מסעות הבנים ומסעות האבות

מים ראשונים: פרשת השבוע סוקרת את מסעות בני ישראל בארבעים שנות הנדודים במדבר. אך מסעות עם ישראל לא התחילו כאן ולא פסקו מכאן ואילך. נפנה לסקור מסעות אחרים, בפרט מסעות האבות בספר בראשית שאולי יכולים לשמש סימן למסעי הבנים, וההפך. נתמקד בפסוקים בהם מצוי השורש נס"ע.

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: (במדבר לג א).1

וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: (בראשית יא ב).2

 

בראשית רבה לח ז, פרשת נח

"ויהי בנסעם מקדם" (בראשית יא ב) – … אמר רבי אלעזר ב"ר שמעון: הסיעו עצמם מקדמונו של עולם, אמרו: אי אפשינו לא בו ולא באלהותו.3

וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה: (בראשית יב ט).4

 

רבי בחיי בן אשר בראשית יב ט

"ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה". תכלית כל מסעותיו כולן שהיה נוסע וחונה פעם בזו ופעם בזו, לא היתה כונתו אלא לחלקו של יהודה שהיא בדרומה של א"י, והוא הר המוריה, זהו פשוטו.5 ונכלל בו עוד "הלוך ונסוע הנגבה" מדרגה אחר מדרגה, מסע אחר מסע, תנועת הנפש השכלית והשקט הגוף, ומזה אמר תחלה "ויט אהלה", ואמר עוד בסמוך: "ויאהל אברם ויבא וישב". וכל מסעות אלו כדי להשיג השגת נבואתו של אל שדי, הוא כנוי של אל"ף דל"ת שהשיג שכולל אותו הנגבה, וע"כ יזכרנו תמיד בדבריו: אדני ה' מה תתן לי, אדני ה' במה אדע.6

וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי: (בראשית יג ג).7

 

רש"י בראשית פרק יג פסוק ג

וילך למסעיו – כשחזר ממצרים לארץ כנען היה הולך ולן באכסניות שלן בהם בהליכתו למצרים. למדך דרך ארץ שלא ישנה אדם מאכסניא שלו. דבר אחר: בחזרתו פרע הקפותיו.8

בראשית רבה מ ו, פרשת לך לך

אמר הקב"ה לאברהם אבינו: צא וכבוש את הדרך לפני בניך. אתה מוצא כל מה שכתוב באברהם, כתיב בבניו: באברהם כתיב: "ויהי רעב בארץ" (בראשית יב י), בישראל כתיב: "כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ" (שם מה ו) … באברהם כתיב: "והרגו אותי ואותך יחיו" (שם יב יב) ובישראל כתיב: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א כב) … באברהם כתיב: "ויהי כבוא אברם מצרימה" (בראשית יב יד), ובישראל כתיב: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" (שמות א א) … באברהם כתיב: "ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו" (בראשית יב כ), ובישראל כתיב: "ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם" (שמות יב לג). באברהם כתיב: "וילך למסעיו", ובישראל כתיב: "אלה מסעי בני ישראל".9

וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו: (בראשית יג יא)10

 

בראשית רבה מא ז, פרשת לך לך

"ויסע לוט מקדם" – הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר: אי אפשי לא באברם ולא באלוהו.11

וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר: (בראשית כ א).12

וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ: (בראשית לג יב).13

 

מדרש תנחומא (בובר) פרשת תרומה סימן ז

כך עשו אמר ליעקב: "נסעה ונלכה וגו' " (בראשית לג יב) – נהלך שנינו בעולם. אמר לו יעקב טול עולמך ועבור, שנאמר: "יעבור נא אדוני לפני עבדו וגו' עד אשר אבוא אל אדוני שעירה" (בראשית לג יד).14

וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת: (בראשית לג יז).15

 

בראשית רבה עח טז, פרשת וישלח

"ויעקב נסע סכותה", כמה שנים עשה אבינו יעקב בסוכות? ר' אבא אמר י"ח חודש: סוכות, ובית, וסוכות, ובבית אל ששה חדשים. ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: כל אותן חדשים שעשה בבית אל היה מכבד את עשו באותו דורון.16

וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב: (בראשית לה ה).17

 

