מים ראשונים: מספר פרשיות יש בתורה בהם "מרכז הכובד" הדרשני הוא "בחצי הראשון": בשלח, כי תשא, קורח ועוד. אחת מהן היא גם פרשתנו בה רבו הדרשות בחלקה הראשון של הפרשה שם תופס מקום נכבד, חטא המרגלים, הכולל את פרקים יג יד. ומה עם פרק טו, "מה עם החצי השני"?
כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם:
בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה … רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה וכו'.
וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה:
וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וכו' (במדבר פרק טו).1
רש"י פרק טו פסוק ב – בשורת הארץ
כי תבואו – בישר להם שיכנסו לארץ.2
במדבר רבה יז ב פרשת שלח – מצוות נסכים וחלה
כך פתח ר' תנחומא בר אבא … זאת הפרשה של נסכים … ומכאן ואילך והיה באכלכם מלחם הארץ … הרי חלה למטה ונסכים למעלה. לפיכך פתח ר' חנינא: "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ" (קהלת ט ז). מהו "כי כבר רצה האלהים את מעשיך"?3 אכול בשמחה לחמך – זו פרשת חלה, ושתה בלב טוב יינך – זו פרשת נסכים. מהו "כי כבר רצה האלהים את מעשיך"? – זו הכנסת ישראל לארץ, שנאמר: "כי תבאו אל ארץ מושבותיכם".4
ספורנו במדבר פרשת שלח פרק טו פסוקים כ–כב – החלה קשורה בישיבה בבית קבע
חלה תרימו תרומה. אחר חטא המרגלים הצריך גם החלה למען יהיו ראויים שתחול ברכה בבתיהם כאמרו וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך (יחזקאל מד ל). וכן אליהו עשי לי משם עגה קטנה בראשונה והוצאת לי (ולך ולבנך תעשי באחרונה) כי כה אמר ה'… כד הקמח לא תכלה (מלכים – א יז, יג).5
במדבר רבה יז א פרשת שלח לך – חובות האב על הבן והבן על האב
"כי תבואו אל ארץ מושבותיכם", הלכה: כמה דברים חייב אדם לעשות לבנו? שנו רבותינו: חמישה דברים האב חייב לעשות לבן.6 האב זה הקב"ה והבן אלו ישראל. כשם שהאב חייב למול את בנו, כן עשה הקב"ה לישראל מל אותם ע"י יהושע … האב חייב לפדותו והקב"ה פדה ישראל … ללמדו תורה – הקב"ה לימד תורה לישראל … ללמדו מצות – הקב"ה לימד את המצות לישראל … האב זקוק לבנו להאכילו ולהשקותו לרחצו לסוכו ולהלבישו וכן עשה הקב"ה לישראל … מה האב נותן לבנו נכסים, כך הקב"ה עשה לישראל: "ואתן לך ארץ חמדה" (ירמיה ג יט). ומה הבן חייב להיות מעלה לאביו דורון, כך אמר הקב"ה לישראל: "כי תבואו אל ארץ וגו' ועשיתם עולה לה' ".7
פירוש אור החיים על הפסוק – מעשה הבנים יתייחס לאבות
לצד שראה ה' מדווה ליבם בגזירת טלטולם במדבר ארבעים שנה, מופלגים מביאת הארץ, לזה סעד ליבם במצוות התלויות בארץ, לכונן רוחם כי יעלו וירשו את אדמתם. והפלגת הזמן לא תריע לדבר המוחזק לבוא.8 ודקדק לומר אשר אני נותן לכם … כי מעשה בנים יתייחס גם לאבות, כי "את בניהם הקים תחתם" (יהושע ה ז).9
אבן עזרא על הפסוק – הרחבה לפרק כולו
נסמכה זאת הפרשה, בעבור שנחלשו ויתאבלו, לנחם הבנים להודיעם כי יבואו אל הארץ. והנכון, בעבור שנשאו קול כל העדה וחטאו, ונסלח להם בעבור תפילת משה אמר וכי תשגו, והעד: ונסלח להם (כה). והוצרך להזכיר משפט מנחות כל עולה וזבח, ובסוף והנפש אשר תעשה ביד רמה (ל) רמז למעשיהם. והזכיר דבר המקושש, כי עשה ביד רמה. ומרוב חמלת השם על ישראל שם הציצית לזכר שלא יעשה האדם ביד רמה, או שלא ישכח.10
ספרי במדבר פיסקא קיא – שגגת עבודה זרה
"וכי תשגו ולא תעשו" – בעבודה זרה הכתוב מדבר. אתה אומר בעבודה זרה הכתוב מדבר, או אינו אלא באחת מכל מצות האמורות בתורה? תלמוד לומר: "והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה" – ייחד הכתוב מצווה זו אמורה בפני עצמה. ואיזו זו? זו עבודה זרה.11
רמב"ן על הפסוק (פרק טו פסוק כב) – הרחבה נוספת
והנה זה כפי משמעו הוא קרבן מומר לכל התורה בשוגג, כגון ההולך ונדבק לאחת מן האומות לעשות כהם ולא ירצה להיות בכלל ישראל כלל. ויהיה כל זה בשוגג, כגון שיהיה ביחיד תינוק שנשבה לבין האומות, ובקהל כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם. או שיאמרו כמו שזכר בספרי (שלח קטו): "מפני מה אמר המקום לא שנעשה ונטול שכר, אנו לא עושים ולא נוטלין שכר.12 כענין שהיו ישראל אומרים ושואלים את יחזקאל, שנאמר: "באו אנשים מזקני ישראל וישבו לפני" (יחזקאל כ א), אמרו לו: רבינו יחזקאל, הרי עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו? וכו' ".13 או שישכחו את התורה. וכבר אירע לנו כן בעונותינו (כי) בימי מלכי ישראל הרשעים כגון ירבעם ששכחו רוב העם התורה והמצות לגמרי, וכאשר בא בספר עזרא באנשי בית שני. וזהו שימוש לשון הכתוב שהשגגה הזאת הנזכרת כאן היא בתורה ובמצות בכללן, ועל כן ייחדו להם רבותינו מצוה אחת שבשגגתה יצא מכלל ישראל ומכל המצוה בהם, והיא עבודה זרה. ויהיה שיעור הכתוב, וכי תשגו – ללכת אחרי אלהים אחרים, ולא תעשו – דבר מכל מצות ה'. כי המודה באלוה זולתו כבר הוא בטל אצלו כל מה שצוה השם הנכבד בין במצות עשה בין במצות לא תעשה, שאם יש אלוה זולתו, יראתו ומצותיו וכל החיוב בהם אינו כלום.14
תוספתא מסכת עבודה זרה (צוקרמאנדל) פרק ד הלכה ג – הישיבה בארץ
יִשְׁרֶה אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה גויים ולא בחוצה לארץ ואפילו בעיר שכולה ישראל. מלמד שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל מצות שבתורה וכל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח.15
מסכת מנחות דף מג עמוד ב – מצוות ציצית
תניא אידך: וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' – שקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולן. ותניא אידך: וראיתם אותו וזכרתם… ועשיתם – ראיה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשיה. ורשב"י אומר: כל הזריז במצוה זו – זוכה ומקבל פני שכינה, כתיב הכא: וראיתם אותו, וכתיב התם: "את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד" (דברים ו יג). תנו רבנן: חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות, תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן, ועליהן אמר דוד: "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" (תהלים קיט קסד).16
ירושלמי מסכת נדרים פרק ג הלכה ט – השבת מצטרפת
בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהשבת שקולה כנגד כל המצות שבתורה.17
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים 1: ראה מדרש אליהו רבה (איש שלום) פרשה כז: "חרדו וישבו באבל, שנאמר ויתאבלו העם מאד … באותה שעה אמר לו הקב"ה: משה, לך ורצה אותן עניים שכבר יצא לבם מעליהם. אמר לפניו: רבש"ע, במה ארצם? אמר לו: לך ורצם בדברי תורה: "כי תבואו אל ארץ מושבותיכם …". ראה גם בהמשך המדרש שם המריבה שפרצה בעקבות זאת בין ישראל לגרים עד שנפסק מפי הגבורה "הקהל חוקה אחת לכם ולגר וגו' תורה אחת ומשפט אחד יהיה". וכבר זכינו לדון בנושא תורה אחת ומשפט אחד בפרשה זו בשנה האחרת.
מים אחרונים 2: שני הפסוקים המרכזיים של יום הכיפורים, יום בו אנו מבקשים סליחה על מגוון רחב של חטאים לאו דווקא עבודה זרה, לקוחים מצד אחד מפרשת המרגלים: "ויאמר ה' סלחתי כדברך" ומצד שני מפרשת "וכי תשגו": "ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר בגר בתוכם כי לכל העם בשגגה" – שניהם בפרשתנו. אז אולי גם יום הכיפורים מקשר (ומכפר) על חטא המרגלים?