פרשות השבוע

מים ראשונים: זכות הראשונים על המונח "מקדש" שמורה לשירת הים פרשת בשלח: "מקדש ה' כוננו ידיך", אך לפרשת תרומה זכות הראשונים על התחלת המעשה בפועל של הקמת משכן הוא מקדש ארעי, ככתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". לפיכך כבר נדרשנו בשבת זו לא רק למעשה המשכן שבמדבר, אלא גם למשכן שילה, למשולש משכן ושני מקדשי הקבע: ראשון ושני ואף לבניין הורדוס. נראה על כן שאולי זה המקום להידרש לעוד "מקדש" מיוחד ושונה הוא מקדש חוניו שהוקם במצרים 'אי שם' בתקופת בית שני.¹

 

מסכת מנחות פרק יג משנה י – דין נודר קרבן ונזירות בבית חוניו

הרי עלי עולה – יקריבנה במקדש; ואם הקריבה בבית חוניו – לא יצא. שאקריבנה בבית חוניו – יקריבנה במקדש; ואם הקריב בבית חוניו – יצא. …. ²

הכהנים ששמשו בבית חוניו – לא ישמשו במקדש בירושלם, ואין צריך לומר לדבר אחר³ … – הרי הם כבעלי מומין חולקין ואוכלין אבל לא מקריבין.⁴

תוספתא מנחות (צוקרמאנדל) פרק יג הלכה יב – נוסח התוספתא

הרי עלי עולה יקריבנה במקדש ואם הקריבו בבית חוניו לא יצא וחייבין עליה כרת: הריני נזיר יגלח במקדש ויצא ואם גלח בבית חוניו לא יצא וחייבין על זבחיו כרת.⁵

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף קט עמוד ב – סיפור המעשה ושתי גישות להלכה

ואין צריך לומר דבר אחר.⁶ מדקאמר "אין צריך לומר דבר אחר", מכלל דבית חוניו לאו עבודת כוכבים הוא.⁷ תניא כמאן דאמר: בית חוניו לאו עבודת כוכבים הוא;

דתניא: אותה שנה שמת שמעון הצדיק, אמר להן: שנה זו הוא מת, אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להן: כל יום הכפורים נזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ונתעטף לבנים ונכנס עמי ויצא עמי, שנה זו נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ונתעטף שחורים ונכנס עמי ולא יצא עמי. לאחר הרגל חלה שבעת ימים ומת, ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם.⁸ בשעת פטירתו, אמר להם: חוניו בני ישמש תחתי. נתקנא בו שמעי אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים ומחצה, אמר לו: בא ואלמדך סדר עבודה, הלבישו באונקלי וחגרו בצילצול,⁹ העמידו אצל המזבח. אמר להם לאחיו הכהנים: ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו, אותו היום שאשתמש בכהונה גדולה אלבוש באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי. בקשו אחיו הכהנים להרגו,¹⁰ רץ מפניהם ורצו אחריו, הלך לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח והעלה עליו לשום עבודת כוכבים, וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה זה שלא ירד לה כך, היורד לה על אחת כמה וכמה, דברי רבי מאיר.¹¹

אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא לא קיבל עליו חוניו, שהיה שמעי אחיו גדול ממנו שתי שנים ומחצה, ואף על פי כן נתקנא בו חוניו בשמעי אחיו, אמר לו: בא ואלמדך סדר עבודה, והלבישו באונקלי וחגרו בצילצול והעמידו אצל המזבח. אמר להם לאחיו הכהנים: ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו, אותו היום שישתמש בכהונה גדולה אלבוש באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי.¹² בקשו אחיו הכהנים להרגו,¹³ סח להם כל המאורע,¹⁴ בקשו להרוג את חוניו. רץ מפניהם ורצו אחריו, רץ לבית המלך ורצו אחריו, כל הרואה אותו אומר: זה הוא זה הוא. הלך לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח והעלה עליו לשם שמים, שנאמר: "ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה' " (ישעיהו יט יט).¹⁵

מסכת מגילה דף י עמוד א – מקריבים בבית חוניו בזמן הזה?

משנה: … קדושת שילה יש אחריה היתר. וקדושת ירושלים אין אחריה היתר.