בראשית רבה פא ד, פרשת וישלח

"ויסעו ויהי חתת אלהים", א"ר שמואל: בשלשה מקומות נתכנסו אומות העולם לעשות מלחמה עם בני יעקב ולא הניח להם הקב"ה. דכתיב: "ויסעו ויהי חתת אלהים".18 שנית, בימי יהונתן, שנאמר: "ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים" (שמואל א יד טו). שלישית, בימי יהושע. בקשו לרדוף ולא הניח הקב"ה להם. והיכן נתכנסו? בחצור, דכתיב: "רק כל הערים העומדות על תלם לא שרפם ישראל זולתי את חצור לבדה שרף יהושע" (יהושע יא יג)  ר' אלעזר אמר: במסורת שְׂרָפָהּ, הקב"ה אמר למשה ומשה אמר ליהושע.19

וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וַיֵּט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל עֵדֶר: (בראשית לה כא).20

וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן: (בראשית לז יז).21

 

רש"י בראשית לז יז

נסעו מזה – הסיעו עצמן מן האחוה: נלכה דתינה – לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם. ולפי פשוטו שם מקום הוא, ואין מקרא יוצא מדי פשוטו.22

וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק: (בראשית מו א).23

 

בראשית רבה צד ד, פרשת ויגש

"ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע" … שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקינו בבאר שבע.24

וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף: (שמות יב לז)25

 

