- מי לא כתב ומה לא כתבו על מאבק יעקב והמלאך שיצא מספר בראשית אל ההיסטוריה הכללית של מאבקי יעקב ובניו לאורך תולדות עם ישראל ואומות העולם. בפרד"ס שלם דרשו על מאבק זה: בפשט, ברמז, בדרש ובסוד. אף אנו ננסה כוחנו הדל, וניצמד למדרשי חז"ל הבסיסיים והראשוניים, ככל שנוכל.
- הגמרא בחולין פרק גיד הנשה (!) דפים צא-צב היא מקור חשוב לענייננו. מקור שני הוא מדרש בראשית רבה פרשות עז-עח המובא להלן.
- ובשמות רבה פרשה א סימן כא מצאנו כך גם לגבי משה: "ותקח לו תבת גמא (שמות ב ג) - ולמה של גומא? אמר ר' אלעזר: לפי שחביב עליהם לצדיקים ממונם יותר מגופם. וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהם בגזל". ובמסכת ברכות סא ע"ב גמרנו: "ואהבת את ה' אלהיך. תניא, רבי אליעזר אומר: אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך? ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך? אלא, אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו - לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו - לכך נאמר בכל מאדך". מי הוא שגופו חביב עליו מממונו? הוי אומר צדיק. אך שם ממשיכה הגמרא ומביאה את דבריו וקורותיו של ר' עקיבא: "רבי עקיבא אומר: בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ... כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו?" משמע שברגע האמת, כל אדם, גם הצדיק (ומי לנו צדיק מר' עקיבא) יבחר לתת את ממונו ולא את גופו ונפשו. סברות שונות נאמרו על כלל זה שצדיקים חביב עליהם ממונם מגופם. יש שמוסיפים לרשימה את בעז שישן בקצה ערימת התבואה ושמר בעצמו על רכושו כנזכר בקטע הגמרא הסמוך ויש מאידך שמקשים על כלל זה מגמרא מגילה כח ע"א המונה את שבחי רבי נחוניא בן הקנה שבין השאר היה ותרן בממונו. וכך גם איוב שם. נראה שנושא זה ראוי לעסוק בו בנפרד, ראו הסבר אורחות צדיקים בהערה 6 להלן.
- ראו פירוש רש"י שם: "שהרי יעקב נשאר יחידי והוזק". הלימוד מיעקב הוא על דרך השלילה.
- הלימוד מאברהם הוא על דרך החיוב שיצא עם שני נערים.
- מאברהם על דרך החיוב, אך מבעז (ראו רש"י בגמרא שם שמסביר מה ואיך לומדים מבעז), ומיעקב עצמו כששולח את יוסף לראות את אחיו הרועים ואפילו מסוף הסיפור שלנו שמסתיים במילים: "ויזרח לו השמש והוא צולע על יריכו", שבכך הסתיים מאבקו של יעקב עם המלאך – מכל אלה לומדים על דרך השלילה, שאין לתלמיד חכם (לכל אדם) להסתכן ולצאת יחידי בלילה. אז מדוע מסכן יעקב את עצמו? גם בהשוואה עם משה בתיבה שהבאנו בהערה 3 לעיל, יעקב לא יוצא כל כך טוב בסיפור שלנו. ניחא משה ששמו אותו בתיבת פשוטה וסכנה גדולה יותר הייתה להשאירו בבית, אבל יעקב - לחזור ולסכן את עצמך בלילה והכל בשביל פכין קטנים? ראו בספר אורחות צדיקים שער הצייקנות שמנסה לסנגר על יעקב: "והטוב שבזאת המידה - שאינו מפקיר ממונו בהבלים, ופעמים נמנע מעבירות גדולות. ומחמת שמחסר נפשו מטובה, מתוך כך אין לו גיאות כמו שיש לנדיב, כי מרוב טובה והנאה שיש לו לאדם יבעט ביוצרו. לכן ידקדק האדם בעשרו בעצמו, ויהיה נדיב במקום שראוי לו להתנדב, ובמקום שאין ראוי לו להתנדב יהיה ציקן וכילי. וישקול כל זה במאזנים של תורה. וילמד מיעקב אבינו שהיה צייקן שאין דוגמתו, שנאמר (בראשית לב כה): ויותר יעקב לבדו. ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה, ששכח פכים קטנים וחזר עליהם, מלמד שהצדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם, לפי שאין פושטים יד בגזל (חולין צא א)". האם צייקנות זו של יעקב וחביבות הממון אינה אלא "סבוב פני הדברים" (ראו הביטוי בשמואל ב יד כ) כך שיקלע למפגש גורלי שיש לו רבדים הרבה יותר עמוקים?
