מועדי ישראל

חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶך … כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ: (דברים טז יג-טו)

לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ויקרא כג מג).¹

ספרא אמור פרשה יב ד"ה פרק יז

"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" – רבי אליעזר אומר סוכות ממש היו, רבי עקיבא אומר בסוכות ענני כבוד היו.²

"בהוציאי אותם מארץ מצרים" – מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים.³

מסכת סוכה דף יא עמוד ב

זה הכלל כל דבר שמקבל טומאה כו'.⁴ מנא הני מילי? אמר ריש לקיש: אמר קרא: "ואד יעלה מן הארץ" (בראשית ב ו), מה אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ – אף סוכה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ. – הניחא למאן דאמר: ענני כבוד היו, אלא למאן דאמר: סוכות ממש עשו להם, מאי איכא למימר? דתניא: "כי בסכות הושבתי את בני ישראל – ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם".⁵ …

רב חסדא אמר מהכא: "צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות" (נחמיה ח טו). היינו הדס היינו עץ עבות! אמר רב חסדא: הדס שׁוֹטֶה לסוכה, ועץ עבות ללולב.⁶

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) נספחים ב – פרשה אחרת

כתיב: "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים" (דברים טז יג). למה ישראל עושים סוכה? לניסים שעשה להם הקב"ה בשעה שיצאו ממצרים שהיו ענני כבוד מקיפין אותם ומסוככות עליהם, שנאמר: "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כג מג) … וכתיב: "בסוכות תשבו שבעת ימים" (שם שם מב), למה? "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (שם שם מג). אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו אתם עושין את הסוכות ודרים בתוכה שבעת ימים, כדי שתהיו נזכרים הניסים שעשיתי לכם במדבר.⁷

ואעפ"י שאתם עושים את הסוכה, אין אתם גומלין אלא פורעין לו, שנאמר: "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג מג).⁸

רשב"ם ויקרא פרק כג פסוק מג

למען ידעו דורותיכם – פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה – סוכה ממש. וזה טעמו של דבר: "חג הסוכות תעשה לך באוספך מגרנך ומיקבך" – באוספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר. למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל – במדבר ארבעים שנה, בלא יישוב ובלא נחלה. ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב. ואל תאמרו בלבבכם "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" … ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה.⁹

מדרש תנחומא פרשת אמור סימן כב

ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין והקב"ה מוותר להם שליש מעונותיהם. ומראש השנה ועד יום הכפורים יחידים מתענים והקב"ה מוותר שליש מעונותיהם. וביום הכפורים כל ישראל מתענין ומבקשין רחמים, אנשים ונשים וטף, והקב"ה מוותר להם את הכל, דכתיב: "כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' " (ויקרא טז). מה ישראל עושין? נוטלין לולביהן ביום טוב ראשון של חג ומהללים ומקלסים לפני הקב"ה. והקב"ה מתרצה להם ומוחל להם ואומר להם: הרי ויתרתי לכם את כל עונותיכם הראשונות, אבל מעכשיו הוא ראש חשבון. לכך כתיב: "ולקחתם לכם ביום הראשון" – ראשון לחשבון עונות. אמר להם הקב"ה לישראל: בעוה"ז אמרתי לכם שתעשו סוכה לשלם לי את גמולי שגמלתי עמכם, שנאמר: בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו', ואני מעלה עליכם כאלו אתם גומלים לפני.¹⁰ אבל לעתיד לבוא אני אופיע במלכותי ואני מגן עליכם כסוכה, שנאמר: "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב" (ישעיה ד).

אבן עזרא ויקרא פרק כג פסוק מג

"כי בסכות" – שהיו עושים אחר שעברו ים סוף סוכות, ואף כי במדבר סיני שעמדו שם קרוב משנה. וכן מנהג כל המחנות. והנה גם זה המועד זכר ליציאת מצרים. ואם ישאל שואל למה בתשרי זאת המצוה? יש להשיב, כי ענן ה' היה על המחנה יומם, והשמש לא יכם. ומימות תשרי החלו לעשות סוכות בעבור הקור. ¹¹

רמב"ן ויקרא פרק כג פסוק מג

והנה צוה בתחילת ימות החמה בזכרון יציאת מצרים בחדשו ובמועדו, וצוה בזכרון הנס הקיים הנעשה להם כל ימי עמידתם במדבר, בתחילת ימות הגשמים. ועל דעת האומר סכות ממש עשו להם (סוכה יא ב), החלו לעשותן בתחילת החורף מפני הקור כמנהג המחנות, ולכן צוה בהן בזמן הזה. והזכרון, שידעו ויזכרו שהיו במדבר לא באו בבית ועיר מושב לא מצאו ארבעים שנה, והשם היה עמהם לא חסרו דבר.¹²

ספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מג

ואמנם סוכות אשר הכוונה בו הששון והשמחה, הוא שבעת ימים מפני שיתפרסם הענין. והיותו בזה הפרק, הנה בֵּאָרָה התורה סיבתו "באספך מן השדה". רוצה לומר, עת המנוחה והפנאי מן העסקים ההכרחיים … אחרי אסוף התבואות והפירות … ועוד, שישיבת הסוכה בעת ההיא אפשר לסבלה, אין חום גדול ולא מטר מצער. ושני המועדים האלה, רוצה לומר, סוכות, ופסח, מלמדים דעות ומדות, אמנם הדעת בפסח, הזכרת אותות מצרים והתמדתם לדורות. אמנם הדעת בסוכות, להתמיד זכר אותות המדבר לדורות. אמנם המדות הוא שיהיה האדם זוכר ימי הרעה בימי הטובה, בעבור שירבה להודות להשם ושילמוד מדת ענוה ושפלות, יאכל מצה ומרור בפסח לזכור מה שאירע לנו, וכן יצא מן הבתים לשכון בסכות כמו שיעשו השרויים בצער שוכני המדברות, לזכור שכן היה ענייננו בתחילה, כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו', ונעתקנו מן הענין ההוא לשכון בבתים המצוירים במקום הטוב שבארץ והשמן שבה בחסד השם וביעדיו לאבותינו.¹³

טור אורח חיים סימן תרכה, הלכות סוכה:

"בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם וגו' " – תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכן הרבה מצות … והיא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכח והממשלה … כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים. והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש, ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו.¹⁴ ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן, לא ציוונו לעשות סוכה באותו הזמן, לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל, ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך. ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה. בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה. ¹⁵

מנורת המאור פרק ב – תפילה הלכות סוכה עמוד 406

ואע"פ שהוציאנו הקב"ה מארץ מצרים בחדש ניסן, לא צונו לעשות הסוכה כי אם בחדש תשרי, לפי שבחדש ניסן הוא זמן הקיץ, ודרך כל בני אדם לעשות לו צל להגין עליו מן החורב ומן המטר, שנאמר: "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר". ואילו היינו עושין הסוכה בחדש ניסן, לא היה נראה שהיינו עושין אותה לשם מצות הב"ה,¹⁶ כי אם לצורכנו. ולפיכך צונו הב"ה לעשותה בחדש השביעי, שהוא זמן הגשמים, ודרך כל אחד לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאין מבתינו ויושבין בסוכה, לקיים מצות הב"ה ולזכור אותותיו ומופתיו שעשה עם אבותינו.¹⁷

משנה ברורה סימן תרכה ס"ק א

כי בסוכות הושבתי וכו' הם ענני כבוד וכו' – ודוגמא לזה ציונו לעשות סוכות כדי שנזכור נוראותיו ונפלאותיו. ואע"פ שיצאנו ממצרים בחודש ניסן לא ציונו לעשות סוכות באותו זמן לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכות לצל ולא היתה ניכרת עשייתינו שהם במצות הש"י ולכן ציוה אותנו שנעשה בחודש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו לביתו ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה בזה מראה שהוא עושה לשם מצות הש"י [טור]. וכתבו האחרונים שיכוין בישיבתה שצונו הקב"ה לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים וגם זכר לענני כבוד שהקיפן אז עלינו להגן עלינו מן השרב והשמש. וכל זה לצאת ידי המצוה כתקונה הא דיעבד יוצא כל שכיון לצאת לבד [פמ"ג].¹⁸

במדבר רבה פרשה יד ד"ה ב ביום השביעי

א"ר אלעזר ב"ר חייא: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת פרע הקב"ה לבניו ביציאתם ממצרים ועתיד ליתן אותם לעתיד לבוא … באברהם כתיב (בראשית יח) והשענו תחת העץ שעשה להם סוכה והקב"ה עשה סוכות לבניו ביציאתם ממצרים (ויקרא כג) כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו', ובארץ ישראל (תהלים קמ) סכותה לראשי ביום נשק.¹⁹

שבת סוכת שלום,

חג שמח ומועדים לשמחה

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה המדרש שאנו אוהבים שוב ושוב לחזור אליו שהתכנית המקורית, אלמלי חטאו ישראל בחטא העגל, הייתה לתת להם חג אחד בכל חודש מחדשי הקיץ: פסח בניסן, פסח שני באייר, שבועות בסיוון, ראש השנה בתמוז (!), יום כיפור בחודש אב, סוכות באלול ושמיני עצרת בתשרי (פסיקתא דרב כהנא פיסקא כח ביום השמיני). מדרש זה דורש דיון בפני עצמו, שכן הוא מציג חלופה אחרת לריכוז החגים שיש לנו בתשרי ואולי מעביר גם שבט דק מן הדק של ביקורת על ריכוז זה שכופה עלינו מעבר חד מחג לחג. לענייננו, לפי שיטה זו היינו עושים סוכות בשלהי הקיץ, בחודש אלול, כסוכת רקב"ש (רועים, קייצים, בורגנין ושומרי פירות שהיא כשרה לכל דבר, סוכה ח ע"ב), אולי עוד עם שְׁרָבֵי שלפי הקיץ, אך ודאי בלי גשמים וקור, כדרך המחנות ומנהג בני אדם הדרים בארץ ישראל.