פרשות השבוע

ובמדרש בראשית רבה סא ו על פסוק זה: "משל למלך שהיה לו פרדס מסרו לאריס והיה בו שתי אילנות כרוכים זה לזה בכרך אחד, אחד של סם חיים ואחד של סם המות. אמר אותו אריס: אם משקה אני זה של סם חיים זה של סם המות שותה עמו. ואם איני משקה זה של סם המות, היאך זה של סם חיים חי? חזר ואמר: בשר ודם אני, היום כאן ומחר בקבר, כבר עשיתי אני שלי, מכאן ואילך מה שהקב"ה רוצה לעשות בעולמו - יעשה". ובתרגום יונתן על פסוק זה: "בגלל שלא היה אברהם רוצה לברך את ישמעאל, לכן לא ברך את יצחק, כי אם היה מברך את יצחק היה ישמעאל נוטר לו שנאה". אבל ניתן לשאול על קביעה זו ממעשיו של אברהם ומהמקרא עצמו. אברהם אמנם לא ברך את יצחק, אבל עשה מעשה ברור, ככתוב: "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק: וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (בראשית כה ה-ו), לאחר שאת ישמעאל כבר שילח קודם לכן. ראו דברינו בני קטורה בפרשת חיי שרה.

אז אולי התורה היא שנותנת את ההסבר הטוב והפשוט, ממנו לקח המדרש את הרעיון שהקב"ה יברך ולא אברהם. ראו רעיון דומה במסכת עדויות פרק ה משנה ז, כאשר בנו של עקביא בן מהללאל (חנינא או חנניה, ראו ערכין פרק א משנה ג, תוספתא עירובין ו כז ועוד) מבקש מאביו: "אבא פקוד עלי לחבירך" והוא מסרב ועונה לו: "לאו, מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך". יצחק צריך להיות ראוי לברכה מכח עצמו. ועדיין, אין זה אלא אנושי שאדם יברך את בניו ובני ביתו.

במקרא, בראשית כז יב-יג, יעקב מהסס ואומר לרבקה אמו: "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה", אך היא עונה לו: "וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי", כאילו לוקחת את כל האחריות עליה. בא המדרש ומסיג לאחור: "עד כאן הייתי חייבת לך, מכאן ואילך בוראך יעמוד לך". האם התקפלה רבקה ולא עמדה בדיבורה, או שזו אמירה טבעית ופשוטה של אם חוששת, שאינה סותרת את הבטחתה: ה' יהיה בעזרך? נראה שהמדרש בא לומר שלאדם יש אחריות אישית ששום אדם אחר, גם לא אבא ואמא ייקחו ממנו. בסופו של דבר, היו אלה החלטה ומעשה של יעקב. השוו עם בנו של עקביא בן מהללאל לעיל.

יותרו, יחלשו, יחלה במחלת מעיים קשה. ראו בבא קמא דף נ ע"א בסוף העמוד "יותרו חייו" ובפירוש רש"י שם.

על הקשר המשולש בין יעקב, בנימין ומרדכי, ראו אסתר רבה על הפסוק: "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ... וילבש שק ואפר..."

ובימינו הייתה אומרת לאה ליעקב: תראו מי שמדבר!

כבר הרחבנו לדון במעשיו של יעקב בדברינו בא אחיך במרמה בפרשה זו.

ראו דברי הימים א ה א: "וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר־יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן־יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה". ראו מסכת בבא בתרא קכג ע"א ובדברי רש"י שם: "שהתפלל יעקב על בניו ושזכה לקנות הבכורה מעשו בתפילתו". מי ששינה סדרי בכורה ובחירה עם אחיו בחייו, יכול גם לשנות סדרי בכורה, בחירה וברכה עם בניו במותו. אבל גם אם יכול וזכאי לשנות, רגע משמח בחיי יעקב זה לא היה. וגם לא כולם מסכימים עם דעה זו. ראו למשל מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויצא סימן יג: "... לא יוכל לבכר את בן האהובה - ליוסף ... כי את הבכור בן השנואה יכיר - זה ראובן". ראו דברינו אהובה ושנואה בפרשת כי תצא.