- במשי, סחרו במשי.
- מכשף ביוונית.
- פוקרין – חבל. ראו קהלת רבה (וילנא) פרשה י סימן א: "אי לך ארץ שמלכך נער ... ויאמר המלך קחו לי חרב וגו' ויאמר המלך גזרו את הילד החי וגו' ותאמר האשה אשר בנה החי וגו'. א"ר יהודה אמר ר' אלעאי: אילו הייתי שם, פוקרין הייתי כורך על צוארו! כשהוא אומר: קחו לי חרב, אילולי שנתמלאת עליו רחמים כבר נהרג. ועל אותה שעה הוא אומר: אי לך ארץ שמלכך נער". שלמה המלך! ראו דברינו משפט שלמה בפרשת מקץ (הפטרה שנקראת בשנים נדירות בהן מקץ איננה שבת חנוכה).
- איך מבין מדרש זה את המפגש והמאבק בין יעקב והמלאך? מה משמעות המלאך כקוסם שעושה כל מיני מעשה כישוף? האם ערב המפגש עם עשו והחזרה לארץ האבות מתעמת יעקב עם ספיחי עבודה זרה שקלט בעשרים שנות ישיבתו אצל לבן? האם זו המקבילה המדרשית לדברי התורה בפרשתנו: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם"? (בדברינו קום עלה בית אל). ראו ספר החינוך מצווה תקי שלא לקסום: "וידוע שאנחנו עם הקודש אין אנו תחת כוכב ומזל, ה' הוא נחלתנו כאשר דבר אלינו, וכענין שמצינו באבות ששם האל מעלתם למעלה משרי מעלה, כענין שכתוב ביעקב [בראשית לב, כט], כי אם ישראל יהיה שמך כי שרית עם אלהים וגו', כלומר שעשאו האל שר על השרים". ולפי דבריו, לפנינו משמעות חדשה לפסוק "כי שרית עם אלהים ותוכל" – כי התגברת על שריד עבודה זרה האחרון מבית לבן. דבר שקשה היה לעוקרו בעם ישראל לדורותיו – האמונה בקוסמים ומכשפים. ראו דברינו ונתן אליך אות או מופת וכן שיטת ר' יוסי הגלילי בעבודה זרה ועוד בפרשות ראה ושופטים. (ומה הברכה השכיחה ביותר בעם ישראל עד היום? מזל טוב).
- המפגש עם המלאך\האיש הוא הכנה למפגש הגורלי שלמחרת עם עשו. האתלט (עשו) שודאי חזק יותר מבן המלך (יעקב) רואה את דמות המלך (השכינה) מעל בנו ומבין שאינו יכול לו, שכן כל התמודדות עם הבן כמוה כהתמודדות עם המלך. אבל יש כאן קושי גדול עם הפסוק שעליו נשען המדרש: "כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי"! הרי יעקב הוא שאומר פסוק זה לעשו בפגישתם ביום המחרת! אז מי כאן האלהים ומי ראה אותו? מי הוא המלך שעומד מעל בנו? נראה שהמדרש מתחכם לפסוק ודורש אותו באופן הבא: כאשר יעקב רואה את עשו הוא מספר לו שכבר ראה אמש את שרו (של עשו) ובכך הוא חולק לו כבוד. הוא כאילו אומר לו (והכל עפ"י המדרש כמובן): הלוא כבר התראינו אתמול (דרך השר שלך שייצג אותך במאבק בינינו) והשלמת איתי. אבל בה בעת הוא גם אומר לו: ולמה השלמת איתי? כי ראית את אלהים עומד מעלי ותרצני. ואם נכונים דברינו, יש כאן גם שילוב של הגישה הכנועה מול הגישה של העמידה הגאה של בית יעקב לדורותיו. על נושא זה כבר הארכנו בדברינו אדוני עשו – עבדך יעקב בפרשה זו.
