מועדי ישראל

מסכת ברכות דף ח עמוד ב – יש לאכול ולא להשלים הפרשיות

אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום … שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי.¹ תנא ליה חייא בר רב מדפתי: כתיב: "ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחודש בערב" (ויקרא כג לב)² – וכי בתשעה מתענין? והלא בעשרה מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי.³

רש"י על הדף – הכנה לצום המחרת

מעלה עליו הכתוב כו' – והכי קאמר קרא: הכינו עצמכם בתשעה לחדש לעינוי המחרת, והרי הוא בעיני כעינוי היום.⁴

ויקרא כג לב פרשת אמור – מערב עד ערב

שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם:⁵

מסכת ראש השנה דף ט עמוד א – דין הוספה מהחול על הקודש

ורבי ישמעאל, מוסיפין מחול על קדש מנא ליה? – נפקא ליה מדתניא: "ועניתם את נפשתיכם בתשעה", יכול בתשעה? תלמוד לומר בערב – אי בערב יכול משתחשך? תלמוד לומר בתשעה. הא כיצד? מתחיל ומתענה מבעוד יום. מלמד שמוסיפין מחול על קודש. אין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין? תלמוד לומר מערב עד ערב. אין לי אלא יום הכפורים, שבתות מנין? תלמוד לומר "תשבתו". ימים טובים מנין? – תלמוד לומר "שבתכם". הא כיצד? כל מקום שיש בו שבות – מוסיפין מחול על קדש. ורבי עקיבא, האי ועניתם את נפשתיכם בתשעה, מאי עביד ליה? – מבעי ליה לכדתני חייא בר רב מדפתי. דתני חייא בר רב מדפתי: ועניתם את נפשותיכם בתשעה, וכי בתשעה מתענין? והלא בעשירי מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.⁶

רש"י ראש השנה דף ט עמוד א – אכילה ושתיה הם עינוי התשיעי

כל האוכל ושותה כו' – דהכי קאמר קרא: ועניתם בתשעה, אכילת תשעה אני קורא עינוי, וכיון דאכילתו עינוי חשיבה,⁷ כל דמפיש באכילה ושתיה – טפי עדיף, דהא מדקאמר בערב – על כרחך לא מקפיד אעינוי דתשעה, וכי קרי עינוי בתשעה – אכילה ושתיה דידיה קרי עינוי.⁸

רש"י מסכת יומא דף פא עמוד ב – הסוגיה גם במסכת יומא

כל האוכל ושותה וכו' – והכי משמע קרא: ועניתם בתשעה כלומר התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה, ומדאפקיה קרא בלשון עינוי, לומר לך: הרי הוא כאילו מתענה בתשעה.⁹

מסכת פסחים דף סח עמוד ב – שלושה הימים בהם מר בריה דרבינא לא התענה

מר בריה דרבינא כולה שתא הוה יתיב בתעניתא, לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי.¹⁰ עצרת – יום שניתנה בו תורה, פוריא – ימי משתה ושמחה כתיב, מעלי יומא דכיפורי – דתני חייא בר רב מדפתי: ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש וכי בתשעה מתענין? והלא בעשירי מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשעה בו – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי.¹¹

בית הבחירה למאירי חולין פג ע"א – יום המיוחד טעון כרוז

בארבעה פרקים בשנה מי שמכר בהמה לחברו וכבר מכר את בתה לאחר צריך להודיע לזה שכבר מכר את האם או את הבת לשחוט מפני שבארבעה פרקים אלו הכל רגילין להרבות בסעודה וסתם הלוקחין לשחיטה הם לוקחין.¹² ואלו הן: ערב יום טוב האחרון של חג שהיו מרבין בו בשמחה מפני שהוא יום טוב בפני עצמו וחביב עליהם, ומתוך שהיו מניחין מקום ליום זה מתחילת החג לא היו מרבין כל כך בסעודות בשאר הימים.¹³ אף ביום ראשון וערב יום טוב הראשון של פסח כדי להיות הפסחים נאכלין על השובע, ¹⁴ וערב עצרת שלא היה אלא יום אחד וחביב בעיניהם וכל שכן שכבוד מתן תורה מסייעתו. ¹⁵ וכן בערב ראש השנה לסימן טוב ולכבוד החג. ולדברי ר' יוסי הגלילי שהיה אומר: "כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי", אף ערב יום הכיפורים בגליל שהיו מרבין בסעודות מצד התענית ועל אלו אמרו: יום המיוחד טעון כרוז.¹⁶

ספר הלכות גדולות סימן יג הלכות יום הכיפורים – בספרות הראשונים

ומיחייבינן למיכל ומישתי במעלי יומא דכיפורי, דתני חייא בר רב מדיפתי (יומא פח ב): "ועיניתם את נפשותיכם בתשעה, וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי".¹⁷

רמב"ם הלכות נדרים פרק ג הלכה ט – אזכור המצוה בעקיפין

הנודר שיצום בשבת או ביום טוב חייב לצום, שהנדרים חלים על דברי מצוה כמו שבארנו, וכן הנודר שיצום יום ראשון או יום שלישי כל ימיו ופגע בו יום זה והרי הוא יום טוב או ערב יום הכפורים הרי זה חייב לצום.¹⁸

טור אורח חיים הלכות יום הכיפורים סימן תרד – מאהבת הקב"ה את ישראל

תני רב חייא בר רב מדיפתי: ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש. וכי בתשעה מתענין והלא בי' מתענין, ללמדך שכל האוכל ושותה בט' מעלה עליו הכתוב כאילו התענה ט' וי'. והכי קאמר קרא: הכינו עצמכם בתשיעי לעינוי של מחר. ומדאפקיה רחמנא לאכילה בלשון עינוי, אם כן חשיב כמו עינוי כאילו התענה ט' וי'. פירוש: כאילו נצטוה להתענות בשניהם. והוא מאהבת הקב"ה את ישראל. שלא צוה להתענות אלא יום אחד בשנה ולטובתם לכפר עונותיהם. וציום שיאכלו וישתו תחילה, כדי שיוכלו להתענות ושלא להזיק להם העינוי. משל למלך שהיה לו בן יחיד וגזר עליו להתענות יום אחד, וצוה להאכילו ולהשקותו קודם כדי שיוכל לסבול.¹⁹

הקדמה לבית הבחירה למאירי – כל מעשיך לשם שמים

וכבר פרשנו במקומו על דרך זה אמרם ז"ל כל האוכל ושותה בתשיעי בתשרי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי. והוא, שאחר שאכילתו בתשיעי אינה מכוונת לעצמה רק לכונה שיוכל להתענות יפה בעשירי, הרי הוא כמתענה בעת אכילתו. והוא ענין אמרם ז"ל: וכל מעשיך יהיו לשם שמים. כלומר, גם כשתעשה המעשים ההמוניים תהיה כונתך בהם היותם כלים למעשים השכליים כמו שהתבאר במקומו. וכן ענין אמרם ז"ל: בכל דרכיך דעהו – אפילו לדבר עבירה.²⁰

ספר המנהגים למהר"ם²¹ סדר יום כפור – סעודת החג

נהגו להתפלל תפילת מנחה בעוד היום גדול, והצבור יתוודו בתוך תפילה … ואח"כ מלקין … וטובלין ואח"כ אוכלין סעודת מפסקת ומרבין באכילה ותענוגים כדאומרם: כל האוכל תשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי.²²

ספר שערי תשובה לרבינו יונה²³ שער ד – שמחה על המצוה והכפרה וחיזוק לעשירי

ואם עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה, ידאג לעונו ויכסוף ויחכה להגיע ליום הכפורים למען יתרצה אל השם יתברך … ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ראש השנה ט א): כל הקובע סעודה בערב יום הכפורים כאילו נצטוה להתענות תשיעי ועשירי והתענה בהם, כי הראה שמחתו בהגיע זמן כפרתו, ותהיה לו לעדה על דאגתו לאשמתו, ויגונותיו לעונותיו.²⁴

והשנית, כי בשאר ימים טובים אנחנו קובעים סעודה לשמחת המצוה, כי יגדל וישגא מאד שכר השמחה על המצוות, … ומפני שהצום ביום הכפורים, נתחייבו לקבוע סעודה על שמחת המצוה בערב יום הכפורים.²⁵

והשלישית, למען נחזק להרבות תפילה ותחנונים ביום הכפורים ולשית עצות בנפשנו על התשובה ועיקריה.²⁶

חדושי אגדות למהר"ל ראש השנה ט ע"א – מעצים את קדושת יום הכיפורים

ולפיכך יש לו לאכול ולשתות כדי שיהיה קדוש ביוה"כ המקודש. והיינו דאמר כאילו התענה תשיעי ועשירי, כלומר דהיושב בתענית נקרא קדוש וזה מי שאוכל ושותה בט' הרי יהיה קדושתו יותר, וכאילו היה מתענה תשיעי ועשירי, כל כך הוא קדושתו יותר.²⁷

תורה תמימה הערות ויקרא פרק כג הערה צז – המעבר מעונג לצער ותענית

וטעם הדבר שמצוה לאכול ולשתות בתשיעי – לא נתבאר, וי"ל ע"פ מה דאמרינן בתענית כ"ז ב' דאנשי משמר שבמקדש לא היו מתענין באחד בשבת. ואמרו על זה בגמרא הרבה טעמים, ואחד מהם הוא כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג לצער ותענית. וכתבו המפרשים … מפני שתענית הבא לאחר יום ריבוי אכילה ושתיה קשה התענית יותר מכפי תענית אחר יום בסדר רגיל. ולכן מכיון שבשבת מרבים לאכול ולשתות והוי התענית שביום הראשון קשה יותר לכן לא היו מתענין אז. ולפי זה מבואר שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו מתענה תשיעי ועשירי, והוא מפני שתענית יום עשירי קשה לו ע"י רבוי אכילה בתשיעי, ונמצא שאכילה בתשיעי הוי הכנה לקושי התענית, ולכן עולה לו התענית של יום העשירי בערך תענית של שני ימים.²⁸

עין איה על ברכות א קג – תשובה של פרישות ותשובה הרגלית

תוכן התשובה הוא בשני עניינים:, ולזאת תועיל הפרישות מההנאות החומריות ודרכי העולם, שיתבונן בדרכי המוסר והעבורה לייסר נפשו באהבת השם ית' ויראתו. והשני הוא ההרגל, להתרגל בפועל וללכת בדרך טובים, שלא להמשך אחר תאוותיו שלא כדרך ד'. … זאת היא השלמת התשובה, שתוסיף תת כח אל התשובה העיונית לרומם מעלתה. על כן, ערב יום כיפורים … תגמר תשובתו דוקא ע"י אכילה ושתיה והשתתפות בעסקי חומריות, ועם כל זה תהיה הכל כתורה וכמצוה על כן כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי, שבזה הוא מרומם ג"כ את תשובתו שבעשירי. כי בהשארה רק עיונית, לא תגיע לתכליתה, כי אם בהצרפה למעשה.²⁹

כלי יקר כג כז פרשת אמור – עשירי בלבד מכפר

"אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא" (ויקרא כג כז). כל אכין ורקין מיעוטין המה. לפי שנאמר למטה: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב", ואמרו חז"ל: "וכי בתשיעי מתענין והלא בעשירי מתענין, אלא לומר לך שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי", וכדי שלא תטעה לומר מאחר שגם יום תשיעי חשוב כאילו התענה בו שמא גם הוא מכפר כמו יום העשירי, תלמוד לומר: "אך בעשור לחודש וגו' לומר לך שעשירי לבד מכפר ולא תשיעי.³⁰

ירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ד – צום שני ימים ביום כיפור

משנה: על ששה חדשים השלוחין יוצאין על ניסן מפני הפסח ועל אב מפני התענית ועל אלול מפני ראש השנה ועל תשרי מפני תקנת המועדות ועל כסליו מפני חנוכה  …

גמרא: … אמר ר' יהושע בן לוי:³¹ אני ערב לאלה שהולכים למקום הנקרא נימורין, שלא ימות אחד מהם עד שיחזרו.³²

שם³³ חשו³⁴ לצום הגדול שני ימים. אמר להם רב חסדא: למה אתם מכניסין עצמכם לַמִסְפֵּק הזה? חזקה שאין בית דין מתעצלים בו.³⁵ אביו של ר' שמואל בר רב יצחק חשש (הקפיד) על עצמו וצם שני ימים. נחתכו בני מעיו ומת.³⁶

מים שלנו – כנגד הסגפנים

הדוגמאות המובאות בירושלמי מדברות מן הסתם בשני ימים של עשירי ואחד עשרה לחודש, כתוצאה מהספק מתי חל ראש חודש. ברוב שנים סומכים על אלול שהוא 29 יום, אבל המחמירים שמא בכל זאת אלול היה של 30 יום, הוסיפו לצום עוד יום אחרי יום כיפור שכל הציבור נהג.³⁷ אך בעקבות הרעיון שהיו מי שנהגו שני ימים יום כיפור נראה לנו להציע שהאמירה של חייא בר רב מדפתי: "כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" היא כנגד פרושים סגפנים שביקשו להחמיר ולהוסיף תוספת צום בתשיעי, חלקי או מלא, כמו תוספת שבת, ובעיקר שהפסוק אומר "בתשיעי בערב" (ראו תוספות ברכות לעיל).³⁸ באו חכמים שהתנגדו לחומרות כאלה ובקשו להפיס את דעתם של חסידים אלה ואמרו שאם אתה אוכל בתשיעי (וכמובן שצם בעשירי, שהרי הם ביקשו להחמיר ולהוסיף), נחשב לך כאילו צמת בשני הימים האלה. הכל רק להפיס דעת ו"לשיטתם". ומכאן אולי חיבור לפירוש כלי יקר לעיל שמדגיש שהסליחה והכפרה אינם אלא "בעשור לחודש השביעי".

שנה טובה

ותטיב לנו החתימה

מחלקי המים