פרשות השבוע

וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַה': וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה: וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה': (שמות כח לו-לח).¹

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם: וַיַּנַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֹּת לִפְנֵי ה' בְּאֹהֶל הָעֵדֻת: וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים: (במדבר יז כא-כג).²

מסכת יומא פרק ז משנה ה

כהן גדול משמש בשמונה כלים וההדיוט בארבעה בכתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט מוסיף עליו כהן גדול חושן ואפוד ומעיל וציץ. באלו נשאלין באורים ותומים ואין נשאלין אלא למלך ולבית דין ולמי שהצבור צריך בו.³

מסכת שבת דף סג עמוד ב – כיתוב על הציץ וגודלו

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מניין לאריג כל שהוא שהוא טמא – מציץ. אמר ליה אביי: וציץ אריג הוא? והתניא: ציץ כמין טס של זהב, ורוחב שתי אצבעות, ומוקף מאוזן לאוזן, וכתוב עליו בשתי שיטין: יו"ד ה"א למעלה וקודש למ"ד למטה.⁴ ואמר רבי אליעזר ברבי יוסי: אני ראיתיו בעיר רומי וכתוב קודש לה' בשיטה אחת.⁵

מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת תצוה פרק כח סימן לו

… ואמרו רבותינו בפתחי חותם של אבנים היו כותבין עליו בדיו ומניחין השמיר עליו והוא מתבקעת כתאנה זו שמתבקעת ואינה חסרָ כלום.⁶

מסכת חולין דף קלח עמוד א – כיפה של צמר

תניא: כיפה של צמר היתה מונחת בראש כהן גדול, ועליה ציץ נתון, לקיים מה שנאמר: "ושמת אותו על פתיל תכלת".⁷

מסכת פסחים פרק ז משנה ז – הציץ מרצה ומכפר

הפסח שנזרק דמו ואחר כך נודע שהוא טמא – הציץ מְרַצֶּה. נטמא הגוף – אין הציץ מרצה וכו'.⁸

גמרא יומא דף ז עמוד ב – האם תמיד הציץ מרצה ומכפר?

דתניא: ציץ, בין שישנו על מצחו ובין שאינו על מצחו – מְרַצֶּה, דברי רבי שמעון. רבי יהודה אומר: עודיהו על מצחו – מרצה, אין עודיהו על מצחו – אינו מרצה. אמר לו רבי שמעון: כהן גדול ביום הכפורים יוכיח, שאינו על מצחו ומרצה!⁹ – אמר לו: הנח ליום הכפורים, שטומאה הותרה בציבור.¹⁰ … רבי יהודה סבר: "על מצח ונשא", ורבי שמעון סבר "תמיד לרצון לפני ה' ".¹¹

ויקרא רבה י ו, פרשת צו – הבגדים והציץ מכפרים

"קח את אהרון ואת בניו אתו ואת הבגדים" (ויקרא ח ב) – א"ר סימון: כשם שהקרבנות מכפרים, כך הבגדים מכפרים, דתנן: "כהן גדול משמש בשמונה כלים וההדיוט בארבעה: בכתונת ובמכנסים במצנפת ובאבנט. מוסיף עליו כהן גדול: חושן ואפוד ומעיל וציץ". כתונת – לכפר על לבושי כלאים … מכנסים – לכפר על גילוי עריות … מצנפת – לכפר על גסות הרוח … אבנט – יש אומר: על עקמנים שבלב, ויש אומר: על הגנבים … חושן מכפר על מטי דינים … אפוד – לכפר על עובדי עבודת כוכבים … לשון הרע … בזגי המעיל … ציץ – יש אומר: על עזי פנים, ויש אומר: על המגדפים. מי שאמר: על עזי פנים – מבנות ציון. כתוב כאן: "והיה על מצח אהרון" ולהלן כתוב: "ומצח אשה זונה היה לך" (ירמיהו ג ג). ומי שאמר: על המגדפים – מגלית. כאן כתוב: "והיה על מצחו תמיד" ולהלן כתוב: "ותטבע האבן במצחו" (שמואל א יז מט).¹²

ספרא אחרי מות פרשה א תחילת פרק א סימן ט

מתוך שנאמר בציץ: "והיה על מצחו תמיד לרצון לפני ה' " – יכול יכנס בו לפניי ולפנים? תלמוד לומר: "בד" ולא בציץ.¹³