- יעקב בא למאבק עם שרו של עשו כשהוא מגובה לא רק בזכויותיו הוא, אלא גם בזכות הוריו יצחק ורבקה וגם בזכות סבו וסבתו – אברהם ושרה. האם שכח המדרש שרבקה ויצחק הם גם ההורים של עשו ואברהם ושרה הם סבא וסבתא שלו? או שמא זו הנקודה: אינך יכול לפגוע בקמיעות של יעקב כי הם גם הקמיעות שלך. אולי.
- כלב בר (לא מבוית) ואריה מאולף (מבוית).
- כל המפגש עם המלאך הוא סמל. כמו ספר בראשית כולו. "אתה סימן לבניך" (בראשית רבה מח ז). ניצחון יעקב בעימות עם שרו של עשו היא הערובה של עם ישראל לדורותיו שלא יוכלו לו שריו של עשו שבכל דור ודור. התקווה הנצחית שתמיד, בכל הצרות והדורות, יעלה שחר חדש ותהיה תקומה מחודשת, כמו שאומר מדרש בראשית רבה עצמו בסמוך (פרשה עח סימן א): "ויאמר שלחני כי עלה השחר, כתיב: חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ג כג). א"ר שמעון בר אבא: על שאתה מחדשנו בכל בוקר ובוקר אנו יודעים שאמונתך רבה להחיות לנו את המתים. אמר רבי אלכסנדרי: ממה שאתה מחדשנו בבוקרן של מלכיות, אנו יודעים שאמונתך רבה לגאלנו". ואנו נודה גם על התחדשות כל בוקר וכל יום באמונה, כאן בחיינו בעולם הזה.
- הדרשן לא יכול כמובן להתעלם ממה שקורה סביבו ובתקופתו ולהתייחס רק לעלות השחר של התקווה לעתיד. למאבקי יעקב ול"שרית עם אלהים", של התחתונים ושל העליונים, יש גם מחיר. "כי נגע בכף ירך יעקב" – זה דורו של שמד. ראו פירוש רמב"ן בראשית לב כו שממשיך את הקו של המדרש במילים מרגשות ותוך חיבור לפסוק: ויבוא יעקב שלם עיר שכם: " ... כי המאורע כולו רמז לדורותיו שיהיה דור בזרעו של יעקב יתגבר עשו עליהם עד שיהיה קרוב לקעקע ביצתן, והיה זה דור אחד בימי חכמי המשנה כדור של רבי יהודה בן בבא וחביריו, כמו שאמרו (שיר השירים רבה ב ז): אמר רבי חייא בר אבא אם יאמר לי אדם תן נפשך על קדושת שמו של הקב"ה אני נותן ובלבד שיהרגוני מיד, אבל בדורו של שמד איני יכול לסבול ... ויש דורות אחרים שעשו עמנו כזה ויותר רע מזה, והכל סבלנו ועבר עלינו, כמו שרמז ויבא יעקב שלם". וזה מה שאירע לרמב"ן עצמו שניצח את "שרו של עשו" בוויכוח ברצלונה, אך נקעה ירכו ונאלץ לעזוב את ספרד, ו"חצה את היבוק" ובא לארץ ישראל והשאיר לנו את חותמו.
- ראו התיאורים הציוריים של ההתגוששות ביניהם שלקוחים מזירות האצטדיונים של תקופת הדרשן: "כל אותו הלילה היו שניהם פוגעים זה בזה, מגינו של זה כנגד מגינו של זה" (בראשית רבה עח ג), "כל אותו הלילה היו שניהן שגושין זה לזה, זה כנגד זה תריסו של זה כנגד תריסו של זה" (שכל טוב (בובר) בראשית לב כו). ראו דימוי נוסף בבראשית רבה סוף פרשה עו: "עשה עצמו כגשר נטל מכאן ונתן לכאן. שאולי מזכיר את פסל קולוסוס מרודוס. שם, הגיבור מגן על נמל האי ואילו כאן יעקב משמש גשר ומגן אנושי לכל ביתו ורכושו, במעבר מהגלעד לארץ.
- ומי הוא שרו של עשו? סמאל. ראו מדרש תנחומא בפרשתנו סימן ח וכן הוא בזוהר בפרשתנו דף קע ע"א. ובבראשית רבה לעיל פרמקוס שהוא מכשף. ממלאך או משרו של עשו באה הברכה ליעקב והבשורה הראשונה על שינוי שמו! נראה ששוב שורה פה רוח תקופת הדרשן: עשו הוא אדום הוא רומא הוא הנצרות, מכיר בשם ישראל של העם היהודי. אבל במדרש תנחומא (בובר) בפרשתנו סימן ז המלאך איתו נאבק יעקב הוא דווקא מיכאל: "וכיון שראה הקב"ה שהוא מתיירא, שלח לו מיכאל לעשות עמו מריבה. מה עשה לו המלאך? נדמה לו בדמות רועה, שנאמר ויאבק איש עמו". מיכאל הוא סניגורם של ישראל.
- בערוב ימיו יאמר יעקב: "המלאך הגואל אותי מכל רע" (בראשית מח טז), אבל המלאך שכאן כולו מאבק ועימות, בין שהוא סמאל ובין שהוא מיכאל. ואנו שבים ונדרשים גם ל"אלהים" שבמדרש ולהערה 11 לעיל. המדרש מנסה להפריד בין אלהים של התחתונים שהם עשו ואלופיו (רומי) ובין אלהים של העליונים שהוא שרו של עשו. אבל גם בדרשתו על העליונים, הוא נדרש שוב לפסוק "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים" שהם דברי יעקב לעשו ועל כורחו הוא נגרר לעשו הארצי. האם ראה הדרשן את המאבק בעשו גם כמעין מאבק עם כוחות עליונים? "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא" (ברכות נח ע"א, דברינו לחלוק כבוד למלכות בפרשת וארא).
- יכולת יעקב לשרות עם אלהים גורמת לצלמיתו (איקונו) להיות חקוקה למעלה. "מלפני אדון חולי ארץ – מלפני אלוה יעקב"! אך כמו שראינו במדרש הקודם, יש לזה גם מחיר למטה. ראו שוב הגמרא במסכת חולין צב ע"א: "וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו, איני יודע מי נעשה שר למי, כשהוא אומר: כי שרית עם אלהים (בראשית לב), הוי אומר: יעקב נעשה שר למלאך. בכה ויתחנן לו - איני יודע מי בכה למי? כשהוא אומר: ויאמר שלחני, הוי אומר: מלאך בכה ליעקב. כי שרית עם אלהים ועם אנשים - אמר רבה: רמז רמז לו שעתידים שני שרים לצאת ממנו - ראש גולה שבבבל, ונשיא שבארץ ישראל. מכאן רמז לו גלות". המחיר הוא, בין השאר, גלות. ישראל שר עם אל – עם רגל אחת (או שתיים) בארץ ורגל אחת (או שתיים) בגלות. ראו המשך הגמרא שם (התלמוד הבבלי!): "ובגפן שלשה שריגים, אמר רב חייא בר אבא אמר רב: אלו ג' שרי גאים היוצאים מישראל בכל דור ודור. פעמים ששנים כאן ואחד בארץ ישראל, פעמים ששנים בארץ ישראל ואחד כאן".
- דלגנו קדימה להקמת המזבח בבית אל ע"י יעקב שהוא קיום נדרו בתחילת פרשת ויצא. מנין לקח ריש לקיש את הרעיון שבקריאה בשם "אל אלוהי ישראל", נוטל יעקב שררה לא לו ומכתיר את עצמו "אלוה בתחתונים", כעומד ניצב מול הקב"ה שהוא "אלוה בעליונים"? כל זה על מנת להסביר איך אירע ליעקב מעשה דינה, או שמא יש כאן חשבון סמוי עם יעקב? כבר הערנו על מדרש קיצון זה בדברינו אלוהי ישראל בפרשה זו וכן המדרש המעצים בדפים המיוחדים, שם הבאנו את פירוש העמק דבר שמסביר שיעקב מיהר להשתמש בשם "אלוהי ישראל", לפני שהקב"ה העניק לו שם זה. המלאך איתו נאבק יעקב אמנם כבר גילה לו שם זה, אבל צריך היה יעקב להמתין עד השלמת נדרו ושמיעה מהקב"ה. כאן נראה לחבר להצעת העמק דבר את הסיום של מדרש בראשית רבה הקודם: "כי שרית עם אלהים - אתה הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה". בחלום הסולם "והנה ה' נצב עליו" – "עליו על ראש הסולם" אומר המדרש. ואחרי המאבק עם המלאך: איקונין של יעקב חקוקה למעלה. האם דבריו הקשים של מדרש בראשית כאן כנגד יעקב שסבור שהוא אלוהות, הם נזיפה על זחיחות הדעת שלו בעקבות נצחונו על המלאך?
- בערוב ימיו משלים יעקב ואומר: "המלאך הגואל אותי מכל רע", "הוא גאלני מיד עשו (איזה מלאך, זה שנאבק עימו?), אבל משה שעלה למרום וגם הוא התגושש עם העליונים (שמות רבה כח א, שבת פח-פט ועוד, דברינו עלית למרום שבית שבי בחג השבועות), לא מקבל את הרעיון שמלאך ילך עם העם במקום השכינה. "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה" (שמות לג טז), אומר משה אחרי חטא העגל. מבני בניו של יעקב הוא משה, ויודע שיש דרגה גבוהה יותר שבה האדם אינו נזקק להגנת המלאך, אלא אדרבא, שר איתו ויכול לו. ראו דרשות ר"י אבן שועיב דרשה ליום שמיני חג עצרת: " ... וכמו שמשה שרה עם אלקים דכתיב מאחז פני כסא פרשז עליו עננו, ומלת פרשז פירש שדי זיו, וכמו שבא בהגדה במסכת שבת פרק ר' עקיבא כשעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו וכו'. וכן יעקב כי שרית עם אלקים, וראוי היה יעקב לינתן תורה על ידו אלא שלא הגיע הזמן שלא היו אוכלוסא". וממשה למד גם גדעון. ואם מותר לנו לחלוק קצת על המדרש, גדעון לא משלים ולכתחילה לפחות לא מסתפק במלאך: "וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל: וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ ... וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן" (שופטים ו יב-יג).
- ושוב נזדקק למקבילה בגמרא בחולין צא ע"ב, שם הוא בלגלול ובקלס: "ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לו: גנב אתה, או קוביוסטוס אתה, שמתיירא מן השחר? אמר לו: מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו. מכל הימים שבלוח השנה של מעלה (ומטה), זה היה היום בו היה תורו של שרו של עשו (להתחיל) לומר שירה: ביום המפגש עם יעקב!
- ובארמית: שייצת סייבת. לא ברור מה בדיוק פשר הביטוי, בעיקר המילה סִיַפְתָּ, אבל נראה שהמשמעות היא: סיימת דבריך? אינני שומע לך. ומי שיודע פירוש ביטוי זה, אנא יאיר עינינו.
- הכוונה למלאכים שבאו ללוט לסדום וגילו שהם באים להפוך את העיר: "כי משחיתים אנחנו את המקום הזה" (בראשית יט יב-יג). ראו בראשית רבה פרשה נ סימן ט.
- חזרנו לפרשה שלנו. אין ספק שזהו סיפור של מסתורין וסימבוליקה רבה. וכבר האריכו לדון בו גדולי העולם. ראו רמב"ם מורה הנבוכים חלק שני פרק מב וכן רמב"ן בראשית יח א כיצד יש להבין דיבור עם מלאך ומהו מראה הנבואה וחלום הנבואה. ואנו, אין לנו אלא מדרש כמדרשו: "ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר: כתיב: ויאבק איש עמו. אין אנו יודעין מי היה ברשותו של מי, אם המלאך היה ברשות יעקב ואם יעקב ברשות המלאך? אלא ממה דכתיב: ויאמר שלחני כי עלה השחר ... הוי המלאך ברשות יעקב אבינו" (שיר השירים רבה ג ג). ואף נסיים בדבר הלכה. ראו טור אורח חיים סימן קלב איך מכל דברי האגדה שהבאנו, בפרט הגמרא במסכת חולין לומדים את הדין של מי שהחמיץ קדושה בציבור (שכל דבר שבקדושה אינו בפחות מעשרה): "ואם הוא תלמיד חכם, יעסוק באגדתא דפרק גיד הנשה ויאמר שלחני וגו'. נ' כתות של מלאכי השרת אומרים שירה: אחת אומרת קדוש וכו'. אם אינו תלמיד חכם והוא בעל פסוק (יודע במקרא) יעסוק במקראות הקדושה (ישעיבו ו) שרפים עומדים ממעל לו". ראו דבריו שם! לא לחינם שזורים דברי חז"ל בהלכה ואגדה. ראו גם דברינו קדיש דאגדתא בדפים המיוחדים.