אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב: … וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם: … בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר: (דברים פרק א פסוקים א-ה).1
וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד:… וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב: ס (דברים כז א-ח).2
וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל: … וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם כִּי מֵעַל כָּל הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם: … וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא: (נחמיה פרק ח פסוקים א-ח).3
מסכת סוטה דף לה עמוד ב – כתיבת התורה על האבנים
נמצאת אתה אומר: שלשה מיני אבנים היו; אחד שהקים משה בארץ מואב, שנאמר: "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר וגו' ", ולהלן הוא אומר: "וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת באר היטב וגו' ", ואתיא באר – באר;4 ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן, שנאמר: "ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן"; ואחד שהקים בגלגל, שנאמר: "ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו וגו' ".5
ספרי דברים פרשת דברים פיסקא ד – מה פשר "הואיל"
"בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר". ר' יהודה אומר: אין 'הוֹאָלָה' אלא התחלה, שנאמר: "הואל נא ולין וייטב לבך" (שופטים יט ו).6 ואומר: "ועתה הואלת לברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך" (דברי הימים א יז כז).7 וחכמים אומרים: אין 'הואלה' אלא שבועה, שנאמר: "ויואל משה לשבת את האיש" (שמות ב כא).8 ואומר: "ויואל שאול את העם לאמר" (שמואל א יד כד).9
"באר את התורה הזאת לאמר", אמר להם: כבר אני סמוך למיתה. מי ששמע פסוק אחד ושכחו – יבוא וישננו, פרשה אחת ושכחה – יבוא וישננה, פרק אחד ושכחו – יבוא וישננו, הלכה אחת ושכחה – יבוא וישננה. לכך נאמר: "באר את התורה הזאת לאמר".10
בעל הטורים דברים א ה פרשת דברים – לעשות אתכם לעם
הואיל – ג' במסורה. הואיל משה. ואידך: "כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם" (שמואל א יב כב). "הואיל הלך אחרי צו" (הושע ה יא). היינו דאמרינן: "בין כך ובין כך קרויין בניו של מקום" (קידושין לו א) – בין עושין רצונו של מקום שמקיימין את התורה דהיינו הואיל משה, ובין עובדין עבודה זרה דהיינו: "הואיל הלך אחרי צו", "הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם".11
"את התורה הזאת לאמר". וסמיך ליה ה' אלהינו. כלומר הזהירם על ייחוד השם (עיין ילקוט שמעוני חלק א (תורה) רמז תתלג).12
התרגומים לדברים א ה – מפרש, מלמד
תרגום אונקלוס: בעברא דירדנא בארעא דמואב שרי משה פריש ית אולפן אוריתא הדא למימר:
תרגום המיוחס ליונתן: בְּעִיבְרָא דְיוֹרְדְּנָא בְּאַרְעָא דְמוֹאָב שׁוֹרֵי משֶׁה לְמַלְפָא יַת פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא הֲדָא לְמֵימָר.13:
רש"י דברים א ה פרשת דברים – התחיל ופירש בשבעים לשון
הואיל – התחיל כמו (בראשית יח, כז) הנה נא הואלתי: באר את התורה – בשבעים לשון פירשה להם.14
בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר: ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה: (דברים פרק א פסוקים ה-ו).15
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד (דברים פרק ו פסוק ד).16
אבן עזרא דברים א ה פרשת דברים – שילוב מצוות ואירועי העבר
הואיל משה באר – … והנה משה החל לפרש לבנים שנולדו במדבר מה שאירע לאבותיהם, ואמר להם כל המצות, גם עשרת הדברים, ששמעו אבותיהם מפי השם, ישמעום גם הם מפי ציר נאמן.17
רמב"ן הקדמה לספר דברים – מידת הרחמים בכניסה לארץ ולעולם
הספר הזה ענינו ידוע שהוא משנה תורה יבאר בו משה רבינו לדור הנכנס בארץ רוב מצות התורה הצריכות לישראל, ולא יזכיר בו דבר בתורת כהנים ולא במעשה הקרבנות ולא בטהרת כהנים ובמעשיהם שכבר ביאר אות' להם … אבל בישראל יחזיר המצות הנוהגות בהם, פעם להוסיף בהם ביאור, ופעם שלא יחזיר אותם רק להזהיר את ישראל ברוב אזהרות כמו שיבואו בספר הזה … אזהרות מרובות זו אחר זו …18
וטרם שיתחיל בביאור התורה התחיל להוכיחם ולהזכיר להם עונותיהם כמה ימרוהו במדבר וכמה שהתנהג עמהם הקב"ה במדת רחמים וזה להודיע חסדיו עמהם… ולחזק לבם, בהודיעו אותם כי במדת רחמים יתנהג עמהם לעולם. שלא יאמר אדם לא נוכל לרשת את הארץ כי אין אדם אשר לא יחטא ומיד תהיה מדת הדין מתוחה כנגדנו ונאבד. ולכן הודיעם משה רבינו כי הקב"ה רחמן מלא רחמים כי הסליחה והמחילה ממנו יתברך סיוע ועזר לבני אדם בעבודתו. וכענין שאמר הכתוב: "כי עמך הסליחה למען תורא".19
רמב"ן דברים פרק א פסוק א – הביאור הוא למצוות שנאמרו כבר וביזמת משה
והנה הזכיר בכאן שני דברים. אמר שדבר משה אל בני ישראל "ככל אשר צוה ה' אותו אליהם", וזה רמז אל המצות שיאמר להם בספר הזה שלא נזכרו עד הנה בתורה. ואמר שהם ככל אשר צוה אותו השם לא הוסיף ולא גרע על מה שנצטווה. והזכיר זה בעבור שלא אמר בהם "וידבר ה' אל משה", ולכן כלל אותם עתה שהם כולם ככל אשר נצטווה מפי הקב"ה. ואמר עוד כי "הואיל משה באר את התורה", וזה רמז במצות שנאמרו כבר שיחזור אותם לבאר אותם ולחדש בהם דברים. וטעם "הואיל משה", שרצה לבאר להם את התורה, והזכיר כן להודיע כי מעצמו ראה לעשות כן ולא צוהו השם בזה, מלשון "הואל נא ולין (שופטים יט ו), "ולו הואלנו ונשב" (יהושע ז ז), וכן רבים.20
אלשיך פרשת דברים – למה אחרי ארבעים שנה
אמרו ז"ל (עבודה זרה ה ב) מכאן שאין אדם יורד לסוף דעתו של רבו עד ארבעים שנה … וזה מאמרו יתברך ויהי בארבעים שנה שהוא אחר הפלגת זמן … ופירש הטעם בנועם מאמרו באומרו ככל אשר צוה ה' אותו אליהם. כלומר, תדע למה היה זה אחר ארבעים שנה עם היותו כבר סמוך למיתתו … כי אז היה זמן שהם ירדו לסוף דעתו, שאין אדם יורד לסוף דעתו עד ארבעים שנה. והוא, כי בעצם הנה סוף דעתו של משה הוא אשר קבל מאתו יתברך בעצה שהוא תכלית נקודת האמת. אך טרם מלאת הארבעים שנה לא הגיעו ישראל לגדר תדמה קבלתם ממשה אל קבלת משה מהקב"ה, כי אם בהשמטת עומק נקודת טעמי קצת דברים הגורמים שינוי בכמה דברים. אך אחר ארבעים שנה אז הוא זמן שיורדים לסוף דעתו כאשר קבלו מאתו יתברך.21
שבת שלום, ונזכה לראות בנחמת ציון ובנין ירושלים
מחלקי המים