גמרא: אמר רבי יצחק: שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה. קסבר: בית חוניו לאו בית עבודה זרה היא,¹⁶ וקא סבר: קדושה ראשונה – קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא. דכתיב: "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה – זו שילה, נחלה – זו ירושלים. מקיש נחלה למנוחה; מה מנוחה יש אחריה היתר – אף נחלה יש אחריה היתר".¹⁷ אמרו ליה: אמרת? אמר להו: לא. אמר רבא: האלהים! אמרה, וגמירנא לה מיניה. – ומאי טעמא קא הדר ביה? – משום קשיא דרב מרי. דמותיב רב מרי: קדושת שילה יש אחריה היתר, קדושת ירושלים אין אחריה היתר. ועוד תנן: משבאו לירושלים נאסרו הבמות, ולא היה להם עוד היתר, והיא היתה לנחלה. תַּנָּאֵי היא.¹⁸

מסכת עבודה זרה דף נב עמוד ב – שימוש בכלים של מקדש חוניו

בעא מיניה ר' יוסי בן שאול מרבי: כלים ששימשו בהן בבית חוניו, מהו שישתמשו בהן בבית המקדש? וקא מיבעיא ליה אליבא דמאן דאמר: בית חוניו לאו בית עבודת כוכבים היא, דתנן: "כהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים, ואינו צריך לומר לדבר אחר";¹⁹ כהנים הוא דקנסינהו רבנן משום דבני דעה נינהו, אבל כלים לא, או דלמא לא שנא? א"ל: אסורים הן, ומקרא היה בידינו ושכחנוהו. ²⁰

איתיביה: "וְאֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר הִזְנִיחַ הַמֶּלֶךְ אָחָז בְּמַלְכוּתוֹ בְּמַעֲלוֹ הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ וְהִנָּם לִפְנֵי מִזְבַּח ה' " (דברי הימים ב כט יט), מאי לאו הכנו – דאטבלינהו, הקדשנו – דאקדישננהו! א"ל: ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבדתי, הכנו – שגנזנום והקדשנו – שהקדשנו אחרים תחתיהם. לימא מסייע ליה: מזרחית צפונית – בה גנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששקצו אנשי יון, ואמר רב ששת: ששקצו לעבודת כוכבים!²¹

סדר עולם רבה (ליינר) פרק כג – בבית ראשון בדורו של חזקיהו

לאחר מפלתו של סנחריב עמד חזקיה ופטר את האוכלוסין שבאו עמו בקולרין, וקבלו עליהם [עול] מלכות שמים, לקיים מה שנאמר: "ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען וגו' " (ישעיהו יט יח). הלכו ובנו מזבח והיו מקריבין עליו עולות לשם שמים, שנאמר: "ביום ההוא יהיה מזבח לה' וגו' " (שם יט יט), והיו מתפללין ומשתחוין אל ירושלם, שנאמר: "ואליך ישתחוו אליך יתפללו" (שם מה יד).²²

בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן וְנִשְׁבָּעוֹת לַה' צְבָאוֹת עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאֶחָת: בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַה' בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם וּמַצֵּבָה אֵצֶל גְּבוּלָהּ לַה': וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַה' צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי יִצְעֲקוּ אֶל ה' מִפְּנֵי לֹחֲצִים וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם: וְנוֹדַע ה' לְמִצְרַיִם וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה וְנָדְרוּ נֵדֶר לַה' וְשִׁלֵּמוּ: וְנָגַף ה' אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא וְשָׁבוּ עַד ה' וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם: (ישעיהו פרק יט פסוקים יח-כב).²³

 

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויהי פתיחתא – השכר למצרים

"ויהי בשלח" – אין שילוח בכל מקום אלא ליווי, שנאמר: "ואברהם הולך עמם לשלחם" (בראשית יח טז), "וישלחם יצחק" (שם כו לא).²⁴ הפה שאמר: "גם את ישראל לא אשלח" (שמות ה ב), הוא הפה שאמר: "אנכי אשלח אתכם" (שם ח כד) – מה שכר נטלו על כך? "לא תתעב מצרי" (דברים כג ח). הפה שאמר: "לא ידעתי את ה' " (שמות ה ב), הוא הפה שאמר: "אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים" (שם יד כה) – מה שכר נטלו על כך? "ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה' " (ישעיה יט יט).²⁵

