המדבר

מים ראשונים: מרבית פסוקי התורה וציוויה נאמרו (גם נכתבו?) כאשר עם ישראל שהה במדבר. למן יציאת מצרים אל "אֵיתָם בקצה המדבר", וביותר אחרי קריעת ים סוף, ככתוב בשמות טו כב: "וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם", ועד לפחות מות מרים ואהרון, חטא מי מריבה והתחלת המסע סביב ארץ אדום, ככתוב בראש פרק כ בספר במדבר: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן". חיי העם עוצבו במדבר, לשם עברו באחת מהדלתא הפוריה של ארץ מצרים, שם קבלו את התורה בהר סיני ובאוהל מועד, מפי משה ומפי הגבורה, שם ניסו והתנסו בניסיונות רבים, ושם מצא דור יוצאי מצרים את מותו במקום את ארצו. גם ספר דברים המשלים והמסכם את חומשי התורה, המוקדש לדור הבנים והבאים אחריהם, נאמר ונכתב בִּסְפַר המדבר או "בקצה המדבר" טרם הכניסה לארץ. והארץ המובטחת גם היא מצויה בצילו המתמיד של המדבר הגדול ממזרח ומדרום מה שמשפיע מאד על האקלים, הצמחייה והתלות שלה בגשם. בפרשה זו אנחנו פותחים בספר ששמו וכל מעשיו הם במדבר. למוטיב המדבר נקדיש את דף פרשת השבוע – במדבר.

וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה: (דברים א לא).1

וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא: וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל  הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם: שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה: … כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: (דברים ח ב-ח).2

פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ: וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה: וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ: הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ: (דברים ח יב-טז).3

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ: (דברים לב י).4

כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל: (ירמיהו לא א).5

אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם: אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו: (ישעיהו מא יח-יט).6

וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל הַמִּדְבָּר: וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת חֻקּוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם: … וַיַּמְרוּ בִי בֵית יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם … וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר לְכַלּוֹתָם: … וְגַם אֲנִי נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר לְבִלְתִּי הָבִיא אוֹתָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ … וַתָּחָס עֵינִי עֲלֵיהֶם מִשַּׁחֲתָם וְלֹא עָשִׂיתִי אוֹתָם כָּלָה בַּמִּדְבָּר: וָאֹמַר אֶל בְּנֵיהֶם בַּמִּדְבָּר בְּחוּקֵּי אֲבוֹתֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ וְאֶת מִשְׁפְּטֵיהֶם אַל תִּשְׁמֹרוּ וּבְגִלּוּלֵיהֶם אַל תִּטַּמָּאוּ: … חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם … וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים: כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם אֲדֹנָי ה': וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית: (יחזקאל פרק כ).7

מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ: (שיר השירים ח ה).8

 

מסכת ביצה דף מ עמוד א9

משנה: אֵין מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת, אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַבַּיָתוֹת. אֵלּוּ הֵן בַּיָתוֹת, הַלָּנוֹת בָּעִיר. מִדְבָּרִיּוֹת, הַלָּנוֹת בָּאֲפָר:10

גמרא. … תנו רבנן: אלו הן מדבריות ואלו הן בייתות? מדבריות – כל שיוצאות בפסח, ורועות באפר, ונכנסות ברביעה ראשונה.11 ואלו הן בייתות – כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום, ובאות ולנות בתוך התחום.12 רבי אומר: אלו ואלו בייתות הן, אלא אלו הן מדבריות: כל שיוצאות ורועות באפר, ואין נכנסות לישוב לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.13

מסכת בבא קמא דף עט עמוד ב

משנה: אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין בסוריא ובמדברות של ארץ ישראל.14

גמרא: תנו רבנן: אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין בחורשין שבארץ ישראל. בסוריא – אפילו בישוב, ואין צריך לומר בחוצה לארץ. תניא אידך: אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין במדבר שביהודה ובמדבר שבספר עכו.15

