פרשות השבוע לשנת ג׳ במרחשון ה׳תשפ״א

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

חזק ואמץ

פרשת ואתחנון, שבת נחמו

עדכון אחרון: 29/07/2020

מים ראשונים: דף זה נכתב בשבוע שחל בו תשעה באב שנת תש"פ (2020) ומגיפת הקורונה עדיין מתפשטת בעולם ולא נעצרה.1 אך עם ישראל ידע תמיד לקוות, להתחזק ולהתאמץ, ובסוף השבוע כבר נזכה לשבת נחמו ובשבוע הבא כבר ט"ו באב שלא היו ימים טובים כמותו בישראל.2 העולם כולו צריך חיזוק ואימוץ, אך מה הקשר לפרשת השבוע?

עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה: (דברים פרשת ואתחנן ג כז–כח).3

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר: מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: … לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ: חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם: רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל: הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: (יהושע א א-ט).4

וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ חֲזַק וֶאֱמַץ וַעֲשֵׂה אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת כִּי ה' אֱלֹהִים אֱלֹהַי עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד לִכְלוֹת כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית ה': (דברי הימים א פרק כח פסוק כ).5

וַיִּתֵּן שָׂרֵי מִלְחָמוֹת עַל הָעָם וַיִּקְבְּצֵם אֵלָיו אֶל רְחוֹב שַׁעַר הָעִיר וַיְדַבֵּר עַל לְבָבָם לֵאמֹר: חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר עִמּוֹ כִּי עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ: (דברי הימים ב לב ו-ז).6

חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ: (ישעיהו פרק לה פסוק ג).7

קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה': (תהלים פרק כז פסוק יד).8

 

מדרש ספרי במדבר פרשת נשא פיסקא א

רבי יהודה בן בתירה אומר: אין הציווי בכל מקום אלא זירוז, שנאמר: "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו" (דברים ג כח). לפי דרכנו למדנו שאין מחזקין אלא המוחזקין ואין מזרזין אלא למזורזין.9

ספרי דברים פרשת נצבים פיסקא שה

10 באותה שעה נתגבר כחו של משה והיה מחזק את יהושע לעיני כל ישראל, שנאמר: "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ" (דברים לא ז). אמר לו: עם זה שאני מוסר לך, עדיין גדיים הם, עדיין תינוקות הם. אל תקפיד עליהם על כל מה שהם עושים, שאף ריבונם לא הקפיד עליהם על כל מה שעשו. וכן הוא אומר: "כי נער ישראל ואוהבהו" (הושע יא א).11

מדרש בראשית רבה סוף פרשה ו

אמר ר' שמעון בן יוחאי: ספר משנה תורה היה סיגנוֹם (דגל) ליהושע. בשעה שנגלה עליו הקב"ה מצאו יושב וספר משנה תורה בידו. אמר לו: חזק ואמץ, יהושע: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך".12

מסכת ברכות דף לב עמוד ב

תנו רבנן, ארבעה צריכין חיזוק ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ. תורה ומעשים טובים מנין – שנאמר: "רק חזק ואמץ מאד לשמר ולעשות ככל התורה". חזק – בתורה, ואמץ – במעשים טובים. תפילה מנין – שנאמר, "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' "; דרך ארץ מנין – שנאמר: "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוהינו" (שמואל ב י יב).13

מסכת ברכות דף לג עמוד ב, מגילה כה ע"א

ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא, אמר: האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד. המתין לו עד דסיים.14 כי סיים אמר ליה: סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך? למה לי כולי האי?15 אנן הני תלת דאמרינן – אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא, ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפילה – לא הוינן יכולין למימר להו, ואת אמרת כולי האי ואזלת!16 משל, למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב, והיו מקלסין אותו בשל כסף, והלא גנאי הוא לו!17

מסכת ברכות דף נה עמוד ב

אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בהדי הדדי, אמרי: כל חד וחד מינן לימא מלתא דלא שמיע ליה לחבריה.18 פתח חד מינייהו ואמר: האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא, ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו, ולימא הכי:19 ריבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא, בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבירי ובין שחלמתי על אחרים, אם טובים הם – חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים רפואה – רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה, וכחזקיה מחליו, וכמי יריחו על ידי אלישע, וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה – כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה וכו'.20

