, וכקנקנה זפותה שהיא משמרת את יינה, וכספוג שהוא סופג את הכל.

גמרא: מאי "הכל"? כדכתיב הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי (משלי כב יז). "הט אזנך ושמע דברי חכמים" ואחר כך "ולבך תשית לדעתי" – שאפילו תראה חכמים עוברין ועושין שלא כראוי, אל תעשה כמותן, אלא, "לבך תשית לדעתי".9

רמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה א

בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה … כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה שנאמר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל … אחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה שבעל פה, ואחד דברים שלמדום מפי דעתם באחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן … ואחד דברים שעשאום סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות…10

"ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך … ושמרת לעשות ככל אשר יורוך: על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים פרק יז פסוקים י- יא).11

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נושא סמכות בית הדין וחיוב היחיד לשמוע בקולו (מתי כן ומתי לא) הוא נושא מהמורכבים בהלכה. לצד דף זה, כבר הזכרנו בפתיחת דברינו את הנושא של ככל אשר יורוך. לכך יש לצרף את דין זקן ממרא ודין בית דין שטעה עליו הרחבנו בדברינו אם כל עדת ישראל ישגו בפרשת ויקרא. כל ארבעה אלה, ועוד הרבה שמן הסתם החמצנו, שזורים זה בזה וביחד יוצרים תמונה הלכתית מורכבת ביותר.

