פרשות השבוע

וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים: (במדבר כב כח).¹

מסכת סנהדרין דף קו עמוד ב – להרבות בדרשות על בלעם

אמר ליה מר בריה דרבינא לבריה: בכולהו לא תפיש למדרש, לבר מבלעם הרשע, דכמה דמשכחת ביה – דרוש ביה.²

מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב – יודע דעת עליון ודעת בהמה

"ויודע דעת עליון", השתא דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון הוה ידע?! מאי דעת בהמתו? – דאמרי ליה: מאי טעמא לא רכבת סוסיא? – אמר להו: שדאי להו ברטיבא. – אמרה ליה: "הלא אנכי אתונך", – לטעינא בעלמא. "אשר רכבת עלי", – אקראי בעלמא. "מעודך עד היום הזה" – ולא עוד, אלא שאני עושה לך מעשה אישות בלילה.³ כתיב הכא: "ההסכן הסכנתי", וכתיב התם: "ותהי לו סוכנת" (מלכים א א ב).⁴ אלא מאי "ויודע דעת עליון" – שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקב"ה כועס בה.⁵

במדבר רבה פרשה כ סימן יד – האתון דברה נכוחה אך מתה

"ותרא האתון את מלאך ה' ותרבץ תחת בלעם ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל" – על בזיונו שביזתה אותו.⁶

"ויפתח ה' את פי האתון" – להודיעו שהפה והלשון ברשותו,⁷ שאם ביקש לקלל אין פיו ברשותו.⁸

"ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים" – רמזה לו: אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה. "ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי" – אע"פ שמדבר בלשון הקודש, עובד כוכבים לשונו סרוח.⁹

"לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך" – משל לרופא שבא לרפאות בלשונו נשוך נחש.¹⁰ בדרך ראה אנקה אחת, התחיל מבקש מקל להורגה. אמרו לו: זו אי אתה יכול ליטול, היאך באת לרפאות בלשונך נשוך נחש?! כך אמרה האתון לבלעם: אני – אין אתה יכול להרגני אלא א"כ חרב בידך, והיאך אתה רוצה לעקור אומה שלימה בלשונך?! שתק ולא מצא תשובה. התחילו תמהים שרי מואב, שראו נס שלא היה כמוהו מעולם. ויש אומרים: אמר להם: אינה שלי. השיבתו: "הלא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה". הרי למדת שלא היה זקן, שהאתון גדולה הימנו.¹¹

"ההסכן הסכנתי לעשות לך כה" – כיון שדברה מתה, שלא יהיו אומרים זו היא שֶׁדִּבְּרָה ועושים אותה יִרְאָה.¹² דבר אחר: "ההסכן הסכנתי לעשות לך כה" – חס הקב"ה על כבודו של אותו רשע, שלא יאמרו: זו היא שסילקה את בלעם. ואם חס הקב"ה על כבוד הרשע, אין צריך לומר על כבוד הצדיק. וכן הוא אומר: "ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אותה והרגת את האשה ואת הבהמה" (ויקרא כ טז) – אם אשה חטאה, בהמה במה חטאה? אלא לפי שבאה לאשה תקלה על ידיה, לפיכך אמר הכתוב: תיהרג.¹³

דבר אחר, שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו: זו היא הבהמה שנהרגה אשה פלונית על ידיה. להודיעך, שחס הקב"ה על כבודן של בריות ויודע צורכם וסתם פי הבהמה. שאילו הייתה מדברת, לא היו יכולין לשעבדה ולעמוד בה. שזו הטִּפֶּשֶׁת שבבהמות וזה חכם שבחכמים – כיון שדברה, לא היה יכול לעמוד בה.¹⁴

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרק כב פסוק לא – ראיית הבהמה עדיפה מזו של האדם

"ויגל ה' את עיני בלעם" – מכאן שאין רשות לעיני אדם לראות כמו שנותן לבהמות לראות. שבאתון נאמר "ותרא" ובבלעם נאמר "ויגל ה' ". ולמה כן? שאילו היה לאדם רשות כדי לראות המלאכים המהלכים בדרך, מיד היה נבעת ויוצא מדעתו. "ויקד וישתחו לאפיו" – כי הכיר בו שהוא מלאך והיה בא להרגו.¹⁵

