מיוחדים

מה חידוש בבית המדרש – ר' אליעזר מול ר' יהושע

עדכון אחרון: 01/12/2021

מים ראשונים: מחלוקות מרכזיות רשומות על שמם של שני חכמים אלה, מגדולי התנאים, תלמידי רבן יוחנן בן זכאי, ממקימי עולה של תורה לאחר החורבן: ר' אליעזר בן הורקנוס ור' יהושע בן חנניה:1 המחלוקת אימתי נברא העולם בניסן או בתשרי,2 המחלוקת על חציו לה' וחציו לכם ביום טוב,3 זמני קריאת שמע של שחרית,4 היחס לתוספת חומרות,5 מי הם בני העולם הבא,6 וכמובן המחלוקת הגדולה בתנורו של עכנאי.7 והנה לפנינו אולי המחלוקת הבסיסית והמהותית ביותר ביניהם.

תוספתא מסכת סוטה פרק ז הלכה ט – ר' יהושע ותלמידיו

מעשה בר' יוחנן בן ברוקה ור' לעזר חסמא שבאו מיבנה ללוד והקבילו פני ר' יהושע בפקיעין. אמר להם ר' יהושע: מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו: תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין. אמר להם: אי אפשר שלא יהא חידוש בבית המדרש, שבת של מי היתה? אמרו לו: של ר' לעזר בן עזריה היתה. אמר להם: היכן היתה הגדה? – "הקהל את האנשים והנשים והטף". אמר להם: מה דרש בה? אמרו לו: רבי, כך דרש בה: אם אנשים באו ללמוד, נשים באו לשמוע, טפילין למה הן באין? כדי ליתן שכר למביאיהן וכו'.8

נוסח מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה טז

כבר שבתו תלמידים ביבנה ולא שבת שם רבי יהושע וכשבאו תלמידיו אצלו, אמר להם: מה דברים היה לכם ביבנה? אמרו לו: אחריך רבי. אמר להם: ומי שבת שם? אמרו לו: ר' אלעזר בן עזריה. אמר להם: אפשר ששבת שם ר' אלעזר בן עזריה ולא חידש לכם דבר? אמרו לו: רבי, כלל זה דרש: "אתם נצבים היום כולכם טפכם נשיכם וכו' " (דברים כט ט) – וכי מה טף זה יודע להבין בין טוב לרע? אלא ליתן שכר למביאיהם, לרבות שכר עושי רצונו, לקיים מה שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו וגו' " (ישעיהו מב כא).9 אמר להם: אי זה דבר חדש יתר על זה?! הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי לדבר זה בלתי היום.10 אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן עזריה יצא מחלציך. אין הדור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו.11

משנה מסכת ידיים פרק ד משנה ג – ר' אליעזר ור' יוסי בן דמורסקית

נמנו וגמרו: עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית.12  וכשבא ר' יוסי בן דורמסקית אצל רבי אליעזר בלוד, אמר לו: מה חידוש היה לכם בבית המדרש היום? אמר לו: נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית. בכה רבי אליעזר ואמר: "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם" (תהלים כה), צא ואמור להם: אל תחושו למנינכם. מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית.13

נוסח תוספתא מסכת ידיים פרק ב הלכות טו-טז

עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ושאר כל ארצות ובבל מעשר עמון ומואב ושאר כל ארצות בשאר שני שבוע אם מעשר עני מעשר עני ואם מעשר שני מעשר שני.14

אמר ר' יוסי בן דורמוסקית: אני הייתי עם זקנים הראשונים כשבאין מיבנה ללוד ובאתי ומצאתי את ר' אליעזר שהיה יושב בחנות של נחתומין בלוד.15 אמר: מה חידוש היה לכם בבית המדרש היום? אמרתי לו: תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין. אמר לי: אף על פי כן, מה חידוש היום?16 אמרתי לו את ההלכות ואת התשובות במינין,17 וכשהגעתי לזה זלגו עיניו דמעות. אמר: "סוד י"י ליראיו ובריתו להודיעם" ואומר: "כי לא יעשה י"י אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים" (עמוס). צא אמור להן: אל תחושו למניניכם. מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי שקיבל מן הזוגות והזוגות מן הנביאים ונביאים ממשה: הלכה למשה מסיני שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית.18

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג עמוד א19

תנו רבנן:20 מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין,21 אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו: תלמידיך אנו, ומימיך אנו שותין.22

אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש,23 שבת של מי היתה?24

– שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה.25

– ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו: בפרשת הקהל.