במדבר רבה יח כג, פרשת קרח – ציץ המטה מעיד על ציץ הזהב

"ומטה אהרן בתוך מטותם" (במדבר יז כא). … יש אומרים נטל משה קורה אחת וחתכה לשנים עשר נסרים ואומר להם: כולכם מקורה אחת, טלו מקלכם¹⁴ … שלא יאמרו מקלו היה לח והפריח. וגזר הקב"ה על המקל ונמצא עליו שם המפורש שהיה בציץ, שנאמר: "ויצא פרח ויצץ ציץ" והפריח בו בלילה ועשה פרי.¹⁵

משנה מסכת סוטה פרק ז משנה ו – ברכת כהנים והציץ

ברכת כהנים כיצד? במדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת.¹⁶ במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה בכנויו.¹⁷ במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן, ובמקדש על גבי ראשיהן.¹⁸ חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ.¹⁹ ר' יהודה אומר: אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר: "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" (ויקרא ט כב).²⁰

מכילתא דרבי ישמעאל משפטים – מסכתא דנזיקין פרשה יח – הציץ והגרים

חביבין הגרים שבכל מקום הוא מכנן כישראל; נקראו בני ישראל עבדים …ונקראו גרים עבדים …נקראו ישראל משרתים … ונקראו הגרים משרתים …נקראו בני ישראל אוהבים … ונקראו הגרים אוהבים …²¹ נאמר בישראל רצון, שנאמר: "לרצון להם לפני יי' " (שמות כח לח), ונאמר בגרים רצון, שנאמר: "עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי" (ישעיה נו ז).²²

מסכת מנחות דף לו עמוד ב – בין הציץ לתפילין

אמר רבה בר רב הונא: חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה, קל וחומר מציץ: ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת, אמרה תורה: "והיה על מצחו תמיד" – שלא תסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה.²³

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ד סימן ה – שבחי הציץ

כחוט השני שפתותיך, זה נזר הקדש, ומדברך נאוה, זה הציץ.²⁴

תנחומא ויצא יב – התרפים, ציץ של טומאה וכישוף

"ורחל לקחה את התרפים" (בראשית לא לד), למה גנבה אותם? כדי שלא יהו אומרים ללבן שיעקב בורח עם נשיו ובניו וצאנו. וכי התרפים מדברים הם? כן, דכתיב: "כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן" (זכריה י ב). ואתה אומר: "עינים להם ולא יראו" (תהלים קטו ה) כל אותו ענין. אלא תרפים למה נקרא תרפים? לפי שהן מעשה תורף – מעשה טומאה.²⁵ וכיצד היו עושין? מביאין אדם בכור ושוחטים אותו ומולחים אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ זהב שם רוח טומאה. ומניחין הציץ במכשפות תחת לשונו ומניחין אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוים לו ומדבר עמם בלחש. זה שאומר הכתוב: "כי התרפים דברו און". לפיכך גנבה אותן רחל.²⁶

פרקי דרבי אליעזר פרק לח – ציץ הקודש של יעקב בראש אסנת המגורשת

מֶה עָשָׂה שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, הֵבִיא מְשַׂחֲקוֹת נְעָרוֹת חוּצָה לָהּ מְתוֹפְפוֹת בְּתֻפִּים, יָצְאָה דִינָה לִרְאוֹת בַּבָּנוֹת הַמְשַׂחֲקוֹת, וְשָׁלְלָהּ וְשָׁכַב אוֹתָהּ, וְהָרְתָה וְיָלְדָה אֶת אָסְנַת. וְאָמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהָרְגָהּ, שֶׁעַכְשָׁו יֹאמְרוּ כָּל הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בֵּית זְנוּת [זמה] בְּאָהֳלֵי יַעֲקֹב. מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב? הֵבִיא צִיץ וְכָתַב עָלָיו שֵׁם הַקֹּדֶשׁ וְתָלָה עַל צַוָּארָהּ וְשִׁלְּחָהּ וְהָלְכָה לָהּ. וְהַכֹּל צָפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְיָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וְהוֹרִידָהּ לְמִצְרַיִם לְבֵיתוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע, שֶׁהָיְתָה אָסְנַת רְאוּיָה לְיוֹסֵף לְאִשָּׁה, וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע עֲקָרָה וְגִדְּלָה אוֹתָהּ כְּבַת. וּכְשֶׁיָּרַד יוֹסֵף לְמִצְרַיִם לְקָחָהּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה". [בראשית מא מה].²⁷