עדכון אחרון: 21/08/2016

הערות שוליים

  1.  ראה דברינו ככל אשר יורוך שכתבנו בשבת זו בשנה קודמת. שם הארכנו לדון בפירושים השונים לביטוי האם הכוונה רק לבית דין הגדול שבירושלים או גם לכל בית דין וסמכות תורנית \ הלכתית שבכל דור. האם הסמכות הזו, בעיקר במשמעותה הטוטלית, מוגבלת לדברי תורה, או גם (ובעיקר) לדברי סופרים ותקנות חכמים. ראינו גם ש"ככל אשר יורוך" משמש כמקור לאיסור של כתיבת התורה שבעל פה, לחיזוק מעמד החכם מול הנביא ועוד דרשות רבות ומגוונות. הזכרנו, בקצרה, גם את האמרה הידועה "על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין" והבטחנו לחזור ולדון בנושא זה כעת חיה והנה זכינו לעמוד בהבטחתנו. נקדים ונאמר, שבדברים שלהלן נעזרנו הרבה במאמר של יעקב בלידשטיין "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל" שמופיע בספר "בין סמכות ומסורת", עורכים: זאב ספראי ואבי שגיא, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997. ניתן להשיג את הספר גם במרכז הרצוג, עין צורים.
  2.  רש"י זה, המבוסס על הספרי שנביא להלן, משמש מקור ראשי ובית אב לדעה הרואה בפסוקים שלנו חיוב חד משמעי של ציות מוחלט לבית הדין ולהלכה בכל מקרה ובכל מצב. התוספת "כל שכן" היא של רש"י, האם זו רק תפארת הלשון? מה הכוונה?
  3. לגבי קידוש החודש אפשר להתווכח ולומר שזה דין מיוחד שקביעת מועדי השנה נמסרו לבית דין, וכדברי הגמרא בראש השנה כה ע"א, המתארת את סיפור רבן גמליאל ור' יהושע: "אתם - אפילו שוגגין, אתם - אפילו מזידין, אתם - אפילו מוטעין". ושמות רבה פרשה טו ב: "החדש הזה לכם - אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבון העולם, אימתי אתה עושה את המועדות? ... אמר להם: אני ואתם נסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה". ראה דברינו החודש הזה לכם בפרשת החודש. אבל רמב"ן מצרף את קידוש החודש לשאר סמכויות בית הדין ולמצווה לשמוע בקולו.
  4.  רמב"ן מחדד ומחזק את שיטת רש"י (והספרי) באופן ברור ונמרץ הן בצד ההלכתי ("אהרוג את האיש הנקי" – כיצד אגב יכולה סיטואציה כזו לקרות?) והן בצד האגדי ("כי רוח ה' על משרתי הקודש"). בעקבותיו הולכים הר"ן, ספר החינוך, ראשונים ואחרונים נוספים. ראה שוב מאמרו של בלידשטיין. רמב"ן עצמו חוזר על דברים נמרצים אלה גם בהשגותיו לספר המצוות שורש א: "כי התורה נתנה לנו ע"י משה רבינו בכתב, וגלוי הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, וחתך לנו יתברך הדין שנשמע לב"ד הגדול בכל מה שיאמרו ... כי על המשמעות שלהם הוא מצוה ונותן לנו התורה. וזה הוא מה שאמרו (ספרי שם) אפילו אומרין לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל שכך היא המצוה לנו מאדון התורה יתעלה". מדבריו שם עולה בברור שסיבה מרכזית לדברים חריפים אלה היא המלחמה בקראים. ועוד יש לציין ששם רמב"ן גם מתמודד עם המגבלה של מסכת הוריות כפי שנביא בהמשך דברינו. והוא אומר שם: "ויש בזה תנאי, יתבונן בו המסתכל בראשון של הוריות (ב ב) בעין יפה". ראה דבריו שם במלואם.
  5.  ספרי זה הוא המקור לדברי רש"י ורמב"ן הנ"ל ולכל ההולכים בעקבותיו. אבל דא עקא שדברי הספרי (בנוסח שהבאנו, מהדורת הורוביץ) אינם כה נמרצים כדברי רש"י ורמב"ן. שים לב לביטוי "אפילו מראים בעיניך" שניתן לפרש אותו באופן "רך" יותר. מקבילה לספרי נמצאת במדרש תנאים לדברים כאן וזה לשונו: "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך – מניין שאם יאמר לך על שמאל שהיא ימין ועל ימין שהיא שמאל שמע לדבריהם? תלמוד לומר: ככל אשר יורוך". שים לב להבדל הדק בין ספרי למדרש תנאים באשר לפסוק עליו הם מסתמכים. הספרי נשען על פסוק יא "על פי התורה אשר יורוך" ואילו מדרש תנאים על פסוק י "ככל אשר יורוך". נעמוד על הבדל זה בהמשך דברינו.
  6.  מסכת הוריות מוקדשת למקרה שבית הדין הגדול טעה. המקור הוא הפסוק בתורה "ואם כל עדת ישראל ישגו וכו'" (ויקרא ד יג) ופרטי הדין הם מורכבים: מתי יחיד שעשה עפ"י הוראת בית הדין הגדול פטור (ובית הדין חייב פר העלם דבר) ומתי בית הדין פטור ומי שעשה על פיהם חייב (כדין מי שעשה בשוגג את אותה עבירה שעשה). לפי שיטות ראשונים, כגון הרמב"ם בפירוש המשניות שם ובהלכות שגגות, מחויבות היחיד היא רחבה ביותר ורק במקרים נדירים חייב בית הדין. להלכה, כל יחיד שיודע שבית הדין טועה, לא רק חבר בבית הדין או תלמיד ראוי להוראה, ועושה על פיהם - חייב. בכל מקרה, העיקרון של מסכת הוריות ברור. היחיד חייב לשקול היטב ולבדוק את פסק בית הדין הגדול שבירושלים אם לא טעו. האחריות הסופית היא על האדם הפרטי! העימות בין מסכת הוריות והספרי "אפילו שיגידו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין" הוא בלתי נמנע. ראה שוב מאמרו של בלידשטיין בתשובות השונות שהוא מביא לסתירה זו שגדולי ישראל התחבטו בה. אם יורשה לנו להציע פירוש מודרני נאמר כך: אכן יש סתירה בין חובת הציות לבית הדין ובין האמת ההלכתית \ אבסולוטית. הסדר החברתי והמשפטי (שלא תיעשה התורה כשתי תורות ונימוקים כבדים אחרים שהביא רמב"ן לעיל) מחייבים ציות גם אם אין היחיד מסכים. אבל האמת האבסולוטית לא נעלמת ועומדת גם מעל לבית הדין הגדול. אגב, בכל מקרה, מדובר שבית הדין הכיר בטעות. "וטעו" - מי מודה שטעו? הם עצמם.
  7.  ירושלמי זה מציג את השיטה הנגדית לספרי התואמת את מסכת הוריות. לא בכדי נמצא ירושלמי זה במסכת הוריות.
  8.  רש"י שם: "עשה אזניך כאפרכסת" - מאחר שכולן לבן לשמים - עשה אזנך שומעת ולמוד, ודע דברי כולן, וכשתדע להבחין אי זה יכשר - קבע הלכה כמותו". כאן אמנם מדובר בשלב שחכמים עוד מתווכחים וטרם הוכרעה ההלכה. אך דא עקא שיש לא מעט מקרים, גם בימינו, בהם לא הוכרעה ההלכה בין הפוסקים ואחריות היחיד להחליט ולקבוע הלכה לעצמו כשיטה זו או אחרת קיימת ועומדת. אין סתירה בין רש"י זה ורש"י בו פתחנו. אדרבא, פעם האדם נדרש לציית ללא שום תנאי (אם וכאשר שוררת תמימות דעים מלאה בין החכמים) ופעם הוא נדרש להכריע (לעצמו) במקום שגדולי ישראל לא הכריעו. ראה גם חולין ו ע"א, הדרשה על הפסוק במשלי כג ב: "וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם־בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה".
  9.  כאן המקרה ברור יותר. לא חוסר הכרעה בהלכה אלא "שתראה חכמים עוברים ועושים שלא כראוי". מי הוא שיראה ויקבע שחכמי הדור עושים שלא כראוי? אתה! איך? "קנה לך לב מבין". וראה גם בגמרא חגיגה טו ע"ב שפסוק זה נתן צידוק לר' מאיר ללמוד תורה מאלישע בן אבויה (אחר). ר' מאיר הצליח לשמוע את "דעתי" - דעת הקב"ה - גם דרך חכם שסרח והפך ל"אחר".
  10.  למקורות נוספים לשיטת הרמב"ם ראה ספר המצוות שורש א ומצווה קע"ד,. הלכות שגגות פרק יג הלכות ה-ו, פירוש המשניות למסכת הוריות ועוד. נראה שהרמב"ם מקפיד מאד בחשיבות הציות לבית הדין, בפרט בית הדין הגדול, אבל לא סובר כספרי. הביטוי "לא תסור ימין ושמאל" מופיע אצלו, אבל הביטוי "אפילו שיאמרו לך על שמאל שהוא ימין" לא מופיע בכתביו השונים כלל. ועל שיטת הרמב"ם יש לדון בהרחבה בפעם אחרת.
  11.  סוף דבר הכל נשמע, חזרנו אל הפסוק בתורה. אם נדקדק נבחין בהבדל דק בין שני הפסוקים. בפסוק הראשון, פסוק י, הלשון היא: "ככל אשר יורוך" ואין "תורה" או משפט" מוזכרים שם, רק "דבר". ואילו בפסוק השני, פסוק יא, הלשון היא: על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט". הפסוק השני כאילו מגביל את כוחו של הראשון. כמעט כל הדרשות של חז"ל, פרשני המקרא והתלמוד ובעלי ההלכה מבוססות על הפסוק השני, לא על הראשון. וכבר עמדנו על הבדל זה בשנה שעברה וניסינו למצוא לה סמך מתרגום אונקלוס ויונתן בן עוזיאל לפסוקים אלה ומהגמרא בסנהדרין פז ע"א: " ... ורבי יהודה: "על פי התורה אשר יורוך" - עד דאיכא תורה ויורוך. ורבי שמעון: "אשר יגידו לך מן המקום ההוא" - אפילו כל דהו". ראה גם הערה 4 לעיל בהבדל בין הספרי למדרש תנאים דברים. נראה שגם מכאן יש סיוע לירושלמי כנגד הספרי או סיוע לפירוש המתון יותר שאפשר לתת לספרי.