– ומה דרש בה? "הקהל את העם האנשים והנשים והטף" (דברים לא יב)26 אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. – אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני!27

– ועוד דרש: "את ה' האמרת היום … וה' האמירך היום" (דברים כו יז-יח).28 אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם – אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, דכתיב: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" (דברים ו ד),29 ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (דברי הימים א יז כא).30

ואף הוא פתח ודרש:31 "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד" (קהלת יב יא). למה נמשלו דברי תורה לדרבן? לומר לך: מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין?32 – תלמוד לומר: "מַשְׂמְרוֹת".33 אי מה מסמר זה חסר ולא יתר, אף דברי תורה חסירין ולא יתירין?34 – תלמוד לומר: "נְטוּעִים", מה נטיעה זו פרה ורבה – אף דברי תורה פרין ורבין.35 "בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת" – אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה: הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: "כולם נתנו מרועה אחד" – אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב: "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" (שמות כ א).36 אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.37

בלשון הזה אמר להם: אין דור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו.38

 

ולימרו ליה בהדיא? – משום מעשה שהיה.39

דתניא:40 מעשה ברבי יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני רבי אליעזר בלוד,41 אמר לו: מה חידוש היה בבית המדרש היום?42 – אמר ליה: "נמנו וגמרו: עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית". אמר לו: יוסי! פשוט ידיך וקבל עיניך. פשט ידיו וקבל עיניו.43 בכה רבי אליעזר ואמר: "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם" (תהלים כה יד). אמר לו: לך אמור להם: אל תחושו למניינכם, כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו, ורבו מרבו: הלכתא למשה מסיני, עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. מה טעם? הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל, מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית.44

תנא: לאחר שנתיישבה דעתו, אמר: יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן. וחזרו.45

אחרית דבר

אם לא טעינו, הבאת שני הסיפורים ברצף וחיבורם במשפט: "ולימרו ליה בהדיא? – משום מעשה שהיה", היא ייחודית לנוסח הבבלי ומשמשת דוגמא מעניינת לדרשות אמוראים שאמנם מבוססות על מדרשי התנאים וסיפור חייהם, אך יוצרות דרשה חדשה וממחישה כיצד האמוראים משקיפים על עולם התנאים ומפרשים אותו.

 