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת מנחות פרק יג משנה י – מי הם שזבחו בבית חוניו²⁶

… כיון שבקשוהו כל ישראל, ויצא בורח מירושלם לאלכסנדריה של מצרים, והקים שם באלכסנדריה בית כתבנית המקדש ובנה מזבח והקריב עליו קרבנות לה' יתעלה, וכך אמרו בית חוניו לאו בית עבודה זרה הוא, אלא שעבר על אמרו יתעלה לא תעלה עולותיך וכו'.²⁷ ונתקבצו אליו הקבטים המצרים עם כל הנספחים אליהם, וקראם לעבודת ה'. ונשמעו לו והיו דבריו נעלים בעיניהם ועשאוהו להם לכהן. וכבדו אותו הבית, והיו המצרים עובדים בו את ה' ומקריבים קרבנות כפי שלמדם חוניו. ונתקיימה הבטחת ה' על ידי ישעיה: "ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה' ". והתמיד אותו הבית מאות בשנים. והכל מודים שכל הקרבנות הקרבין בבית זה ודומיו אינן קרבן, ובעל חי הנשחט בהם כמו אלו נחנק או ננחר. וזה שאמרנו "יצא" – לפי שנעשה כמי שאמר הרי עלי עולה על מנת שלא אהיה חייב באחריותה ולפיכך יצא ואף על פי שהרגה ולא הקריבה.²⁸

בבלי מנחות דף קט עמוד ב – בשורה לגויים או התכנסות פנימה²⁹

אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לאביי: ר' מאיר האי קרא דרבי יהודה מאי עביד ליה?³⁰ לכדתניא: לאחר מפלתו של סנחריב, יצא חזקיה ומצא בני מלכים שהיו יושבין בקרונות של זהב, הדירן שלא לעבוד עבודת כוכבים, שנאמר: ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען נשבעות לה' צבאות, הלכו לאלכסנדריא של מצרים ובנו מזבח והעלו עליו לשם שמים, שנאמר: "ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים וכו' ".³¹

אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.³² איתיביה רב שימי בר חייא לרב: "ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה" (מלאכי א יא)! אמר ליה: שימי, את? דקרו ליה אלהא דאלהא.³³

"בכל מקום מוקטר מוגש לשמי" – בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי; ומנחה טהורה – זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה.³⁴

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: מקור נוסף חשוב שלא הספקנו לדון בו הוא סיפור המעשה ביוספוס פלביוס מלחמת היהודים (ספר ז פרק י). שורשי הפרשה הם בימי אריסטובלוס והורקנוס בשלהי ממלכת החשמונאים הנתונה בין ממלכת סלווקוס בצפון (סוריה) וממלכת תלמי בדרום (מצרים). חוניו בורח למצרים מפני אנטיוכוס מלך סלווקוס (שתמך באריסטובלוס במלחמת האחים) ומצליח לשכנע את השלטון שם שהקמת בית מקדש יהודי במצרים תלכד את יהודי מצרים שיכירו תודה לשלטון. מקדש זה שרד 343 שנים עד שנחרב (נסגר) בידי הרומאים שבעקבות דיכוי המרד הגדול ביהודה ובריחת יהודים קנאיים (סיקריים), חששו ממרידות ואי שקט נוספים.

מים אחרונים 2: … ואחרי ככלות הכל, נראה שפרשת מקדש חוניו הייתה נשארה פרק עלום בתולדות ימי בית שני ובפרט היחס של חז"ל אליו. להלכה, שיטת ר' מאיר נצחה והיה זה לא יותר מאשר עוד בניין לעבודה זרה, ולפיכך ניתן לשאול: מה פשר אזכור בית זה במקורות הרבניים וההתעסקות בו (אמנם יש להודות, שולית-מה). האם משום שלא יכלו חז"ל להתעלם מכוחה ועוצמתה של היהדות הגדולה שפרחה אז במצרים? האם ייתכן קשר הופכי בין בית חוניו שהיה פסול ובין בית הכנסת המפואר "דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים" שמי שלא ראה אותו "לא ראה בכבודן של ישראל"? ראו אזכורו בגמרא סוכה נא ע"ב בשיא תיאור שמחת בית השואבה במקדש.