שבת שלום

חזק חזק ונתחזק

מחלקי המים

עדכון אחרון: 04/08/2019

הערות שוליים

  1. כבר הקדשנו דף ל"אלה מסעי" בפרשתנו ושם הראינו בין השאר את פירוש אבן עזרא שמדגיש שרשימת המסעות כאן איננה שלימה ויש לראותה בהקשר עם רשימת מסעות נוספת כגון זו שבתחילת ספר במדבר פרקים י-יג, וכן הרשימה שבתחילת ספר דברים פרק א פסוק א: "בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב וכו' ".
  2. מדובר בדור הַפְּלַגָּה, בוני מגדל בבל כמסופר בספר בראשית פרק יא: "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: ... וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל  הָאָרֶץ".
  3. ראה דברינו בין דור המבול ודור הפלגה בפרשת נח, שם הרחבנו בהבדל בין דור המבול שהיה שטוף בשחיתות מוסרית: גזל, זימה וכו', ובין דור הפלגה שחטאו היה כפירה אידיאולוגית. דור הפלגה הסיע את עצמו מאמונה בקדמונו היינו בבורא עולם, אבל "היו אוהבים זה לזה, שנאמר: ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, לפיכך נשתייר מהם פליטה" (בראשית רבה לח ו). ראה שם שאלת המדרש: "איזו קשה? זה שאומר למלך: או אני או אתה בפלטין, או זה שאומר למלך: אני בפלטין ולא אתה?". ותשובתו שהשני עדיף, כל עוד יש חברות אנושית בין הכופרים והם מכבדים זה לזה. אבל מנסיעה זו של כפירה ומלחמה בקב"ה ("נעשה לנו מגדל ונשים עבודה זרה בראשו וניתן חרב בידה ותהי נראית כאילו עושה עמו מלחמה"), צומח המסע הבא.
  4. פרק יא בבראשית פותח במעשה דור הפלגה ש"הסיעו עצמם מקדמונו של עולם" ומסתיים ביציאתו של תרח ואברהם בנו מאור כשדים "ללכת ארצה כנען". על הקשר בין שני מאורעות אלה כבר הרחבנו לדון בדברינו אברהם ודור הפלגה – איך מהכפירה במעשה המגדל והפצת העמים איש ללשונו וארצו, נולדה אמונת אברהם בבורא עולם וההכרה שהוא צריך לצאת לארץ, לשון ועבר משלו. אלא שבמסע זה נזכרים הפעלים יצ"א והל"ך דווקא. כך גם בחצי השני של מסע אברהם מחרן לארץ כנען, בראש פרק יב בבראשית: "לך לך". השורש נס"ע מופיע אצל אברהם במסעותיו בתוך ארץ כנען! מסע יותר ויותר דרומה. לאן?
  5. "פשוטו" זה הוא מדרש בראשית רבה לט טז: "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה - מְחַקֶּה והולך כנגד בית המקדש". כבר בנה אברהם פעמיים מזבח לה' וקרא בשמו, האחד באלון מורה והשני בבית אל, אך הוא ממשיך במסעותיו בשאיפה למקום נוסף, הוא הר המוריה. כפשוטו, אברהם הולך וקורא בשם ה' בכל הארץ ובונה ציונים לעבודת השם, אבל המדרש מבקש להדגיש את המסע להר המוריה למקום המקדש לעתיד (ומקום עקידת יצחק) ורבי בחיי רואה דווקא בדרשה זו פשוטו של המקרא.
  6. בנוסף לפשט, מציע רבי בחיי פירוש "רוחני" למסעותיו של אברהם בארץ, בפרט בכיוון מצפון לדרום. הנגב"ה הוא בגימטריה א–ד-נ-י ולפיכך הוא נזכר תדיר בדבריו של אברהם. מסעו של אברהם בארץ היה מסע רוחני-נפשי לצד "השקט הגוף", מסע שמטרתו "להשיג השגת נבואתו של אל שדי". אולי גם בבחינת "הרוצה להחכים – ידרים".
  7. מסעותיו של אברהם יותר ויותר דרומה ("הנגבה"), כנזכר בפסוק הקודם, הגיעו עד "ירידה" למצרים, ככתוב בפסוק הסמוך שם: "וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם" (בראשית יב י), ירידה שמתוקנת אח"כ לעלייה שמחזירה את אברהם "הנגבה", ככתוב: "וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה". (וזה כנראה המקור הקדום לשימוש בפעלים יר"ד ועל"ה בהקשר עם הארץ). מיד לאחריו בא הפסוק לעיל "וילך למסעיו נגב ועד בית אל". מסעותיו של אברהם הם תמיד בתוך הארץ!