בראשית רבה לט ח, פרשת לך לך

מוטב ללון במדברות של ארץ ישראל ולא ללון בַּפַּלְטֵרִיוֹת של חוצה לארץ.16

שיר השירים רבה פרשה ג א

"מי זאת עולה מן המדבר" (שיר השירים ג ו). עִילוּיָהּ מן המדבר, סִילוּקָהּ [חילוקה] מן המִּדְבָּר, דאמר ר' שמעון בן יוחאי: במדבר טענו ובמדבר פרקו.17 מיתתה מן המדבר, הא מה דאת אמרת: "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ" (במדבר יד לה).18 תורה מן המדבר, משכן מן המדבר, סנהדרין מן המדבר, כהונה מן המדבר, לויה מן המדבר, [נבואה מן המדבר], מלכות מן המדבר … וכל מתנות טובות שנתן הקב"ה לישראל מן המדבר, הוי עילויה מן המדבר.19

שיר השירים רבה פרשה ב סימן ב

ר' ברכיה אמר: הפסוק הזה, הַמִדְבָּר אֲמָרוֹ.20 אמר המדבר: אני מדבר וחביב אני, שכל טובות שבעולם חבויין בי, שנאמר: "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו" (ישעיה מא יט), נתנם לי הקב"ה שיהו שמורים בי, וכשהקב"ה מבקשם ממני אני מחזיר לו פקדונו בלא חסרון. ואני מרטיב מעשים טובים ואומר לפניו שירה, שנאמר: "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת" (ישעיהו לה א).

משום רבנן אמרו: הארץ אמרה אותו, אמרה: אני היא וחביבה אני, שכל מתי העולם חבויין בי, שנאמר: "יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל" (ישעיהו כו יט), לכשיבקשם הקב"ה ממני אחזירם לו וארטיב מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה לפניו, שנאמר: "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ" (ישעיהו כד טז).21

מדרש תנחומא פרשת במדבר סימן ב

"וידבר ה' אל משה במדבר סיני" (במדבר א א) …22 משל לנשיא שנכנס למדינה, וראו אותו בני המדינה וברחו. נכנס לשניה וברחו מלפניו. נכנס לעיר אחד חֳרֵבָה, ראו אותו התחילו מקלסין אותו. אמר הנשיא: זו העיר טובה היא מכל המדינות, כאן אני בונה לי אכסניא ובכאן אני דר. כך, כשבא הקב"ה לים, ברח מלפניו, שנאמר: "הים ראה וינוס", נגלה על הר סיני, ברחו, שנאמר: "ההרים רקדו כאלים". בא למדבר חֳרֵבָה, קִבְּלָה אותו וקלסה אותו … אמר הקב"ה: זה המדבר טובה מכל המדינות. כאן אני בונה לי אכסנאי. ירד לתוכה התחילו הכל שמחים שהקב"ה ירד לתוכו, שנאמר: "ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת".23

מסכת ברכות דף נד עמוד ב

אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכין להודות – יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. … הולכי מדברות מנלן? – דכתיב: "תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ: רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף: וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם: וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב: יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם" (תהלים קז ד-ח).24

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נסיים בשיר המרגש מסע לירושלים המתאר את החצייה הקשה של המדבר בדרך אל ארץ ישראל, אל ירושלים. מסע יהודי אתיופיה לארץ בימינו הוא סמל ותזכורת למסע ההיסטורי בכל הדורות של עם ישראל מהמדבר אל הארץ.

עדכון אחרון: 30/05/2019

הערות שוליים

  1. למרות שאנו בפתח ספר במדבר, אנחנו נזקקים לפסוקים מספר דברים דווקא. מפרספקטיבה של זמן ומקום, בדיבור המיועד לדור הבנים בערבות מואב, ההסתכלות על המדבר היא אולי נכונה יותר גם אם מורכבת יותר. האם היה זה מקום אידילי? לפי פסוק זה התשובה היא כן. כך גם בפסוק בדברים ב ז: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר". וכך גם בדברים כט ד: "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ". הגם שפשיטא שארבעים (שלושים ושמונה) שנות הנדודים במדבר היו עונש על חטא המרגלים.
  2. פסוקים אלה מתארים את תקופת המדבר והשהות בו כדבר פחות נעים. כך גם דברי בני ישראל בהתנסות הראשונה עם מוראות המדבר מיד לאחר קריעת ים סוף, ככתוב בשמות טז ג: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב". חזרה לדברים פרק ח, ראה בהמשך הפרק שם: "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ". המדבר מדביר. כל זה קשור עם הכניסה לארץ. תקופת המדבר הייתה תקופה של ניסיונות, חינוך וחישול לקראת הכניסה לארץ (גם אם בדיעבד חלקה הגדול בא בעקבות חטא המרגלים), במטרה למנוע שחיתות והשחתה אחרי ההתבססות בארץ מיושבת. כפי שהתורה ממשיכה שם.
  3. המטולטלת נעה חזרה מהארץ המיושבת והפוריה, אל המדבר. מטרת אזכור תקופת המדבר היא למנוע את ההשחתה, את השכחה ואת רום הלב העלולים לבוא מההתנחלות בארץ. אך הסכנה תמיד קיימת. יש מצב של חזרה למדבר ויש להיזהר ממנו. וזה אולי מוסר גדול לדורנו שהתרגל לעצמאות ולריבונות ונוטה לשכוח את "המדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב" שהיה מנת חלקם של הדורות הקודמים, הם שצופים עלינו ותמהים האם הדור הזה מבין איזה פקדון גדול הופקד בידו ואיזו אחריות היסטורית יש לו.
  4. בתוך המדבר על מעלותיו וחסרונותיו "מצא" הקב"ה את עם ישראל. המדבר הוא בין השאר מקום של "מציאוֹת" והתהוויות. ראה למשל מדרש זוטא - שיר השירים (בובר) פרשה ג סימן ו: "מי זאת עולה מן המדבר. וכי מן המדבר העלה אותם? והלא ממצרים העלה אותם! אלא מלמד על חיבתם של ישראל שהם חביבים לפני המקום כמציאה שבני אדם מוצאים במדבר, לקיים מה שנאמר: ימצאהו בארץ מדבר (דברים לב י)". גם את משה "מצא" הקב"ה כאשר רעה את צאן יתרו ורץ אחרי הגדי הצמא ואמר לו: "יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך חייך, אתה תרעה צאני ישראל". ראה דברינו ומשה היה רועה בפרשת שמות. ועל הפסוק "ימצאו בארץ מדבר" רבו המדרשים והוא ראוי לדף בפני עצמו בפרשת האזינו בע"ה. ראה שיעור של יעל שלוסברג, פורום המדרשות התורנית לבנות ימצאהו בארץ מדבר.
  5. גם ירמיהו נדרש למוטיב המציאה במדבר. כאן, בפרק ל"א שאנו קוראים בהפטרת היום השני של ראש השנה (שנדרשנו לו בדברינו עוד אבנך ונבנית ביום העצמאות), וכך גם בפרק ב פסוק ב: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה", פסוק מרכזי בזכרונות של ראש השנה. ראה דברינו חסד נעורים בפרשת מטות וכן זכרונות בראש השנה (ראה 'אחרית דבר' בסוף הדף שם - תשלום החוב שלנו לירמיהו). הוא ירמיהו שבכעסו על עם ישראל וכאשר ביקש להתנתק מהם, אומר: "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים עֲצֶרֶת בֹּגְדִים" (ט א), הוא ירמיהו שזועק: " ... הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה?" (ב לא), הוא ירמיהו שמזכיר לעם ישראל את כפיות טובתו בגין קורותיו במדבר: "וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה' הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם" (ירמיהו ב ו). ראה גם השימוש במדבר כמתאר סופו של הבוטח באדם: "וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב" (שם יז ו). לא נתיימר כמובן להקיף את כל התייחסותיו של ירמיהו למדבר, אבל דיינו בדוגמאות אלה להראות שוב את היחס הדואלי למדבר כמקום שומם וקשה מחד גיסא, אבל גם במקום חישול והתגבשות העם והניסים שאירו לו שם, מאידך גיסא. שים לב לתואר: "ארץ מאפליה".
  6. לא נפקד מקומו של המדבר גם בספר ישעיהו ולא רק לטובה כפסוקים האלה. יש בישעיהו גם פסוקי מדבר קשים, כגון זה: "עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלִַם שְׁמָמָה" (סד ט), אבל בבדיקה מהירה ושטחית נראה שכראוי לישעיהו שנחמותיו מרובות מתוכחותיו, גוברים פסוקי המדבר ההופך למקום פורח לעתיד לבוא (מה שמוכיח שהמדבר כשלעצמו אינו מקום אידילי). לפסוקים לעיל ניתן לצרף גם את ישעיהו לה א: "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת", וכמו כן שם לה ו: "אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה", ושם מ ג: "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ" ועוד. זאת ועוד, המדבר עפ"י ישעיהו יהיה גם מקום של משפט וצדקה, מקום שלום ושלווה, ככתוב בפרק לב פסוקים טז-יח: "וְשָׁכַן בַּמִּדְבָּר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בַּכַּרְמֶל תֵּשֵׁב: וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם: וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת".
  7. יש גם בספר יחזקאל התייחסויות כלליות למדבר, אבל העיקר הוא בפרק כ בו מגולל יחזקאל את תולדות עם ישראל למן הגלות הקשה במצרים וחטאי העם שם ועד הגלות מהארץ אותה הוא חולק עם קהל שומעיו "בתוך הגולה על נהר כבר". יחזקאל מחזיר אותנו למדבר ההיסטורי, זה שליווה את קורותיו של עם ישראל בדרך ממצרים אל הארץ המובטחת. עשר פעמים נזכרת בפרק זה המילה "מדבר"! וכישעיהו וירמיהו, התיקון יהיה במדבר, בחזרה למסופר בתורה בעיקר בספר בו אנו מתחילים לקרוא השבת, אלא הפעם בתיקון ובחידוש הברית. הגלות, היא חזרה אל המקום ממנו התחיל אברהם. ראה גמרא פסחים פז ע"ב: "משל לאדם שכעס על אשתו, להיכן משגרה - לבית אִמָהּ". התיקון יהיה חזרה אל המדבר, אל המקום הבראשיתי בו ניתנה התורה – הדברים והדיבורים - ובו התגבש העם". ואולי הקדים הושע את יחזקאל כשהוא אומר בפרק ט פסוק י: "כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים כְּאָהֳבָם". ובפרק יג פסוק ה: "יְדַעְתִּיךָ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת". אך הושע מקדים בפרק ב פסוק טז את המדבר המתקן: "לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ".
  8. לא נפקד מקומו של המדבר גם בכתובים. ראה ספר תהלים שבפרק עח טו: "יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר וַיַּשְׁקְ כִּתְהֹמוֹת רַבָּה", וכן בפרק קו ט: "וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר", מתאר את תקופת המדבר של דור יוצאי מצרים, בדומה לפרק כ לעיל בספר יחזקאל (רק בפחות פאתוס וכעס). במקומות אחרים מתאר ספר תהלים את תקופת השפע בה יפרח המדבר: "יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר וְגִיל גְּבָעוֹת תַּחְגֹּרְנָה" (סה יג), וכן: "יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם" (קז לה). אך מכולם בחרנו מהכתובים בפסוק בשיר השירים המתארת את עלייתה של הרעיה מהמדבר אל דודה המצפה לה. פסוק שנראה במדרשים להלן.
  9. נעבור למדרשים ונפתח בהלכה.
  10. משניות מנוקדות להעתקה למסמכים ניתן למצוא באתר ספריא או בויקיטקסט. מדובר בדיני יום טוב, אילו בהמות ניתן לשחוט ולטפל בהן ואין בכך משום מוקצה ואילו לא. זו אגב המשנה החותמת את מסכת ביצה הדנה בהלכות יום טוב.
  11. ברביעה הראשונה של הגשם. ראה דברינו רביעות היורה.
  12. נראה שהכוונה לתחום שבת, מרחק סביר ממקום יישוב והן חוזרות כל לילה לדיר.
  13. לעניינינו למדנו את ההבחנה בין בעלי חיים ביתיים (בייתות) ובין בעלי חיים שרועים חופשי הרחק ממקום יישוב שנקראים מדבריות (שהן מוקצות ביום טוב). ולמדהו שמדבר כאן איננו מדבר צחיח או מרוחק מאד ממקום יישוב (כמו מדבר סיני או הנגב הרחוק), אולי אפילו לא "סְפַר המדבר" (אלא ליישוב כמו תקוע למשל), אלא שדות מרעה (גם בקיץ!) שבהם הבהמות שוהות זמנים ארוכים וחייב להיות שיש שם גם מים. המקום בימינו שאולי הכי מתאים לתיאור כזה בארץ הוא רמת הגולן.
  14. ובהמשך שם מגבלות נוספות על גידול בעלי חיים: "אין מגדלין תרנגולין בירושלים - מפני הקדשים, ולא כהנים בארץ ישראל - מפני הטהרות. אין מגדלין חזירין בכל מקום. לא יגדל אדם את הכלב - אלא אם כן היה קשור בשלשלת. אין פורסין נישובים ליונים - אלא אם כן היה רחוק מן הישוב ל' ריס".
  15. זה הדין של איסור גידול בהמה דקה שמיוחס לאחד מהתנאים שהתנה יהושע בעת ההתנחלות בארץ, ראה בהמשך הגמרא שם וכן ברמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ה הלכה ג. ראה עוד בהמשך הגמרא שם הסיפור על החסיד שהיה זקוק לרפואתו לחלב עיזים ולמרות שהייתה קשורה ולא רעתה חופשי, נרתעו מכך חבריו שבאו לבקרו ואמרו: "לסטים מזוין בביתו של זה". הסוגיה מורכבת ומעניינת ויש בה גם היתרים כפי שמשמע במקורות לעיל והיבטים של הכלל: "אין גוזרים גזריה על הציבור אלא אם כן רוב ציבור יכולים לעמוד בה". מה שחשוב לעניינינו הוא ששוב יש לנו הוכחה שמדבר או מדברות איננו מקום חרב לגמרי. ומעניין מהו המדבר שמצוי בספר של עכו.
  16. כך בזירוז לאברהם לצאת מארצו, מולדתו ובית אביו "אל הארץ אשר אראך". נראה שגם כאן מדובר במדברות שיש בהם אפשרות מחיה ולא מדבר ציה וצחיחה ושממה גמורים. אולי יש כאן גם אמירה לאברהם שהוא לא הולך לארץ משופעת ועשירה באוצרות טבע בה החיים יהיו יותר נעימים מאלה שהורגל להם באור כשדים (הקשת הפוריה), אלא לארץ של חיי פשטות, עמל ותלות בטבע. ראה בהמשך המדרש שם את המפגש של אברהם עם אנשי סולמה של צור: "בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור. אמר: הלואי יהא חלקי בארץ הזאת". עוד באסוציאציה של מדבר ופלטרין ראה במדבר רבה יג א על הקרבנות שבמדבר לעומת הקורבנות בארץ ישראל: "פר אחד, איל אחד, כבש אחד וכו', אמר להם הקב"ה: כך הוא כבודי? אמרו לו: רבון העולמים, במדבר אנו נתונים ולפי המדבר הקרבנו לפניך. כשתכנס לפלטרין שלך אתה רואה כמה קרבנות וכמה פרים נקריב לפניך".
  17. שמות לב ב בחטא העגל: "פרקו נזמי הזהב וכו' ".
  18. המדבר כמקום נפילה, שתי הנפילות הגדולות של עם ישראל שהיו במדבר: חטא העגל וחטא המרגלים.
  19. ובה בעת המדבר הוא מקום התעלות, התעלות שהדבר המרכזי בה הוא מתן תורה. ולעולם תחול פרשת במדבר לפני או בסמוך ממש לחג השבועות הוא חג מתן תורה. למה ניתנה התורה דווקא במדבר? ראה במדבר רבה א ז: "למה במדבר סיני? מכאן שנו חכמים: בג' דברים ניתנה התורה: באש ובמים ובמדבר... מה אלו חינם לכל באי העולם, כך דברי תורה חינם הם". ובמכילתא דרבי ישמעאל יתרו על הפסוק "ויחנו במדבר": " ... לפיכך נתנה במדבר דימוס פרהסייא במקום הפקר, וכל הרוצה לקבל יבוא ויקבל", כולל אומות העולם. ובמדרש במדבר רבה א ז בפרשתנו: "כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה לכך נאמר במדבר סיני". ובפסיקתא דרב כהנא פרשה יב: "מפני מה ניתנה במדבר סיני, ללמדך שאם אין אדם מבקר עצמו כמדבר הזה, אינו זוכה לדברי תורה ... מה המדבר הזה אין לו סוף, כך דברי תורה אין להם סוף". ראה גם כל הדרשות על הפסוק: "וממדבר מתנה", כגון בגמרא עירובין נד ע"א: "אם משים אדם עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו - תלמודו מתקיים בידו ... אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו - תורה ניתנה לו במתנה". וכבר הרחבנו במוטיב זה של תורה ומדבר בדברינו תורה ומדבר בפרשה זו. ראה גם דברינו מתן תורה לאדם בשבועות וכן מתן תורה וארץ ישראל בפרשת יתרו. פגם הכתוב בכבודה של ארץ ישראל על מנת להעצים את הרעיון שהתורה היא כמדבר הפתוח לכל.
  20. מדובר בפסוק: "אני חבצלת השרון שושנת העמקים" בו פותחת פרשה ב במדרש שיר השירים רבה, לכאורה אולי מתאים יותק הפסוק: "וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה" בפרק ד שם, אבל בוא תבוא מיד החבצלת.
  21. רבנן סבורים שהארץ כולה, לא רק המדבר אומרת: "אני היא וחביבה אני, שכל מתי העולם חבויין בי". אבל ר' ברכיה מעדיף את אותו חלק של הארץ שהוא המדבר. למדבר יש כוח מדביר ומשמר! לציבילזציה יש כח בונה אבל גם הורס. המדבר מביא את סודותיו ושומר עמוק עמוק על אוצרותיו שבבוא העת יפריחו חיים חדשים. וכאן המדבר גם מדבר ומונה את מעלותיו וחביבותו: אצלי הכל נשמר, הכל מוגן וחבוי אני שומר נאמן של הפקדון שהופקד אצלי ובבוא עת החבצלת ועלי תפארת השושנה להיפתח, אחזיר אותו ללא חסרון.
  22. בקטע שהשמטנו מביא המדרש פסוקים מספר דברים, ישעיהו וירמיהו, מאלה שהבאנו בראש דברינו, כולם לשם דיון על מהותו ואופיו של המדבר שזה להיקבע בראש הספר ולתת לא את שמו. אבל העיקר הוא הקטע להלן שהבאנו.
  23. חזרנו למתן תורה במדבר. בפרשות החותמות את ספר ויקרא, בהר-בחוקותי, מופיע "בהר סיני" באופן בולט עד ששאלו: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?" ראה דברינו שמיטה אצל הר סיני שם הדגשנו את המיוחדות של שתי פרשות אלה המסתיימות בפסוק: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה". מה עכשיו? נחתמה תורה מסיני? מה מעמדם של ספרי במדבר ודברים לאחר חתימה כה חזקה? על כך הרחבנו כאמור בדברינו הנ"ל והבאנו מגוון דעות חז"ל ופרשני המקרא. בא מדרש זה ואומר: מה עכשיו? עכשיו חוזר "במדבר סיני". התורה לכתחילה ניתנה במדבר כאשר "ההרים רקדו כאילים" וגם הר סיני ברח (או שמא ברחו בני המדינה)? ואם תתמה על הדבר, כבר פרק יט בספר שמות מתחיל במילים: "בחודש השלישי ... באו מדבר סיני". היו שופר וקולות וההר בוער באש, אבל התורה ניתנה במדבר, זה שעליו עומד ההר, זה שהוא הבסיס השומר ומשמר, מחזיק הפקדון. משם "וידבר", משם באה התורה ולשם תמיד תחזור: אליהו, ירמיהו וכל המשתוקקים למדבר. וזה פשר ספר "במדבר" (וספר דברים שבא אחריו, ראה הפסוקים לעיל) שבא לאחר ספר ויקרא המסתיים במילים: "בהר סיני".
  24. בחרנו לסיים במדרש זה אשר מחזיר אותנו למדבר הקשה והמסוכן, זה שלעתים אין מנוס מלחצות אותו בדרך ממקום יישוב אחד למשנהו. בדומה ליורדי הים. ועל צריך לומר ברכת הגומל. חזרנו אל פרק קז בתהלים שהוא הבסיס לברכת הגומל (ראה דברינו ברכת הגומל ביום העצמאות). נסיים במדרש זה ובברכת מי שגמלנו כל טוב והוציאנו מהמדבר אל ארץ ישראל הפורחת והמשגשגת. וכפסוקים בראש הפרק שם אשר מזכירים גם את הנס הגדול של קיבוץ גלויות בימינו: "הֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי ה' אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר: וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם".