- ויקרא פרק כג, פרשת אמור. ולפי שיטת רש"י מקדימים לסוף פרק כב: "שור או כשב או עז כי יולד".
- דברים טז ט פרשת ראה: "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת". קריאה זו נדחתה במרוצת הדורות, לטובת פרשת מתן תורה בספר שמות: "בחודש השלישי", כאשר חג השבועות הופך לחג מתן תורה. ודווקא בני חו"ל משמרים את "חג השבועות" המקורי בקריאת התורה של היום השני של החג: "עשר תעשר".
- שוב ויקרא פרק כג היא פרשת המועדות של תורת כהנים.
- ויקרא פרק טז, פרשת אחרי מות.
- שוב ויקרא כג כמו ביום טוב הראשון של פסח.
- היינו בספר במדבר כט, פרשת פנחס. ראה מקבילה בתוספתא מסכת מגילה (ליברמן) פרק ג הלכה ה: "שואלין הלכות הפסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג. בבית הועד שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום. רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות יום טוב הראשון של פסח קורין בפרשת הנף שבתורת כהנים ושאר כל ימות הפסח מדלגין מעניינות הפסח הכתובין בתורה וכו' ". ולא הבאנו דברים אלה עלמנת לדון בסדר הקריאות במועדים, אלא להראות את כינויו של ספר ויקרא במקורות התנאיים כ'תורת כהנים'. ואגב, גם את מרכזיות פרשת המועדות של ספר ויקרא הוא ספר 'תורת כהנים' בקריאה בתורה בפסח, ראש השנה וסוכות.
- סיפור זה של תחילתו של ר' עקיבא, שונה מהסיפור הידוע אולי יותר שבגמרא נדרים נ ע"א שרחל אשתו שלחה אותו ללמוד תורה (ראה בדברינו הנשים הממתינות), ובחרנו בו משום שאנו מבקשים להתמקד בתורת כהנים. הספר הראשון שרבי עקיבא לומד עם בנו, לאחר שלמדו את האל"ף בי"ת הוא ספר ויקרא: תורת כהנים. הרעיון שהתחלת לימוד התורה הוא בספר ויקרא, הוא תורת כהנים, מצוי גם במאמר ר' איסי במדרש ויקרא רבה ז ג: "מפני מה מתחילין לתינוקות מתורת כהנים, יתחילו להן מבראשית! אלא אמר הקב"ה: הואיל וקרבנות טהורים והתינוקות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים". ועל כך הרחבנו בדברינו יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים בפרשה זו בשנה האחרת. ראה גם אבות דרבי נתן נוסח א פרק טו הסיפור על הגר שביקש להתגייר על מנת שיהיה כהן גדול, שמאי "גער בו והוציאו בנזיפה" ואילו הלל מציע לו ללמוד את ספר תורת כהנים: "בא להלל אמר לו: רבי, גיירני על מנת שתשימני כהן גדול שאעמוד ואשמש על גבי המזבח. אמר לו: ... מי שמבקש להקביל פני מלך בשר ודם לא דין הוא שילמד איך יכנס ואיך יצא? ... אתה שמבקש להקביל פני מלך מלכי המלכים הקב"ה לא דין הוא שתלמוד איך תכנס לבית קדש הקדשים איך תטיב את הנרות איך תקרב לגבי המזבח איך תערך את השולחן איך תסדר את המערכה? ... כתב לו תחילה אלף בית ולמדו. תורת כהנים והיה לומד והולך עד שהגיע: והזר הקרב יומת (במדבר א נא). נשא אותו גר קל וחומר בעצמו ואמר: מה אם ישראל שנקראו בנים למקום ועליהם אמרה שכינה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות יט ו) אף על פי כן הזהיר עליהם הכתוב והזר הקרב יומת אני גר הקל שלא באתי אלא בתרמילי על אחת כמה וכמה. מיד נתפייס אותו גר מאליו". במהלך לימוד התורה גולש הגר מספר ויקרא לספר במדבר, לפסוק: "והזר הקרב יומת" ואז הוא מבין שאינו יכול להיות כהן גדול (אבל נכדו יכול, ראה סיפור זה ועוד, בדברינו הגר שביקש להיות כהן גדול בפרשת במדבר). ועוד נשוב לרבי עקיבא להלן.
- כפי שמוכר לנו מהמבנה של חמישה חומשי תורה. אבל ראה דברינו על מסורת שבעה ספרי תורה בפרשת בהעלותך.
