פרשות השבוע

וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי: וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה: (בראשית כו לד-לה).¹

וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה: (שמואל א א י).²

 

מסכת ברכות דף ל עמוד ב – מורת הנפש של חנה לא להלכה³

משנה: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים. אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק.

גמרא: מנא הני מילי?⁴ אמר רבי אלעזר; דאמר קרא: "והיא מרת נפש." – ממאי? דילמא חנה שאני, דהות מרירא לבא טובא!⁵ אלא אמר רבי יוסי ברבי חנינא מהכא: "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך" (תהלים ה ח). – ממאי, דילמא דוד שאני, דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא!⁶ – אלא אמר רבי יהושע בן לוי, מהכא: "הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ" (תהלים כט ב, צו ט), אל תקרי בְּהַדְרַת אלא בְּחֶרְדַּת. – ממאי? דילמא לעולם אימא לך, הדרת ממש, כי הא דרב יהודה הוה מציין נפשיה והדר מצלי!⁷ – אלא אמר רב נחמן בר יצחק מהכא: "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה" (תהלים ב יא).⁸

בראשית רבה סה ד פרשת תולדות – מורת רוח של יצחק תחילה

"ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה" – למה ליצחק תחילה? אלא ע"י שהיתה רבקה בת כְּמָרִים, לא היתה מקפדת על טינופת עבודה זרה. וזה, על ידי שהיה בן קדושים, היה מקפיד על טינופת עבודה זרה. לפיכך, ליצחק תחילה. דבר אחר: למה ליצחק תחילה? אלא לפי שהדבר תלוי בה, שנאמר: "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך", לפיכך, ליצחק תחילה. דבר אחר: למה ליצחק תחילה? שדרכה של אשה להיות יושבת בתוך ביתה, ודרכו של איש להיות יוצא לדרך ולמד בינה מבני אדם, וזה, ע"י שכהו בעיניו והוא יושב בתוך הבית, לפיכך ליצחק תחילה. אמר ר' יהושע בן לוי: גרם להוֹרוֹ לסלק ממנו רוח הקודש.⁹

מדרש תנחומא פרשת תולדות סימן ח – למה כהו עיני יצחק

ולמה כהו עיניו של יצחק? … מפני הכעס שהיה מכעיסו¹⁰ לפי שהשכינה היתה שרויה בביתו של יצחק. עמד עשו ונטל מבנות כנען והיו נשיו מעשנות ומקטרות לעבודה זרה שלהם, ונסתלקה הימנו שכינה מיצחק והיה רואה יצחק ומיצר. אמר הקב"ה: הריני מכהה את עיניו שלא יראה ויוסיף צער … ואם כן, למה לא כהו עיני רבקה? אמר ר' אבוה: משל למה הדבר דומה? למי שהיה טעון כלי עצים וכלי חרס. הקיש כלי עצים לכלי עצים לא נשבר. הֵקִישׁ כלי עצים לכלי חרס נשבר כלי חרס. אף רבקה, לפי שהקישה לה נשי עשו שנבראו מן העצם כמותה לא הזיקוה. אבל יצחק שהיה מן העפר – הזיקוהו, שנאמר: "וייצר ה' אלהים את האדם עפר" (בראשית ב ז) – הזקין מהרה וכהו עיניו.¹¹

רש"י בראשית כו לה – המריה, עצבות, עבודה זרה

מורת רוח – לשון המראת רוח, כמו (דברים ט כד) ממרים הייתם.¹² כל מעשיהן היו לעצבון.¹³ ליצחק ולרבקה – שהיו עובדות עבודה זרה.¹⁴

רש"י מלכים ב פרק יד כו – עם ישראל בימי ירבעם השני

מורה מאד – מיצר מאד קונטריאי"ש בלע"ז,¹⁵ כמו אשר ימרה את פיך, ממרים הייתם, ותהיין מרת רוח (בראשית כו לה) ויש פותרים מורה מאד ירוד מאד לשון ירה בים.¹⁶

אבן עזרא כו לה פרשת תולדות – מלשון מרירות

מורת רוח – כל אחת מהן.¹⁷ ויש אומרים מלשון סורר ומורה (דברים כא יח). ועל דעתי שהוא מגזרת "מרה כלענה" (משלי ה ד), כטעם מרירות נפש.¹⁸ וכן כתוב: "כי רעות בנות כנען" (בראשית כח, ח). ונכתבה זו הפרשה שישמרו בני ישראל מבנות כנען.¹⁹

רשב"ם על הפסוק – מלשון ממרה

ותהיינה מורת רוח – לפי שעתיד לומר: "אם לוקח יעקב אשה מבנות כנען כאלה",²⁰ לכך הוצרך לפרש תחילה.²¹

מורת רוח. כמו מן עוֹשֶׂה לזכר, יאמר עוֹשָׂה דברו לנקבה. וכשהוא דבוק יאמר עוֹשַׁת, כן יאמר מן מורה לשון ממרה מן ימרה את פיך יאמר מורה לנקבה וכשהוא דבוק יאמר מורת רוח, קונטרריאנץ.²²

