עשות ספרים הרבה

וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר: (קהלת יב יב).1

פירוש דעת מקרא לפסוק

"ויותר מהמה" – נוסף על דברי חכמים אלה שכונסו בספר הזה … היזהר מעשות, מלקנות ולקבץ ספרים הרבה, ולהג – כי קריאה ועיון בספרים רבים, היא רק יגיעת בשר – מייגעת את הגוף ואינה מרבה חכמה.2

רש"י על הפסוק, קהלת יב יב

ויותר מהמה בני היזהר – ויותר מיושר דברי אמת דברים הכתובים בספרים הנזכרים למעלה: בני היזהר – לשמור דברי חכמים. ואם תאמר אם יש בהם צורך למה לא נכתבו: עשות ספרים הרבה אין קץ – אם באנו לכתוב לא הספקנו.3

ולהג הרבה יגיעת בשר – ואם לתת לב לגירסא חבילות יותר ממה שאין הלב משיג, יגיעה היא לבריות שאין להשיג.4

מסכת עירובין דף כא עמוד ב

דרש רבא: מאי דכתיב: "ויותר מהמה בני היזהר עשות ספרים הרבה וגו' (קהלת יב יב)? בני! היזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה. שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה, ודברי סופרים – כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה.5 שמא תאמר: אם יש בהן ממש מפני מה לא נכתבו? – אמר קרא: עשות ספרים הרבה אין קץ.6

במדבר רבה פרשת נשא פרשה יד סימן ד

דבר אחר: "ויותר מהמה בני הזהר" – א"ר אבא סרונגיא: אם יאמר לך אדם למה לא ניתנו בכתב דברי סופרים כשם שניתנו דברי תורה? אמור לו: לפי שאי אפשר לכתוב כל דבריהם. זהו שכתוב: "ויותר מהמה בני הזהר – מהו "מהמה"? מהומה נכנסת בך אם באת לכתוב דברי סופרים. למה? שאילו באת לכתוב דבריהם, אין קץ וסוף לדבריהם לעשות ספרים. זהו שכתוב: "עשות ספרים הרבה אין קץ".7

….

"ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה" – אמר הקדוש ברוך הוא: כ"ד ספרים כתבתי לך, הזהר ואל תוסף עליהם. למה? "עשות ספרים הרבה אין קץ" – כל מי שקורא פסוק שאינו מכ"ד ספרים, כאילו קורא בספרים החיצונים … שכל העושה כן אין לו חלק לעולם הבא, כמו שכתוב:  "ואתה לך לקץ" (דניאל יב יג), הרי לך המוסיף ספר מהו עונשו.8

מסכת נדרים דף כב עמוד ב

אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא חטאו ישראל – לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא. מאי טעמא? "כי ברוב חכמה רוב כעס" (קהלת א יח).9

פירוש אלשיך לספר דניאל, הקדמת המחבר

… והנה עד כה ברכני ה' ובו בטח לבי יגמור בעדי יתן חן יהיו לרצון אמרי פי. ויהיה הספר הזה נושא חן בעיני כל רואיו ישמחו לראות. ואם ככה הוא עושה לי, אניף ידי לעשות ספרים הרבה מאשר דרוש דרש משה, מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים ומדרש אגדה. כי אדעה מצא חן איש בער לא ידע בעיני ה' אלקי הצבאות.10

מרכבת המשנה לר"י אלאשקר על אבות פרק ד משנה ה

אמנם הלמד על מנת לעשות, כוונתו היא שהמעשה עיקר. וגם הלומד על מנת לעשות הוא שכוונת לימודו הוא לחבר ספרים, שבוודאי האיש כמו זה שכרו גדול וזהו מאמר שלמה ע"ה: ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה (קהלת יב, יב) וגו'. כלומר, היזהר בכל יכולתך שתניח ברכה אחריך, שאם לא כן תשתכח התורה.11

נחלת שבעה, הקדמה12

וזהו שאמר שלמה המלך עליו השלום: עשות ספרים הרבה אין קץ, ורצונו לומר, אחרי שאנו מפוזרין בגלות ועדיין לא זכינו לקץ הגאולה, אנו צריכין לעשות ספרים הרבה. כמו שכתב בספר לוחות הברית בהקדמת תולדות אדם דף ט"ו, כי מתחילה היו מבינים בלא פירוש ואח"כ היו צריכין לפירוש ואח"כ פירוש על פירוש, כי בזמן הגאולה תשיב התורה לאכסניא ולאיתנה הראשון ללמוד בעל פה.13

