נמשלו ישראל בזית

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: (שמות כז כ)

שמות רבה לו א

"ואתה תצוה אל בני ישראל ויקחו אליך שמן זית כתית למאור". זהו שכתוב: "זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך" (ירמיה יא טז) – וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד? והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל! נקראו בגפן – שנאמר: "גפן ממצרים תסיע" (תהלים פ ט), בתאנה – שנאמר: "כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם" (הושע ט י). בתמר – שנאמר: "זאת קומתך דמתה לתמר" (שיר השירים ז ח)1. בארז – שנאמר: "כארז בלבנון ישגה" (תהלים צב יג). כאגוז – שנאמר: "אל גינת אגוז ירדתי" (שיר השירים ו יא).2 וקראן בכל מיני שלחים, שנאמר: "שלחיך פרדס רמונים"  (שם ד יג), ובא ירמיה לומר: "זית רענן יפה פרי תואר"!3

אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו נחבט. ומשחובטים אותו מעלים אותו לגג ומגרגרים אותו4. ואח"כ מורידים אותו מן הגג ומעלים אותו לגת ונותנים אותו במטחן וטוחנים אותו. ואח"כ מקיפים אותן בחבלים ומביאים אבנים ואח"כ נותנים את שמנם. כך ישראל: באים אומות העולם וחובטים אותם ומגלים אותם ממקום למקום וחובשים אותם וכופתים אותם בקולרים ומקיפים אותן סרטיוטים5 ואח"כ עושים תשובה והקב"ה עונה להם, מנין? שנאמר: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים" (שמות ב כג). וכן: "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה … ושבת עד ה' אלהיך … כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבתיך אשר נשבע להם"  (דברים ד ל-לא). הוי: "זית רענן יפה פרי תואר".6

דבר אחר: מה ראה ירמיהו למשול ישראל בזית? אלא כל המשקים מתערבים זה בזה והשמן אינו מתערב, אלא עומד. כך ישראל, אינם מתערבים עם האומות, שנאמר: "ולא תתחתן בם"  (דברים ז ג). דבר אחר: כל המשקים אדם מערבם ואינו יודע איזה תחתון ואיזה עליון. אבל השמן, אפילו אתה מערבו בכל המשקים שבעולם, הוא נתון למעלה מהם. כך ישראל, בשעה שהם עושים רצונו של מקום, נתונים למעלה מן האומות, שנאמר: "ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ" (דברים כח א). הוי: "זית רענן יפה פרי תואר".7

מסכת מנחות דף נג עמוד ב

אמר רבי יהושע בן לוי: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמית לא בעוה"ז ולא בעולם הבא.8 ואמר רבי יוחנן: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע"י יסורין.9

מדרש תנחומא (בובר) פרשת תצוה סימן א

אמר ר' יצחק: אמר להם הקב"ה: דוגמא שלך דומה ליונה. מי שמבקש ליקח חטים, אומר לחבירו הראיני דוגמא שלהן. אף את, דוגמא שלך דומה ליונה. כיצד? כשהיה נח בתיבה מה כתיב: "וישלח את היונה … ותבוא אליו היונה לעת ערב" (בראשית ח ח יא), אמר להן הקב"ה: מה היונה הביאה אורה לעולם, אף אתם שנמשלתם ליונה הביאו שמן זית והדליקו לפני, שנאמר: "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית".10

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה כא ד"ה [ד] ר' פנחס

אמר ר' אחא: נמשלו ישראל כזית: "זית רענן יפה פרי תואר" ונמשל הקב"ה כנר: "נר אלהים נשמת אדם" (משלי כ כז), מה דרכו של שמן להינתן בנר והן מאירים שניהם כאחת, כך אמר הקב"ה לישראל: בניי הואיל ואורי הוא אורכם ואורכם הוא אורי, אני ואתם נלך ונאיר לציון, קומי אורי כי בא אורך.11

 

שבת שלום

מחלקי המים

 

מים אחרונים: רשימת העצים במדרש שמות רבה בו פתחנו: תאנה, תמר, ארג, אגוז וכו', יוצרת לנו קשר לפורים שחל ברוב שנים בסמוך לפרשת תצוה. ראה מדרש אסתר רבה ט ב בדבר התחרות בין העצים מי יזכה להיות העץ עליו ייתלה המן: "מאיזה עצים היה אותו העץ? אמרו חכמים: בשעה שבא להכינו, קרא הקב"ה לכל עצי בראשית מי יתן עצמו ויתלה רשע זה עליו. תאנה אמרה אני אתן את עצמי שממני מביאין ישראל בכורים … גפן אמרה אני אתן את עצמי שבי נמשלו ישראל … רימון אמר אני אתן את עצמי … אגוז אמר … ארז ותמר אמרו וכו'". ראה שם שהרשימה כוללת גם את ההדס והערבה! ויש לי שאלת "פורים תוירה": הרי את העץ הכין המן למרדכי! וכבר הרחבנו לדון על איזה עץ תלו את המן בדברינו לפורים.