  8. החלק הראשון של דברי רש"י מקורו בגמרא ערכין טז ע"ב: "מנין שלא ישנה אדם באכסניא שלו מן התורה? ... רבי יוסי ברבי חנינא אמר, מהכא: וילך למסעיו". ושני החלקים גם יחד, יסודם במדרש בראשית רבה מא ג: "וילך למסעיו - במסעות שהלך בהן חזר. אמר רבי אלעזר ברבי מנחם: הלך לפרוע הקפותיו". מנהג דרך ארץ לחזור וללון באכסניה שהיית בה בדרך הלוך, משתי סיבות: האחת להראות פנים לאותה אכסניה שהטיבה עמך בדרך הלוך (שאינך מעדיף אחרת), והשנייה, שמא נשאר לך חוב אצלה ולקחת דבר מה בהקפה. ראה הרחבה של דברי רש"י אלה בפירוש ר' עובדיה מברטנורא: "אורח פוגם ונפגם: פוגם את אושפיזו שאומרים בני אדם שמא איזו רעה עשה לו הבעל מחנה (בעל האכסניה) לכך אינו חוזר ללון שם. נפגם, שיאמרו העולם שמא איזו רעה עשה שם בביתו של זה שאינו חוזר אליו עוד. ולכך חזר אברם למסעיו ללון במסעות הראשונות". גם דברים אלה מקורם בגמרא ערכין הנ"ל: "אכסנאי פוגם ונפגם". ועד כמה חשוב לחזור לאותה אכסניה: "רב אמר: עד הכאה, ושמואל אמר: עד שיפשלו לו כליו לאחוריו".
  9. הנה כי כן הגענו לקשר ישיר בין מסעותיו של אברהם ובין "אלה מסעי" של בני בניו בפרשת השבוע. אלא שאברהם חוזר למסעותיו בארץ ואילו מסעי בני ישראל היו כולם בדרך לארץ, וגם בסיכומם בפרשתנו, עדיין "צא וכבוש" עומד לפניהם ועוד ארוך המסע לירושלים ... הדרשן מחפש קשר בין האבות לבנים, כחלק מהגישה הכוללת של מעשה אבות סימן לבנים (דברינו בפרשת וירא), אבל הקשר יכול להיות גם על דרך ההנגדה, לא רק ההשלמה. ובתקווה ש"אלה מסעי" יהפכו במהרה ל"ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה" ול"וילך למסעיו מנגב ועד בית אל" בארץ, עד המקומות אשר היו שם אוהלי האבות בתחילה וכו'. ראה פירוש רמב"ן לבראשית יב י: "ויהי רעב בארץ", על ירידת אברהם למצרים, שמבסס השקפה היסטורית רחבה של מעשה אבות סימן לבנים על מדרש זה. ושם אין הוא מהסס גם למתוח ביקורת קשה על מעשיו של אברהם במצרים, בדבריו: "ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו וכו' ". ללמדך, שבהקבלה ובהשוואה בין האבות לבנים, בין "אלה מסעי" ובין "וילך למסעיו", מצווים הבנים גם ללמוד משגיאות האבות.
  10. אברהם שב ממצרים "כבד מאד במקנה בכסף ובזהב" וחוזר למסעיו בארץ כפי שראינו לעיל. אך גם לוט צבר בינתיים רכוש רב ומסעיו של אברהם המשותפים עם לוט בן אחיו שמת באור כשדים ואברהם פרש עליו חסותו, מסתיימים במסע של פירוד.
  11. לא בכדי נוקט המדרש את אותה מטבע לשון שראינו לעיל בדור הפלגה. המקרא חוזר ומשתמש בלשון של נסיעה "מקדם" והמדרש מַחרֶה ומחזיק אחריו שגם לוט הסיע עצמו מקדמונו של עולם והפעם בתוספת של אברהם כמייצג האמונה בקב"ה: "אי אפשר לא באברהם ולא באלוהו". מדרשים ופרשנים רבים מוצאים בפסוק זה כר נרחב לפגום בלוט תוך שימוש בפסוק ממשלי יח יט: "אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן" (נזיר כג ע"א) ומאמר חז"ל: "כל הפורש מן הצדיק כפורש מחייו", ועוד. אך בדברינו פרידת אברהם ולוט בפרשת לך לך, מובאים מקורות המבקרים את אברהם על פרידה מהירה וקלה זו, כגון בראשית רבה מא ח: "ר' יודה אמר: כעס היה לאבינו אברהם בשעה שפרש לוט בן אחיו מעמו. אמר הקב"ה: לכל הוא מדבק וללוט בן אחיו אינו מדבק? אתמהא!". ושם גם תזכורת לחוב שהיה הכפול שהיה לאברהם כלפי לוט הן כבנו של אחיו הרן שמת באור כשדים (בגינו של אברהם עפ"י המדרש) והותיר את לוט יתום והן בשתיקתו של לוט כשאברהם אמר על שרה במצרים: "אחותי היא". והרי לנו עוד מסע של האבות שההקבלה שלו עם מסעות הבנים היא על דרך הניגוד. אל תחפזו במסעות של פרידות וניתוקים, עשו כל מאמץ לשמור על אחדות. ראה דברינו בבת שעברה מדוע כעס משה על בני גד ובני ראובן.