פנים יפות פרשת כי תשא

ולפי שאין להבין מתוך הכתב פירוש הדברים, ע"ז ניתנה התורה שבע"פ מפי משה רבינו ע"ה שמסרה ליהושע ויהושע לזקנים … וכן בכל דור ודור היא התורה המקובלת בידינו. אבל תורה שבע"פ היפך הדבר, כי מפי הכתב א"א להבין שורש הכוונה, כמו המקבל מפי רבו שמסביר לו כוונת הדברים שלא יסתפק בו, כאשר קרה באמת בדורות האחרונים שנחלקו בספרי ראשונים בכוונתם מחלוקת רבות במאוד ע"כ הזהיר שלא יקבלו מכתב רק פנים אל פנים. ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה: עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר, כי א"א לפרש בכתב באר היטב שלא יפול בו מן הספיקות … כי אחז"ל [כתובות קיא א] אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו.14

שבת שלום ומועדים לשמחה

מחלקי המים

מים אחרונים: על מנת לא לעבור על ציוויו של קהלת הוא שלמה (ועל איכות הסביבה), מפעל מחלקי המים נשען על המדיה האלקטרונית ומייצר דף קצר לכל מועד ושבת ואין בדעתנו להוציא לאור ספר מודפס. כל הרוצה, מוזמן לפנות אל מקורות המים, לשאוב מלוא החופניים ולהדפיס כרצונו דבר קצר ודָבוּר על אופניו, בשבתו ומועדו.