- ראה הלשון החריפה במדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תשא ב: "בטנך ערמת חטים - זו תורת כהנים, שכולה חטאות ואשמות, חטאת הוא, אשם הוא, והוא נתון באמצע תורה, וכולו חטאות ואשמות". ולצד החטאות גם כפרות.
- וכך גם בפרשה ה סימן ב שם: "מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן, זו תורת כהנים. מה הכרס הזה הלב מכאן והכרעים מכאן והוא בתווך, כך תורת כהנים: שני ספרים מכאן ושנים מכאן והוא באמצע. עשת שן, מה עשת שן זה את עושה ממנה כמה יתדות, כמה רמחים, כך תורת כהנים יש בה כמה מצות, כמה דקדוקין, כמה קלים וחמורים, כמה פיגולים, כמה נותרות, כתובים בתורת כהנים". גם בשני מקורות אלה מתוך מדרש שיר השירים רבה, 'תורת כהנים' הוא ספר ויקרא – החומש השלישי בתורה. ראה הדגש על ריבוי המצוות והדקדוקים והקלים והחמורים והצורך בכפרת החטאים, שיש בספר זה, וממילא משתמע הדרשות הרבות עליו. מה שמביא אותנו לשימוש החלופי של 'תורת כהנים' למדרש על הספר, כפי שנראה במדרש הסמוך.
- פותר או מבאר את המקרא, את הפסוק בשיר השירים ו ח: "שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר".
- תורה שבע"פ.
- המשנה שבידינו מכילה שישים ושלוש מסכתות. חלוקה קדומה איחדה את שלוש הבבות (קמא, מציעא, בתרא) למסכת אחת ואת סנהדרין עם מכות או יש אומרים: שבת עם עירובין למסכת אחת (דונסקי) ומכאן המספר שישים.
- תוספתא וברייתות שכנראה גם לחכמי דור דרשה זו, מספרם לא היה ידוע.
- לא ברור אם מדרש שיר השירים הוא שהכניס לראשונה את השימוש במונח 'תורת כהנים' כמציין את מדרש התנאים על ספר ויקרא (מדרש ספרא שנראה להלן). אבל ממקום שפסקנו, מדרש שיר השירים רבה לעיל, ראינו לנכון לציין את המעבר מספר למדרש. כאן, ללא ספק 'תורת כהנים' הוא המדרש התנאי על ספר ויקרא, לא הספר עצמו. יש לשים לב למדרג במדרש זה ולמקומו הנכבד של מדרש תורת כהנים מיד לאחר המשנה ולפני כל הברייתות והתוספות (תוספתא?). ואנחנו ספרנו למעלה ממאה פרשות במדרש ספרא-תורת כהנים המודפס שבידינו.
- בר קפרא, ויש אומרים שהיה זה ר' שמואל בר' יוסי היה יושב בבית המרחץ.
- נכנס ועבר ר' שמעון בנו של רבי יהודה הנשיא, ובר קפרא או ר' שמואל בר' יוסי, לא קם מפניו.
- והקפיד על כך ר' שמון בנו של רבי והתלונן על כך לפני אביו.
- גם כאן מדובר במדרש תורת כהנים על ספר תורת כהנים. הלשון "שניתי לו בתורת כהנים" יוצר את החיבור ביניהם ויכול להעיד על התגלגלות המונח מהספר למדרש על הספר. ראה פירוש רש"י במקום: "שני שלישי שליש - שני חלקים של שליש הספר. תורת כהנים - ספר ויקרא שניתי לו ברייתא של מדרש הספר". ופרופ' ש. נאה רואה במקור זה חיזוק להשערתו שמדרש תורת כהנים היה בנוי במקור מתשע מגילות. ראה אזכור המחקר שלו בהערה 33 להלן. ראה בדומה על מנשה המלך הרשע, סנהדרין קג ע"ב: "תנו רבנן: מנשה היה שונה חמשים וחמשה פנים בתורת כהנים, כנגד שני מלכותו". ופירוש רש"י שם: "היה שונה חמשים וחמשה פנים בתורת כהנים - ספר ויקרא היה מחדש בו כל שנה ושנה, ודורשו מפלפולו". אפשר שבמצב ביניים היו מקפידים לומר 'תורת כהנים' כשם הספר, ו'מדרש תורת כהנים' או אפילו 'משנה תורת כהנים' כשם של המדרש, אך בהדרגה תפס יותר השם ספר ויקרא ככינוי לחומש השלישי (האמצעי כנ"ל) כפי שנראה להלן ו'מדרש תורת כהנים' קוצר ל'תורת כהנים'.