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור מ

"למנצח לדוד מזמור, קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי". זהו שאמר הכתוב: "ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו" (ישעיה כה ט). אין ביד ישראל אלא שיקוו שיגאלם הקב"ה בשכר: "קוה קויתי ה' ", דכתיב: "טוב ה' לקויו" (איכה ג כה), ואומר: "שובו לבצרון אסירי התקוה" (זכריה ט יב). שמא תאמר: "עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו" (ירמיה ח כ) – "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' " (תהלים כז יד). "קוה אל ה' ", "וקוה אל ה' " – תקוה אחר תקוה. "חזק ויאמץ לבך" – אם קויתם ולא נושעתם, קיווי ושובו וקיווי. ואם תאמר: עד מתי נקוה? כבר כתיב: "יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם" (תהלים קלא ג), ואומר: "חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה' " (שם לא כה). אם עושין כן, הרי אתם נושעים, שנאמר: "אשר לא יבושו קווי" (ישעיה מט כג), וכתיב: "וקוי ה' יחליפו כח" (שם מ לא), וכתיב: "וקוי ה' המה יירשו ארץ" (תהלים לז ט). לכך נאמר: "קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי" – דוד שקיווה לי עניתיו.21

דברים רבה ב יב, פרשת ואתחנן22

"כה' אלהינו בכל קראנו אליו". זהו שאמר הכתוב: "ואני תפלתי לך ה' עת רצון" (תהלים סט יד). רבי חנינא בר פפא שאל לרבי שמואל בר נחמן: מהו דכתיב: "ואני תפלתי לך ה' עת רצון"? אמר לו: שערי תפילה פעמים פתוחים פעמים נעולים. אבל שערי תשובה לעולם פתוחים. אמר לו: מנין? – דכתיב: "נוראות בצדק תעננו אלהי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים" (תהלים סה ו). נמשלה תפילה במקווה ונמשלה תשובה בים. מה המקוה הזה פעמים פתוח פעמים נעול, אף שערי תפילה פעמים פתוחים פעמים נעולים. אבל הים הזה לעולם פתוח. כך ידו של הקב"ה לעולם פתוחה לקבל שבים.23

אמר רב ענן: אף שערי תפילה אינן ננעלים לעולם. דכתיב: "כה' אלהינו בכל קראנו אליו". ואין קריאה אלא תפילה כענין שנאמר: "והיה טרם יקראו ואני אענה" (ישעיה סה כד)  א"ר חייא רבה: כתיב: "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' " (תהלים כז יד) – הוי מתפלל וחוזר ומתפלל, ויש שעה שיתנו לך.24 "ואני תפלתי לך עת רצון" – דוד בשביל שהיה יחידי אמר "עת רצון", אבל תפילה של ציבור אינה חוזרת לעולם ריקם, הוי: "כה' אלהינו בכל קראנו אליו".25

שבת שלום

שנזכה לראות בנחמת ציון, גאולת ישראל ובנין ירושלים

מחלקי המים

 

