מיוחדים

מסכת אבות פרק ו משנה ז – חיים הם למוצאיהם

גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר: "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" (משלי ד כב), ואומר: "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ" (משלי ג ח) ואומר: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" (שם יח), ואומר: "כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ" (שם א ט), ואומר: "תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ" (שם ד ט), ואומר: "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד" (שם ג טז),¹ ואומר: "כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ" (שם ג ב).²

גמרא עירובין נד ע"א – התורה כמרפאת וכסם חיים

אמר ר' יהושע בן לוי: המהלך בדרך ואין עמו לוייה – יעסוק בתורה, שנאמר: "כי לוית חן הם". חש בראשו – יעסוק בתורה, שנאמר: "כי לוית חן הם לראשך".³ חש בגרונו – יעסוק בתורה, שנאמר: "וענקים לגרגרותיך". חש במעיו  – יעסוק בתורה, שנאמר: "רפאות תהי לשרך". חש בעצמותיו – יעסוק בתורה, שנאמר: "ושקוי לעצמותיך".⁴ חש בכל גופו – יעסוק בתורה, שנאמר: "ולכל בשרו מרפא". אמר רב יהודה ברבי חייא: בוא וראה, שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם. מידת בשר ודם, אדם נותן סם לחבירו – לזה יפה ולזה קשה. אבל הקב"ה אינו כן, נתן תורה לישראל – סם חיים לכל גופו, שנאמר: "ולכל בשרו מרפא".⁵

ויקרא רבה טז ב פרשה טז – מי מבקש לקנות סם חיים

"זאת תהיה תורת המצורע" – זהו שכתוב: "מי האיש החפץ חיים" (תהלים לד יג). מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי. והיה מכריז ואומר: מי שמבקש לקנות סם חיים יבוא ויטול. נכנס לעכברא זו וקרב לביתו של ר' ינאי.⁶ היה [ר' ינאי] יושב ופושט בטרקלינו.⁷ שמעו מכריז: "מי שמבקש לקנות סם חיים".  אמר לו: בוא עלה לכאן, מכור לי.⁸ אמר לו: לא אתה צריך לו ולא שכמותך. הטריח עליו. עלה אצלו.⁹ הוציא לו ספר תילים,¹⁰ הראה לו פסוק זה: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב". מה כתוב אחריו? "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו" (שם יד-טו). אמר ר' ינאי: כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט,¹¹ עד שבא רוכל זה והודיעו: "מי האיש החפץ חיים".¹²

ויקרא רבה פרשה ט סימן ג – סם של כעס ויוהרה

מעשה ברבי ינאי שהיה מהלך בדרך וראה אדם אחד שהיה משופע ביותר. אמר לו: ישגיח רבי להתקבל אצלנו. אמר לו: אעשה מה שיהנה אותך. הכניסו לביתו האכילו והשקהו. בדקו במקרא – ולא מצאו, במשנה – ולא מצאו, בתלמוד – ולא מצאו, בהגדה – ולא מצאו. אמר לו: ברך! אמר לו: יברך ינאי בביתו. אמר לו: יש בך לומר מה שאני אומר לך? אמר לו: הן. אמר לו: אמור: אכל כלב פיתו של ינאי. עמד, תפסו ואמר לו: מה? ירושתי אצלך ואתה מונה אותי? אמר לו: ומהי ירושתך אצלי? אמר לו: פעם אחת הייתי עובר לפני בית ספר ושמעתי קול התינוקות אומרים: "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" – "מורשה קהילת ינאי" לא כתוב כאן, אלא: "קהילת יעקב". משנתפייסו זה לזה, אמר לו (ינאי לאורח): במה זכית לאכול על שולחני? אמר לו: מימי לא שמעתי מילה רעה והחזרתיה לבעליה. ולא ראיתי שנים שמתכתשים זה עם זה, ולא נתתי שלום ביניהם. א"ל: כל דרך ארץ זו אצלך וקראתיך כלב? וקרא עליו: "ושם דרך, אראנו בישע אלהים" (תהלים נ כג) – שִׁי"ן כתוב: הַשָׁם דרכו שווה הרבה. שאמר ר' ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה. זהו שכתוב: "לשמור את דרך עץ החיים" (בראשית ג כד). "דרך" – זו דרך ארץ ואח"כ "עץ החיים" – זו תורה.¹³

מסכת קידושין דף ל עמוד ב – רטייה על המכה

תנו רבנן: "ושמתם" – סַם תָּם.¹⁴ נמשלה תורה כסם חיים; משל, לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו: בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך, אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא. ואם אתה מעבירה – הרי היא מעלה נומי.¹⁵ כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה – אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: "הלא אם תטיב שאת" (בראשית ד ז), ואם אין אתם עוסקין בתורה – אתם נמסרים בידו, שנאמר: "לפתח חטאת רובץ" (שם).¹⁶.

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור עח – מהי "תורה"?

"משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי" (תהלים עח א). זהו שאמר הכתוב: "רק הישמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך [וגו'] יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב" (דברים ד ט י). לא כָּרָת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל התורה, שלא תשתכח מפיהם, וכן הוא אומר: "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל" (תהלים עח ה), וכתיב: "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא כא) –  שלא יאמר לך אדם אין מזמורות תורה, אלא תורה הם! ואף הנביאים תורה! לפיכך: "האזינה עמי תורתי". ולא הדברות בלבד, אלא אף החידות והמשלות תורה הם. וכן הקב"ה אמר ליחזקאל: "בן אדם חוד חידה ומשול משל" (יחזקאל יז ב), וכן שלמה אמר: "להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם" (משלי א ו) …¹⁷ "וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל" (שם ה). מהו "שם בישראל", התורה שנתן הקב"ה לישראל סם חיים הוא לישראל, שנאמר: "רפאות תהי לשרך" (משלי ג ח).¹⁸

ויקרא רבה א יא פרשת ויקרא – סם חיים למי ומתי והיכן

אמר ר' יהושע בן לוי: אילו היו אומות העולם יודעים מה אהל מועד יפה להן, היו מקיפים אותו אהליות וקסטיראות.¹⁹ אתה מוצא שעד שלא הוקם המשכן היו אומות העולם שומעים קול הדיבור ונתרזים מתוך פניקטיהם. זהו שכתוב: "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים וגו' " (דברים ה כג). אמר ר' סימון: דיו-פרצופים היה הדיבור יוצא: חיים לישראל וסם המות לאומות העולם. זהו שכתוב: "כאשר שמעת אתה ויחי" (שם ד לג), את שמעת – "ויחי" ואומות העולם שומעים ומתים. תני רבי חייא: "וידבר ה' אליו מאהל מועד" – מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד.²⁰

מסכת שבת דף פח עמוד ב – סם חיים או סם מוות

תני דבי רבי ישמעאל: "וכפטיש יפוצץ סלע"²¹ מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות – אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשונות.²² אמר רב חננאל בר פפא: מאי דכתיב: "שִׁמְעוּ כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר" (משלי ח ו)? לָמָה נמשלו דברי תורה כנגיד²³ – לומר לך: מה נגיד זה יש בו להמית ולהחיות – אף דברי תורה יש בם להמית ולהחיות. היינו דאמר רבא: למיימינים בה – סמא דחיי, למשמאילים בה – סמא דמותא.²⁴

גמרא תענית ז ע"א – נוזל כטל או עורף כמטר

רבא רמי: כתיב: "יערף כמטר לקחי", וכתיב: "תזל כטל אמרתי"! – אם תלמיד חכם הגון הוא – כטל, ואם לאו – עורפהו כמטר. תניא,²⁵ היה רבי בנאה אומר: כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה", ואומר: "רפאות תהי לשרך", ואומר: "כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים" (משלי ח לה). וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, שנאמר: "יערף כמטר לקחי", ואין עריפה אלא הריגה.²⁶

מסכת יומא דף עב עמוד ב – צריפה לחיים או צריפה למוות²⁷

אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בתורה,²⁸ ואין בהן יראת שמים. מכריז רבי ינאי: חבל על דלית ליה דרתא, ותרעא לדרתיה עביד.²⁹  אמר להו רבא לרבנן: במטותא מיניכו, לא תירתון תרתי גיהנם.³⁰

אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב: "וזאת התורה אשר שם משה" (דברים ד יד), זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם מיתה.³¹ והיינו דאמר רבא: דאומן לה – סמא דחייא, דלא אומן לה – סמא דמותא.³² אמר רבי שמואל בר נחמני: רבי יונתן רמי,³³ כתיב: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהלים יט ט) וכתיב: "אמרת ה' צרופה" (שם יח לא),³⁴ זכה – משמחתו, לא זכה – צורפתו. ריש לקיש אמר: מגופיה דקרא נפקא, זכה – צורפתו לחיים, לא זכה – צורפתו למיתה.³⁵

תלמוד ירושלמי מסכת חגיגה פרק ב הלכה א – מוות מכל צד, רק באמצע יש חיים

התורה הזו דומה לשני שבילים: אחד של אוּר ואחד של שלג. היטה בזה – מת בַּאוּר. היטה בזו – מת בשלג. מה יעשה? יהלך באמצע.³⁶

בראשית רבה פרשה י סימן ג – פקעת האש ופקעת השלג

כיצד ברא הקב"ה את עולמו? אמר רבי יוחנן: נטל הקב"ה שתי פקיעות, אחת של אש ואחת של שלג, ופתכן זו בזו, ומהן נברא העולם.³⁷

 

מחלקי המים

מים אחרונים: סביר להניח שדרשות אלה משקפות גם את מאבקם של חז"ל בכתות שונות החל מהצדוקים וכלה במינים וכופרים שבקשו לקעקע את עולם התורה מבפנים. אבל המוטיב המרכזי שיש בתורה עצמה גם 'סם מוות' ופוטנציאל של הרס, עומד בעינו וכל אחד יפרש זאת בדרך האמצעית ובשביל הזהב שלו.