  12. אחרי מהפכת סדום, שאברהם בתפילתו לא הצליח למנוע (לוט הציל למצער את מצער), ולאחר חטא הזנות של לוט עם בנותיו שם עפ"י המדרש נולד האיסור: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' ", נוסע אברהם מגב ההר המשקיף על סדום ועובר ממזרחה של הארץ (הם בית אל והעי שם היה נוסע קודם לכן) לנגב המערבי הגובל בשפלה. גם כאן מציינים המדרשים שוב ושוב את פחיתותו של לוט, כגון בראשית רבה נב ד: "ויסע משם אברהם, פנה מפני ריח רע שהיו אומרים לוט בן אחי אברהם בא על שתי בנותיו". אמנם שם, בסימן ג, גם יש סיבה אחרת להעתקת מגורי אברהם מערבה: "לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קלורין שלו כלום. אמר: מה אני מפסיק צדקה מביתי? הלך ונטה לו אהל בגרר"; אבל בהמשך המדרש שם מודגש שאברהם שנסע מהאזור הגובל בסדום והלך לגור בגרר בשדה פלישתים, 'נגרר' גם הוא ונאלץ לחזור ולומר פעם שנייה על שרה "אחותי היא". שלא לטובתו ולא לטובתה. ראה דברי התוכחה של אבימלך לאברהם בתורה שם, המובאים בדברינו הגוי גם צדיק תהרוג בפרשת וירא. סוף דבר, "ויסע משם אברהם" קשור ב"ויסע לוט מקדם" ובמסע של פרידה קשה זה אנחנו נפרדים מאברהם.
  13. אנחנו עוברים למסעותיו של יעקב. אין שום אזכור של הפועל נס"ע בהקשר עם יצחק מה שיכול להתקשר לדמותו כאב מאבות האומה שמעולם לא יצא מגבולות הארץ ולא גלה. אולי גם 'מסעותיו' בארץ פנימה היו נדירים ורכים יותר כשל מי שבהדרגב עבר מרועה צאן לעובד אדמה. המסע הראשון הנזכר אצל יעקב קשור ביחסיו עם עשו. עשו הוא שפונה ליעקב, בתום המפגש המרגש ביניהם, ומציע לו לנסוע ביחד. יעקב אמנם מסרב כשהוא עונה שם לעשו: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל  הַצֹּאן", אבל המדרש מתעקש לתת משמעות לדברים אלה של עשו: "נסעה ונלכה ואלכה לנגדך".
  14. תודה, איננו שותפים אומר יעקב לעשו. ראה מקבילה מורחבת במדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות קמח: "בא עשו ואמר ליעקב: אחי, נקרע הדיהכסיס שעשינו בינינו, ונהיה שותפין כבראשונה, שנאמר: נסעה ונלכה וגו' - נסעה ונלכה בארץ למלחמה ולשלום, ואלכה לנגדך לעולם הבא". ויעקב מסרב בנימוס תקיף. המדרשים מעמידים את דברי עשו ליעקב: "נסעה ונלכה ואלכה לנגדך" על יחסי עשו ויעקב העתידיים, על יחסי מלכות רומי היא עשו ויהדות פוסט בית שני. עשו מציע ליעקב שותפות בעולם הזה ובבא ואילו יעקב דוחה בנימוס. ראה גם גמרא עבודה זרה ח ע"ב שבתחילה היו יחסים טובים בין מלכות רומא ועם ישראל (שכרתו איתם ברית ועזרו לרומאים להביס את היוונים) – עשרים ושש שנים שבהם קיימה מלכות רומא את הפסוק: "נסעה ונלכה ואלכה לנגדך", אבל אח"כ שינו הרומאים את עורם וקיימו את הפסוק: "יעבור נא אדני לפני עבדו". ועוד בגמרא חגיגה ה ע"ב שכאשר ר' יהושע בן חנניה, שהיה ידוע בחכמת התנצחותו מול המינים, נטה למות, באו אליו חכמי ישראל ושאלו: "מאי תיהוי עלן ממנאי?" והוא מרגיע אותם מהפסוק שלנו, בפרט מהמילה "לנגדך" המסמלת שיוויון. ראה פירושי רש"י ושטיינזלץ שם. המסע הראשון של יעקב "הבחור שבאבות" (בראשית רבה עו) הוא בסימן למסעות הבנים בקורות העתים.