חֲזַק וֶאֱמַץ בתורה ומדע,

חֲזַק וֶאֱמַץ במצוות ומעשים טובים,

חזק ואמץ בתחינה ותפילה

חזק ואמץ במיעוט תארים ושבחים

חזק ואמץ בשמירה ורפואה

חזק ואמץ בתקווה כל מזור מבקשים

חזק ואמץ רעיונות וחלומות

לחזקם ולאמצם בפתרונים טובים

חזק ואמץ פתחים ושערים

לחזקם שלעולם לא יהיו נעולים

חזק ואמץ בבשורה של תקווה

תקוות כל המיחלים, תקוות כל החולמים

הערות שוליים

  1. על בסיס הפסוק בפרשת קרח, במדבר יז טו: "וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה". בקרוב, בעזרת החונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה להשכיל סודות הטבע ורפואתו.
  2. מסכת תענית פרק ד משנה ח: "אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים".
  3. משה מצטווה להשלים עם מותו ועם אי כניסתו לארץ ובה בעת לחזק ולאמץ את יהושע כמנהיג ממשיך. כך גם בסוף הספר, דברים לא ו-ז, פרשת וילך בדברי משה האחרונים לעם וליהושע: "חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ: פ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם". ושוב בהמשך הפרק שם, פסוקים כב-כג בסמיכות לכתיבת התורה: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ".
  4. שלוש פעמים מתברך יהושע מפי הקב"ה בברכת "חזק ואמץ": חזק ואמץ במלחמה ובהתנחלות, חזק ואמץ בשמירת התורה. כך גם בדברי יהושע לעם במלחמת חמשת המלכים, יהושע י כה: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחָתּוּ חִזְקוּ וְאִמְצוּ כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה ה' לְכָל אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם", וכך גם מחזקים ומאמצים אותו בני גד ובני ראובן כאשר הוא תובע מהם לקיים את הבטחתם לצאת חלוצים בראש העם, יהושע א יז-יח: "כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ רַק יִהְיֶה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה: כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת רַק חֲזַק וֶאֱמָץ". זכה יהושע לברכת חזק ואמץ יותר מכל דמות תנ"כית אחרת.
  5. חזק ואמץ חוזר בציווי דוד לשלמה בנו. ראה גם בפרק כב שם: "וַיִּקְרָא לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ וַיְצַוֵּהוּ לִבְנוֹת בַּיִת לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: ... עַתָּה בְנִי יְהִי ה' עִמָּךְ וְהִצְלַחְתָּ וּבָנִיתָ בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר עָלֶיךָ: אַךְ יִתֶּן לְּךָ ה' שֵׂכֶל וּבִינָה וִיצַוְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְלִשְׁמוֹר אֶת תּוֹרַת ה' אֱלֹהֶיךָ: אָז תַּצְלִיחַ אִם תִּשְׁמוֹר לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה עַל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת". נראה שלא רק בהקשר הספציפי של בניית בית המקדש, אלא שוב גם בשמירת התורה ואולי גם במלכות כולה. אזכור שלישי זה (לא מצאנו ביניהם) יוצר קשר משולש של חזק ואמץ: ממשה, דרך יהושע, אל מלכות בית דוד.
  6. חזק ואמץ מצאנו גם בהכנות של חזקיהו לעימות עם סנחריב שעומד לעלות על ירושלים (לאחר שאת ממלכת ישראל אשור כבר כבשה והגלתה).
