זרע וקציר וקיץ וחורף לא ישבותו

עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ: (בראשית ח כב).1

 

אבן עזרא קהלת פרק א פסוק ג

וענין "תחת השמש" הוא הזמן המתהפך.2 כי השמש לבדו יוליד הזמן, כי היום תלוי בשמש מעת זרחו ועד בואו. והלילה הוא מעת בוא השמש עד זרחו, יראו הכוכבים או הלבנה או לא יראו. וכן "זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף" על פי נטות השמש לפאת צפון או דרום.3

רמב"ן בראשית פרק ח פסוק ה

ודע, כי אחרי שהסכימו שבתשרי נברא העולם, כאשר תקנו "זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון" (גמרא ראש השנה כז ע"ב), וכן הוא סדר הזמנים, זרע וקציר וקור וחום, יהיה ראש השנים מתשרי. וכן החדשים ממנו הם נמנים, עד שהגענו ליציאת מצרים. ואז ציוה הקב"ה למנות בחדשים מנין אחר, שנאמר: "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות יב ב).4 ומשם ואילך בכל הכתוב ימנה תשרי החדש השביעי. ועדיין נשאר בשנים החשבון ממנו, דכתיב: "וחג האסיף תקופת השנה" (שמות לד כב).5

רד"ק תהלים פרק פט פסוק טו

"צדק ומשפט מכון כסאך, חסד ואמת יקדמו פניך" – … כי הצדק והחסד הוא שעושה עם הברואים בהעמידו העולם על מכונו, והוא משפט ואמת מאתו לקיים דברו שאמר: "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו" (בראשית ח, כב). ואמר: "ולא אוסיף לקלל עוד את האדמה" (שם פסוק כא), ואמר: "ולא אוסיף עוד להכות את כל חי", ואמר: "זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה לדורות עולם" (שם ט יב).6

רש"י איוב פרק כד פסוק יט

ציה גם חום יגזלו – מפני רעתם גרמו להם שנה אחת להשתנות עולם מששה סדריו זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף.7

בראשית רבה פרשה לד סימן יא

"עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וגו' " – רבי יודן מִשֵּׁם ר' שמואל: מה סבורים בני נח, שבריתם כרותה ועומדת לעד? אלא כל זמן שהשמים והארץ קיימים, בריתם קיימת; לכשיבוא אותו יום שכתוב בו: "כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה" (ישעיה נא ו),8 באותה שעה "ותופר ביום ההוא וגו' " (זכריה יא יא).9

א"ר אחא: מי גרם להם שימרדו בי? לא ע"י שהיו זורעין ולא קוצרין,10 יולדין ולא קוברין, מיכן ואילך: "זרע וקציר" –  יולדין וקוברין, "קור וחום" –  חמה ואבבית,11 "קיץ וחורף" – מקייץ אני עליהם את העוף, כמו שאתה אומר: "וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף" (ישעיהו יח ו).12 מעשה היה באחד מגדולי הדור שהיה חושש את ראשו, ויש אומרים:  ר' שמואל בר נחמן היה, אמר: ראו מה עשה לנו דור המבול!13

דבר אחר: "עוד כל ימי הארץ" – רב הונא בשם רבי אחא: מה סבורים בני נח, שבריתם כרותה ועומדת לעד? כך אמרתי להם: "עוד כל ימי הארץ" – אלא כל זמן שהיום והלילה קיימים, בריתם קיימת. וכשיבוא אותו היום שכתוב בו: "והיה יום אחד, הוא יודע לה', לא יום ולא לילה" (זכריה יד ז),  באותה שעה: "ותופר ביום ההוא". א"ר יצחק: מי גרם להם שימרדו בי, לא על שהן זורעין ולא קוצרין? דאמר ר' יצחק: אחת למ' שנה היו זורעים ומהלכין מסוף העולם ועד סופו לשעה קלה ומתלישין ארזי לבנון בהליכתן והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם ככינה בבשרם.14 הא כיצד? היה להם אויר יפה כמן הפסח ועד העצרת.15