  15. פסוק זה מחזיר אותנו לסיפור יעקב במקרא. בנסיעה זו או מסע זה של יעקב, הוא צועד בעקבות מסעותיו של אברהם זקנו – נסיעה בתוך הארץ שמלווה גם בישיבה ראשונה. אבל בעוד שאברהם הולך ונוסע ותר בארץ לאורכה ולרחבה, כציווי הקב"ה: "קום והתהלך בארץ", יעקב נוסע אל מקום מסוים, אל סוכות (בין אם היה כבר מקום בשם זה או שיעקב מייסד אותו, ראה במפרשים). ראה דברינו מסע יעקב בחזרתו לארץ, שם התעכבנו על השאלה הקשה: מדוע לא ממהר יעקב אל יצחק אביו.
  16. ובהמשך המדרש שם מתוארים הקשרים והעסקים שיעקב קושר עם אנשי שכם העיר הסמוכה ותושבי הארץ במשך תקופה זו שנשכה כשנתיים: "ויחן את פני העיר, חנן את הפנים שבעיר התחיל משלח להם דורונות ... התחיל מעמיד הטליסין ומוכר בזול". ראה דברינו ויחן את פני העיר בפרשת וישלח (הקשר המעניין עם רבי שמעון בר יוחאי). אמנם יש בכך לימוד דרך ארץ "שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו", אבל סוף סוף, מה פשר התיישבות ברוחב זו, כאשר טרם קיים יעקב את נדרו וטרם חנן את פני אביו! ראה פירוש רמב"ן על הפסוק המדגיש את הבית שבנה שם יעקב: "שבנה לו בית גדול ובו מגדל עז להישגב מפני עשו". באים המדרשים ומקשרים כל זאת לפרשת דינה: "ויצב שם מזבח ויקרא לו אל ... ר' הונא בשם ריש לקיש אמר: אפילו חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו ואתה היית נוטל שררה לעצמך מחר בתך יוצאה ומתענה, זהו שכתוב: "ותצא דינה בת לאה". למסע התיישבותי הראשון של יעקב בארץ נלווה האסון של פרשת דינה.
  17. עפ"י פשט המקרא, יעקב חושש מאד מהמעשה שעשו שמעון ולוי בשכם ואומר להם: "עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי". הם עונים לו תשובה שנשמעת ערכית/מוסרית אבל לא מענה לחשש הפיסי שלו: "וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (ראה פירוש אור החיים על פסוק זה, דברינו צלולה הייתה החבית ועכרתם אותה בפרשת וישלח). כך מסתיימת פרשת דינה. רק מספר פסוקים מאוחר, בפרק לה הסמוך בו מוזכר ליעקב נדרו והוא מצטווה: "קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ", ולאחר שנוקה בית יעקב מאלוהי הנכר שהביאו איתם מחרן (לא רק רחל הביאה איתה תרפים), מופיע הפסוק לעיל: "ויסעו ותהי חתת אלהים על הערים וכו' ". ללמדך שבקשו תושבי הארץ לרדוף אחרי בני יעקב.
  18. זה המקרה הראשון שמקרין על כל השאר.
  19. במדרשים רבים נוספים מופיע הפסוק שלנו כשטר ביטחון למלחמה ומגן לדורות, בזכות יעקב, כגון מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישלח סימן כב. ומדרש אגדה (בובר) שמות כג כז, פרשת משפטים מקשר את הפסוק עם ההבטחה על כיבוש הארץ בידי בני יעקב: "את אימתי אשלח לפניך. זהו מורך לב העממיים, כמו שנאמר: תפול עליהם אימתה ופחד (שמות טו טז), וכמו: ויסעו ויהי חתת וגו' ". אבל הייתה התכנסות של העמים וזכרון מעשה שכם נשמר לדורות לא רק במסורת של עם ישראל. במעשה דינה בשכם נפתח חשבון ארוך בין בית יעקב ועמי האזור. ראה גם ילקוט שמעוני תורה פרשת וישלח [המתחיל ברמז קל] שהעמים לא חיכו עד ימי יהושע וכיבוש חצור: "רבותינו אמרו: אף על פי שלא רדפו אחריהם בפעם ההיא, אבל לאחר ז' שנים רדפו. ונתכנסו כל מלכי האמורי על בני יעקב ובקשו להרגם בבקעת שכם, לפי שלאחר מיכן חזר יעקב ובניו לשכם ועמדו שם וישבו שם. אמרו: לא די להם שהרגו כל אנשי שכם אלא שיורשים את ארצם! נתקבצו כולם ובאו עליהם להרגם וכו' ". סוף דבר, מסע יעקב וביתו לבית אל לא היה כ"מסעיו" הנינוחים של אברהם המתהלך בארץ ומתחבר ליושביה (ולכל היותר נפרד מבן אחיו), אלא מסע של התנחלות ומלחמות. האם יעקב הוא הדגם הנכון למסעות הבנים?