עדכון אחרון: 22/09/2016

הערות שוליים

  1. לקראת סוף הספר, לאחר שאמר את שלו, מזהיר אותנו קהלת לא לכתוב ספרים הרבה (מעט מותר?). הוא את שלו כתב ומעכשיו, אין להוסיף ולכתוב ספרים. האם אמר קהלת את דבריו הוא בע"פ לפני הקהל ולא העלם על הכתב? ראה קהלת רבה א ב: "למה נקרא שמו קהלת? שהיו דבריו נאמרין בהקהל, על שם שאמר (מלכים א ח) אז יקהל שלמה. ר' אחא בשם ר' הונא: משמר נכנס משמר יוצא, לשמוע חכמת שלמה, והוא שמלכת שבא אמרה לו: אשרי אנשיך ואשרי עבדיך אלה". מכאן באמת אין להוכיח אם רק נאמרו הדברים בע"פ או הוקראו מהכתב בעת התקהלות הקהל לשמוע את דברי חכמתו של קהלת הוא שלמה עפ"י חז"ל. כך או כך, נראה שעצה זו של קהלת לא נשמרה במרוצת הדורות ועם ישראל הפך מעם הספר לעם הספרים והדברים נמשכים בכל עוז עד ימינו.
  2. אז מה צריך לעשות לפי עצתו של קהלת? לקרוא ולשוב ולקרוא באותם ספרים שכבר נכתבו: תורה, נביאים, כל מה שקדם לספר קהלת, כולל כמובן ספר קהלת עצמו, לקרוא ולעיין בהם היטב. תוספת של ספרים לא תוסיף חכמה, לא תגלה לנו דברים חדשים שלא ידענו, רק תייגע ותעייף אותנו. שהרי מי אם לא קהלת אמר: "יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא, כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ". כי: "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". ואם באת לחקור בדברים הכתובים והידועים ולהבינם יותר לעומק, גם על זה כבר חרץ קהלת את משפטו: "כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ". הספרים הרבים שייכתבו, רק יגרמו ללהג מיותר (פירושים וניתוחים של אותם ספרים) וליגיעת בשר ורוח. עד כאן, נראה פשט פשוט בפסוק, ובין השיטין נראה שקהלת עצמו בסתר לבו הבין שעצתו כנראה לא תכובד. זה הלהג שלנו על הפסוק.
  3. אם בפירוש דעת מקרא "דברי חכמים" הם הספרים הכתובים, אצל רש"י, בעקבות חז"ל שנראה להלן, הכוונה לדברי החכמים בעלי התריסין שפירשו את הספרים הכתובים, את ספרות הקודש, בארו והוסיפו לה נופך בהלכה ובאגדה. פירוש שלעתים הוא המחזיק והמקיים את הכתוב שלא תמיד ברור. אז מדוע לא לכתוב פירושים אלה ולהעלותם על הכתב לדורות הבאים וגם לדור עצמו שזכרונו לא תמיד "בא לפניך" ועשוי לשכוח? התשובה: משום שאין לדבר סוף, ואם באנו לכתוב כל מה שיאמר כל חכם וחכם, כל פירוש ופירוש – לעולם לא נספיק לכתוב הכל. מעניין מה חשב רש"י על כתיבת פירושו שלו לתנ"ך ולתלמוד ועל הספקו הגדול.
  4. לאור מה שפירש לעיל, לא יכול רש"י לפרש שהלהג ויגיעת הבשר הם עצם העיון בספרים נוספים שנכתבו לאחר חתימת ספרות הקודש (כ"ד ספרים), גם לא המשנה והתלמוד, ולפיכך הוא הולך בדרך אחרת שיגיעת הבשר היא לנסות להתעמק "יותר ממה שאין הלב משיג". ראה סוף דבריו שם: "ואל יאמר הואיל ולא אוכל לגמור המלאכה למה אתחיל, אך: סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא - מה שתוכל עשה ולבך לשמים: ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם - כי לדבר הזה נברא כל האדם". והמילה "חבילות" שבפירוש רש"י לא ברורה לנו ונשמח לקבל הסברים. נראה שהיא מין טרדה, משא. ועכ"פ, אנו נמשיך בעיקר בחלק של הפסוק "עשות ספרים הרבה" ונניח את עניין הלהג ויגיעת הבשר לפעם אחרת.
  5. עניין זה שהעובר על דברי חכמים חייב מיתה, מחייב עיון והסבר נפרד. רש"י במקום מביא את הפסוק בקהלת י ח: "ופורץ גדר ישכנו נחש" שעליו נאמרו דרשות חכמים שהעובר על דבריהם ישכנו נחש, אך עדיין אין זה מסביר מדוע חמורים דברי סופרים מדברי תורה. ראה פירוש שטיינזלץ בעיונים על הדף שמסביר עניין זה בהקשר עם זקן ממרא שחולק על חבריו ומורה שלא כבית דין הגדול וחייב מיתה. וראה עוד בפירוש תורה תמימה בהערות לקהלת פרק יב הערה צ ש"דברי סופרים מעמידים ומחזקים בכלל את מעמד התורה" וכאמור, לא נוכל להיכנס לנושא זה כאן.