ספורנו על הפסוק – כסכין וכתער

"ותהיינה מורת רוח". היו לתער וסכין מקצר רוח חיי יצחק ורבקה. ולשון מורת כמו: "ומורה לא יעלה על ראשו" (שופטים יג ה).²³

רבינו בחיי בן אשר על הפסוק – דגש על המילה "רוח"

"ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה". החפץ והדעת קרא בלשוננו "רוח", מלשון רז"ל: "שיכול להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד" (ספרי פנחס קמ). והכתוב יאמר באלו, כי כל אחת היתה מסרבת הרוח ליצחק ולרבקה, כלומר שהיתה מכעסת אותם ועושה כל מה שעושה כנגד דעתם.²⁴

משנה מסכת אבות פרק ד משנה יז – קורת רוח לא בעולם הזה

הוא היה אומר:²⁵ יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה.²⁶

קהלת רבה פרשה ד סימן ו – בסיס קורת הרוח בעולם הזה

הוא היה אומר: יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, שהעולם הבא אינו בא אלא מכח העולם הזה.²⁷

ויקרא רבה פרשה ג – נחת (מנחת) רוח

"ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' " (ויקרא ב א). ר' יצחק פתח: "טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ" (קהלת ד ו). טוב מי שהוא שונה שני סדרים ורגיל, ממי ששונה הלכות ואינו רגיל; אלא "ורעות רוח" – רעותו להיקרא בן הלכות.²⁸ …

א"ר יעקב בר קוּרְשָׁאי:²⁹ "טוב מלא כף נחת" – זה העולם הבא, "ממלוא חפניים עמל" -זה העולם הזה. אלא "ורעות רוח" – רעותם של רשעים לעשות מעשיהם בעולם הזה די להיפרע לעולם הבא, כמו ששנינו: "הוא היה אומר: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא ויפה. שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה".³⁰

….³¹

"מרחשת עמוקה מעשיה רוחשין" כיצד? יש בו באדם תורה, יהיה נזהר שלא יבוא לידי עון וחטא. אמר לו הקב"ה: בני, ברוך אתה ותהיה לך קורת רוח בעולם ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם.³² אשרי אדם שיש בו דברי תורה ושמורים בידו ויודע להשיב בהן תשובה שלימה במקומה. עליו הכתוב אומר: "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה" (משלי כ ה). ואומר: "ממעמקים קראתיך ה' " (תהלים קל א). ואומר: "תפילה לעני כי יעטוף" (תהלים קב א).³³ ברוך מי שאמר והיה העולם אמן אמן אמן.³⁴

רש"י בראשית מא ח – חלום בקורת רוח

"ואין פותר אותם לפרעה" – פותרים היו אותם, אבל לא לפרעה, שלא היה קולן נכנס באזניו, ולא היה לו קורת רוח בפתרונם, שהיו אומרים: שבע בנות אתה מוליד, שבע בנות אתה קובר.³⁵

דברים רבה (ליברמן) ואתחנן, תנחומא (בובר) ואתחנן סימן ו – משה ובני ישראל

באו ואמרו למשה: הגיעה אותה שעה שתפטר מן העולם. אמר להם: המתינו לי שאברך את ישראל, שלא מצאו ממני קורת רוח כל ימי, מפני אזהרות ותוכחות שהייתי מוכיחן. התחיל לברך כל שבט ושבט בפני עצמו, וכיון שראה שנתקצרה השעה, כללן כולם בברכה אחת.³⁶

דברים רבה (ליברמן) וזאת הברכה, תנחומא (בובר) וזאת הברכה ו – קורת רוח למשה במותו

"הן קרבו ימיך למות", אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, בדבר שקלסתי אותך, שאמרתי: "הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים" (דברים י יד), בו קנסת עלי מיתה? א"ל הקב"ה: אף אני אעשה לך נחת רוח: "הנך שוכב עם אבותיך". א"ר אבהו: אין לשון "הנך" אלא קורת רוח, שנאמר: "ושם ינוחו יגיעי כח" (איוב ג יז).³⁷

רות רבה פרשה ב סימן טו – קורת רוח בבית

"אשה בית אישה"³⁸, מכאן שאין קורת רוח לאשה אלא בבית בעלה.³⁹

מסכת גיטין דף מ עמוד א

מי שאמר בשעת מיתתו: פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה לאחר מותי, כופין את היורשים וכותבין לה גט שחרור … מי שאמר בשעת מיתתו: פלונית שפחתי קורת רוח עשתה לי, יֵעָשֶׂה לה קורת רוח, כופין את היורשין ועושין לה קורת רוח.⁴⁰

אליהו רבה (איש שלום) פרשה י

פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול בירושלים לפני חכמים, אמרתי להן: רבותיי עפר אני תחת כפות רגליכם,⁴¹ אומר לפניכם דבר אחד. אמרו לי, אמור: אמרתי: אבי שבשמים, יהי שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ותהיה לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותיהם. שכל הטובות והנחמות שאמרתה להן לישראל עבדיך לא אמרת להן אלא בחכמה בבינה ובדעת ובהשכל.⁴²

שבת שלום

מחלקי המים