וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: (דברים יא יד).1
כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַה' לְךָ נְתַתִּים: (במדבר יח יב).2
וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה' עַל דָּגָן וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד: (ירמיהו לא יא).3
וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשׁ וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל לָרֹב הֵבִיאוּ: (דברי הימים ב לא ה).4
וְכָל יְהוּדָה הֵבִיאוּ מַעְשַׂר הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר לָאוֹצָרוֹת: (נחמיה יג יב).5
רמב"ם הלכות תרומות פרק ב הלכה א – מה חייב בתרומה מהתורה
כל אוכל אדם הנשמר שגידוליו מן הארץ חייב בתרומה, ומצוה עשה להפריש ממנו ראשית לכהן, שנאמר: "ראשית דגנך תירושך ויצהרך תתן לו" – מה דגן תירוש ויצהר מאכל בני אדם וגידוליו מן הארץ ויש לו בעלים, שנאמר: "דגנך", אף כל כיוצא בהן חייב בתרומות וכן במעשרות.6
ספרי דברים פרשת עקב פיסקא מב – סמל לעושר כלכלי
"ואספת דגנך תירושך ויצהריך" – דגנך מלא תירושך מלא יצהרך מלא.7 אתה אומר דגנך מלא תירשך מלא יצהרך מלא, או ואספת דגנך תירושך ויצהרך מפני מיעוט הפירות?8 תלמוד לומר: "והשיג לכם דיש את בציר" (ויקרא כו ה) – מקיש דיש לבציר, מה בציר משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו, אף דיש משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו. דבר אחר: שיהא חורש בשעת קציר וקוצר בשעת חריש וכן איוב אומר: "וטל ילין בקצירי" (איוב כט יט).9
דבר אחר: "ואספת דגנך", למה נאמר? לפי שנאמר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" (יהושע א ח), שומע אני כמשמעו? תלמוד לומר: "ואספת דגנך" – דרך ארץ דברה תורה, דברי רבי ישמעאל. רבי שמעון בן יוחי אומר: אין לדבר סוף. קוצר בשעת קציר, חורש בשעת חריש, דש בשעת שרב, זורה בשעת הרוח, אימתי אדם למד תורה? … 10
דבר אחר: ואספת דגנך תירושך ויצהריך, שתהא ארץ ישראל מלאה דגן תירוש ויצהר וכל הארצות דובאות למלאות אותה כסף וזהב, כענין שנאמר: "וילקט יוסף את כל הכסף" (בראשית מז יד), ואומר: "וכימיך דבאיך" (דברים לג כה) – שיהיו כל הארצות דובאות כסף וזהב לארץ ישראל.11 דבר אחר: דגנך לך, תירושך לך, יצהרך לך, לא כענין שנאמר: "והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו" (שופטים ו ג) אלא כענין שנאמר: "נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ וְאִם יִשְׁתּוּ בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ: כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ וְהִלְלוּ אֶת ה' וּמְקַבְּצָיו יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי" (ישעיה סב ח-ט).12
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת עקב – הם עיקר הבית
"ואהבך" – בזכות אברהם שנאמר בו: "זרע אברהם אוהבי" (ישעיה מא ח). "וברכך" – בזכות יצחק דכתיב ביה: "ויברך אלהים את יצחק בנו" (בראשית כה). "והרבך" – זה זכות יעקב, שנאמר: "הנני מפרך והרביתיך" (שם מח) … "דגנך תירושך ויצהרך". אלו יסודי הבית שאמר עליהם דוד: "ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד" (תהלים קד). מלמד שאלה הם עיקר הבית.13
מסכת ברכות דף לה עמוד ב – ברכה מיוחדת ליין וללחם, לא לשמן
מאי שנא יין? אילימא משום דאשתני לעלויא, אשתני לברכה? והרי שמן, דאשתני לעלויא ולא אשתני לברכה! … אמר מר זוטרא: חמרא – זיין, משחא – לא זיין. … חמרא סעיד, ומשחא לא סעיד.14
וחמרא מי סעיד? והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרריה ללביה וניכול מצה טפי! – טובא גריר, פורתא סעיד.15 – ומי סעיד כלל? והכתיב: "ויין ישמח לבב אנוש … ולחם לבב אנוש יסעד וגו' " (תהלים קד טו) נהמא הוא דסעיד, חמרא לא סעיד!16 – אלא: חמרא אית ביה תרתי – סעיד ומשמח, נהמא – מסעד סעיד, שמוחי לא משמח.17
אי הכי נבריך עליה שלש ברכות! לא קבעי אינשי סעודתייהו עלויה. אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא: אי קבע עלויה סעודתיה מאי? אמר ליה: לכשיבוא אליהו ויאמר אי הויא קביעותא, השתא מיהא בטלה דעתו אצל כל אדם.18
רמב"ן דברים יא טו פרשת עקב –
ואכלת ושבעת – הרי זו ברכה אחרת, שתהא ברכה מצויה בפת שבתוך מעיך ואכלת ושבעת, לשון רש"י.19 ורבי אברהם אמר: ואכלת ושבעת – שב אל דגנך תירושך ויצהרך, לא אל הקרוב שהוא עשב בשדך.20 והנכון בעיני שהוא שב אל הכל, ואכלת ושבעת דגן ותירוש ויצהר וגם בני צאן ובקר. ובספרי (עקב טו) ואכלת ושבעת, כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת האדמה, וכן הוא אומר (משלי יד ד) ורב תבואות בכח שור וכו'.21 דבר אחר: מן הולדות, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר: "ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר וגו' ", (ירמיה לא יא). וזהו הנכון.22
רשב"ם שמות כב כח פרשת משפטים – האזכור בספר שמות
"מלאתך ודמעך לא תאחר" – זהו שכתוב: "ראשית דגנך תירושך ויצהרך". המלאה – תרומת התבואה, כדכתיב: "המלאה הזרע". ודמעך – הוא התירוש ושמן זית יצהר שהם צלולין כעין דמעה ומזוקקים.23
שכל טוב (בובר) שמות א יא פרשת שמות – ערי מסכנות במצרים
ויבן ישראל ערי מסכנות לפרעה.24 דרך הפשט מדבירו על אופן אוצרות דגן תירוש ויצהר, ודומה לדבר: "ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה" (מלכים א ט יט).25
יואל פרק ב פסוקים יח-יט
וַיְקַנֵּא ה' לְאַרְצוֹ וַיַּחְמֹל עַל עַמּוֹ: וַיַּעַן ה' וַיֹּאמֶר לְעַמּוֹ הִנְנִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וּשְׂבַעְתֶּם אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן אֶתְכֶם עוֹד חֶרְפָּה בַּגּוֹיִם:26
פירוש אלשיך: ויען ה' ויאמר לעמו וכו'. דעו כי לא בטבע תושעו כי אם בהשגחה … לא בשביל מנחה ונסך לה' כי אם על הנוגע לכם להנאתכם את הדגן וכו' … "ושבעתם אותו" … שאתם תשפיעו שביעה בדגן. שלא אחר אכול שיעור שביעה תהיו שבעים, כי אם כך היה הדגן היה משביע אתכם, כי אם שאתם תשביעו אותו. וזהו "ושבעתם אותו" והוא מה שמפרש אחרי כן, באומרו: "ואכלתם אכול ושבוע" שיהיו אוכלים ושבעים, כי לא אחר האכילה יבוא השבע, כי אם שמהלגימא הראשונה תהיו אוכלים ושבעים … כמאמרם ז"ל על רות שבמה שלקח בשלשה ראשי אצבעותיו אכלה ותשבע ותותר וכו'.27
הושע פרק ב פסוקים כג-כד
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם ה' אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת הַדָּגָן וְאֶת הַתִּירוֹשׁ וְאֶת הַיִּצְהָר וְהֵם יַעֲנוּ אֶת יִזְרְעֶאל:
פירוש מצודת דוד: והארץ תענה – כי בעבור יבשות הארץ כאלו הזרעים ועץ פרי שואלים להצמיח ולשאת פרי ותשיב הארץ על שאלתם להצמיח וכו': והם יענו את יזרעאל – את ישראל אשר זרעם האל והפיצם על פני כל הארץ השואלים על הצמחת הזרעים וכו'. הנה הדגן והתירוש והיצהר ישיבו על שאלתם ויצמחו וישאו פרי:28
שִׁמְעוּ דְבַר ה' גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ: כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ: וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה' עַל דָּגָן וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד: אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם: וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן וְעַמִּי אֶת טוּבִי יִשְׂבָּעוּ נְאֻם ה': כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם: (ירמיהו לא ט-טו).29
שבת שלום
מחלקי המים