  6. המשך הגמרא שם מתמודד גם עם סוף הפסוק "ולהג הרבה יגיעת בשר" ומביא דרשה של רב פפא הדנה ברותחין את כל מי שמלעיג על דברי חכמים, ולעומתה דרשתו של רבא: "מי כתיב לעג? להג כתיב! - אלא: כל ההוגה בהן טועם טעם בשר". היינו שלהג ויגיעה בפירוש הספרים ובדברי החכמים שמפרשים את הספרים הקיימים היא התחליף לעשיית הספרים. לאמור, אל תכתוב ספרים חדשים, אלא תהגה ותתעמק בקיימים ותמצא בהם טעמים ערבים לחיך. כללו של דבר, הפסוק שלנו לא מדבר על הרעיון הכללי של ריבוי ספרים, אלא על כתיבת ספרי דברי החכמים שמפרשים את ספרות הקודש הקיימת. שאם כך נעשה, סופנו שנעלה על ספרים גם את דברי החכמים שפירשו את דברי החכמים שקדמו להם (הגמרא על המשנה, מפרשי רש"י על רש"י, נושאי כלי השולחן הערוך והיד החזקה וכו') – מה שאכן קרה וקורה במרוצת הדורות כשעם ישראל הפך מעם הספר לעם הספרים ולעם 'ארון הספרים'. ומדוע באמת שלא יועלו דברי החכמים על ספר? תשובת הגמרא היא לקונית: כי כך אמר קהלת: "ויותר מהמה בני היזהר עשות ספרים הרבה אין קץ". אך רש"י לעיל מנדב מידע קצת יותר מנומק: אין לדבר סוף - "אם באנו לכתוב, לא הספקנו". מזל שרש"י העלה את פירושו על הכתב, פירוש שהיה ביו ספרי היהדות הראשונים שעלו על מכבש הדפוס עם המצאתו במאה ה- 15 ואף זכה לפונט מיוחד.
  7. דרשה זו חוזרת לכאורה על דברי הגמרא בעירובין לעיל בדבר תקנות חכמים, ראה שם גם הדיון אם מברכים על לולב, בשישה הימים האחרונים של החג בהם המצווה היא מדרבנן: "על מצוות לולב" או "על מצוות זקנים" (המקור לכך הוא ירושלמי סוכה פרק ג הלכה ד). אך מההקשר הרחב יותר של הדרשה שם, הדורשת את הפסוק הסמוך לפסוק שלנו: "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד", ומאזכור הפסוק בספר דברים : "שימה בפיהם" (ראה דברינו כתבו לכם, שימה בפיהם בפרשת וילך לפני מספר שבועיים), נראה שהכוונה כאן ל"דברי סופרים" במובן הרחב של תורה שבע"פ ולא רק תקנות חכמים ופירושיהם לתורה. חיזוק לכך מצאנו בפירוש רש"י בגמרא עירובין הנ"ל שמסביר שם: "ויותר מהמה - לעיל מיניה כתיב דברי חכמים כדרבונות - אלו דברי תורה שנמסרו למשה על פה, שנחלקו בה חכמי ישראל לאחר שנתמעט הלב ושכחו, כדכתיב בסיפיה דקרא נתנו מרועה אחד - זה משה, וכתיב בתריה ויותר מהמה בני הזהר ממה שניתן בסיני בכתב, שהוא עיקר - בני הזהר באלו שבעל פה, שגם הם עיקר, אלא לכך לא נכתבו - שאין קץ לעשות ספרים הרבה בכל אלה". אך אלה, תקנות חכמים ופירושיהם, כמו אלה, כל התורה שבע"פ, הועלו בסופו של דבר על הכתב ונכתבו בספרים רבים במרוצת הדורות. האידיאל הוא כפירוש פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) על הפסוק שלנו בקהלת: " ... ולא נתן למשה רבינו ע"ה כי אם התורה כאשר היא ואתה תדרוש ותחקור ותמצא כל דבר ממנה". תדרוש, תפרש, תחקור, תעשה סימנים, תסיק הלכות ואגדות, אבל אל תרשום בספר. אך כאמור, אידיאל לחוד, ומציאות לחוד, גם בתורה ולימודה.
  8. ראה כמו כן ילקוט שמעוני קהלת רמז תתקפט: "מהו ויותר מהמה בני הזהר? שלא תקרא בספרים חיצונים יותר מהמה, משמרות נטועים כשם שמשמרות כהונה כ"ד, כך כ"ד ספרים". הרי לנו שימוש בפסוק שלנו לסגירת קנון ספרות הקודש בעשרים וארבעה הספרים שנכנסו למקרא ובכללם ספר קהלת, הגם שבקשו חכמים לא לכלול אותו ואף לגונזו (ראה דברינו בקשו חכמים לגנוז את ספר קהלת). נראה עכ"פ שלאיסור זה היה מזל טוב יותר מהאיסורים שראינו לעיל ואכן לא נפרצה המסגרת ולא נוספו ספרים למקרא אחרי שנחתם. אבל על האיסור לקרוא ולצטט מהספרים החיצוניים לא תמיד הקפידו, בפרט לא מספר בן סירא. גם דרשה זו מסתמכת על הפסוק הקודם לפסוק אותו אנו דורשים: "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד".
  9. והמשך הפסוק שם: "וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב". מטרתו העיקרית של המדרש היא להדגיש את חטאיהם של ישראל שאילולי הם, ניתן לדמיין 'עולם מושלם' שמבוסס כולו על חמישה חומשי תורה + ספר יהושע שהוא 'ערכה של ארץ ישראל' וכידוע יש גם קווים מאד דומים והמשכיות בינו ובין ספר דברים. ואולי היה רב אדא מסכים גם לכלול פרקים מספר שמואל ומלכים המספרים בתולדות עם ישראל (או שהוא היה מונה אותם כ'ספרות חיצונית' שקיימת אך לא מקודשת). אך ניתן לראות במדרש זה גם קשר לנושא שלנו, בעצם העלאת האפשרות שמספר הספרים שהיו מונחים ב'ארון הספרים היהודי' היה המינימום שבמינימום. ומה יהיה על כל המדרשים שלנו, בהלכה ובאגדה? כל אלה היו נלמדים בע"פ, על פסוקי התורה, כפי שבנויים מדרשי התנאים (ההלכה) המוכרים לנו: מכילתא, ספרא, ספרי ועוד. ומה עם כל דברי הנביאים שאינם תוכחה, אלא שגב וגאולה? ומה על הכתובים וספרות החכמה? ומאיפה מביא רב אדא נימוק לשיטתו? מפסוק בקהלת: "כי ברוב חכמה רוב כעס"! (ראה בגמרא שם ציטוטים רבים אחרים מקהלת ומשלי). חבל שאיננו יכולים לשאול את רב אדא ...
  10. במרוצת הדורות לא הססו חכמים שהרבו בכתיבת ספרים וודאי ידעו את דברי קהלת, לקחת את קטע הפסוק "עשות ספרים הרבה" ולדרוש אותו לחיוב, תוך כדי הוצאתו מהקשרו. וכן לאחל איש לרעהו ולעצמם שיזכו להוסיף ולעשות ספרים הרבה. ראה למשל בית יוסף בחתימתו לחושן משפט סימן תכו: "אברך יי' אשר יעצני ועד כה ברכני להחל ולגמור הספר המפואר הזה ביאור ארבעה טורים אשר קראתיו בית יוסף ... ויזכני לחבר עוד ספרים הרבה לזכות רבים". ובשו"ת שאילת יעבץ לר' יעקב עמדין, בסוף חלק א סימן קעב (גימטריה יעב"ץ): "ברוך ד' אשר לא הסיר תפלתו וחסדו מאתי ונתן שאלתי להוציא לפועל אמת מאשר חנני להשיב שואלי דבר בתורתו הקדושה ... ויזכני לעשות ספרים הרבה להגדיל תורה ולהאדירה לזכות את הרבים כאשר עם לבבי". ובן ידיד מנושאי כלי הרמב"ם בהלכות גזלה ואבדה פרק יב, כותב לרבו: "וה' עמך בכל פונות שאתה פונה יגדיל תורה ויאדיר והיד כותבת הלכתא גברוותא עשות ספרים הרבה עד אשר תפרה יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים". ועוד, ועוד. היו אמנם שהתנצלו כמו חיי אדם בהקדמתו לספר: "והנה באתי כמתנצל על דברות בני אדם מה יתרון לאדם זה, בגעגועיו שיודפסו חיבוריו, ומקרא מלא (קהלת יב, יב) עשות ספרים הרבה אין קץ. לזאת אודיעך קושט אמרי אמת ותדע כונתי באמת, כי חס ליה לזרעא דאבא, וחלילה לי לעשות התורה כקרדום לחתוך בו או עטרה להתגדל". אך נראה שהרוב השתמש בביטוי אפילו בלי להתנצל ופשיטא לו, שלעשות ספרים הרבה הוא בבחינת יגדיל תורה ויאדיר. ומה שקהלת כתב – כתב. הרי כתיבה וקריאה הם יתרון האדם מבעלי החיים האחרים, כפי שמביא פירוש מלבי"ם בפרשת בראשית, פרק ב פסוק ז: "וייצר ה' אלהים את האדם ... שכל בע"ח לא ישמש גם בכוחו הפרטי רק לענין פרטי, והאדם ישמש בכל כוחו לעניינים רבים כוללים ומיוחדים. למשל הנמלה זריזה אך לאצור מאכלה והאדם זריז לאסוף תבואה לאסוף מעדנים לאסוף כסף וזהב וכלי חמדה. לאסוף ספרים הרבה לאסוף חכמה ולימודיות, וכדומה".
  11. ויש שהגדילו לעשות, דרשו את הפסוק בקהלת בבחינת "סרסהו ודרשהו" או "אל תיקרי" והפכוהו על פניו. כך יש לקרוא את הפסוק, עפ"י ר' יוסף ב"ר משה אלאשקר (ספרד המאה ה- 15): "ויותר מהמה בני, היזהר – עשות ספרים הרבה! תקפיד ותיזהר לְחַבֵּר ולהוציא לאור הרבה ספרים". גישה זו מיוחסת במקור לרס"ג בפירושו לפסוק שלנו בקהלת (עפ"י נוסח שהוציא הרב קפאח): "ומבחר רכוש הוא רכישת הספרים וריכוז הלימודים ושלא להסתפק במועט מהם ... אלא יוסיף ללמוד עד ערוב ימיו ויחבר ספרים בלי סוף. אל העניין הזה נתכוון באומרו: אין קץ". ויש המייחסים את מקור הגישה הקיצונית הזו לר' יצחק אבן גיאת (ספרד המאה ה- 11). ראה איך מתייחס המאירי לרס"ג בסקירתו את תולדות החכמים עד דורו, בפתיחתו לפירושו למסכת אבות, תוך שהוא משתמש בלשון הפסוק מקהלת: " ... וכן דור אחר דור, עד שהגיע הזמן לרבינו סעדיא הובא מארץ מצרים לארץ ספרד וחיבר ספרים הרבה עד אין קץ בתורה שבע"פ ובתורה שבכתב ובדקדוק ובקצת חכמות חיצוניות ורוב ספריו ראויים לסמוך עליהם".
  12. ר' שמואל ב"ר דוד משה הלוי סג"ל, פולין המאה ה- 17.
  13. אז יש לנו הסבר מדוע אנחנו לא נשמעים לצו של שלמה המלך – הגלות. כשנחזור לארץ ישראל, תחזור התורה לאכסניה המקורית שלה של לימוד בע"פ ומיעוט ספרים (ומה נעשה עם כל הספרים שהודפסו בינתיים?). ראה שו"ת אפרקסתא דעניא (ר' דוד ב"ר ברוך קלונימוס, רומניה המאה ה- 19), שמגדיל לעשות וטוען שריבוי הספרים הוא שיביא את הגאולה: " ... כך תלוי ביאת משיחנו בגמר כה"ת (כתר התורה?) שיהיה בעולם כמו שנתנה למשה רבנו ע"ה. ולכך, בצאת כל ספר וספר כדת, הוא התקרבות הגאולה במהרה בימינו. וזהו דברי שלמה המלך ע"ה: עשות ספרים הרבה אין קץ כו', הוא מזהיר לעשות ספרים הרבה, כי מה"ט אין קץ, עד שיתרבו ספרים. כמו דהוי להג הרבה יגיעת בשר להעמיד תולדות כדי לקרב הקץ, כמ"כ הוי עשיית ספרים לקרב הקץ". לעומתם, ראה דברי ים של שלמה (רבי שלמה בן יחיאל לוריא, פולין המאה ה- 16) בהקדמתו למסכת גיטין, שמחזיר אותנו לגישה המציאותית כפי שקרתה לאורך הדורות: "שלמה אמר בחכמתו, ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ. המכוון בו, שאינו מן האפשרי לעשות ספר וחבור שיספיק מבלי זולתו, ויתפאר בו עושהו. הא לך שלחן ערוך עם כל כליו, אין אפשר, כי מרוב הוספה תתרבינה עליו הוספות אחרות באחרית הימים". אין מצב שספר מסוים יסכם הכל כפי שחשב אולי רבי במשנה וגדולי הפוסקים כמו הרמב"ם ושולחן ערוך בספריהם המקיפים. בהכרח שלכל ספר חשוב יתחברו ספרי משנה והדברים ילכו ויסתעפו, עד שיבוא גדול דעה ששוב יסכם, ושוב ייכתבו פירושים ואכן אין לדבר קץ, כל עוד אין קץ ללימוד תורה ופיתוחה.
  14. דברים אלה של פנים יפות (רבי פינחס ב"ר צבי הירש הלוי הורוויץ, פולין המאה ה- 18) נכתבו כפירוש לתורה (לשמות לד כז: "כי על פי הדברים האלה", ראה דברינו כתוב לך את הדברים האלה בפרשת כי תשא), אבל נראים גם מכוונים לדורו. לנסות להחזיר את הגלגל לאחור, או לפחות לעצור את סחרורו, להמעיט בכתיבה ולימוד מספרים ולהרבות במשא ומתן פנים אל פנים (בפנים יפות) של שיח בית המדרש ותלמיד בפני רבו. ראה גם שו"ת יהודה יעלה חלק א - אורח חיים סימן ב שסונט במי שבא לפניו לקבל עידודו להוציא ספר "על כל אגדות תמוהות שבש"ס" ומזכיר לו: "הנה כבר אמר החכם מכל עשות ספרים הרבה אין קץ ומה יתרון וכו' ". ושו"ת משנה בהלכות חלק ב סימן נג קובל על כך שחדלו גם לבקש הסכמות או שאלה נתנו כלאחר יד: "גדר גדול גדרו הקדמונים בדבר ... שכל מי שידפיס ספר יהיה איזה ספר שיהיה, יציע דבריו לפני חכמים יודעי העטים שהם רשאים. וכן הדבר נהוג אפילו בחכמי האומות והמלכויות מקפידים על ככה. ובאמת אמרו מיום שנהגו סלסול וזלזול בהנ"ל נשתלחה מארה ופשטה משפחת ספרים הרבה ולהג הרבה יגיעות בשר". אך נראה שקריאת כל אלה, כקריאתו של קהלת, הם קול קורא במדבר ואין קץ למבול הספרים שנכתב ועוד עתיד להיכתב וכבר אמרו כמשקל נגד: "מפי ספרים ולא מפי סופרים" ויש להקדיש לנושא זה דף מיוחד..