פרשות השבוע

וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן: קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ: וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם: (בראשית כח א-ד).¹

בראשית רבה סז יב – מה שלקחת בסתר בוא קבל בפרהסיא

"ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו" – ר' אבהו אמר: לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו. והיכן נתאוששו בידו? כאן: "ויקרא יצחק אל יעקב". אמר ר' אלעזר: אין קיום הגט אלא בחותמיו.² שלא תאמר: אילולי שרימה יעקב באביו לא נטל ברכותיו. תלמוד לומר: "ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו". אמר ר' ברכיה: משל לבן מלכים שהיה חותר לאביו ליטול ליטרא אחת של זהב. אמר לו: למה במטמוניות? בא וטול לך בפרהסיא!³

בראשית רבה סא ו – אברהם לא מברך את יצחק⁴

"ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" – … משל למלך שהיה לו פרדס, מסרו לאריס, והיו בו שני אילנות כרוכים זה לזה, אחד של סם חיים ואחד של סם המות. אמר אותו אריס: אם משקה אני זה של סם חיים, זה של סם המות שותה עמו. ואם איני משקה זה של סם המות, היאך זה של סם חיים חי? חזר ואמר: אני אריס, עושה אני אריסותי ומה שהנאה לו לבעל הפרדס לעשות יעשה. כך אמר אברהם: אם מברך אני את יצחק, עכשיו בני ישמעאל ובני קטורה בכלל. ואם אין אני מברך בני ישמעאל ובני קטורה, היאך אני מברך את יצחק?⁵ חזר ואמר: בשר ודם אני, היום כאן ומחר בקבר, כבר עשיתי שלי, מכאן ואילך מה שהקב"ה רוצה לעשות בעולמו יעשה.⁶

כיון שמת אברהם אבינו, נגלה הקב"ה על יצחק וברכו, זהו שכתוב: "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו" (בראשית כה יא).⁷

המדרש הגדול בראשית, תולדות, כח ד – הברכה שאברהם רצה לברך

"ויתן לך את ברכת אברהם" – אמר לו: אותה הברכה שהיה בדעתו של אבא לברכני ולא יכול מפני ישמעאל אחי – הרי היא נתונה לך במתנה.⁸

במדבר רבה פרשה יא סימן ב (ברכת כהנים) – הברכות מסורות לבני האדם

"וֶהְיֵה ברכה" – כבר כתוב: "ואברכך", מה תלמוד לומר "והיה ברכה"? אמר ר' אלעזר: אמר לו הקב"ה: משבראתי עולמי ועד עכשיו, הייתי זקוק לברך את בריותי, שנאמר: "ויברך אותם אלהים" (בראשית א כב). ואומר: "ויברך אלהים את נח ואת בניו" (בראשית ט א). אבל מכאן ואילך, הרי ברכות מסורות לך. למי שיהנה לך לברך – בָּרֵך. ואעפ"כ לא בירך אברהם לבניו, למה כן? משל למלך שהיה לו פרדס. נתנו לאריס. והיה בתוך אותו פרדס אילן אחד של סם חיים ואילן אחד של סם המות. אמר האריס: אני אעבוד ואשלים, ומה שהמלך רוצה לעשות לו בפרדסו – יעשה. כך, המלך זה הקב"ה, והפרדס זה העולם. מסרו לאברהם שאמר לו: "והיה ברכה". מה עשה אברהם? היו לו שני בנים, אחד צדיק ואחד רשע, יצחק וישמעאל. אמר אברהם: אם מברך אני את יצחק, הרי ישמעאל מבקש להתברך והוא רשע! אלא, אעבוד אני ואשלים. בשר ודם אני. למחר אפטר מן העולם ומה שהקב"ה חפץ לעשות בעולמו יעשה.⁹ כשנפטר אברהם נגלה הקב"ה על יצחק וברכו, שנאמר: "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו" (בראשית כה יא). ויצחק ברך את יעקב, ויעקב ברך לשנים עשר שבטים, שנאמר: "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם" (בראשית מט כח).  מכאן ואילך, אמר הקב"ה: הרי הברכות מסורות לכם. הכהנים יהיו מברכים את בני, כשם שאמרתי לאברהם אביהם: "והיה ברכה". לכך נאמר: "כה תברכו".¹⁰

דברים רבה (ליברמן) פרשת וזאת הברכה – מאדם הראשון עד משה¹¹

"רבות בנות עשו חיל" – זו ברכתו של משה, שהרי דורות הראשונים ברכו כל אחד ואחד את דורו ולא היה בכולן כברכתו של משה. נח בירך את בניו והיה בם מחלוקת … יצחק בירך את יעקב, היה בה קטטה … יעקב בירך את השבטים, היתה בהם קטטה …¹²

ומנין למדו האבות לברך כל אחד ואחד? מן הקב"ה. בשעה שברא אדם הראשון ברכו, שנאמר: "ויברך אלהים את האדם" … והיה העולם מתנהג בברכה, עד שבא דור המבול וביטלוה … כיון שיצא נח מן התיבה ראה הקב"ה שבטלה מהם מדת ברכה, חזר ובירך את נח ואת בניו.¹³ והיה העולם מתנהג באותה ברכה, עד שבא אברהם והוסיף לו ברכה, שנאמר: "ואעשך לגוי גדול ואברכך". כיון שבא אברהם, אמר הקב"ה: אינו דרך שאהיה אני זקוק לברך את בריותי, אלא הריני מוסר את הברכות לאברהם ולזרעו ולכל מי שקובעים בו ברכה אני חותם על ידיהם, שנאמר: "והיה ברכה ואברכה מברכך".¹⁴ אמר הקב"ה: הריני מוסר הברכות לכל מי שאתה מברכו ואני חותם על ידך.¹⁵

וכי מאחר שנמסרו הברכות לאברהם, למה לא בירך ליצחק? לפי שעשו יצא ממנו. אמר: אם אני מברך את יצחק הרי עשו מתברך, ונמצא יעקב חסר, למה הדבר דומה? לבעל הבית שהיה לו כרם. נתנו לאריס. והיה באותו הכרם אילן החיים מודלה על אילן של סם המות. ואין אותו אריס יודע מה לעשות. אמר: אם אעדור אותו הכרם, הרי אילן של סם המות מתגדל. ואם איני עודר את הכרם, הרי אילן של סם חיים מת. אלא אמר: הריני אריס, אגלגל בכרם זה עד שיבוא בעל הכרם ויעשה בכרמו מה שיראה. ואף כך אמר אברהם: אם אברך את יצחק, נמצא עשו מתברך ויעקב מפסיד. אלא הריני מניחו עד שיבוא הקב"ה ויעשה שלו.¹⁶

בא יעקב וקבל הברכות … שתים מאביו, שנאמר: ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד … הרי אחת. שנים,¹⁷ "ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו" … של הקב"ה: "וירא אלהים אל יעקב … ויברך אותו" (בראשית לה ט) … ושל מלאך: "ויברך אותו שם". בא יעקב לברך את השבטים, ברכן ה' ברכות שהיו בידו, והוסיף להם ברכה אחת, שנאמר: "כל אלה שבטי בני ישראל וגו' ויברך אותם". בא משה לברך את ישראל, הוסיף להם ברכה שביעית, שנאמר: "וזאת הברכה …".¹⁸

פסיקתא דרב כהנא נספחים פרשה א – שרשרת הברכות

העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו, ומהיכן הוא מתחיל? מתחילת ברכה שטעה זה.¹⁹ ומהיכן למדו רבותינו? מאבות העולם שלא היה מתחיל זה אלא ממקום שפסק זה. כיצד? אברהם בירך את יצחק, שנאמר: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" (בראשית כה ה) … עמד יצחק לברך את יעקב, אמר: מהיכן אני מתחיל? ממקום שפסק אבי. במה פסק אבי? ב"ויתן", אף אני מתחיל בזה, שנאמר: "ויתן לך האלהים מטל השמים וכו' ". ובמה פסק יצחק בברכתו? בקריאה, שנאמר: "ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו". כשעמד יעקב לברך את השבטים אינו פותח אלא בקריאה, שנאמר: "ויקרא יעקב אל בניו" (בראשית מט א). ובמה פסק יעקב? ב"זאת", שנאמר: "וזאת אשר דיבר להם אביהם" (שם שם כח). כשעמד משה לברך את ישראל, אמר: יעקב חתם בזאת ואני מתחיל בזאת, שנאמר: "וזאת הברכה" (דברים לג א).²⁰

במדבר רבה פרשה ב סימן יב – ברכת החול

… בשעה שיצא יעקב אבינו לילך לפדן ארם, מסר לו יצחק את ברכת החול.²¹ כמו שאמר לו: "ויתן לך את ברכת אברהם" (בראשית כח ד).  מהו "את"? א"ר חמא בר חנינא: כך אמר לו: ברכה שנתברכנו אני ואברהם כאחד: "כי ברך אברכך" – ברכה לאב, ברכה לבן. "והרבה ארבה" – רבייה לאב, רבייה לבן. "וכחול אשר על שפת הים" – את הברכה הזו מסר יצחק ליעקב. לפיכך הוא אומר: "והיה מספר בני ישראל כחול הים" (הושע ב א).²²

שבת שלום

מחלקי המים