  7. לא מצאנו חזק ואמץ בנביאים, להוציא זה שבישעיהו (אולי גם ישעיהו כח כב: "הִנֵּה חָזָק וְאַמִּץ לַאדֹנָי כְּזֶרֶם בָּרָד שַׂעַר קָטֶב כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים הִנִּיחַ לָאָרֶץ בְּיָד"), אליו ניתן לצרף גם את הפסוק בנבואת נחום ("משא נינוה") על מפלת אשור והתקווה לעם ישראל, נחום ב א-ג: "הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לַעֲבָר בָּךְ בְּלִיַּעַל כֻּלֹּה נִכְרָת: עָלָה מֵפִיץ עַל פָּנַיִךְ נָצוֹר מְצֻרָה צַפֵּה דֶרֶךְ חַזֵּק מָתְנַיִם אַמֵּץ כֹּחַ מְאֹד:  כִּי שָׁב ה' אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל וכו' ". ראה פירוש רד"ק על פסוק זה: חזק מתנים אמץ כח מאד - חזקו מתניכם ואמצו כח כי לא תיראו עוד ממנו ... אמצו כוחכם בלב טוב ובבטחון שתבטחו בה' יתברך".
  8. עוד בתהלים לא כה: "חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַה' ".
  9. (ואין נותנים חכמה אלא לחכמים, קהלת רבה א ה). כפי שראינו כבר במקרא, הביטוי "חזק ואמץ" קשור יותר מכל ליהושע וכך איפוא גם במדרשים שרק מקצתם נוכל להביא. מדרש זה מתעכב על המילה "צו" שבפסוק בפרשתנו (הראשון שהבאנו לעיל). מדוע יש צורך לצוות על יהושע ולחזקו ולאמצו? התשובה היא שאדרבא, יהושע הוא זריז, אז מזרזים אותו עוד. יהושע הוא חזק, אז מחזקים אותו (ונוסיף: יהושע הוא אמיץ אז מאמצים אותו עוד). ראה דרשה זו גם בגמרא קידושין כט ע"א. אך ראה פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) על הפסוק שדורש גם את המשך הפסוק ומדגיש גם את המצופה מיהושע: "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבור לפני העם הזה. אם עובר לפניהם – עוברין, ואם לאו - אין עוברין. וכן הוא אומר ביהושע (יהושע ז) קום לך למה זה אתה נופל על פניך. אמר לו הקב"ה ליהושע: לא כך אמרתי למשה רבך כי הוא יעבור לפני העם הזה? ואתה שלחת אותם והלכת אחריהם". זו ביקורת קשה על יהושע שבמפלה הראשונה במלחמת העי לא יצא בראש העם אלא שלח אחרים ולפיכך נגפו בני ישראל (ראה פרק ז ביהושע). חזק ואמץ הוא ללכת בראש מחנה – "אָחַרַי".
  10. המדרש מתאר שם איך יהושע מתחיל לתפקד כמנהיג ומורה תורה עוד בימי משה. בהתחלה משה מקבל אמנם את הדין אבל "מתעצב בלבו שלא עמד אחד מבניו", אבל בהמשך הוא מתגבר ומחזק את יהושע. ראה דברינו עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה בפרשת וילך (שכבר ראינו לעיל שהיא "סוגרת" את המסופר בפרשתנו, בתחילת הספר).
  11. ראה מדרש זה גם בילקוט שמעוני הושע רמז תקכז, על הפסוק בהושע יא א בו סיים מדרש ספרי דברים, שמביא את מדרש ספרי אך מוסיף שם שגם הקב"ה מסנגר על עם ישראל: "את מוצא כשעמדו על הים היו ממרים ... אמרו המלאכים: הם ממרים ומכעיסים ואתה שותק? אמר להם: נערים הם ואין מקפידין על הנערים. מה דרכו של תינוק יוצא מלוכלך ממעי אמו והם שוטפים אותו, אף ישראל: ואשטוף דמיך מעליך, וכן ואסוכך בשמן ואלבישך רקמה ואנעלך תחש וכו' ". להיות "חזק ואמץ", אומר משה ליהושע, הוא גם לדעת מתי לא להקפיד, מתי להנהיג ביד רכה ולהסכין עם משוגות העם. השווה עם דברי הקב"ה למשה בתחילת שליחותו כשהוא מזהיר אותו: "בָּנַי סרבנים הם, רגזנים הם, טרחנים הם" – בדברינו בני סרבנים הם בפרשת שמות. וגם כאן יש לנו הפתעה ממדרש פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) הפעם מהציווי "חזק ואמץ" שבפרשת וילך (בהערה 3 לעיל), מדרש שמבוסס על הגמרא בסנהדרין ח ע"א, וזה לשונו: "ויקרא משה ליהושע. אחר שדיבר לישראל שלא בפני יהושע חזר וקרא את יהושע. ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ. לכבדו בפניהם. חזק ואמץ כדרך שאמר לישראל אמר לו ליהושע ... אמר לו משה ליהושע: זקנים שבדור עמהם. כלומר, התייעץ בהם וחוץ מהם אל תעשה דבר. אבל הקב"ה אמר לו: כי אתה תביא. הכל יהו תחת רשותך. טול מקל והך על קדקדן. דַבָּר אחד לדור ואין שני דַבָּרִים לדור". העצות של משה הן טובות ויפות, אבל "חזק ואמץ" הוא ללכת בראש העם, ללכת בכח ההנהגה שלך.