- ר' יוחנן יושב ודורש להלכה שנותר בזמנו - אינו נשרף אלא ביום, שלא בזמנו - נשרף בין ביום בין בלילה. בא ר' אלעזר בן פדת ומקשה עליו מהייתור של האות וא"ו והאות ה"א, שאפילו מי שבכל התורה לא דורש את האות וא"ו, את הצמד וא"ו וה"א (ה"א הידיעה המתחבאת בתוך בי"ת היידוע של "וביום"), הוא כן דורש. לפיכך כמו שמילה שלא בזמנה, מהיום התשיעי ואילך, היא רק ביום, שנאמר: "וביום השמיני ימול וכו' ", כך גם בדין נותר שכן כתוב בו: "וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזָּבַח בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף" (ויקרא ז יז). דרשה זו היא דרשה קלאסית של מדרשי תנאים בכלל, מדרש ספרא-תורת כהנים בפרט. זה אגב אותו ר' אלעזר בן פדת שר' יוחנן מתלונן עליו שאינו מקשה עליו כמו ריש לקיש (בבא מציעא פד ע"א, ראה דברינו ר' יוחנן קפדן היה).
- השתתק ר' יוחנן.
- אחרי שיצא ר' אלעזר בן פדת.
- שלו היא (הדרשה שאמר ר' אלעזר בן פדת)? – משנה היא!
- ר' יוחנן מספר בהתרגשות לריש לקיש את הדרשה היפה של ר' אלעזר בן פדת שהחשיב אותה "כמשה מפי הגבורה". ריש לקיש עונה לו שאין זו דרשה של ר' אלעזר אלא "מתניתא היא" – דברי ר' אלעזר לקוחים ממדרש תורת כהנים. ר' יוחנן שלא הכיר מדרש זה (או שמא שכח), ישב ושינן את המדרש בשלושה ימים ולמד והבין אותו בשלושה חודשים. (ראה אוצר מדרשים (אייזנשטיין) אלפא ביתא דבן סירא על גדולתו של "בניהו בן יהוידע בן איש חי", "שהיה חי בתורה - שלמד ספר תורת כהנים ביום אחד". אבל לשנן את מדרש תורת כהנים צריך כנראה יותר מיום אחד ...). בהשוואה עם המקורות שהבאנו לעיל, באמת תמוה איך ר' יוחנן לא הכיר את מדרש תורת כהנים, וריש לקיש ור' אלעזר כן הכירו. ועכ"פ, נראה שאפשר ללמוד מסיפור זה וקודמיו על התפתחות מדרשי ההלכה – מדרשי התנאים, שמצד אחד אולי קדמו למשנה (ולמקורות תנאיים אחרים כמו התוספתא) משום שנדרשו על ספרי התורה והיו כצמד: ספר ומדרשו – ספר ומשנתו (ואי לכך גם נקראים מדרשים פרשניים שקדמו הרבה לפרשני המקרא). אך מצד שני השתלבו מדרשי תנאים אלה במסורת לימוד התורה ומורשת חז"ל בתקופה מאוחרת יותר, כמו בתלמוד. ראה ציטוט מאיגרת רב שרירא גאון המובא בעיונים של שטיינזלץ. עפ"י המקור בגמרא יבמות, חומש ויקרא נלמד בגיל צעיר, אבל המדרשים עליו לא היו ידועים עד תקופה מאוחרת למדי. ראה מבוא לספרא – תורת כהנים באתר מחלקי המים.
- אדם מקדש אישה על מנת שהוא "קריינא", היינו יודע לקרוא בתורה, הגמרא דנה שם מה נחשב ל'קריינא' או ל'קרא' על מנת שתהיה מקודשת. ואותנו מעניין המשך הסוגיה. אדם מקדש אישה על מנת שהוא שונה, היינו בקי במשנה. (ראו בהמשך הגמרא שם גם: "על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור - מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו. על מנת שאני רשע, אפילו צדיק גמור - מקודשת, שמא הרהר דבר עבודת כוכבים בדעתו". בקידושין מחמירים בשל החשש מאיסור אשת איש).
- הלכות הן פסקי ההלכה, כיצד לנהוג למעשה שזה בימיהם המשנה או מדרשי ההלכה. (ורש"י מבאר שם הלכה למשה מסיני). תורה זה בפשטות התורה שבכתב ולפיכך ממשיכה הגמרא לשאול על שיטה זו (שיטת ר' יוחנן) שהרי הוא אמר: "שונה".
- אז איך אומר ר' יוחנן ש"שונה" זו תורה שבכתב?
- התשובה: שגם ר' יוחנן שאומר "תורה", הכוונה ל"מדרש תורה", כפי שהוא ממשיך ומבאר.
- אדם שמקדש אשה על מנת שהוא "תנינא" מספיק שידרו מדרש אחד. אבל אם אמר שהוא "תנא", לא תהא מקודשת לו עד שיוכיח בקיאות בכל מדרשי ההלכה התנאיים. מה שחשוב לעניינינו הוא "ספרא" שברשימת מדרשי ההלכה. שם נוסף למדרש תורת כהנים הוא "סִפְרָא". שם זה עבר גלגול דומה ואולי קיצוני יותר. משם שמתייחס לספר התורה בכללותו, מי שקורא בסִפרא (תענית יב ע"ב, מגילה כב ע"ב ועוד), ל'מדרש ספרא', היינו המדרש על "הספר", הוא ספר ויקרא – תורת כהנים שבו היו מתחילים ללמוד. נראה ששם זה מעיד מלמד על חשיבותו הרבה של ספר ויקרא והמדרש שעליו. ראה שבחו של ספר ויקרא במדרש בראשית רבה ג ה: "וירא אלהים את האור כי טוב - כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות". וכן בבראשית רבה סד ח פרשת תולדות: "וימצאו שם באר מים חיים, כנגד ספר ויקרא, שהוא מלא הלכות רבות". המקור הראשון שמצאנו שמזכיר את השם "ספר ויקרא", הוא מדרש בראשית רבה ואנחנו הפעם עם 'תורת כהנים'.
- שהיו אילמים אבל נראה משפת גופם שהבינו את שיח בית המדרש. הרשינו לתרגם את לשון הגמרא לעברית ולפרש בסוגריים.
- הצמד "סיפרא וסיפרי" כמדרשי הלכה, זה לספר ויקרא וזה לספרים במדבר ודברים מופיע פעמים רבות בספרות חז"ל, ביחד עם משנה, הלכות ותלמוד (בלי מכילתא לספר שמות ובלי ספר בראשית עליו אין מדרש תנאים). ראה גמרא שבועות מא ע"ב: "דהא אנא ורב ששת דתנינא הלכתא וספרא וספרי ותוספתא וכולא גמרא", וכמו כן ההספד של ריש לקיש בגמרא מגילה כח ע"ב על תלמיד חכם ארצישראלי שלא מהשורה הראשונה בבית המדרש: "ווי, חסרא ארעא דישראל גברא רבה. ההוא דהוי תני הלכתא סיפרא וספרי ותוספתא". ובגמרא סנהדרין פו ע"א למדנו מי הוא בעל מדרש סיפרא: "אמר רבי יוחנן: סתם מתניתין רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא". הוא רבי עקיבא שתחילת לימודו מתורת כהנים!
- וההמשך שם על לימוד הגדה (שעליו אומרים קדיש יהא שמיה רבה, ראו דברינו קדיש דאגדתא בדפים המיוחדים) ומשם ללימוד התלמוד. מה שנוגע לנושא שלנו הוא המרכזיות של לימוד 'תורת כהנים' והחזרה לשימוש במונח זה דווקא במדרש יחסית מאוחר. כאן, נראה שאין ספק שהכוונה למדרש תורת כהנים ולא לספר תורת כהנים – ויקרא, שהרי כבר נזכר "מי שבידו מקרא" לעיל. ראה חשיבותו בהשוואה למדרשי התנאים האחרים על שאר חומשי התורה. מדרש זה אומץ בחום ע"י החפץ חיים (רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, מאה 19-20 מחבר המשנה ברורה וחפץ חיים על שמירת הלשון ועוד) שהוציא מהדורה מתוקנת של מדרש ספרא - תורת כהנים בצירוף הגהות הגר"א שגם הרבה לעסוק במדרש זה וקובל על מיעוט העיסוק במדרש זה כמו מדרשי התנאים האחרים. ואלה דבריו בהקדמה לספר: "מדברי מדרש זה יש לנו התעוררות גדולה לחיוב לימוד הזה ... וגם באמת הלוא התורת כהנים על ויקרא ומכילתא וספרי הם יסוד תורה שבע"פ שהם הולכים וסופרים כל אותיות שבתורה ומבארים אותם ע"פ התורה שבע"פ המסורה לנו מסיני והם מקור כל המשניות והברייתות. ועל כן נפלאתי מאד מדוע כ"כ מוזר לימוד הזה מישראל כי אם למעט מזעיר יחידים שבדור, כיון שהיא יסוד תורה שבע"פ".
- גם במקור זה מתקופת הגאונים (ר' שמעון קיירא) חוזר השימוש במונח 'תורת כהנים' כשמו של המדרש על החומש השלישי, ספר ויקרא, ולא כשמו של הספר במקרא. ראה איך מדרש תורת כהנים מחובר לשישה סדרי משנה ונכלל בדרגה אחת איתם. כל שאר המדרשים על ארבעת חומשי התורה האחרים: בראשית רבה, מכילתא על שמות וספרי על במדבר ודברים, נספרים כספר אחד, בעוד שמדרש תורת כהנים נספר כתשעה 'דיבורים'. ראה גם בספרים שבידינו 'דבורא דנדבה', 'דבורא דחובה' בפרשת ויקרא. וכבר האריך לדון בנושא זה פרופ' שלמה נאה במאמר מבנהו וחלוקתו של מדרש תורת כהנים, תרביץ תמוז-אלול תשנ"ז. והסיום "וכולהו פירושם בתורת כהנים" לכאורה מגדיל ומפאר עוד יותר עם מדרש תורת כהנים, אלא שפרופ' נאה מציע קריאה אחרת של משפט מסיים זה: "וכולם פירושים כתורת כהנים".
- וכן הוא במדרש/פירוש המקביל, שכל טוב (בובר) ויקרא פרק א: "ולפיכך פותחין בתחילה ללמד לתינוקות, מפני שהוא כולו גופי תורה איסור והיתר, ולכך נקרא תורת כהנים סיפרא דבי רב". חזרנו לנושא תחילת הלימוד בספר ויקרא ושוב במקור מאוחר יחסית (מאה 11, ראה סקירה של מדרש זה באתר מחלקי המים). וכן נראה ש'תורת כהנים' הוא הספר במקרא ולא המדרש, ומה שמעניין ביותר הוא שספר זה הוא "ספרא דבי רב", היינו הספר הנלמד בבית הרב (בבית המדרש). אם אכן כך, אזי יש חיזוק להצעתנו לעיל ש"סיפרא", - ספר סתם, או "הספר" היה כינוי לספר ויקרא, לא למדרש. ספר תורת כהנים נקרא גם ספרא דבי רב ואילו המדרש נקרא מדרש תורת כהנים או מדרש ספרא (דבי רב) ובהדרגה נשמטו "דבי רב" מצד שמאל ו"מדרש" מצד ימין ונשאר סיפרא סתם כשם המדרש. כך או כך, חזרנו לתחילת לימודו של רבי עקיבא בתורת כהנים ובכך נרצה לסיים.
- עד כאן הסיפור שכבר ראינו לעיל.
- סוף דבר חזרנו לרבי עקיבא בו פתחנו וגם הזכרנו במהלך דברינו. ר' עקיבא לא מסתפק בתורת כהנים וגם לא "עד שלמד את כל התורה כולה", היינו המקרא. רבי עקיבא לומד מפי שני רבותיו הגדולים: ר' יהושע ור' אליעזר, שואל אותם שאלות ללא הרף וגם "מעמידן בדברים" (מעמידם על דיוק הדברים, מעמידם בדברים ובחידושים שלו). רבי עקיבא ממשיך למשנה ולמדרשי ההלכה, בראשם מדרש תורת כהנים, ומייסד עולם שלם של מדרשי הלכה, משנה ותוספתא באמצעות תלמידיו: "סתם מתניתין רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא". ואיך הוא עושה זאת? בחזרה כל העת לאל"ף בי"ת, למילים ולאותיות שלמד בגיל ארבעים. רבי עקיבא הוא הסתת הגדול: עוד 'דרשה קטנה', עוד גזירה שווה, עוד קל וחומר, עוד כלל ופרט וכלל. אבן אחר אבן מאותם האבנים ששחקו אותם המים. עד שההר הגדול מועתק ממקומו. אין מקומך פה, אלא שם. (וכל אחד יסיק בדעתו הטובה מה הן האבנים הקטנות של הסתת ומהו ההר הגדול). זה רבי עקיבא שתחילתו ויסודו הוא ספר ומדרש תורת כהנים.
- בראש מדרש תורת כהנים מציב רבי עקיבא יד לבר-הפלוגתא שלו, רבי ישמעאל מנסח שלוש עשרה המידות בהן התורה נדרש ומי כמו רבי עקיבא שהרבה להשתמש בהם ובפרט בתורת כהנים.