ובהמשך טוען המדרש ששינוי זה גרם לירידת בני יעקב למצרים. ראו דברינו כתונת הפסים בפרשת וישב וכן האם נגזר על אבותינו לרדת למצרים בפרשת וארא. יעקב שכה סבל מפרשת מכירת (קניית) הבכורה מעשו, אחרי כל התלאות שמצאוהו בגין מעשה זה, חוזר ומעדיף בן מסוים על פני שאר הבנים, ומטיל קנאה בין בניו במו ידיו! אוריאל סימון טוען שאהבתו של יעקב ליוסף, שבעומדו לפניו יום-יום הזכיר לו את דמות אמו רחל, האישה האהובה, אהבה כפולה זו היא שסימאה את עיניו של יעקב. כהו עיניו מראות בדומה ליצחק אביו. אך במדרש יש גם דעה נגדית, שיעקב היה מודע למה שעשה ואע"פ כן לא נמנע. גם על רקע הקורות שלו עם יצחק אביו ועשו אחיו. ראו בראשית רבה צד ה, בעת שיעקב יורד מצרימה לפגוש את יוסף: "מה אבא (יצחק) שינה בין בניו, אף אני משנה בין בני". יש מסורת בבית אברהם של עימותים סביב הבכורה והבחירה, וגם על עצם הצורך לברך או להניח לאדם להתברך מפי הקב"ה בזכות עצמו. אברהם כאמור לא ברך את יצחק והניח לקב"ה לברכו וליצחק להתברך ממעשה ידיו, אבל גירש את ישמעאל והרחיק את כל בני קטורה!

אם יורשה לנו להציע פירוש למדרש זה שמסיים את מסכת חייו של יעקב כאשר הוא ניצב מול בנו האהוב שעלה לגדולה ומשנה את הבכורה לא רק בדור הבנים כי אם גם בדור הנכדים ומעדיף את אפרים על פני מנשה, נאמר כך (בשמו של יעקב): ראיתי הרבה בחיי, יוסף בני. ראיתי מקרים שאתה לא ראית (כי היית במצרים) של אחיך שנדחו ועברה הגדולה למישהו אחר - כמוך למשל. אבל גם ליהודה אחיך. מי כמוני יודע ממסכת חייו הוא, שהבכורה והבחירה נקנים ומשתנים עם הקורות והמעשים.

עכשיו אתה מביא לי את הנכדים יוסף! למה לא כל 17 השנים בהם באתי לגור לידך?

וקהל עמים כולל גם את אפרים ומנשה ופורץ את גבולות המספר 12. ראו ההמשך במדרש שם וכן המדרשים שברכה זו של הקב"ה בלוז ליעקב בעת חזרתו לארץ, ניתנה לפני הולדת בנימין ובכל זאת הוא כלול בה. יעקב מוצא מספיק ברכות לכל שנים עשר בניו וגם לשני נכדים והכל שפיר. ומה טען עשו: "הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי"! ומה עוד אומר יעקב ליוסף? אל תחשוב שאני מברך אותך בגלל שאתה מאכיל אותי. עשו עשה מטעמים לאביו: "קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ"! ויוסף מאכיל את יעקב שבע עשרה שנים! מה רוצה הדרשן לומר באנלוגיה זו ובחיבור האוכל לברכה?

ובפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית נ כא: "אמר להם יעקב אבינו בירך אותנו איש איש כברכתו, אם ברכת אחד ממנו בטלה, כולם מתבטלות, כיון שהכירו דברים של אמת, מיד נתנחמו". אנחנו סוטים מעט מנושא הבכורה לנושא הברכה – נושאים קרובים וקשורים ללא ספק – ומתמקדים ביעקב שהוא ללא ספק דמות מרכזית בנושא הבכורה ומחירה. נראה שערב מותו עולה לפני יעקב זעקתו של עשו אחיו: "הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי" (בראשית כז לח) והוא בוחר לתקן את בחירתו בצעירותו ומברך את כל אחד מבניו: "ברכה מיוחדת לכל אחד" כלשון רמב"ן שם. וממנו למד משה בערוב ימיו. האם אפשר לשלב את רעיון הבכורה ברעיון שלכל בן הברכה והתכונה המיוחדת לו?

בקריאה מדוקדקת של המקרא, נראה שאפשר להתווכח עם הדרשן לעיל. יהודה ויוסף זוכים כל אחד לחמישה פסוקים של ברכה! גד, אשר, נפתלי, זבולון ואפילו בנימין – פסוק אחד. דן ויששכר – שני פסוקים כל אחד. ראובן, שמעון ולוי – תוכחה גדולה. האם עיצב כאן יעקב את התחרות על הבכורה וההנהגה לדורות? האם כשהוא מברך את יהודה: "ישתחוו לך בני אביך" הוא מעביר אליו את ברכת יצחק שניתנה לו במילים: "הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ" (בראשית כז כט)? האם כשהוא מברך את יוסף: "ברכות אביך גברו על ברכות הורי", הוא מבין שאולי זו הייתה כוונת  יצחק אביו ששני הבנים יחיו ביחד והבכורה איננה בהכרח בחירה של האחד וסילוק של השני? למדרש ולפרשנים ולכל שואב מים כרוחו ודעתו הטובה – הפתרונים.

מדרשים רבים נאמרו על הפסוק: "בני בכורי ישראל" שמשה אומר כשהוא ניצב מול פרעה. ומכולם, נוגעים לנו המדרשים שמקשרים פסוק זה ללקיחת הבכורה ע"י יעקב, והכוונה ב"ישראל" היא ליעקב האיש (לא לעם ישראל). מדרשים כגון שמות רבה טו כז: "בני בכורי ישראל - בנים של מי שנטל את הבכורה", שמות רבה ה ז: "מהו בני בכורי ישראל? על יעקב אביהם אמר, שקנה הבכורה כדי שיוכל לעבוד למקום". בגניבת הברכות נטל יעקב על עצמו את שעבוד מצרים שנגזר על סבא אברהם בברית בין הבתרים. ראו דברינו יעקב ועשו בספר דברים בפרשת דברים ובפרט מדרש במדבר רבה יט טו שם. וכבר זכינו גם להשלים את הדף בני בכורי ישראל בפרשת שמות.

רש"י מתכוון, כך נראה, למדרש רבה בפרשתנו, סוף פרשה סג: "שנה בר קפרא: ולפי שהיו משחקים [עשו ומרעיו על יעקב], הסכים הקב"ה עמהם [שמכירת הבכורה לא מקוימת רק בנזיד עדשים] וקיים הבכורה ליעקב, מנין? שכתוב: כה אמר ה' בני בכורי ישראל". רק אחרי שעבוד מצרים, רק אחרי כל התלאות שעבר יעקב, כולל שינוי שמו מיעקב לישראל!, רק אז התקיימה הבכורה בידו. מי שבוחר במודע בבכורה (ומבין שמחירה איננו מתמצה בנזיד עדשים) צריך להיות מוכן לשלם את המחיר המלא. המחיר כאן, הוא שעבוד מצרים. המחיר לדורות, הוא מאבק בלתי פוסק על ההגמוניה והבכורה בעם ישראל.

וכך גם כאן בתחילת השליחות שאולי היה אהרון ראוי לה יותר ממשה משום שהיה בכור ומשום שהיה עם בני ישראל בשעבוד ולא במדין כמשה. אמנם, ניתנה אח"כ הכהונה לאהרון אבל המלכות והובלת השליחות ניתנו למשה. הרי לנו שגאולת מצרים באה ע"י שני אחים שלא קנאו זה בזה ואהרון שהיה הבכור הכיר בגדולתו של משה (אח"כ מעד לרגע בפרשת צרעת מרים בסוף פרשת בהעלותך). ולא ראינו מדרשים ופרשנים שמתעכבים על הכרה זו של אהרון וויתור זה לכאורה על הבכורה.

לאח שאיננו בכור, אח פשוט.

'עם סגירת הגיליון' התגלגל לפתחנו מדרש זה שאמנם חוזר ומתמקד ביעקב, אבל אגב אורחא מגלה שנח קדם לכולם. עוד לפני אברהם בו פתחנו. הרעיון שיפת היה בעצם בכור בניו של נח קצת קשה וסותר את הסדר במקרא שמונה בכל מקום: שם, חם ויפת, אבל יש לו סמך במקרא בפרק י בספר בראשית בו נמנים צאצאי נח בסדר זה: בני יפת, בני חם ובני שם. ראו פירוש רמב"ן לבראשית י ב: "בני יפת גומר - החל ממנו כי הוא הבכור", כך גם בפירוש פסיקתא זוטרתא שם. לעניינינו, נח הוא הראשון שמשנה את הבכורה וממנו למד יעקב (קצת דחוק, ההחלטה היא של יצחק - הוא ההשוואה הנכונה לנח). גם למדנו שנח שלא כאברהם אחריו, כן מברך את בניו, אמנם בעקבות המעשה של חם, ככתוב בראשית ט כו-כז: "וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ". מברכה זו אתה למד על העדפת שם הצעיר. ועם כל חריפותה, ברכה זו היא תקדים ליעקב ולמשה שבסופו של דבר ברכו את כל הבנים / השבטים.