פרשות השבוע

וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו: וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל: וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:  (בראשית פרק יז פסוקים יז-כא).¹

וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו: וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים: וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן: וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי: הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן: וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ: (בראשית פרק יח פסוקים י-טו).²

וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק: וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים: וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ: וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי: … וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק: (בראשית פרק כא פסוקים א-ו).³

 

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור כו – לוקה וצוחק

ארבעה הן שלקו: אחד לקה והיה מבעט, אחד לקה והיה מצחק, ואחד לקה ומבקש אוהבו, ואחד אמר למה הרצועה תלויה הכוני בה. אחד לקה והיה מבעט, זה איוב שלקה ובעט … והשני שהיה לקה והיה מצחק, זה אברהם, שנאמר: "ויפול אברהם על פניו ויצחק" (בראשית יז יז). ולמה היה אברהם דומה?⁴ למי שמכה את בנו ונשבע להכותו, אמר ליה: בני, נשבעתי להכותך. אמר ליה: הרשות בידך. היה מכהו סבור שיאמר לו הבן: דיי. כיון שלקה, אמר האב: דיו הכאתו, כך: "וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי" (בראשית יז א), אני הוא שאמרתי לעולמי דיי, אני הוא שאמרתי לנסותך דיי.⁵

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וירא כא ו – צחוק של תמיה והשתאות

"ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים". כל צחוק שנאמר בו באברהם ושרה לשון תימה היא. כי כשאמרו לו לאדם בשורה טובה מופלאת הוא מתמיה, ובתוך התמיה מצחק בפיו, אבל אין שמחה הבאה מן הלב, שנאמר: "ויפול אברהם על פניו ויצחק" (בראשית יז יז) – לשון תימה. "צחוק עשה לי אלהים" – דבר של תימה עשה לי אלהים, כי בבחרותי לא נתן לי אלהים הריון, ואחרי בלותי נתן לי הריון: "כל השומע יצחק" – יתמה לי איך נהיה דבר זה ללדת אשה בת תשעים, וכן: "ותצחק שרה בקרבה" (בראשית יח יב) – תָּמְהָה בלבה.⁶

מסכת מגילה דף ט עמוד א – בתרגום השבעים שינו

דתניא: מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן. ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולן לדעת אחת. וכתבו לו: אלהים ברא בראשית,⁷ אעשה אדם בצלם ובדמות,⁸ ויכל ביום השישי וישבות ביום השביעי,⁹ … ותצחק שרה בקרוביה …¹⁰

רש"י בראשית יז יז פרשת לך לך – אברהם שמח ושרה לגלגה

"ויפול אברהם על פניו ויצחק" – זה תירגם אונקלוס "וחדי",¹¹ לשון שמחה, ושל שרה לשון מחוך.¹² למדת שאברהם האמין ושמח, ושרה לא האמינה ולגלגה. וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם.¹³

רמב"ן בראשית פרק יז פסוק יז –

"ויפול אברהם על פניו ויצחק" – תרגם אונקלוס "וחדי". וכן הדבר, כי הצחוק פעם יאמר ללעג ופעם לשמחה, כמו: "משחקת בתבל ארצו" (משלי ח לא),¹⁴ "משחקים לפני ה' " (שמואל ב ו ה).¹⁵ ולפי דעתי שהכוונה בלשון הזה, כי כל רואה ענין נפלא באדם לטוב לו ישמח עד ימלא שחוק פיו, והוא מה שאמרה שרה (להלן כא ו) "צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי". כענין: "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה" (תהלים קכו ב). וכן עשה אברהם כאשר נאמר לו זה, שמח ומילא שחוק פיו. "ויאמר בלבו" – ראוי זה לשחוק כי הוא ענין נפלא מאד, "הלבן מאה שנה יולד ואם שרה בת תשעים תלד" – ולא יהיה זה לשחוק ולשמחה? ויקצר הכתוב בתמיהה כי היא נקשרת במה שאמר "ויצחק".¹⁶

רמב"ן בראשית יח טו – הכל בין שרה לאברהם

ותכחש שרה לאמר – אני תמה בנביאה הצדקת, איך תכחש באשר אמר השם לנביא? וגם למה לא האמינה לדברי מלאכי אלהים? והנראה בעיני כי המלאכים האלה הנראים כאנשים באו אל אברהם, והוא בחכמתו הכיר בהם, ובישר אותו: "שוב אשוב אליך ולשרה בן". ושרה שומעת, ולא ידעה כי מלאכי עליון הם, כענין באשת מנוח (שופטים יג ו).¹⁷ ואולי לא ראתה אותם כלל.¹⁸ ותצחק בקרבה – ללעג, כמו "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו" (תהלים ב ד), כי השחוק לשמחה הוא בפה: "אז ימלא שחוק פינו" (שם קכו ב), אבל השחוק בלב לא יאמר בשמחה.¹⁹ והקב"ה האשים אותה לאברהם למה היה הדבר נמנע בעיניה, וראוי לה שתאמין, או שתאמר: "אמן כן יעשה ה' ".²⁰

והנה אברהם אמר אליה: למה צחקת "היפלא מה' דבר"? ולא פירש אליה כי השם גילה אליו סודה. והיא מפני יראתו של אברהם תכחש, כי חשבה שאברהם בהכרת פניה יאמר כן, או מפני ששתקה ולא נתנה שבח והודאה בדבר ולא שמחה. והוא אמר: לא כי צחקת – אז הבינה כי בנבואה נאמר לו כן, ושתקה ולא ענתה אותו דבר.²¹ וראוי שנאמר עוד כי אברהם לא גילה לה הנאמר לו מתחילה (לעיל יז יט): "אבל שרה אשתך יולדת לך בן". אולי המתין עד שלוח השם אליה הבשורה ביום מחר, כי ידע "כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים" (עמוס ג ז). או מרוב זריזותו במצות היה טרוד במילתו ומילת עם רב אשר בביתו, ואחר כן בחולשתו ישב לו פתח האהל, והמלאכים באו טרם שהגיד לה דבר:²²

אברבנאל בראשית פרק יח – צחוק פעם שנייה

והנה לא האשים השם יתברך לאברהם כשצחק על היעוד הזה והאשים לשרה … כי היא היתה הפעם הראשונה מהצחוק והשם יתברך מעביר ראשון ראשון. ואין ספק שהגיד אברהם אז מה שנאמר לו לשרה … וכן הודיעָהּ שינוי שמו ושינוי שמה, שכל זה היה מפני לידת יצחק.²³ ולכן עתה כאשר שרה שמעה דברי המלאך, לא היה ראוי לה שתצחק כי כבר שמעה זה מנבואת אברהם. ואם היתה זאת הפעם הראשונה ששמעה זה לא היה ראוי לתופשָׂהּ כמו שלא תפש את אברהם … וכיון שדברי המלאך היו מסכימים עם דברי השם לאברהם היה לה לחשוב כי דבר ה' הוא … ולכן הוכיחם: "למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי".²⁴

אור החיים בראשית יח יג – לא האמינה עד שנוכחה

אכן הנכון הוא כי הקב"ה דקדק בדבריו טעם הקפדתו על שרה ולא על אברהם. ותמצא כי אברהם בעת הבשורה צחק, מה שאין כן שרה, לא צחקה בעת שנתבשרה אלא בעת שראתה עדנה, כאומרו: "ותצחק שרה וגו' אחרי בלותי היתה לי עדנה". הרי זה מגיד כי לא נתאמת אצלה הבטחת הלידה עד שראתה השינוי ועל זה הקפיד ה', והוא אומרו למה זה צחקה פירושו על צחוק זה אני מקפיד ולא על צחוק שלך.²⁵

המדרש הגדול בראשית יז יח-יט – כל הצחוקים הם לחיוב

"ויפול אברהם … ויצחק" – שעשה הדבר צחוק ואמר: "הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד". זה אות ופלא בעולם שמאחר המבול לא נתעברה אשה לתשעים שנה …²⁶

"ויאמר אלהים אבל שרה אשתך …. וקראת את שמו יצחק" – לפי שעשו הדבר צחוק. באברהם כתיב: "ויפול אברהם על פניו ויצחק" (בראשית יז יז). ובשרה כתיב: "ותצחק שרה בקרבה" (בראשית יח יב). אמר להן הקב"ה: עשיתם הדבר צחוק. חייכם שהוא כשמו יצחק. וכן שרה אומרת: "צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי" (שם כא ו).²⁷

המדרש הגדול בראשית יח יג

"ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה" – מפני מה מיחה הכתוב בשרה ולא מיחה באברהם, שנאמר: "ויפול על פניו ויצחק"? אלא ללמדך ששנים שעשו דבר שלא כהוגן והיה אחד מהם גדול, אין ממחין אלא בקטן והגדול מרגיש מאליו.²⁸

וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק: וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים: וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ: וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי: … וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק: (בראשית פרק כא פסוקים א-ו).²⁹

אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק: (תהלים קה ט).³⁰

עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן: (משלי לא כה).³¹

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים: וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא נְאֻם ה' צְבָאוֹת: (זכריה פרק ח פסוקים ד-ו).³²

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: התמקדנו בצחוקה של שרה ובצחוקו של אברהם שנתנו ליצחק, הקרוי גם "ישחק" במספר מקומות בתנ"ך, את שמו. שם שמשמעותו: שחוק ושמחה, לצד פליאה ותמיהה על הנס הגדול של פרי בטן לאחר כל כך הרבה שנים. אבל בכך לא עוצר המקרא בפועל צח"ק. בין צחוק אברהם לצחוק שרה כבר מופיע השורש צח"ק אצל לוט: "וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו" (בראשית יט יד). ואחרי הולדת יצחק, ישמעאל "מְצַחֵק" (שם כא ט), ולא ארכו הימים וגם: "יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (שם כו ח), ואשת פוטיפר מאשימה את יוסף: "רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ" (שם לט יד), ובני ישראל (צאצאי יצחק) קמים "לְצַחֵק", במהלך חגיגות עגל הזהב. נראה שאין שֵׁם של אדם שקיבל כל כך הרבה שימושים במקרא. ועל גלגול השורש צח"ק בתורה, בהזדמנות הבאה בעזרת החונן לאדם דעת והנותן ליעף כח.