  12. ובזכות זה זכה ליהושע לשלוט בשמש ובירח במלחמתו עם חמשת מלכי האמורי, כשאמר: "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן" (יהושע י יב) וזה הקשר לפרשה ו בבראשית רבה הדנה במאורות. חזק ואמץ כאן הוא לימוד התורה וקיום מצוותיה. כך גם במדרש ספרי פיסקא כט בפרשתנו: "וצו את יהושע, אין צוואה אלא זירוז ... ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ, חזק בתורה ואמץ במעשים טובים" ובספרי במדבר קלו פרשת פינחס: "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו - צוהו על דברי תלמוד". וכך גם במדרש משלי (בובר) משלי לא ל שנראה ממשיך את בראשית רבה בקשר למעשי הבריאה: "אמר הקב"ה לישראל: בני, היו מתעסקים בתורה ביום ובלילה, ומעלה אני עליכם כאילו אתם מעמידין שמים וארץ, שנאמר: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה וגו' (יהושע א ח), ואומר הלוא צויתיך חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת (שם שם ט)". בא מדרש ילקוט שמעוני יהושע רמז א ומזכיר את חלקו של משה בחזק ואמץ זה של התורה: "שלושים וששה ימים פירש משה את התורה כולה, שנאמר: הואיל משה באר וגו', בששה בו - ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות, באותו היום נאמר לו צו את יהושע, מה היתה צואתו? חזק ואמץ כי אתה תביא וגו' ". צוואת משה ליהושע היא: חזק ואמץ!
  13. דברי יואב לאבישי אחיו במלחמתם הכפולה בעמון שביזו את שליחי דוד ובארם שבאו לעזרתם. (ובמקבילה בדברי הימים א יט יג: "חֲזַק וְנִתְחַזְּקָה בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ”. ובשניהם הסיום הוא: "וַה' הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה"). והרי לנו "דרך ארץ" במשמעות של מלחמה. עיקר הדרשה באה להרחיב את שראינו עד כה בחזק ואמץ של יהושע. ראה לשון דרשה זו באוצר מדרשים (אייזנשטיין) חופת אליהו שמשנה קצת: "ארבעה דברים צריך האדם להתחזק בהם: תורה תפילה מצוה ודרך ארץ. תורה מנין? דכתיב: רק חזק ואמץ מאד וגו' (יהושע א), תפילה מנין? דכתיב: תפילה לעני כי יעטוף וגו' (תהלים ק"ב), מצוה מנין? דכתיב: קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך (תהלים כז), דרך ארץ מנין? דכתיב: חזק ונתחזק בעד עמנו (דברי הימים א יט)". תורה, מעשים טובים, קיום מצוות, תפילה, ודרך ארץ, היינו כמעט כל החיים, "צריכים חיזוק" בלשון הגמרא, "צריך האדם להתחזק בהם" בלשון אוצר המדרשים. ואנו נוסיף שאלה דברים שגם מחזקים את האדם. ואחרי הכל: "וַה' הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה".
  14. אדם ירד לפני התיבה בבית מדרשו של רבי חנינא והוסיף שבחים ותארים לקב"ה מעבר למטבע התפילה שטבעו חכמים.
  15. כשסיים (שים לב שרבי חנינא לא הפסיק אותו באמצע) אמר לו רבי חנינא: סיימת למנות את כל שבחי אדונך? למה לך כל זה?
  16. אנחנו אומרים אלה השלושה: הגדול הגיבור והנורא ("האל" לא נִסְפָּר) שאם לא היה אומר אותם משה (דברים י יז) ואם לא באו אנשי הכנסת הגדולה ותקנו אותם בנוסח התפילה – לא היינו יכולים לומר אותם ואתה אומר כל אלה והולך! ראה דברינו האל הגדול הגיבור והנורא בפרשת עקב, שם ראינו שלהפחית מתארי הקב"ה כפי שעשו ירמיהו ודניאל בשעת מצוקה כשלא ראו את כוחו של הקב"ה ונפלאותיו – כן. אבל להוסיף – לא. וזו מחשבה דתית מרכזית!