פרקי דרבי אליעזר פרק מה – ציץ הקודש בעגל הזהב

רָאוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ הַנָּשִׁים לָהֶם לִתֵּן נִזְמֵיהֶן לְבַעֲלֵיהֶן, מֶה עָשׂוּ? עַד אוֹתָהּ הַשָּׁעָה הָיוּ הַנְּזָמִים בְּאָזְנֵיהֶם, כְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְרִים וּכְמַעֲשֵׂה הָעַרְבִיִים, פָּרְקוּ אֶת נִזְמֵיהֶם אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וְנָתְנוּ לְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם" [שמות לב ג] … וּמָצָא אַהֲרֹן בֵּין הַנְּזָמִים צִיץ שֶׁל זָהָב, שֶׁכָּתוּב עָלָיו שֵׁם הַקֹּדֶשׁ וְחָרוּת עָלָיו צוּרַת עֵגֶל. וְאוֹתוֹ לְבַד הִשְׁלִיךְ בְּכוּר שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתְּנוּ לִי" [שם כד]. "וָאַשְׁלִיכֵם בָּאֵשׁ" אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא "וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ". וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה גּוֹעֶה, וְרָאוּ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל.²⁸

במדבר רבה כ כ, פרשת בלק

"וכלי הקןדש" (במדבר לא ו)²⁹ זה הציץ שכתוב בו: "קודש לה' ", "וחצוצרות התרועה בידו". אמר להם משה לישראל: בלעם הרשע עושה להם כשפים ופורח ומפריח לחמשת המלכים. הראו לו את הציץ ששמו של הקב"ה גלוף עליו והן נופלים לפניכם. תדע, שכן כתוב: "וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב" (במדבר לא ח)³⁰

שיר השירים רבה פרשה ז

מה עשה אותו רשע?³¹ נטל ציצו של כהן גדול ונתנו לתוך פיו.³² וכינס כל מיני זמר והיו מקלסים לפניו והוא אומר: אנכי ה' אלהיך.³³ כיון שראה דניאל כך, אמר לו: אין אתה נותן לי רשות  לעלות ולנשק צלם זה שלך על פיו? אמר לו: ולמה על פיו? אמר לו: שהוא מדבר בטעם. מיד נתן לו רשות ועלה למעלה. השביע את הציץ ואמר לו: בשר ודם אני ושלוחו של הקב"ה אני, אלא היזהר שלא יתחלל בך שם שמים וגוזר אני עליך שתבוא אחרי. בא לנשקו והוציא בלעו מתוך פיו. וכאשר ירד דניאל, התקבצו כל הזמרים וקלסו לפניו ולא עשה כלום.³⁴

מסכת קידושין דף סו עמוד א

.. והיה שם אחד, איש לץ לב רע ובליעל ואלעזר בן פועירה שמו. ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך: ינאי המלך, לבם של פרושים עליך! – ומה אעשה? – הָקֵם להם בציץ שבין עיניך. הֵקִים להם בציץ שבין עיניו.³⁵ היה שם זקן אחד ויהודה בן גדידיה שמו. ויאמר יהודה בן גדידיה לינאי המלך: ינאי המלך, רב לך כתר מלכות, הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן!³⁶

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: לפסוקים שהבאנו בראש הדף המאזכרים את הציץ, מבקש התלמוד הירושלמי במסכת שקלים פרק ו הלכה א להוסיף גם את הפסוק בשמואל א יד יח: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה הַגִּישָׁה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כִּי הָיָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל". "והלא ארון בקרית יערים"! טוען הירושלמי, ומתקן את הפסוק כך: "הגישה אלי הציץ". ומעיר שם פירוש עלי תמר: "ויש להעיר, שבזמננו הטס כסף התלוי על מעיל של הספר תורה וחקוקים בו שני הלוחות של עשרת הדברות קוראים לו "ציץ".