עדכון אחרון: 02/01/2017

הערות שוליים

  1.  דימוי עם ישראל לתמר קשור עם הרגע הנשגב של מתן תורה: "משל למלך שקידש את מטרונה ואמר מבקש אני לראותה, כיון שראה אותה התחיל משבחה ומקלסה, הה"ד זאת קומתך דמתה לתמר, גם היא אמרה רוצה אני לראותו, כיון שראתה אותו התחילה בקילוס שקילסתו חכו ממתקים וכולו מחמדים". (שיר השירים רבה ו ו). ובנוסחאות אחרות של שמות רבה מוסיפים כאן גם את הפסוק: "צדיק כתמר יפרח" (תהלים צב יג), אפשר היה לחשוב שהנוסח שלפנינו לא מביא פסוק זה במכוון, משום שהוא סבור שהדימוי צריך להיות על עם ישראל כולו, לא רק על הצדיקים. אבל בהמשך הוא מביא את החצי השני של הפסוק לגבי הארז: "כארז בלבנון ישגה". אז אולי באמת הנוסחאות האחרות נכונות יותר. כך או כך, נניח לתמר ונמשיך אל הזית.
  2.  עוד על הדימוי של עם ישראל לאגוז ראה שיר השירים רבה ו יא, על הפסוק אל גינת אגוז ירדתי (עליו הרחבנו בשיר השירים): "מה אגוז זה אם נופל לתוך הטינופת את נוטלו ומורקו ושוטפו ומדיחו והוא חוזר כתחילתו והוא יפה לאכילה, כך כל מה שישראל מתלכלכין בעונות כל ימות השנה, בא יום הכפורים ומכפר עליהם ... מה האגוז הזה יש בו אגוזי פרך, אגוזים בינונים ואגוזים קנטרנין, כך ישראל יש מהן עושין צדקה מאליהן, ויש שאם אתה תובען הם נותנים, ויש שאת תובען ואין עושין ... מה אגוז זה השק מלא אגוזים בידך את נותן לתוכו כמה שומשמים כמה חרדלים והן מחזיקין, כך כמה גרים באו ונתוספו בישראל ... מה אגוז זה את נוטל אחד מהכרי וכולן מדרדרין ומתגלגלים זה אחר זה, כך הן ישראל לקה אחד מהן כולן מרגישין". והדימוי אולי הבולט מכולם: "מה אגוז זה אינו יכול לגנוב המכס שלו שהוא נשמע וניכר, כך הם ישראל כל מקום שאחד מהם הולך אינו יכול לומר שאינו יהודי, למה שהוא ניכר". ראה בהרחבה שם וכן בפסיקתא רבתי פרשה יא. ואנו נמשיך אל הזית.
  3.  שאלת הדרשן היא: אחרי כל ההשוואות למגוון כה רחב של סוגי פירות (כולל הדימוי הכללי "שלחיך" הוא בית השלחין), מה מצא ירמיהו לדמות את ישראל דווקא לזית? מכל הפירות דווקא הזית אינו "שלחיך" והוא גם הפרי היחידי שאינו נאכל חי!
  4.  גרגור הוא הנחת גרגרי הזיתים בשמש (על הגג) על מנת לזרז את הבשלתם. על פעולת הגרגור של הזיתים יחד עם תיאור תהליך הפקת השמן, באופן מפורט עוד יותר מזה שבמדרש שלנו, ראה מסכת מנחות פרק ח משנה ד: "שלשה זיתים ובהן שלשה שלשה שמנים. הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש ונותן לתוך הסל ... הזית השני מגרגרו בראש הגג וכותש ונותן לתוך הסל ... הזית השלישי עוטנו בתוך הבית עד שילקה ומעלהו ומנגבו בראש הגג וכותש ונותן לתוך הסל ... הראשון למנורה והשאר למנחות". יש גרגור, טבעי, בראש האילן ויש גרגור, מלאכותי, בגג הבית.
  5.  חיילים
  6.  תשובה ראשונה: דימוי הזית חזק מכולם משום שתהליך ייצורו מסמל את עם ישראל בגלגוליו השונים בהיסטוריה. לכן בחר בו ירמיהו שעסק הרבה ב"היסטוריה" של עם ישראל וגורלו, נביא הזעם שהזהיר וצפה את החורבן והגלות ואף חווה אותם בגופו. (וגם השאיר לנו נחמות נפלאות: "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך ... הבן יקיר לי אפרים", ירמיהו פרקים ב לא)
  7.  תשובה שנייה: לא התהליך עיקר, אלא התוצאה: שמן הזית שהוא "ראש לכל השמנים" (ראה מדרש הגדול בהערה 10 להלן) ושימושיו רבים ומגוונים, החל ברפואה וכלה באור, חימום והסקה. ורק דבר אחד עומד מעל שמן הזית. "טוב שם טוב משמן טוב" וכדברי קהלת רבה על הפסוק: "שמן טוב יורד ושם טוב עולה, שמן טוב לשעתו ושם טוב לעולם, שמן טוב כלה ושם טוב אינו כלה, שמן טוב בדמים ושם טוב בחינם, שמן טוב נוהג בחיים ושם טוב נוהג בחיים ובמתים, שמן טוב בעשירים ושם טוב בעניים ובעשירים, שמן טוב מהלך מקיטון לטרקלין ושם טוב הולך מסוף עולם ועד סופו". האם ה"שם טוב" הוא הנמשל לשמן? זית – שמן, עם ישראל – שם טוב?
  8.  תשובה שלישית ופשוטה שהזית הוא עץ ירוק עד (גם התמר?), בניגוד למשל לגפן, אגוז ולתפוח שהם נשירים. וברוח זו גם פירש רד"ק על הפסוק מירמיהו שדרשנו לעיל "זית רענן יפה פרי תואר: "המשילה לזית לפי שהוא רענן כל זמן וכל ימות השנה עליו לחים".
  9. מדרש זה חוזר לכאורה על הרעיון שכבר ראינו בשמות רבה לעיל. אלא שההקשר הוא אחר. קטע המדרש שהבאנו נמצא בסופה של סוגיה דאגדתא שדנה ביחסי עם ישראל והקב"ה, דרך האבות, משה, דוד ושלמה, בית ראשון עד החורבן. הסוגיה פותחת בקטע הבא: "אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, החזק לי טובה שהודעתיך בעולם. אמר לה: טובתי בל עליך, איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני תחילה בעולם". בהמשך הסוגיה, כאשר היא מגיעה לתיאור החורבן מופיע הקטע הבא: "אמר ר' יצחק: בשעה שחרב בית המקדש, מצאו הקב"ה לאברהם שהיה עומד בבית המקדש, אמר לו: מה לידידי בביתי? אמר לו: על עסקי בני באתי, אמר לו: בניך חטאו וגלו. אמר לו: שמא בשוגג חטאו? ... שמא מיעוטן חטאו? ... שמא אם המתנת להם היו חוזרין בתשובה? אמר לו: "כי רעתכי אז תעלוזי"" (ירמיהו י"א טו). מיד הניח ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה, ואמר לו: שמא חס ושלום אין להם תקנה? יצתה בת קול ואמרה לו: "זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך" - מה זית זו אחריתו בסופו, אף ישראל אחריתן בסופן". ישראל, כמו הזית, ייעודו ומטרתו הסופיים (אחריתו) נמצאים בסוף התהליך. הזית – בשמן וישראל – בתשובה וגאולה.
  10. גם במדרש הגדול בפרשתנו נמצא הקשר ליונה ולתיבת נח: "ר' תנחומא אומר: למה שמן זית? לפי שהיה סימן אורה לעולם, שנאמר: "ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה". ובו נמשלו ישראל, שנאמר: "זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך". והוא ראש לכל השמנים, כך ישראל ראש לכל האומות". אבל היונה איננה רק סמל תקוה ואורה, אלא גם קושי וסבל: "אמרה יונה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם" (עירובין יח ע"ב). בל נשכח שמדובר אחרי המבול בו נחרב העולם. בכך חזרנו למדרש בו פתחנו. ביונה, בזית ובעם ישראל יש את הדואליות של אור ותקווה יחד עם הטעם המריר.
  11.  מדרש זה הוא על הפטרת "קומי אורי כי בא אורך" – שישית לנחמה אחרי תשעה באב. הזית הוא הנחמה על החורבן. הנרות שאנו מדליקים מידי שבת וחג. ראה דברינו אבל הנרות לעולם בפרשת בהעלותך תשנ"ט.