מחלקי המים

הערות שוליים

  1. לדמותו של ר' אליעזר הקדשנו דף נרחב ר' אליעזר בן הורקנוס – חמישה פרקים ואפילוג בדפים המיוחדים ועל ר' יהושע מעט בדברינו אשרי ילוד אשה - אשרי יולדתו בפרשת בהעלותך. ראו באבות דרבי נתן נוסח א פרק ד כיצד שני תלמידים אלה מוציאים את רבן יוחנן בן זכאי רבם מירושלים הנצורה ערב כיבושה בידי צבא רומי: "אמר להם: בני, עמדו והוציאוני מכאן. עשו לי ארון ואישן בתוכו. רבי אליעזר אחז בראשו רבי יהושע אחז ברגליו". האם האחיזה בראש או ברגליים של מי שהקים עולה של תורה: כרם ביבנה לאחר החורבן, מסמלת דבר מה?
  2. ונפסקה הלכה כר' אליעזר שהעולם נברא בתשרי, ראה דברינו יום הרת עולם – בין ניסן לתשרי בראש השנה.
  3. בגמרא ביצה טו ע"ב ופסחים סח ע"ב שר' אליעזר אומר: "אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה", ואילו רבי יהושע אומר: "חלקהו, חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש". "רבי אליעזר סבר: או כולו לה' או כולו לכם. ורבי יהושע סבר: חלקהו, חציו לה' וחציו לכם". מחלוקת שיכולה אולי גם להאיר את הנושא שלהלן. ושם נראה שהכף נוטה לר' יהושע.
  4. מסכת ברכות פרק א משנה ב  שר' אליעזר קוצב לה זמן מצומצם: "משיכיר בין ... תכלת לכרתי וגומרה עד הנץ החמה", ואילו רבי יהושע מרווח את סוף הזמן: "עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות". והלכה כר' יהושע.
  5. י"ח דבר שגזרו כבית שמאי, שבת קנג ע"ב, ירושלמי שבת א ד שרבי אליעזר משבח ש"גדשו את הסאה" ואילו ר' יהושע מבקר "שמחקו את הסאה". ראה בדברינו עשו סייג לתורה בדפים המיוחדים. כאן גברו בית שמאי ובהם ר' אליעזר שנטה לשיטתם ("שמותי הוא", שבת קל ע"ב), אבל ככלל "הלכה כבית הלל" (עירובין יג ע"ב) שר' יהושע הוא נציגם הבולט.
  6. ראו אבות דרבי נתן נוסח א פרק לו שרבי אליעזר מרחיק מהעולם הבא את אנשי סדום, קרח ועדתו, עשרת השבטים ועוד, ואילו ר' יהושע מקרב אותם.
  7. בה עמד ר' אליעזר על דעתו כנגד כל שאר החכמים ובראשם ר' יהושע, ולא רק שלא קיבל את הכרעת הרוב, אלא "גייס" לשם כך מופתים ומעשי ניסים החל מחרוב שנעקר ממקומו, דרך אמת המים שחזרו לאחוריהם ועד בת קול שיצאה מהשמים. וכבר הרעישו רבים עולמות ומאמרים על פרשה זו, ראו גם דברינו תנורו של עכנאי בפרשת בהר.
  8. הרי לנו סיפור נאה ומרגש על ר' יהושע שנמנע מלבוא לבית המדרש (מסיבה שנראה להלן) ותלמידיו באים לבקר אותו והוא משתוקק לדעת מה דנו וחידשו בבית המדרש בהיעדרו. ויש כאן יותר מרמז שמדובר לאחר המחלוקת הגדולה שבעקבותיה הדיחו את רבן גמליאל מנשיאותו. (ראו דברינו ביום בו העבירו את רבן גמליאל מנשיאותו בדפים המיוחדים). לסיפור זה יש מקבילות רבות: במכילתא דרבי ישמעאל שנראה בצמוד, בגמרא בבלי חגיגה שהוא המקור המרכזי שבנוי על התוספתא ובו נדון להלן בהרחבה, נוסח קצר מצוי גם בירושלמי חגיגה א א וסוטה ג ד, ובהרחבה באבות דרבי נתן נוסח א פרק יח, ובנוסח מאוחר גם במדרש במדבר רבה יד ד. סביר שסדר המקורות הוא: תוספתא / מכילתא שהם מקורות תנאיים, גמרות בבלי ירושלמי חגיגה, אבות דרבי נתן ובמדבר רבה. נוסח תלמוד בבלי חגיגה שעליו נדון בהרחבה להלן (מסיבות שיובנו בהמשך) מבוסס בעיקרו על נוסח התוספתא, ולפיכך קצרנו כאן. נרחיב שם.
  9. ויש להשלים את הפסוק: "יגדיל תורה ויאדיר" – האדרת המעמד בהשתתפות כלל העם. ראו דברינו טפכם בפרשת נצבים.
  10. ביטוי שמיוחס כידוע לרבי אלעזר בן עזריה במשנה ברכות פרק א משנה ה בקשר להזכרת יציאת מצרים בקריאת שמע של ערבית ושאנו מזכירים בהגדה של פסח. כאן נאמרת אמירה זו ע"י ר' יהושע שאולי היה כבר באמת בן שבעים, על דברי התורה של ר' אלעזר בן עזריה שהתמנה לנשיא כשהיה בן שמונה עשרה בעקבות הדחת רבן גמליאל ובאורח פלא צמחו לו שערות לבנות ונראה כבן שבעים (ברכות כח ע"א).
  11. הביטוי "אשריך אברהם אבינו ש... יצא מחלציך" מצוי גם בשבח שחלק ר' יוחנן בן זכאי לר' אלעזר בן ערך תלמידו שדרש במעשה מרכבה (תוספתא חגיגה ב א, גמרא חגיגה יד ע"ב, ירושלמי חגיגה ב א), ובשבח שחלק ר' טרפון לר' עקיבא שידע לדרוש את ההלכה כראוי (ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא עה). למה דווקא "אשריך אברהם"? האם בחידושים מיוחדים בהלכה ובאגדה יש חיבור לאברהם מחדש האמונה, לאברהם שהוא שורש האומה? נשמח לשמוע הסברים.
  12. "כדי שייסמכו עליהן עניים בשביעית", כפי שהגמרא תסביר להלן. שבמקומות אלה לא נהגה שביעית ונהגו מעשרות ככל שנה.
  13. "אל תחושו למניינכם" נשמע כאמירה חיובית וכפירוש רש"י בגמרא חגיגה להלן: "אל תחושו למניינכם - אל יהי לכם שום חשש וגמגום במה שמיניתם ותיקנתם, שהרי הסכמתם להלכה". ועל מה בכה ר' אליעזר? פרשני המשנה שם מקשרים את כל העניין לנידויו מבית המדרש בעקבות פרשת תנורו של עכנאי. שבעטיה נודה ופרש מבית המדרש. אבל אפשר גם שבכה מהתרגשות של שמחה לראות כיצד כוונו חכמים למסורת ההלכה שהיא נר לרגליו, לצד בכי של צער שלא נוכח במעמד אישוש הלכה זו בבית המדרש שמסכימה עם המסורת. להצעה זו נראה שיש סימוכין גם במקבילה שלהלן שבתוספתא.
  14. כך בהלכה טו לפני ההמשך בסיפור שהוא מעניינינו. נראה שיש לקרוא שתי הלכות אלה ברצף.
  15. לא ברור מה מחפש ר' אליעזר בחנות של נחתומין (מאפיה) בלוד, אבל פתיחה זו מלמדת אותנו על מעבר חכמים מיבנה ללוד ור' אליעזר בין הראשונים שבהם ועל כך שלא היה מנודה. בנוסח זה ר' יוסי בן דורמסקית (דרמשק) גם מחשיב עצמו לתלמידו וחולק לו כבוד.
  16. הדיאלוג כאן מזכיר את הדיאלוג של תלמידי ר' יהושע בתוספתא סוטה לעיל, אך בעוד שר' יהושע מפציר בהם בלשון חמה שיש בה גם קביעה ברורה: "אי אפשר שלא יהא חידוש בבית המדרש" (ובמכילתא לעיל: "אפשר ששבת שם ר' אלעזר בן עזריה ולא חידש לכם דבר?" ובגמרא להלן: "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש"), הנוסח כאן אצל ר' אליעזר נשמע קצר וענייני: "אף על פי כן, מה חידוש היום?".
  17. יש שמגיהים כאן במומין, היינו שדנו בהלכות מומים (שהיא התמחות מיוחדת של הוראה, כתובות קו ע"א), אבל כפשוטו נראה שהכוונה כאן ל"מניין", היינה שקבעו את ההלכות במניין או מנייה של חכמים וזה מקביל ל"נמנו וגמרו" שאמנם לא נזכר בגוף הסיפור אבל נזכר בהקדמה בהלכה טו שלפני סיפור זה (הערה 14 לעיל)..
  18. גם לסיפור זה יש מקבילות במקורות בתר-תנאיים כגון ירושלמי יבמות א ו (שם ר' דוסא בן הרכינס, לא ר' אליעזר בן הורקנוס, ראו גם בבלי יבמות טז ע"א) ומדרש תהלים מזמור כה. ויש לשים לב להבדל בין נוסח מסירת הקבלה שבמשנה: "מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני", והנוסח בתוספתא: "מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי שקיבל מן הזוגות והזוגות מן הנביאים ונביאים ממשה: הלכה למשה מסיני" – נוסח שמזכיר את תחילת מסכת אבות: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". (והשווה עם הנוסח באבות דרבי נתן נוסח ב פרק א: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לשופטים ושופטים לנביאים ונביאים לחגי ולזכריה ולמלאכי חגי זכריה ומלאכי מסרו לאנשי כנסת הגדולה"). בכל המקורות של סיפור זה הוא עומד בפני עצמו, בדומה לסיפור לעיל על ר' יהושע ולכאורה אין שום קשר בין שני סיפורים אלה שמרוחקים זה מזה במקורות. אך יש משותף ביניהם במבנה הספרותי והלשוני ובעצם האירוע של תלמיד חכם מהשורה הראשונה שנעדר משום מה מבית המדרש ומתעניין באמצעות תלמידיו שבאים לבקר אותו מה נעשה בבית המדרש. הילכו שני סיפורים אלה יחדיו?
  19. במקור אמוראי זה מהתלמוד שולבו שני הסיפורים הנ"ל לרצף אחד מה שיוצר סיפור חדש. וזה עניינינו המרכזי בדף זה.
  20. זה ציטוט תוספתא סוטה הנ"ל, הסיפור הראשון על ר' יהושע. לאחר שקצרנו בתוספתא לעיל, נרחיב כאן בגמרא חגיגה ונעיר עליו פה ושם מהמקורות האחרים שנזכרו בהערה 8 לעיל.
  21. מדובר בפקיעין שבמרכז הארץ לא זו שבגליל, לשם פרש ר' יהושע לעת זקנתו. ראו פתיחת המעשה במקבילה באבות דרבי נתן: "לעת זקנותו של רבי יהושע נכנסו תלמידיו לבקרו וכו' ". ועל מיקום פקיעין או בקיעין שהם מלשון בקעה ראו במקבילה בירושלמי שחי את הגיאוגרפיה של הארץ: "מעשה בר"י בן ברוקה ור"א חסמא שהיו מהלכין מיבנה ללוד והקבילו רבי יהושע בבקיעין וכו' ". את ההליכה מיבנה ללוד ראינו גם בסיפור על ר' אליעזר.
  22. רש"י מפרש: "תלמידיך אנו - ואין לנו לדבר בפניך", היינו מסיבה של נימוס ודרך ארץ. אבל שטיינזלץ מפרש: "וכיון שכולנו תלמידיך וממך תלמודנו, כיצד אפשר לומר לך דבר שלא שמעת?", היינו מסיבה של 'גדרי לימוד התורה'. ובירושלמי הנוסח הוא: "הכל תלמידיך". ובמכילתא דרבי ישמעאל הנוסח הוא: "אחריך רבי".
  23. תגובה זו מקפלת בתוכו את תמצית עולם התורה של ר' יהושע ושיטתו. בית המדרש הוא מקום של חידוש והתחדשות! אין מצב שלא ייאמרו בו חידושים ופיתוחים של הלכה ואגדה! לפי שיטת רש"י: אין לפיכך כאן מקום לנימוסים כלשהם. ולפי שיטת שטיינזלץ: בוודאי שיש דברים שאני, ר' יהושע, לא שמעתי ושנאמרו בבית המדרש שהחסרתי. כיצד זה תמנעו חידושים אלה ממני? ראו איך הנוסח באבות דרבי נתן מקדים כבר כאן את הביטוי "אין דור יתום" ללא קשר למי הוא שדרש: "אמר להם: חס וחלילה, שאין דור יתום של חכמים".
  24. "שבת של מי הייתה" הכוונה מי דרש בה ומדובר בתוצאות המחלוקת הגדולה בבית המדרש בה העבירו חכמים את רבן גמליאל מנשיאותו בעקבות הפגיעה החוזרת בר' יהושע (ראו דברינו ביום בו העבירו את רבן גמליאל מנשיאותו בדפים המיוחדים). יש מי שמנסים לראות בשאלה זו של ר' יהושע המשך למחלוקת זו, אך בפשטות הוא שאל על מנת לדעת מי דרש וכהצעת חידושי מהרש"א: "שאל כן לידע מי הוא בעל הגדה כדאמרינן כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם".
  25. האם מידע זה מרגיע את ר' יהושע ולפיכך הוא מבקש לדעת עוד? וכי אם היו אומרים לו שרבן גמליאל דרש היה חדל מלהתעניין? לדעתנו לא. אנו מצטרפים לדעתו של מהרש"א בהערה הקודמת. אך יש לשים לב לנוסח המכילתא שם הדיאלוג קצת שונה: "אמר להם: מה דברים היה לכם ביבנה? אמרו לו: אחריך רבי. אמר להם: ומי שבת שם? אמרו לו: ר' אלעזר בן עזריה. אמר להם: אפשר ששבת שם ר' אלעזר בן עזריה ולא חידש לכם דבר?". בין כך ובין כך, התלמידים משתכנעים ומתחילים לספר לר' יהושע את הגדת היום בבית המדרש. ואנו חוזרים ושואלים אם ההיסוס שלהם לספר מיד מה נאמר שם הוא אכן רק עניין של דרך ארץ.
  26. ראו הפסוק השלם שם: "הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". אין ספק שזה תחכום של ר' אלעזר לדרוש בפני הקהל שבא לשמוע את הדרשה על מצוות הקהל דווקא. האם זו עקיצה לרבן גמליאל שצמצם את הנכנסים לבית המדרש ואמר: "אל ייכנס תלמיד שאין תוכו כברו"?
  27. ראו גמרא מגילה טו ע"א שמרגלית שנאבדה "כל מקום שהיא - מרגלית שמה, לא אבדה אלא לבעלה". המרגלית לא אבודה – היא מצויה במקום כל שהוא. האדם הוא שאבוד – הוא איבד את המרגלית. ומרגלית זו, אומר ר' יהושע רציתם שתישאר אבודה ממני?  ואבות דרבי נתן מוסיף: "אלמלא לא באתם אלא לשמוע דבר זה די". לשמוע וכעת להשמיע לי. בנוסח הירושלמי, כאן מסתיימים הדרשה והסיפור, בדברי ר' יהושע לתלמידיו: "אין הדור יתום שר' לעזר בן עזריה בתוכו". בנוסח התוספתא המקורי עליו נשען הבבלי אין כאן שום דיבור (ביניים) של ר' יהושע והדרשה ממשיכה ברצף לקטע הבא. אבל בנוסח הבבלי (ואבות דרבי נתן בעקבותיו) יש כאן עצירת ביניים חשובה. לר' יהושע ברור שזו לא כל הדרשה, אבל הוא קוטע אותם כבר כאן על מנת להאיר להם פנים ולעודד אותם להמשיך בדיווח מה אירע בבית המדרש; ומשום שזו חווית הילדות שלו שאמו הייתה מביאה אותו לבית המדרש בעריסה בינקותו (ירושלמי יבמות א ד, בדברינו אשרי ילוד אשה - אשרי יולדתו בפרשת בהעלותך). והתלמידים אכן ממשיכים בקטע הבא בתיאור מה בדיוק דרש ר' אלעזר בן עזריה בהגדת היום בבית המדרש.
  28. ראו דברינו אנו מאמיריך ואתה מאמירנו בפרשת כי תבוא.
  29. ראה דברינו שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד בפרשת ואתחנן.
  30. תפילת דוד לאחר שנתן הנביא בישר לו שלא הוא יבנה את בית המקדש כי אם שלמה בנו.
  31. נוסח התוספתא כאן הוא: "ועוד אחרת דרש כאן" ובאבות דרבי נתן: "אמרו לו: ועוד דרש בה" ואי לכך ברור מי המדבר ובמי מדובר. וכך אכן מפרשים רש"י ושטיינזלץ שמדובר בהמשך הדרשה של ר' אלעזר בן עזריה, מה שמתאים למשפט המסכם של ר' יהושע בסוף הדרשה: "אין דור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו". אבל בשל החזרה על "הוא שדרש" ובפרט המילה "פתח", מפרש מהרש"א בחידושי אגדות על הדף שכאן מתחילה דרשה של ר' יהושע לפני שני תלמידיו. ואת הסיכום "אין דור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו" הוא מסביר שר' יהושע שמח לראות שהצליח לכוון "כעין דרשה זו". נראית יותר שיטת רש"י ושטיינזלץ אבל מהות הדרשה שלהלן, בין אם ר' יהושע אמרה ובין אם הסכים לדרשת ר' אלעזר בן עזריה, אינה בהכרח מושפעת מכך.
  32. אינם קבועים, נעים מצד אל צד, "לפי הנסיבות" מפרש שטיינזלץ.
  33. קבועים ויציבים כמו מסמרים.
  34. עכשיו הטלטלנו לצד השני. האם דברי תורה הם נעוצים כמו מסמרים? ראו פירוש רש"י: "מסמר זה - כשנועצין אותו בכותל הוא מחסרו. ופירוש שטיינזלץ: "מסמר זה חסר ולא יתר שהוא מתכלה עם הזמן ואינו גדל". מסמר הוא דבר דומם וחסר 'נשמה'. ובימינו הביטוי "מסמר בלי ראש".
  35. רש"י: "נטועים - כנטיעה שדרכה לפרות ולרבות", היינו תורה חיה וצומחת ולא ממוסמרת. ובגמרא עבודה זרה יט ע"א מצאנו דרגה גבוהה עוד יותר מ"נטוע" והוא "עץ שתול". ראו שם דרשת ר' ינאי בשבח תלמיד שאינו נדבק ברב אחד אלא טורח ללמוד מרבנים הרבה: "והיה כעץ שתול על פלגי מים - אמרי דבי ר' ינאי: כעץ שתול ולא כעץ נטוע, כל הלומד תורה מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה לעולם". ראו דברינו לימוד מרב אחד או מרבים בדפים המיוחדים.
  36. השלמנו את הפסוק עד סופו, כולל המילה "לאמור" משום שהיא מהות העניין. פסוק זה הוא הפתיח לעשרת הדברות שנאמרו בדיבור אחד שנחלק לקולות רבים. ראו מדרש ספרי במדבר פרשת נשא פיסקא מב: "... מה שאי אפשר לו לבשר ודם לקרוא שתי שמות כאחת. וכן הוא אומר: וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ א) ואומר: אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי (תהלים סב יב) ואומר: הלא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיה כג כט)". ריבוי ומגוון הקולות של בית המדרש יסודו בריבוי ומגוון הקולות של מעמד הר סיני ובתורה הכתובה היא "המקרא". ראו הדרשה בסנהדרין לד ע"א ודברינו קול אחד וקולות רבים בפרשת בהעלותך. פתיחות ומגוון קולות שכולם לשם שמים לצד ההכרה שהכל ניתן "מרועה אחד" מאדון כל המעשים – זה הסוד הגדול ו'המנוע הסודי' של תורת ישראל. ו"אלה ואלה דברי אלהים חיים". אבל אם קבלנו תשובה לשאלה: "היאך אני למד תורה מעתה?", מה נעשה להלכה? כמו מי ננהג למעשה?
  37. ובנוסח התוספתא כאן: "אף אתה עשה לבך חדרי חדרים והכניס בה דברי בית שמיי ודברי בית הלל, דברי המטמאין ודברי המטהרין". אז מה התשובה לשאלתנו בסוף ההערה הקודמת? אם אעשה לי לבי חדרי חדרים, אם אקנה ליך לב מבין לשמוע את דברי אלה ודברי אלה, כיצד אנהג למעשה? מפרש רש"י: "מאחר שכולן לבן לשמים, עשה אזנך שומעת ולמוד ודע דברי כולן. וכשתדע להבחין אי זה יכשר, קבע הלכה כמותו". והדברים קשורים עם הביטוי "מצא מקום להתגדר בו". ראו ביטוי זה בברכות כב א, עירובין ו א, שם ק ב, יומא עח א ועוד. ומכולם נציין את נחש הנחושת שעשה משה וכיתת חזקיהו, הכיצד? תשובת הגמרא חולין ז ע"א: "מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו, אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו". ורש"י שם: "מקום הניחו - כשיבואו בנינו אחרינו אם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל שמם?". ראה דברינו נחושתן בפרשת חוקת.
  38. דור שיש בו חכמים שיודעים לדרוש ולחדש אינו דור יתום. ומכלל לאו, אתה מבין הן, מתי הדור יתום. בסיום מעשה ראשון זה ולפני שנעבור לשני, הנה הסיפור בתמצית בעוד מקור, והדרשות שם נמשכות, ראו שם.
  39. לאחר סיפור המעשה וסוף ציטוט התוספתא, חוזרת הגמרא לתחילת הסיפור ושואלת מדוע הססו תלמידי ר' יהושע מלספר לו את הדרשה היפה הזו של ר' אלעזר בן עזריה כשאמרו: "תלמידיך אנו, ומימיך אנו שותין", עד שהיה צריך להפציר בהם. ראו ההצעות השונות ל'הצטנעות' זו בהערה 20 לעיל. אבל לגמרא כאן סיבה אחרת לגמרי ומפתיעה: "משום מעשה שהיה". מהו מעשה זה? התשובה: להלן בסיפור הסמוך על ר' אליעזר בן הורקנוס בר הפלוגתא הגדול של ר' יהושע.
  40. נראה שהתניא כאן זו המשנה במסכת ידיים שראינו לעיל.
  41. עפ"י המקורות התנאיים שלעיל ועדי נוסח אחרים של הבבלי כגון דפוס ונציה (ראו באתר הכי גרסינן) נראה תחילה שיש לתקן כאן את גרסת הבבלי (וילנא) מאלעזר לאליעזר. לגופו של עניין, הבבלי מוסיף כאן נופך של יחס אישי בין ר' יוסי ור' אליעזר, אבל נצמד לנוסח המשנה במסכת ידיים. בנוסח התוספתא שאולי היה מקום להביאה כאן היחס הוא כתלמיד לרב וחוזר בדיוק כפי שמסופר על ר' יהושע לעיל: לא
  42. בסיפור על ר' יהושע לעיל ראינו, לפחות עפ"י מקור אחד, שסיבת היעדרותו מבית המדרש הייתה בשל זקנותו. אין לנו מידע כזה לגבי ר' אליעזר, אך נח לנו להניח שגם הוא לא נכח מסיבה בריאותית ולא 'פוליטית' כגון בעקבות פרשת תנורו שלעכנאי. אך 'במבחן התוצאה' שלהלן, נראה ששאלתו "מה היה חידוש בבית המדרש", הגם שמנוסחת בדיוק כמו זו של ר' יהושע לעיל באה ממקום אחר לגמרי.
  43. הפך אותו לסומא!! הוציא את עיניו!! כך גם במדרש תהלים מזמור כה שהעתיק כנראה מהגמרא ולא מהמקורות התנאיים לעיל במסכת ידיים (משנה ותוספתא), שדורש את הפסוק: "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם" ומביא לפני הסיפור את דברי ר' סימון: "אין סוד לעליונים, אבל יש סוד לתחתונים". ומה באמת הסוד?
  44. במקורות במסכת ידיים לעיל (משנה ותוספתא) ראינו שהביטוי "אל תחושו למניינכם" נשמע כדבר חיובי וכך גם בכיו של ר' אליעזר אם מהתרגשות שכיוונו להלכה, אם מצער שלא נוכח במעמד אישוש הלכה זו בבית המדרש שמסכימה עם המסורת. וכפירוש רש"י בגמרא כאן: "אל תחושו למניינכם - אל יהי לכם שום חשש וגמגום במה שמיניתם ותיקנתם, שהרי הסכמתם להלכה". אבל בגמרא כאן הכיוון שונה לחלוטין (וסליחה אם אנו חולקים על רש"י). ר' אליעזר מוציא את עיניו  של ר' יוסי בן דורמסקית – מסמא אותו!. אירוע זה התפרסם בין התלמידים והפחיד את תלמידי ר' יהושע. ומכאן גם ההצמדה של שני הסיפורים הלכאורה דומים ובאמת שונים כל כך והחידוש של הבבלי שהסיפור של ר' אליעזר אירע קודם! מה פשר כל זה? ר' אליעזר הוא איש המסורת הנוקשה ומעיד על עצמו שחוץ אולי ממקרה אחד, מעולם לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו (גמרא סוכה כז-כח, בדברינו ר' אליעזר בן הורקנוס – חמישה פרקים ואפילוג בדפים המיוחדים). לא בכדי הוא מקפיד לבוא ראשון ולצאת אחרון מבית המדרש (סוכה שם). אין מצב שידונו בבית המדרש שלא תחת עינו הפקוחה. והנה, הוא לא בבית המדרש וחבריו נמנים וגומרים ומחדשים שם הלכות! במקרה זה אמנם כיוונו להלכה ואפשר לבכות משמחה והתרגשות, אבל יש גם להענישם בסמיות העין. כאשר ר' יהושע שואל: "מה חידוש היה בבית המדרש" הוא משתוקק לשמוע שגם בלעדיו בית המדרש מחדש ומתחדש ומרגליות חוצבים ומפיקים שם. אבל כאשר ר' אליעזר שואל: "מה חידוש בבית המדרש היום"? הוא עומד על המשמר שלא יסטו חס וחלילה ממסורת ההלכה רב מפי רבו עד למשה בסיני. זה ההבדל הענק בין שני ענקים אלה. עפ"י נוסח המשנה והתוספתא במסכת ידיים כל זה הוא עדיין נתזים ורסיסים מפרשת תנורו של עכנאי וכך מסכימים גם המקורות האמוראיים. אבל נוסח הבבלי מעדיף להתמקד בצד המהותי של היחס לחידושי בית המדרש. תגובתו של ר' אליעזר ל"נמנו וגמרו" היא אמנם רסס מפרשת תנורו של עכנאי, אבל מבליטה לא את הצד האישי אלא את הוויכוח המהותי. את אי נכונות ר' אליעזר לקבל את הכרעת הרוב שהיא מרכיב מרכזי בחידושי בית המדרש.
  45. סוף דבר, החזרת מאור עינו של ר' יוסי דמן דורמסקית מסמלת את חזרת האור בבית המדרש וגם ר' אליעזר שותף לכך. השווה "סוף טוב" זה עם פרידת החכמים ממנו ערב פטירתו, שוב בדברינו ר' אליעזר בן הורקנוס – חמישה פרקים ואפילוג.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה