מים ראשונים: מיקום פרשת פרה בלוח השנה הוא לכאורה פשוט וברור. פרשת פרה היא אחת משלוש השבתות המצוינות של חודש אדר המבשרות את חודש ניסן:1 שקלים – הכרזה על התרומה לקרבנות השנה החדשה המתחדשים בראש חודש ניסן (ראו דברינו באחד באדר משמעין על השקלים), החודש הזה לכם – הוא כמובן ניסן ראש לחדשים, ופרה אדומה – כטהרה לקראת חג הפסח.2 למיקום זה הקשור ללוח השנה והחגים, אין לכאורה כל קשר לקריאה הרצופה בתורה של פרשות השבוע – לא בקריאה הארץ ישראלית שהתפרסה על פני שלוש וקצת שנים (ראו אתר סידרא) ולא בשיטת בבל של מחזור שנתי. אבל מסתבר שיש קשר – לפחות בשיטה הבבלית היא מנהגנו היום. בשנים רגילות (שאינן מעוברות) נקראת פרשת פרה (למפטיר) בשבת בה נקראת פרשת כי תשא או בשבת ויקהל הסמוכה לה. ומכאן נוצר קשר מעניין.
במדבר רבה יט ח – חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, ובכל זאת … 3
שאל גוי אחד את רבן יוחנן בן זכאי: דברים אלו שאתם עושים נראים כמין כשפים! אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה, ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו: טהרת! אמר לו: … ראית מימיך אדם שנכנסה בו רוח תזזית? אמר לו: הן. אמר לו: ומה אתם עושים לו? אמר לו: מביאים עיקרים4 ומעשנים תחתיו ומרביצים עליה מים והיא בורחת. אמר לו: ישמעו אוזניך מה שאתה מוצא מפיך! כך, הרוח הזו רוח טומאה היא … מזים עליו מי נדה והוא בורח. לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו: רבינו, לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר? אמר להם: חייכם, לא המת מטמא ולא המים מטהרים. אלא אמר הקב"ה: חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי. שכתוב: "זאת חוקת התורה".5
ומפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה? אמר ר' איבו: משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמר המלך: תבוא אמו ותקנח את הצואה. כך אמר הקב"ה: תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל.6
מדרש אגדה (בובר) במדבר יט ב פרשת חקת – אמרת ה' צרופה, ובכל זאת …
"זאת חקת התורה". למה נאמר כאן "חקת"? לפי שיש לבעל דין לטעון: מי נדה מטהרין לטמאים, ומטמאין למי שהוא טהור, וכי אפשר לומר כך? לכך נאמר חוקה. אמר הקב"ה: חקה חקקתי לך גזרה גזרתי, ואין מי להרהר אחריה. ואעפ"י שהיא גזרה חשובה מצוה כשאר התורה, שנאמר: "אמרת ה' צרופה" (תהלים יח לא). ומה צוה הקב"ה להביא פרה אדומה? לכפר על מעשה העגל. משל לולד שטינף לחצר המלך, אמר המלך: תבוא אם זה הולד ותקנח צואת בנה. כך אמר הקב"ה: תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל.7
מדרש אגדה (בובר) במדבר יט ד פרשת חקת – כפרה בפרטים
"זאת חקת התורה". כל המחזיק בה כאילו מחזיק בזאת התורה … ולמה פרה? הם המירו כבוד המקום בבן פרה וסררו בפרה, תבוא אמו שהיא פרה ותהיה לעם כַּפָּרָה אשר סררו בְּפָרָה:8 ועוד למה "אדומה"? שהאדימו פנים כשעשו העגל להיות בעלת כתמים … לכך הביא פרה שהיה "תמימה" ותכפר על בעלי תמימים, אדומים, שנאמר: "אם יאדימו כתולע כצמר יהיו" (ישעיה א יח): ולמה "אשר אין בה מום"? עשו העגל ומאותה שעה נעשו בעלי מומים, זבין וגם מצורעים. לכך תבוא היא שאין בה מום ותכפר על עושי העגל שנעשו בעלי מומין. ולמה "אשר לא עלה עליה עול"? – לפי שהם נתנו עול העגל על צואריהם, שזבחו לו והשתחוו לו, לכך תבוא הפרה אשר לא עלה עליה עול, ותכפר עליהם …9
ונתן הקב"ה לבניו מעשה הפרה, לכפר על אביו שהוא כהן:10
מדרש אגדה (בובר) שמות לה א פרשת ויקהל – המשכן כולו
"ויקהל משה". זה שאמר הכתוב: "מי כהחכם יודע פשר דבר וגו' " (קהלת ח א), אשריהם הצדיקים שיודעים לעשות פשרה בין ישראל לאביהם שבשמים,11 לפיכך אמר משה רבינו ע"ה ויקהל.12 תבוא "ועשו לי מקדש" (שמות כה ח), ותכפר על מעשה העגל, שנאמר בו: "קום עשה לנו אלהים" (שם לב א), ותבוא קהלת13 משה רבינו, שנאמר "ויקהל משה את כל עדת ישראל וגו' " (שמות לה א) ותכפר על קהלת אהרן, דכתיב: "ויקהל העם על אהרן" (שם לב א), ותבוא אמירת משה רבינו, שנאמר: "ויאמר אליהם משה", ויכפר על אמירת אהרן, שנאמר: "ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים" (שם שם).14 תבוא אמירת "זה הדבר" (שמות לה ד),15 ותכפר על אמירת "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו" (שם לב א). תבוא "אלה הדברים" (שמות לה א), ותכפר על אמירת "אלה אלהיך ישראל" (שם שם ד). תבוא נתינת הזהב התנופה, ותכפר על נתינת זהב העגל, ועליו אמר דוד ע"ה: "הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם" (תהלים קכה ד).16
אחרית דבר – פרשת פרה כהמשך לפרשת כי תשא
הנה כי כן, הצירוף המקרי לכאורה בלוח השנה, של הקריאה בתורה בפרשות השבוע עם השבתות המצוינות ובהן פרשת פרה, מתחבר למדרשים שרואים בפרשת פרה תיקון וכפרה של חטא העגל. ולא רק הפרה מכפרת, בכללותה ובפרטיה, אלא המשכן כולו, כולל הקהילה והאמירה של משה כנגד הקהילה והאמירה של אהרון, ומכאן קריאת פרשת פרה בפרשת השבוע ויקהל.17 וברוב שנים שאינן מעוברות קוראים פרה בשבת כי תשא עצמה!! הקורא (הקרוא) השני בפרשה קורא בחטא העגל והמפטיר כבר קורא את הכפרה בפרשת פרה. עדיין לא גילינו טעמה הפנימי של מצוות פרה וסוד עשייתה, אבל מצאנו טעם כללי של כפרה על חטא העגל. לכך נראה להוסיף את ההלכה שהפרה "מטמאת את הטהורים ומטהרת את הטמאים", היינו שהמעבר מטומאה לטהרה ומטהרה לטומאה הוא 'כחוט השערה'. וברקע גם מהדהדים פסוקי המקרא והדרשה שלא אהרון מקיים את מצוות פרה, אלא אלעזר בנו. לדור הבנים חלק חשוב מאד בכפרה על חטא העגל.
ואם תאמר שעדיין חטא העגל נזקף לחובת עם ישראל לדורות, כמאמר ר' יודן בירושלמי תענית ד ה: "אין כל דור ודור שאין בו אונקי אחת מחטא של עגל", נענה שכך גם הקריאה בפרשת פרה שנה בשנה. בצמוד ממש לקריאה בחטא העגל, אנו קוראים בפרשת פרה. החטא והתיקון שניהם לדורות.
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: עוד על החיבור בין מעשה העגל והנדבה למשכן, ראו תלמוד ירושלמי מסכת שקלים פרק א הלכה א: "א"ר אבא בר אחא אין את יכול לעמוד על אופיה של אומה זו, נתבעין לעגל ונותנין נתבעין למשכן ונותנין". ומיד שם בהמשך, דרשת ר' יהושע בן חנניה: "ועשית כפורת זהב טהור – יבא זהב של כפורת ויכפר על זהב של עגל". זה עם ישראל. ובהקשר קצת אחר אבל דומה בגמרא בבלי מסכת מגילה (טז ע"א): "אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים. כשהן יורדין – יורדין עד עפר, וכשהן עולין – עולין עד לכוכבים".