רמב"ן במדבר פרק כב פסוק כג – העיקר הוא דו-שיח המלאך ובלעם

"ותרא האתון את מלאך ה' " – מלאכי השם, השכלים הנבדלים, לא יֵרָאוּ לחוש העיניים, כי אינם גוף נתפש במראה. וכאשר יראו לנביאים או לאנשי הרוח הקודש כדניאל, ישיגו אותם במראות הנפש המשכלת … אבל שיושגו לעיני הבהמה אי אפשר. על כן תוכל לפרש "ותרא האתון", כי הרגישה בדבר מפחיד אותה מלעבור והוא המלאך אשר יצא לשטן … שיאמר על ההשגה לא על הראות. וכאשר אירע בה הנס ושם לה הבורא הדבור, אמרה לבלעם: "ההסכן הסכנתי לעשות לך כה" (פסוק ל), אבל לא ידעה למה עשתה עתה כן … אבל יתכן, שהוסיף בהשגת עיניה מי שהוסיף בה הדבור וראתה כאדם, ולא הזכיר בה הכתוב "ויגל השם עיני האתון" כאשר הזכיר באדוניה (פסוק לא), כי הענין כולו באתון נס גדול כבריאה חדשה בנבראים בין השמשות ואינו נקרא גלוי עינים בלבד. אבל רבותינו (אבות פ"ה מ"ו) לא יזכירו בנסים רק פתיחת פיה.¹⁶

וטעם הנס הזה, להראות לבלעם מי שם פה לאדם או מי ישום אלם, להודיעו כי השם פותח פי הנאלמים, וכל שכן שיאלם ברצונו פי המדברים, גם ישים בפיהם דברים לדבר כרצונו כי הכל בידו, ולהזהירו שלא ילך אחר נחש וקסם ויקללם בהם, כי מנחש וקוסם היה.¹⁷

במדבר רבה פרשה כ סימן טו – בלעם הרג את האתון

"וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי" (במדבר כב לג) – מיכן את למד שהרג את האתון.¹⁸

בראשית רבה פרשה צג – לק ליום הדין

אבא כהן ברדלא אמר: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה! בלעם, חכם של העובדי כוכבים, לא יכול לעמוד בתוכחתה של אתונו, זהו שכתוב: "ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא". יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו, זהו שכתוב: "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". לכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר: "אוכיחך ואערכה לעיניך" (תהלים נ)  – על אחת כמה וכמה.¹⁹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: הפתרון לשאלה בהערה 7 למי עוד נאמר שהפה שלו הוא ברשות הקב"ה הוא: משה (שמות ד יא-ב), ירמיהו (א ט), ישעיהו פרק ו? עוד?

מים אחרונים 2: פרשת בלעם בכלל, אתונו של בלעם ודיבורה המסתורי בפרט, הוא מהנושאים הנדרשים ארוכות בספרות הסוד והקבלה. ראה למשל, פירוש הזוהר בפרשת בלק דף רא ע"א שמקשר את העניין עם חמורו המופלא של פנחס בן יאיר שלא סתם נהק כשהיה רעב ולא אכל, אלא אמר שירה ודברים של טעם: "חברייא אי תימרון דחמרא לא הוה ארחיה בכך מיומא דאברי עלמא, פוקו וחמו אתון דבלעם חייבא דנצחת לרבונה בכלא. חמריה דרבי פנחס בן יאיר על אחת כמה וכמה". (וגם הפרות שאמרו שירה כשנשאו את ארון הברית משדה פלשתים דברו ושרו). כדוגמא נוספת, ראה פירוש ריקאנטי לתורה (שהולך בד"כ בתורת הסוד) שמות פרק כ פסוק ב: "וכן אמרו רבותינו ז"ל במדרש רות [זוהר חדש ע"ח ע"ג] אלהים אחרים דא חמור ואתון, כוונו לחמורו של אברהם ואתונו של בלעם … והם אלהי כסף ואלהי זהב שמזהיר עליהם בפסוק [להלן כ']". ואנו, די לנו בפ"א ובדל"ת של הפרדס, בפשטות המתחדשים ובמדרשים המופלאים.