  17. מכל תוספת התארים שהוסיף אותו בעל תפילה לפני רבי חנינא, הזוג "החזק והאמיץ" יש לו סמך במקרא. ואע"פ כן, אין להוסיפם בתפילה. גם אם התפילה צריכה חיזוק (המתפלל צריך חיזוק) כפי שראינו במדרש הקודם. ראה בהקשר זה מסכת שבועות לה ע"א: "יש שמות שנמחקין, ויש שמות שאין נמחקין; אלו הן שמות שאין נמחקין: כגון אל, אלהיך, אלהים, אלהיכם, אהיה אשר אהיה, אלף דלת, ויוד הי, שדי, צבאות ... אבל הגדול, הגבור, הנורא, האדיר, והחזק, והאמיץ, העזוז, חנון ורחום, ארך אפים, ורב חסד - הרי אלו נמחקין!". לגבי חזק ואמיץ נוכל לומר שכיוון שמצאנו במקרא שאלה תכונות הניתנות לבן אדם, אין בהן קדושה. אך כל זה לא מפריע למדרשים מאוחרים כמו מדרשי ההיכלות (אוצר מדרשים (אייזנשטיין) היכלות פרק כד) להוסיף ולהכתיר את הקב"ה בעשרות אם לא מאות תארים ובהם: " ... ולכל אמיץ חזק הוא, מלך רם ונשא נשגב ונפלא, ידיד וישיש ישר ונאמן יקר ונכבד, חזק ואמיץ צדק ואמת קדוש וטהור, חסיד גדול וגבור, עז איתן יקר ונורא וכו' וכו' ". מה היה אומרים על כך רבי חנינא וחבריו?
  18. ישבו שלושה חכמים: אמימר ומר זוטרא ורב אשי וכבדו האחד את השני והשלישי לומר 'דבר חדש'. הבאנו רק את דברי הראשון הנוגעים לעניינינו. ראה שם בגמרא מה היה החידוש של שני החכמים האחרים.
  19. מי שראה חלום ולא ידע מה ראה (מה פשר החלום) יקום לפני הכהנים בעת שפורסים כפיהם ויאמר כך:
  20. גם חלומות צריכים חיזוק ואימוץ. דפים נה-נו במסכת ברכות פרק הרואה עוסקים בחלומות ופתרונם. ראה שם (נו ע"ב) הסיפור הספק משעשע ספק מכעיס על בר הדיא פותר החלומות שמי שהיה משלם לו, היה פותר את חלומו לטובה, ומי שלא היה משלם לו היה פותר לו לרעה. אביי שילם לו וזכה לפתרונות טובים ורבא שלא שילם קיבל פתרונות רעים (ואיך נקם בו רבא). הכל מתחיל שם (נה ע"א) מדברי רב יהודה אמר רב: "שלושה צריכים רחמים: מלך טוב, שנה טובה וחלום טוב". כאן מציע אחד משלושה החכמים שבברכת כהנים אפשר לחזק ולאמץ את החלום אם טוב הוא ולרפא אותו אם הוא צריך רפואה וטיוב.
  21. נראה שעל דרשת מזמור זה שכולה על כוחה וערכה של התקווה אין צורך להכביר מילים. נדגיש רק ששני הפסוקים העומדים במרכז הדרשה ונותנים את התקווה לתקווה, את הכח להתעשת ולקוות כל פעם מחדש, הם שני הפסוקים ששיש בהם חזק ואמץ ושהבאנו בתחילת הדף: "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' " (תהלים כז יד) וכן: "חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה' " (שם לא כה).
  22. נסיים במדרש זה מפרשת השבוע אשר דורש את הפסוק בדברים ד ז: "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו" - פסוק המדגיש את קרבת האדם לקב"ה וכפסוק בתהלים עג כח: "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב וכו' " (מנגד, ראה ישעיהו נח ב). ראה דברינו אלהים קרובים בפרשה זו.
  23. עד כאן בשבחה של התשובה וכפי שמצוי בדרשות רבות על ערך התשובה וכוחה. נראה שמקור מדרש זה הוא בפסיקתא דרב כהנא פיסקא כד – שובה: "נמשלה תשובה בים - מה הים הזה לעולם פתוח, כך שערי תשובה לעולם פתוחים. ונמשלה תפילה במקוה, מה המקוה הזה פעמים פתוח פעמים נעול, כך שערי תפילה פעמים פתוחים פעמים נעולים. מה המקוה הזה אדם מבקש לטבול ומצא אביו או רבו שם ונתבייש והולך לו, אבל הים הזה, מפליג קימאה ויורד וטובל".
  24. תפילה אחר תפילה, תקווה אחר תקווה.
  25. סוף דבר, המחלוקת אם תשובה גדולה או תפילה מוכרעת בהבחנה בין יחיד וציבור. תשובה עדיפה על תפילת היחיד. אבל תפילת הציבור, אין דבר גדול ממנה. ולא נותר אלא להרהר על תשובת היחיד אל מול תשובת הציבור. האם יש מצב שציבור שלם יעשה תשובה ביחד ולא כל אחד לעצמו? אם "חזק ואמץ" הוא רק של היחיד, גם אם הוא המנהיג, או שמא של הציבור בכללותו: "חזקו ואמצו כל המיחלים", "חזקו ואמצו" בדרך ארץ המשותפת לציבור רחב.

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה