מועדי ישראל

שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה: אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם … וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה: (שמות כג טז).¹

אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב … וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה: שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (שמות לד יח-כג).²

… בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה': … אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן: … בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (ויקרא כג לד-מג).³

וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְחַגֹּתֶם חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים: (מדבר כט יב).⁴

חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: (דברים טז יג).⁵

וּבִדְבַר יוֹם בְּיוֹם לְהַעֲלוֹת כְּמִצְוַת מֹשֶׁה לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמּוֹעֲדוֹת שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת: (דברי הימים ב, פרק ח פסוק יג).⁶

מסכת ראש השנה דף ז עמוד א

תנו רבנן: באחד בניסן ראש השנה לחדשים, ולעיבורין וכו'. מנלן? – דכתיב: "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית" (שמות יב ב-ג). … וכתיב: "שמור את חדש האביב" (דברים טז א), איזהו חדש שיש בו אביב? – הוי אומר זה ניסן, וקרי ליה ראשון. – ואימא אייר? … ואימא אדר! … אלא אמר רב חסדא: מהכא: "אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ" (ויקרא כג לט). איזהו חדש שיש בו אסיפה? – הוי אומר זה תשרי, וקא קרי ליה שביעי. – ואימא מרחשון … בעינא אסיף, וליכא. – ואימא אלול … בעינא רוב אסיף, וליכא.⁷ … אלא אמר רבינא: דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, מדברי קבלה למדנו: "ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט" (זכריה א ז).⁸

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה א

"החודש הזה" – זה ניסן. אתה אומר זה ניסן, או אינו אלא אחד מחודשי השנה? כשהוא אומר: "חג האסיף בצאת השנה" (שמות כג טז), "וחג האסיף תקופת השנה" (שמות לד כב), אָמַרְתָ: צא וראה אי זה חודש שיש בו אסיף ותקופה ושנה יוצאה בו וקרוי שביעי? אי אתה מוצא, אלא תשרי. לאחר שלמדת ששביעי זה תשרי, ראשון זה ניסן. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר: "בחודש הראשון הוא חודש ניסן" (אסתר ג ז).⁹

ספרא אמור פרשה יב פרק טו (ו-ז)

"באספכם את תבואת הארץ" – עַבֵּר את השנה שתיעשה החג באסיפת הפירות. יכול באסיפת כל הפירות? תלמוד לומר: "באספך מגרנך מיקבך" – מגורנך ולא כל גורנך, מיקבך ולא כל יקבך. אי באספך מגורנך ומיקבך, יכול מקצתם? תלמוד לומר: "באספכם את תבואת הארץ". כיצד? השתדל לעבר את השנה שתעשה את החג ברוב אסיפת כל הפירות.¹⁰

מדרש תנאים לדברים פרק טז פסוק יג

"באספך מגרנך ומיקבך" – שומע אני כיון שנכנס אחד מישראל יעשה את החג? תלמוד לומר: "באספכם" (ויקרא כג לט). או עד שיכנסו כל ישראל – אם לאו, לא יעשה את החג? תלמוד לומר: "חג הסכות תעשה לך". הא כיצד? שתעשה את החג ברוב האסיף.¹¹

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרשת משפטים פרק כג פסוק טז

"באספך את מעשיך" – אין לך בהן אלא אסיף.¹² מנין לכל אחד ואחד שיהא לו אסיף בפני עצמו? תלמוד לומר: "באספך מעשיך" – כל אחד ואחד בשעת אסיפו. יכול תהא ראש שנה ראש לכל פירות האילן?¹³ תלמוד לומר: "באספך מעשיך" – כל אחד ואחד יש לו אסיף בפני עצמו. מיכן אמרו: באחד בשבט ראש שנה לאילן דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים בחמשה עשר בו. כל אילן שחנטו פירותיו לפני חמשה עשר בשבט הרי הוא לשעבר לאחר חמשה עשר בשבט הרי הוא לעתיד לבוא.¹⁴

שמות רבה פרשת משפטים, פרשה לא סימן טז

קבע אלהים שלוש רגלים: חג המצות שבו עשה להם נסים במצרים, חג הקציר שבו ניתנה תורה לישראל שאוכלים מפירותיה¹⁵ … חג האסיף שבו האלהים ממלא בתיהם ברכה, שנאמר: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ" (משלי ג ט). לכך הוא אומר: "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלוהיך" (שמות כג יט).¹⁶

מסכת סוכה פרק א משנה ד

הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבה פסולה. ואם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה. זה הכלל: כל שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ – אין מסככים בו. וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ – מסככין בו.¹⁷

מסכת סוכה דף יא עמוד ב

זה הכלל כל דבר שמקבל טומאה כו'. מנא הני מילי? אמר ריש לקיש: אמר קרא: "וְאֵד יעלה מן הארץ" – מה אֵד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ – אף סוכה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ. …¹⁸ כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: אמר קרא "חג הסכות תעשה לך" – מקיש סוכה לחגיגה, מה חגיגה – דבר שאינו מקבל טומאה, וגידולו מן הארץ, אף סוכה – דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אמר קרא: "באספך מגרנך ומיקבך" – בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר.¹⁹

תלמוד ירושלמי מסכת סוכה פרק א הלכה ה

א"ר יוחנן: כתיב: "באספך מגרנך ומיקבך" [דברים טז יג] – מפסולת שבגורן ושביקב את עושה לך סכך. ר' שמעון בן לקיש אמר: "ואד יעלה מן הארץ" [בראשית ב ו]. א"ר תנחומה: זה כדעתו וזה כדעתו.²⁰ ר' יוחנן הוא אמר: עננים מלמעלה היו. הוא לומד אותה מ"אספך". ר' שמעון בן לקיש אמר: עננים מלמטה היו, הוא לומד אותה מעננים.²¹ א"ר אבין: זה כדעתו וזה כדעתו. ר' יוחנן הוא מדמי לה כמשלח לחבירו חבית וקנקנה. ר' שמעון בן לקיש הוא מדמי לה כמי שאמר לחברו: שלח קופתך וקח לך חיטין.²²

חזקוני דברים טז יג

באספך מגרנך שבשדה לבית. ומיקבך שבגת לאוצר.²³

רמב"ן בראשית פרק ח פסוק ה

ודע, כי אחרי שהסכימו שבתשרי נברא העולם, כאשר תקנו "זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון" (גמרא ראש השנה כז ע"ב), וכן הוא סדר הזמנים: "זרע וקציר וקור וחום" יהיה ראש השנים מתשרי.²⁴ וכן החדשים ממנו הם נמנים, עד שהגענו ליציאת מצרים. ואז ציוה הקב"ה למנות בחדשים מנין אחר, שנאמר: "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות יב ב).²⁵ ומשם ואילך בכל הכתוב ימנה תשרי החדש השביעי. ועדיין נשאר בשנים החשבון ממנו, דכתיב: "וחג האסיף תקופת השנה" (שמות לד כב).²⁶

רשב"ם ויקרא פרק כג פסוק מג

"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" – פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה – סוכה ממש.²⁷ וזה טעמו של דבר: "חג הסוכות תעשה לך באוספך מגרנך ומיקבך" – באוספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר. "למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" – במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה. ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב. ואל תאמרו בלבבכם "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" … ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה.²⁸

חג שמח ומועדים לשמחה ולששון

מחלקי המים