רשב"ג אומר משום ר' מאיר וכן היה רבי דוסא אומר כדבריו: חצי תשרי ומרחשון וחצי כסליו – זרע, חצי כסליו וטבת וחצי שבט – חורף, חצי שבט ואדר וחצי ניסן – קור, חצי ניסן ואייר וחצי סיון – קציר, חצי סיון ותמוז וחצי אב – קיץ, חצי אב ואלול וחצי תשרי – חום.16 ר' יהודה מונה ממרחשון, ר' שמעון מתחיל מתשרי.17

א"ר יוחנן לא שמשו מזלות כל י"ב חדש. א"ל רבי יונתן: שמשו, אלא שלא היה רישומם ניכר. ר' אליעזר ור' יהושע. ר' אליעזר אומר: לא ישבותו – לא שבתו לעולם. רבי יהושע אומר: לא ישבותו – מכלל ששבתו.18

רש"י בפירושו לפסוק שלנו בראשית פרק ח פסוק כב

עוד כל ימי הארץ וגו' לא ישבתו – שש עתים הללו שני חדשים לכל אחד ואחד, כמו ששנינו19 חצי תשרי ומרחשון וחצי כסליו זרע, חצי כסליו וטבת וחצי שבט קור וכו'. קור – קשה מחורף: חורף – עת זרע שעורים וקטניות החריפין להתבשל מהר. הוא חצי שבט ואדר וחצי ניסן: קציר – חצי ניסן ואייר וחצי סיון: קיץ – חצי סיון תמוז וחצי אב, הוא זמן לקיטת תאנים וזמן שמייבשים אותן בשדות … חום – הוא סוף ימות החמה חצי אב ואלול וחצי תשרי, שהעולם חם ביותר, כמו ששנינו במסכת יומא (כט א) שלהי קייטא קשי מקייטא.20

מדרש תנאים לדברים פרשה לא סימן ח

שמא תאמרו: אבותינו חטאו ומחלת להם, אנו כיוצא בהן!21 אמרתְּ: לא מחלתי להם, אלא שלא יתחלל שמי בעולם שנאמר: "ואמרו אל יושב הארץ הזאת וגו' והמתה את העם הזה וגו' מבלתי יכולת ה' וגו' ועתה יגדל נא וגו' ה' ארך אפים וגו' סלח נא לעון העם הזה וגו' ויאמר ה' סלחתי כדברך וגו' " (במדבר יד יד – כ). שמא תאמרו: מפני מה גויים עובדי עבודה זרה עובדים לאלילים ומשתחוים לעצבים חיים? בזכותו של נח שנאמר: "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו" (בראשית ח כב). אימתי תהא הברית הזאת בטלה? משישבות יום ולילה שנאמר: "והיה יום אחד, הוא יודע לה', לא יום ולא לילה" (זכריה יד ז).22

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: חלוקת העונות הדו-חודשית:

  1. אמצע תשרי עד אמצע כסלו – זרע
  2. אמצע כסלו עד אמצע שבט – חורף
  3. אמצע שבט עד אמצע ניסן – קור
  4. אמצע ניסן עד אמצע סיון – קציר
  5. אמצע סיון עד אמצע אב – קיץ
  6. אמצע אב עד אמצע תשרי – חום

אבל הסדר בפסוק הוא בסימטריה של עונות הופכיות, בהפרש של חצי שנה:

זרע 1 וקציר 4,     וקור 3 וחום 6      וקיץ 5 וחורף 2.

עדכון אחרון: 07/10/2018

הערות שוליים

  1. ראה פירוש רש"י על הפסוק: "לא ישבותו - לא יפסקו כל אלה מלהתנהג כסדרן". האם נוצרה לאחר המבול מציאות חדשה, השלמת הבריאה ועיגון עונות השנה, או רק אישוש וקיום של מה שנברא כבר בפרשת בראשית? האם בתקופת המבול שבתו עונות השנה?
  2. הזמן המשתנה, הימים והלילות המתארכים ומתקצרים במחזור השנה. ראה דברינו תקופת טבת ולילותיה בפרשת ויגש.
  3. הפסוק שלנו לא מתאר מציאות חדשה ויכול (צריך) היה להיכתב כבר בבריאת העולם. ראה פירוש רמב"ן על המילה "למועדים" בבריאת המאורות ביום הרביעי (בראשית א יד) שמקשר אותו עם הפסוק שלנו: "ולמועדים - זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף (להלן ח כב). הכל "תחת השמש" (המאור הגדול) ועקב נטייתה במחזור השנתי (נטייתו של כדור הארץ כידוע לנו). קרה משהו חריג במבול, אך הכל חוזר לסדרו כבבריאה והחידוש כאן הוא רק בהבטחה שהטבע וסדרו של עולם שוב לא ישתנו.
  4. ראה דברינו החודש הזה לכם בפרשת החודש.
  5. ראה דברינו לראש השנה היום הרת עולם בהם דנו במחלוקת התנאים, ר' יהושע ור' אליעזר, אם העולם נברא בניסן או בתשרי. והוכרע, שתשרי הוא מועד בריאת העולם, בין השאר בשל הפיוט "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון", שנאמר בבית מדרשו של רב בתקיעות (ראש השנה כז ע"א). עד שלא יצא עם ישראל ממצרים, היה תשרי גם ראש לחודשים. בגאולת מצרים נקבע שניסן הוא "ראשון הוא לכם לחודשי השנה". אך לא ניטלה מתשרי בכורתו "הטבעית" שקשורה בבריאה ובטבע. אותו טבע שהמחזוריות של "זרע וקציר וקור וחום" מצביעה על הסתיו, תקופת הזריעה ותחילת הקור, כתחילת המחזור השנתי (שים לב איך רמב"ן מתעלם באלגנטיות מ"קיץ וחורף" שהם לטובת הדעה שבניסן נברא העולם, ראה גם בגמרא ראש השנה יא ע"ב לנימוקי הטבע של שתי השיטות). הפסוקים מספר שמות: "וחג האסיף בצאת השנה" (שמות כג טז), ו-"וחג האסיף תקופת השנה" (שמות לד כב), הוא חג הסוכות אחר כותלנו, והפסוק מפרשתנו "זרע וקציר וקור וחום", ספר בראשית, מסייעים לשמר את מקומו של ראש השנה כמועד בריאת העולם, גם אחרי בחירת ניסן לראש חדשים. אגב, שים לב שפירוש רמב"ן זה איננו על הפסוק שלנו (בראשית ח כב), אלא על פסוק ה בפרק ח: "והמים היו הלוך וחסור עד החודש העשירי וכו' ". ר' אליעזר ור' יהושע חולקים גם אם המבול אשר החל "בחודש השני" היה בחשון או באייר. ראה רש"י על פרק ז פסוק יא בפרשתנו. ועד כאן בנושא זה שאולי ראוי להרחבה בפעם אחרת.
  6. זו הבטחת הקב"ה שלא תהיה עוד השחתה טוטאלית של היקום, זו השבועה שישעיהו הנביא מזכיר בהפטרת השבת: "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד וגו' " (ישעיה נד ט) – הבטחה שביטויה הוויזואלי הוא הקשת (ראה דברינו קשת בענן בפרשה זו), והקיומי בשמירה על תקופות השנה והעונות החקלאיות הקשורות בהן: "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ". ראה גם בראשית רבה לד ו: "צא מן התבה - ... ולא קיבל עליו לצאת. אמר: אצא ואהא פרה ורבה למאירה? עד שנשבע לו הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם עוד, שנאמר: כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד". ועל כך הרחבנו בדברינו קץ העונש הטוטאלי – השבועה שנשבע הקב"ה לנח. המעניין הוא שרד"ק מוצא עוגן להבטחה זו ליציבות העולם בפסוקים מתהלים פרק פט: "צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ". מה הקשר לפרק זה דווקא? אולי פסוקים אחרים שם: "אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם. אַתָּה דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב ... לְךָ שָׁמַיִם אַף לְךָ אָרֶץ תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם". ראה פירוש דעת מקרא ש"רהב" הוא שר הים מימי בראשית שהקב"ה הכניע, כנזכר בגמרא בבא בתרא עד ע"ב: "שרו של ים רהב שמו, ואלמלא מים מכסין אותו - אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו".
  7. רש"י "מצטרף" לכל הדעות הנ"ל (רש"י קדם להם) ומסביר שאכן הייתה השתנות בסדרי העולם למשך שנה אחת. אבל מכאן ואילך, לא עוד. בשום תנאי? גם אם בני האדם יחטאו עד מאד ויהרסו את סביבתם הטבעית? שים לב שרש"י הוא על הפסוק באיוב: "צִיָּה גַם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג שְׁאוֹל חָטָאוּ" (תשובת איוב החמישית לרעיו) וגם כאן צריך להבין מה הקשר למבול. האם רש"י מבין שכל פרק כד באיוב הוא תיאור המבול? ראה הפסוקים שם: "מִזֶּרֶם הָרִים יִרְטָבוּ וּמִבְּלִי מַחְסֶה חִבְּקוּ צוּר ... מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ וְנֶפֶשׁ חֲלָלִים תְּשַׁוֵּעַ וֶאֱלוֹהַּ לֹא יָשִׂים תִּפְלָה: הֵמָּה הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר לֹא הִכִּירוּ דְרָכָיו וְלֹא יָשְׁבוּ בִּנְתִיבֹתָיו". "מורדי אור" הם דור המבול. ראה תנחומא בראשית סימן יב. ואגב אורחא, פתח לנו רש"י כאן את הנושא של שש עונות השנה, כנגד הארבע המוכרות לנו, נושא שנראה בהמשך.
  8. ראה קהלת רבה א ב: "ר' יהודה בר' סימון אמר: ז' הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה ימי בראשית: בראשון "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" וכתיב: "כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה" (ישעיהו נא ו)". בראייה הפילוסופית של קהלת, בבסיס הבריאה טמון הבל, אבל בינתיים בעולמנו הזמני: "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ". ראה דברינו הבל השבת בקהלת.
  9. ראה פסוק קודם שם בזכריה יא י: "וָאֶקַּח אֶת מַקְלִי אֶת נֹעַם וָאֶגְדַּע אֹתוֹ לְהָפֵיר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת כָּל הָעַמִּים" שאולי אליו מתכוון הדרשן. ראה כל הפרק שם בדעת מקרא על שני המקלות: מקל נועם ומקל חובלים. ובאשר למדרש עצמו, יש אמנם הבטחה של הקב"ה ששוב איננו מביא מבול לעולם (ראה דבריו של אברהם בסדום, עפ"י המדרש: "נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם, מה אתה מערים על השבועה? אתמהא! מבול של מים אין אתה מביא, מבול אש אתה מביא? - בראשית רבה לט ו), אבל לא לעולם חוסן. בקצה ההיסטוריה, ביום הדין, ייפסק הדבר. הברית עם בני נח (האנושות) איננה לנצח.
  10. הצמחים היו כמו עצים שקוטפים מהם שוב ושוב ואין צורך לקצור אותם. נראה זאת גם בהמשך. איפה קללת בזיעת אפך תאכל לחם ושאר פגעים שנגזרו על האדם ואשתו כחלק מהגירוש מגן עדן והחחש "פו יאכל מעץ החיים"?
  11. א.א. הלוי מפרש קדחת. באבן שושן: מחלת עור (אקזמה). עכ"פ, זו מחלה של חורף. חמה (מכת חום?) בקיץ, אבבית בחורף.
  12. ראה תנחומא (בובר) פרשת בראשית סימן מ: "אמר ר' יצחק: למה היו מורדים? שהיו זורעים שנה אחת, והיה עושה תבואה לארבעים שנה. אמר ר' שמואל בר אמי: למה היו מורדים? שהיו רואים בנים ובני בנים ולא היו מתים. אמר הקב"ה: מכאן ואילך עוד כל ימי הארץ זרע וקציר (בראשית ח כב), שהיו מולידים וקוברים, וקור וחום (שם), שלא היו יסורין באים עליהם, מכאן ואילך היו מתייסרין באש ובשלג". ומדרש תנחומא הרגיל, פרשת בראשית סימן יב, כולל את החיבור לאיוב פרק כד הנ"ל: "הנפילים היו בארץ בימים ההם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם. מלמד שהיו רואין חמה ולבנה ועושין כשפים עליהם. הוא שאמר (איוב כד) המה היו במורדי אור. המה הגבורים שהיו קשין ומורדין ומכשפין, (שם כא) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו. אר"י: למה היו מורדין? שהיו זורעין שנה אחת ועושין מזון למ' שנה ... שהיו רואין לעצמן בנים ובני בנים חמישה ושישה דורות ולא היו מתין. אמר הקב"ה: וכך אתם מורדין? מכאן ואילך עוד כל ימי הארץ זרע קציר שתהיו מולידין וקוברין, וקר וחם שתהיו מתיסרין בשחפת ובקדחת, וקיץ וחורף שתהיו מתקייצין ופניכם מתחרפין והייסורין אינן פוסקין ותהיו מצטערין בגופיכם אין אתם שובתין יומם ולילה ותהיו נדונין באש ובשלג". ושוב אנחנו שואלים לאן נעלמו גזירות הגירוש מגן עדן?
  13. אין ספק שיש כאן קטע הומוריסטי (מהנדירים במדרש) – בגלל דור המבול יש לנו כאבי ראש. ועם זאת הוא מצטרף למדרשים שראינו ושעוד נראה שמתארים את התקופה שלפני המבול כאיזו תקופה פלאית ומסתורית, יולדים ולא מתים, תולשים ארזים כאילו היו עשב, "לא סופרים" אריות ונמרים (להלן), ואפילו לא היה להם כאבי ראש ...  כל זה נשטף במבול ואנחנו מתחילים תקופה חדשה של חיים כפי שמוכרים לנו, שעונות השנה וחילופי מזג האוויר ויום ולילה הם ממאפייניהם העיקריים, כולל מחלות החורף וגם כאבי ראש.
  14. רפא ענק אחד שרד את המבול ונשאר כמזכרת מאותו דור נפילים מסוף פרשת בראשית, הוא: עוג מלך הבשן. ראה הסיפור איך שרד בפרקי דרבי אליעזר פרק כג: "וימח את כל היקום, חוץ מנח ואשר אתו בתיבה שנאמר וישאר אך נח. וחוץ מעוג מלך הבשן שישב על עץ אחד תחת סילונית של תיבה ונשבע לנח ולבניו שיהיה להם עבד עולם. מה עשה נח? נקב חור אחד בתיבה והיה מושיט לו מזונו בכל יום ויום. ונשאר גם הוא, שנאמר: רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים".
  15. הכל בזכות האוויר הטוב! ראה זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת נח דף לו עמוד ב: "ואמר ר' יהושע בן לוי: בימי דור המבול עשה הקב"ה קנה החטים כקנה ארזי הלבנון, ולא היו זורעין וקוצרים, אלא הרוח מנשבת ומנשר החטים למטה ואוספים אותן, וכן בכל שנה ושנה. לאחר שחטאו אמר: עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו". הרי שהפסוק שלנו אינו נדרש כלל לשבח, אלא לגנאי. כמעט כמו הקללה לאדם הראשון לאחר גירושו מגן עדן: "בזיעת אפך תאכל לחם". זה ההבדל היסודי בין גישת מפרשי המקרא לעיל: רש"י, רמב"ן, אבן עזרא ורד"ק ובין גישת המדרש בפרשנות לפסוק שלנו.
  16. השנה נחלקת לשש עונות ולא לארבע עונות כמקובל ולא בסדר שבפסוק. 1 זרע, 2 חורף, 3 קור, 4 קציר, 5 קיץ, 6 חום. החום לאחר הקיץ (שלהי הקיץ קשים מהקיץ, יומא כט ע"א) וכך גם בקור שבא לאחר החורף. ואם נחזור לפסוק נראה שהוא מונה אותם בזוגות מנוגדים ובקפיצות של 3 היינו של חצי שנה: זרע 1 וקציר 4, וקור 3 וחום 6 וקיץ 5 וחורף 2.
  17. היינו שהחלוקה היא: חשון כסלו – זרע, טבת שבט – חורף וכו' – שיטת ר' יהודה; או שהכל מתחיל מתשרי והחלוקה היא: תשרי חשון - זרע, כסלו טבת – חורף וכו' – שיטת ר' שמעון.
  18. מה באמת קרה לעונות השנה בחודשי המבול (שמונה, עשרה חודשים או אפילו שנה)? בפשטות הן לא התקיימו, אך יש שמחזיקים בדעה שהם התקיימו בפוטנציאל, העולם לא שינה מסדרי הטבע הבסיסיים שלו, גם במבול, אלא שכיסו המים ולא נראו ולא הורגשו העונות (אולי גם לא היה מי שירגיש).
  19. מפרשי רש"י (תורת חיים ועוד) מפנים את ה"שנינו" הזה לגמרא בבבא מציעא שמזכירה גם היא את החלוקה לשש עונות השנה כנ"ל בבראשית רבה וזאת בהקשר לדיני חכירת שדות, היינו, מי שקיבל שדה מחברו לעבד אותה, מה מידת אחריותו לגבי נזקי טבע. ראה מסכת בבא מציעא פרק ט משנה ו: "המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה, אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו, אם אינו מכת מדינה אין מנכה לו מן חכורו". ובגמרא שם דנים עד מתי הוא צריך לנסות ולזרוע שוב, עד מתי היא עונת הזרע? האם עד סימן אסטרונומי שהגמרא נותנת שם (מזל כימה בולט בזמן שהפועלים שבים מעבודתם בשדה) שהוא חודש שבט בערך, עוד רק עד מחצית כסלו שהיא עונת הזרע לפי החלוקה לשש עונות השנה. (ובזמנו של יואל הנביא זרעו בניסן, ראה דברינו רביעות היורה. הרי שיש גם השלכות הלכתיות לחלוקה זו של השנה לשש עונות. ומה עשו בשנים מעוברות?
  20. חפשנו מקורות נוספים לחלוקה זו לשש עונות שנה ולא מצאנו והמאיר עינינו יבורך בכל עונות השנה. עכ"פ ראה פירוש אבן עזרא שלא מסכים לשיטה זו ומוציא את "קור וחום" מחשבון העונות. ראה דבריו על הפסוק שלנו: "זרע וקציר חלק השנה לשנים, ואח"כ לארבעה. קור כנגד החום. וקיץ כנגד החורף. והם כנגד ד' תקופות בשנה, וכולם יום ולילה יחלקו, כי מה שחסר מזה נוסף בזה, ואחר כן ישוב העודף ויחסר, ויוסיף על החסר עד היותם בשוה".
  21. מגיע גם לנו שתמחל ותסלח לחטאינו.
  22. מקורות מאוחרים יותר (ימי בניימים) רואים אפילו את ההבטחה לנח שעונות השנה לא ישבותו, מותנית בכך שעם ישראל ישמור על הברית, ברית התורה או ברית המילה. ראה למשל פירושי סידור התפילה לרוקח [קמג] ברכות המילה עמוד תשלג: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, יומם ולילה זו מילה שהיא בחיקו של אדם יומם ולילה ... חוקות שמים וארץ שיש להם חק השמים ליתן מטר בעתו, והארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף לא שמתי". מרגע שניתנה המילה לאברהם ואח"כ התורה במעמד הר סיני, גם ההבטחה לנח כבר איננה בלתי תלויה. אך המדרשים (ופרשני המקרא) לא חושבים כך. אדרבא, יש "הפליה" בין עם ישראל ואומות העולם. אצל עם ישראל, הכל תלוי במעשיו, כפי שאנו אומרים יום יום בקריאת שמע (פרשה שניה): "אם שמוע תשמעו ... פן יפתה לבבכם". אבל לשאר העולם, בני נח, יש הבטחה לשמירה על עונות השנה, עד אותו היום בו "יודע לה' לא יום ולא לילה". הקב"ה מצדו לא יביא עוד מבול ולא ישנה סדרי בראשית כאשר נשבע לנח, לאחר שנח משביע אותו - עד אז עומדת השבועה של הקב"ה. אך האדם מצדו, עשוי לגרום להרס הסביבה. אם לא ישמור את ספר החוקים שלה, יהרס העולם מעצמו וזרע וקציר וקיץ וחורף כן ישבותו עוד לפני יום הדין בו השמים נמלחו. הקב"ה לא יעשה זאת, אבל גם לא יתערב וימנע. אם המין האנושי יהרוס את הסביבה בה הוא חי – היא אכן תהרס ולא תתקיים עוד ההבטחה לנח.