  20. עדיין יעקב במסע, הוא כבר בהרי יהודה בואכה חברון, אך עדיין לא חבר אל יצחק אביו שעדיין בחיים ונוטה אוהלו במגדל עדר. נסיעה זו נתונה בין שתי צרות גדולות ליעקב. בין מות רחל אשתו האהובה הנזכר שני פסוקים קודם: "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם"; ובין מעשה ראובן ובלהה הנזכר בפסוק העוקב: "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל" – מעשה שלא סלח יעקב לראובן עד יום מותו: "אז חללת יצועי אביך". אוהלה של מי נטה שם יעקב? יש אומרים אוהלה של לאה (פסיקתא זוטרתא) ויש אומרים: אוהלה של בלהה (בראשית רבתי, מה שמעצים עוד יותר את מעשהו של ראובן). בכל מקרה, בנסיעה זו פסק אוהלה של רחל.
  21. הגענו אל נסיעת אחי יוסף "מזה".
  22. אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אבל גם לא יֵצֵא פטור בלא כלום מידיו של המדרש. ראה פיתוח דברי רש"י בידי תלמידיו, פירוש הדר זקנים: "נסעו מז"ה - מאחוה של י"ב שבטים מכאן ואילך". ובמדרש בראשית רבה פד יד על הפסוק: "נסעו מזה - ממדותיו של מקום". לא כאנשי דור הפלגה וכלוט שהסיעו עצמם מקדמונו של עולם, מהכרה בקב"ה באלוהו של העולם, אבל הסיעו עצמם ממדותיו של הקב"ה. וכבר הערנו לעיל על חוסר אחווה (דור המבול) מול כפירה (דור הפלגה) איזה משניהם חמור יותר. ראה קיצוני עוד יותר מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן יג: "ויאמר האיש נסעו מזה. מהו מזה? כיון שהם רואים אותך הן נעשין אכזרים". עד שרמב"ן שהכיר מדרשים אלה והסכים לגישתם שלא ייתכן להיצמד רק לפשט הפסוק ש"מזה" הוא שם מקום, תמה איך ממשיך יוסף בדרכו לאחיו ומסביר: "אבל הכונה להם כי האיש גבריאל אשר הגיד לו הגיד אמת, ואמר לשון משמש לשני פנים, ושניהם אמת, והוא לא הבין הנסתר בו, והלך אחר הנגלה ממנו, וילך אחר אחיו וימצאם בדותן כאשר אמר לו". יוסף לא מסוגל לקלוט עד כמה שנאת האחים אליו קשה, עד כמה נסעו הם ממנו וממילא גם מאביהם. כמה קשה נסיעה זו.
  23. מ"ויסע ישראל" לעיל אחרי מות רחל, הוא המסע האחרון של יעקב בחזרתו לארץ, באנו ל"ויסע ישראל" של עזיבתו את הארץ וירידתו לגלות מצרים בעקבות יוסף ההולך אחר אחיו ש"נסעו מזה". על ירידת יעקב למצרים, שמן הסתם הייתה ברגשות מעורבים ונסערים, כבר הרחבנו לדון בדברינו אל תירא מרדה מצרימה בפרשת ויגש. בניגוד לתיאור "וירד אברם מצרימה" בפרשת לך לך, כאן "ויסע ישראל". אולי משום שיעקב עדיין מצוי בתחומי הארץ, בתחום באר שבע עליה נאבקו יצחק אביו ואברהם זקנו ומצאו בה מים וחיים, והוא מבקש את רשותו של יצחק אביו ואות וסימן מהקב"ה אם לרדת או לא. ראה פירוש רמב"ן על הפסוק שיעקב הבין את המשמעות הגורלית של ירידה זו למצרים: "כי כאשר בא יעקב לרדת מצרים ראה כי הגלות יתחיל בו ובזרעו, ופחד ממנו וזבח זבחים רבים לפחד אביו יצחק שלא תהא מדת הדין מתוחה כנגדו". תמו מסעות האבות בספר בראשית!
  24. המדרש לא מוכן להיכנע לאווירה הפסימית בגין הירידה למצרים. לאן נסע ישראל? לבאר שבע. לכרות את עצי הארזים שנטע שם אברהם על מנת שיהיו קרשים למשכן שעתידים בניו להקים במדבר, ל"בריח התיכון בתוך הקרשים".
  25. תמו מסעות ספר בראשית והחל המסע הארוך משעבוד מצרים חזרה לארץ. כיעקב ולא כאברהם. האם בהגיעם לארץ יזכו הבנים למסעות אברהם "וילך למסעיו מנגב ועד בית אל" עד המקום אשר היה שם אוהלי אבותם בתחילה, ולא למסעות יעקב?