- זו "פרשת שקלים" כשיטת שמואל בגמרא במגילה שנביא בהמשך. הפעם לא נעמיק בפרשת שקלים עצמה, מהו כופר הנפש, למה מחצית השקל וכו' ("ג' דברים שמע משה מן הקב"ה והרתיע לאחוריו כיון שאמר לו ונתנו איש כופר נפשו אמר משה מי יוכל ליתן כופר נפשו" - במדבר רבה יב ג). על כך כתבנו בדף כופר נפש בשנה האחרת. ראו גם דברינו פרשת שקלים – תילוי ראש. הפעם נתמקד בתאריך ובאירוע שנזדמן לנו, אחד באדר שחל בשבת.
- לעניין ציון הקברות (שלא יכשלו בהם כוהנים ונושאי טהרות) ראה מועד קטן ו ע"א: "אין מרחיקין ציון ממקום טומאה, שלא להפסיד את ארץ ישראל". ובימינו נהגו להרחיק ולהחמיר ולחפש קברים ... ראה בראשית רבה עט ו איך טיהר ר' שמעון בר יוחאי את טבריה ומה עשה למי שאחר טיהורו הודיע שמצא קבר, בדברינו מי יגול עפר מעיניך רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר.
- בעניין תיקון הדרכים, הרחובות והמקוואות וצורכי הרבים, ראה פירוש קהתי למשנה זו. עבודות ציבוריות אלה מוזכרות גם במסכת מועד קטן (ה ע"א) בהקשר עם עשיית מלאכה בחול המועד: "עושין כל צורכי רבים ... יוצאין לקווץ את הדרכים (לקוץ את הקוצים שבצידי הדרכים), ולתקן את הרחובות ואת האסטרטאות, ולמוד את המקואות". אך כל אלה הם בחמישה עשר באדר (ובחול המועד כאמור). ואנו רוצים לחזור לאחד באדר בו משמיעין (מכריזים) על השקלים ועל הכלאים. להבין שני נושאים אלה ואולי לגלות עוד משמעויות ל"אחד באדר".
- וסוכמו הדברים ברמב"ם הלכות כלאים פרק ב הלכה טז, כולל השיעור של כלאיים לעניין זה: "בראשונה היו עוקרין ומשליכין והיו בעלי בתים שמחים שמנקין להן שדותיהן. התקינו שיהיו מפקירין את כל השדה שימצאו בו כלאים, והוא שימצאו בה מין אחר אחד מארבעה ועשרים אבל פחות מיכן לא יגעו בה".
- מובאה זו ממסכת מגילה תלמוד בבלי והמקבילה במסכת ראש השנה שנביא להלן וכן ממסכת מועד קטן שהבאנו לעיל אינן מקריות. על מסכת שקלים עצמה אין בידינו תלמוד בבלי, רק ירושלמי (שמשולב בימינו בלימודי הדף היומי). לפיכך, אזכור משניות מסכת שקלים ופירושן, בתלמוד הבבלי, הוא במסכתות אחרות.
- עניין כלאים הוא פשוט ותלוי בטבע. רש"י: "שגדלו הזרעים קצת וניצן ניכר". ובשטיינזלץ שם: "ובחודש זה מתחילים הצמחים להיות ניכרים והרי זה הזמן הראוי לטפל בענין זה". ראה גם תוספות שם: "לאו דווקא זמן זריעה ... אלא רוצה לומר סוף זריעה וכבר גדלו התבואות והזרעים". ובפסיקתא רבתי יא כתב: "שכל החודשים הזרעים קטנים הם ואינם ניכרים מה הם אם חיטים אם שעורים, לפיכך היו משמיעים מאחד באדר. שכשם שאסור לזרוע כלאים כך אסור לקיים". ראה גם אבן עזרא בראשית ח יב ששילוח היונה מהתיבה, בפעם השלישית בה היא שוב לא חזרה אל נח, הייתה בא' באדר. זו עונת השנה.
- במקבילה במסכת ראש השנה ז ע"א הובא הקישור לא' בניסן באופן ברור יותר: "אמר רבי יאשיה: אמר קרא: "זאת עולת חודש בחודשו לחודשי השנה". אמרה תורה: חדש והבא קרבן מתרומה חדשה. וגמרי שנה, שנה מניסן, דכתיב: ראשון הוא לכם לחודשי השנה". ראה בהמשך הסוגיה שם ששואלים מדוע א' בניסן ולא א' בתשרי.
- לעניין השקלים, התאריך הקובע הוא א' בניסן שהוא "ראש השנה לשקלים", שממנו ואילך היו מביאים קורבנות ציבור מכספי השקלים החדשים ומפסיקים להשתמש בכספי השנה הקודמת. ראה שבת ז ע"א: "תנו רבנן: באחד בניסן ראש השנה לחדשים, ולעיבורין, ולתרומת שקלים". ההכרזה חודש מראש, בא' באדר, היא בשל הסיבה: "שלושים יום קודם החג שואלים ודורשים בהלכות החג", או בשל הדרשה: "חֲדֵשׁ והבא קרבן מתרומה חדשה", או מסיבה מעשית פשוטה שנראה להלן.
- זה ייעוד כספי השקלים עפ"י המשנה. ראה תוספת לרשימה זו בירושלמי שקלים פרק ד הלכה ב: "ר' יהודא בשם ר' שמואל: תלמידי חכמים המלמדין את הכהנים הלכות שחיטה הלכות קבלה הלכות זריקה נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רבי יצחק בר רדיפה בשם רבי אימי: מבקרי מומי קדשים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ... מגיהי ספר העזרה נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ... שני דייני גזילות נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. שמואל אמר: נשים האורגות בפרוכת נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רב חונה אמר: מתרומת בדק הבית". ובגמרא בבלי כתובות קו ע"א: "א"ר יצחק בר רדיפא א"ר אמי: מבקרי מומין שבירושלים, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. אמר רב יהודה אמר שמואל: ת"ח המלמדין הלכות שחיטה לכהנים, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. אמר רב גידל אמר רב: ת"ח המלמדים הלכות קמיצה לכהנים, נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מגיהי ספרים שבירושלים, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. אמר רב נחמן אמר רב: נשים האורגות בפרכות, נוטלות שכרן מתרומת הלשכה, ואני אומר: מקדשי בדק הבית, הואיל ופרכות תחת בנין עשויות ... ובית גרמו על מעשה לחם הפנים, ובית אבטינס על מעשה הקטורת, כולן היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה". ומה עשו בעודפי (מותר) כספי השקלים של שנה שעברה? ראה משניות ג וד שם, מחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא אם היו הולכים לבדק הבית או "לקיץ המזבח".
- שיטת רב היא שקוראים בשבת שקלים בפרשת הקורבנות, שבספר במדבר פרשת פנחס, אשר מתחילה בקורבן תמיד ועוברת לשבת, ראש חודש ומועדים וחגים. שיטה זו אמנם לא התקבלה להלכה, אבל יש לה טיעון חזק. היא מתמקדת ביעד של מצוות נתינת השקלים - קורבנות הציבור: תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם (וגם חטאת ציבור ועוד. לפירוט מלא ראה בהערה הקודמת). ראה הדיון בגמרא שם, בו מועלים טיעונים בעד ונגד שתי השיטות. בשנה בה אחד באדר חל להיות בשבת יש פיצוי מה לשיטת רב בכך שבספר התורה השני, מפטיר לראש חודש, קוראים בפרשת הקורבנות שבספר במדבר פרשת פנחס. אלא שלא מתחילים ב"קורבני לחמי לאשי" כשיטת רב, אלא קוראים את מוספי ראש חודש (ומוספי שבת, ראש חודש מזכה לשבת). ראה בגמרא מגילה כט ע"ב שם: "אמר רבי יצחק נפחא: ראש חודש אדר שחל להיות בשבת מוציאין שלש תורות וקורין בהן, אחד בעניינו של יום, ואחד בשל ראש חודש, ואחד בכי תשא". ראה שם שהגמרא מקפידה שלא נחשוב שההלכה כרב.
- בניגוד לשגרת הלשון בימינו, תרומת הלשכה איננה הפעולה של נתינת הכסף לבית המקדש (זו נקראת נתינה או שקילה), אלא דווקא הפעולה של הוצאת הכספים מה"בנק" הגדול בו היו מאוחסנים (הלשכה). ראה המשך המשנה שם פרק ג: "בשלושה פרקים בשנה תורמין את הלשכה: בפרוס הפסח, בפרוס עצרת, בפרוס החג ... תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל, ושניה לשום כרכים המוקפים לה, ושלישית לשום בבל ולשום מדי ולשום מדינות הרחוקות". ובמשנה ב שם: "אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע, שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני, או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר. לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום שנאמר: והייתם נקיים מה' ומישראל (במדבר לב כב), ואומר: ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (משלי ג ד)". ראה דברינו והייתם נקיים מה' ומישראל בפרשת מטות.
- בגמרא מגילה לעיל הסיבה היא "שלושים יום קודם החג שואלים ודורשים בהלכות החג" וכאן "שלא לדחוק את ישראל". נראה ששתי הסיבות דומות. חודש הוא זמן סביר, לא קצר וגם לא ארוך או רחוק מדי. חודש הוא גם זמן מספיק על מנת להחשיב אותו כשנה קלנדרית, בבחינת מקצת שנה ככולה. ראה ראש השנה ז ע"ב: "תנו רבנן: המשכיר בית לחבירו לשנה - מונה שנים עשר חודש מיום ליום. ואם אמר לשנה זו, אפילו לא עמד אלא באחד באדר, כיון שהגיע יום אחד בניסן - עלתה לו שנה".
- מאז שנתווסף חג הפורים ללוח השנה העברי, מצאנו סיבה נוספת ל"אחד באדר". היסטורית אמנם המן הקדים את שקליו לחודש ניסן, כמעט שנה לפני אחד באדר (אסתר ג יב) ושקליו הם שגרמו לישראל לעשות תשובה. אבל מה שחשוב הוא לדורות. בכל שנה, שבועיים לפני שקוראים את מגילת אסתר מקדימים וקוראים את פרשת שקלים.
- המן מחפש תאריך בלוח השנה בו הכי טוב לפגוע בעם ישראל. הוא מוצא את אחד באדר שלא רק שאין בו שום "זכות" לישראל, אלא שבו נפטר משה. טעותו היא לא רק שפטירת משה גם היא זכות שכן צדיקים נפטרים ביום בו נולדו כדי להשלים שנותיהם ("שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום מחדש לחדש" ראש השנה יא ע"א)., טעותו היא גם שממשיכי דרכו של משה קבעו את א' באדר כיום מצוות השקלים ובכך הקדימו את שקליהם לשקליו כדרשה הקודמת. נוסח זה אגב שונה מהמקובל שבשבעה באדר נפטר (ונולד) משה (מגילה יג ע"ב ורבים אחרים) ובהוצאות מסוימות אכן תוקן הנוסח (מדרש המבואר למשל). אבל יש מקור נוסף שאכן הייתה מסורת שבאחד באדר נפטר משה. ראה אבן עזרא דברים פרק א פסוק ב: "יש אומרים, כי באחד באדר מת משה". וכבר זכינו להשלים את הדף יום פטירת משה בפרשת תצוה.