- ראה פירוש רש"י על הפסוק: "לא ישבותו - לא יפסקו כל אלה מלהתנהג כסדרן". האם נוצרה לאחר המבול מציאות חדשה, השלמת הבריאה ועיגון עונות השנה, או רק אישוש וקיום של מה שנברא כבר בפרשת בראשית, כולל עונות השנה ששבתו בתקופת המבול?
- הזמן המשתנה, הימים והלילות המתארכים ומתקצרים במחזור השנה. ראה דברינו תקופת טבת ולילותיה בפרשת ויגש.
- עונות השנה תלויים אך ורק בלוח השמשי. אין לירח שום השפעה על כך. והכוכבים (המזלות ברקיע השמים) כן משתנים עם תנועת השמש (נכון יותר עם תנועת כדור הארץ סביב השמש) – בהופעתם בשמים, אבל לא בהשפעה על עונות השנה. ואת המזלות נראה עוד בבראשית רבה לד א להלן.
- הפסוק שלנו לא מתאר מציאות חדשה ויכול (צריך) היה להיכתב כבר בבריאת העולם. ראה פירוש רמב"ן על המילה "למועדים" בבריאת המאורות ביום הרביעי (בראשית א יד) שמקשר אותו עם הפסוק שלנו: "ולמועדים - זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף (להלן ח כב). הכל "תחת השמש" (המאור הגדול) ועקב נטייתה במחזור השנתי (נטייתו של כדור הארץ כידוע לנו). קרה משהו חריג במבול, אך הכל חוזר לסדרו כבבריאה הבראשיתית והחידוש כאן הוא רק בהבטחה שהטבע וסדרו של עולם שוב לא ישתנו.
- ראה דברינו החודש הזה לכם בפרשת החודש.
- ראה דברינו לראש השנה היום הרת עולם בהם דנו במחלוקת התנאים, ר' יהושע ור' אליעזר, אם העולם נברא בניסן או בתשרי. והוכרע, שתשרי הוא מועד בריאת העולם, בין השאר בשל הפיוט "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון", שנאמר בבית מדרשו של רב בתקיעות (ראש השנה כז ע"א). עד שלא יצא עם ישראל ממצרים, היה תשרי גם ראש לחודשים. בגאולת מצרים נקבע שניסן הוא "ראשון הוא לכם לחודשי השנה". אך לא ניטלה מתשרי בכורתו "הטבעית" שקשורה בבריאה ובטבע. אותו טבע שהמחזוריות של "זרע וקציר וקור וחום" מצביעה על הסתיו, תקופת הזריעה ותחילת הקור, כתחילת המחזור השנתי (שים לב איך רמב"ן מתעלם באלגנטיות מ"קיץ וחורף" שהם לטובת הדעה שבניסן נברא העולם, ראה גם בגמרא ראש השנה יא ע"ב לנימוקי הטבע של שתי השיטות). הפסוקים מספר שמות: "וחג האסיף בצאת השנה" (שמות כג טז), "וחג האסיף תקופת השנה" (שמות לד כב), הוא חג הסוכות אחר כותלנו, והפסוק מפרשתנו "זרע וקציר וקור וחום", ספר בראשית, מסייעים לשמר את מקומו של ראש השנה כמועד בריאת העולם, גם אחרי בחירת ניסן לראש חדשים. אגב, שים לב שפירוש רמב"ן זה איננו על הפסוק שלנו (בראשית ח כב), אלא על פסוק ה בפרק ח: "והמים היו הלוך וחסור עד החודש העשירי וכו' ". ר' אליעזר ור' יהושע חולקים גם אם המבול אשר החל "בחודש השני" היה בחשון או באייר. ראה רש"י על פרק ז פסוק יא בפרשתנו. על הנושא המורכב של תשרי כראש השנה וניסן כראש לחודשים הרחבנו עוד בדברינו החודש הזה לכם בשבת פרשת החודש, והרוצה להרחיב עוד מוזמן לעיין בספרם של עלי מרצבך וערן רביב, הלוח העברי הקבוע, כרמל ירושלים 2021.
- זו הבטחת הקב"ה שלא תהיה עוד השחתה טוטאלית של היקום, זו השבועה שישעיהו הנביא מזכיר בהפטרת השבת: "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ וגו' " (ישעיה נד ט) – הבטחה שביטויה הוויזואלי הוא הקשת (ראה דברינו קשת בענן בפרשה זו), והקיומי הוא בשמירה על תקופות השנה והעונות החקלאיות הקשורות בהן: "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ". ראה גם בראשית רבה לד ו: "צא מן התבה - ... ולא קיבל עליו לצאת. אמר: אצא ואהא פרה ורבה למאירה? עד שנשבע לו הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם עוד, שנאמר: כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד". ועל כך הרחבנו בדברינו קץ העונש הטוטאלי – השבועה שנשבע הקב"ה לנח. מעניין שרד"ק מוצא עוגן להבטחה זו ליציבות העולם בפסוקים מתהלים פרק פט: "צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ". מה הקשר לפרק זה דווקא? אולי פסוקים אחרים שם: "אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם. אַתָּה דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב ... לְךָ שָׁמַיִם אַף לְךָ אָרֶץ תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם". ראה פירוש דעת מקרא ש"רהב" הוא שר הים מימי בראשית שהקב"ה הכניע, כנזכר בגמרא בבא בתרא עד ע"ב: "שרו של ים רהב שמו, ואלמלא מים מכסין אותו - אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו". אבל רד"ק מבקש להדגיש שהעולם עומד על מכונו ושומר על סדרו ועונותיו בגלל שתי סיבות: צדק וחסד שהקב"ה עושה עם העולם, אך גם אמת ומשפט בגלל השבועה וההבטחה: לא עוד מבול. שים לב איך הוא משלב את הצדק עם החסד ואת המשפט עם האמת בשונה מהופעתם בפסוק.
- רש"י "מצטרף" לכל הדעות הנ"ל (רש"י קדם להם) ומסביר שאכן הייתה השתנות בסדרי העולם למשך שנה אחת. אבל מכאן ואילך, לא עוד. בשום תנאי? גם אם בני האדם יחטאו עד מאד ויהרסו את סביבתם הטבעית? שים לב שרש"י הוא על הפסוק באיוב: "צִיָּה גַם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג שְׁאוֹל חָטָאוּ" (תשובת איוב החמישית לרעיו) וגם כאן צריך להבין מה הקשר למבול. האם רש"י מבין שכל פרק כד באיוב הוא תיאור המבול? ראה הפסוקים שם: "מִזֶּרֶם הָרִים יִרְטָבוּ וּמִבְּלִי מַחְסֶה חִבְּקוּ צוּר ... מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ וְנֶפֶשׁ חֲלָלִים תְּשַׁוֵּעַ וֶאֱלוֹהַּ לֹא יָשִׂים תִּפְלָה: הֵמָּה הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר לֹא הִכִּירוּ דְרָכָיו וְלֹא יָשְׁבוּ בִּנְתִיבֹתָיו". "מורדי אור" הם דור המבול. ראה תנחומא בראשית סימן יב: "שהיו רואין חמה ולבנה ועושין כשפים עליהם, הוא שאמר (איוב כד) המה היו במורדי אור המה הגבורים שהיו קשין ומורדין ומכשפין". ואגב אורחא, פתח לנו רש"י כאן את הנושא של שש עונות השנה, כנגד הארבע המוכרות לנו, נושא שנראה בהמשך.
- ראה קהלת רבה א ב: "ר' יהודה בר' סימון אמר: ז' הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה ימי בראשית: בראשון "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" וכתיב: "כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה" (ישעיהו נא ו)". בראייה הפילוסופית של קהלת, בבסיס הבריאה טמון הבל, אבל בינתיים בעולמנו הזמני: "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ". ראה דברינו הבל השבת בקהלת.
- ראה פסוק קודם שם בזכריה יא י: "וָאֶקַּח אֶת מַקְלִי אֶת נֹעַם וָאֶגְדַּע אֹתוֹ לְהָפֵיר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת כָּל הָעַמִּים" שאולי אליו מתכוון הדרשן. ראה כל הפרק שם בפירוש דעת מקרא על שני המקלות: מקל נועם ומקל חובלים. ובאשר למדרש עצמו, יש אמנם הבטחה של הקב"ה ששוב איננו מביא מבול לעולם (ראה דבריו של אברהם בסדום, עפ"י המדרש: "נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם, מה אתה מערים על השבועה? אתמהא! מבול של מים אין אתה מביא, מבול אש אתה מביא? - בראשית רבה לט ו), אבל לא לעולם חוסן. בקצה ההיסטוריה, ביום הדין, ייפסק הדבר. הברית עם בני נח (האנושות) איננה לנצח.
- הצמחים היו רב-שנתיים כמו עצים שקוטפים מהם שוב ושוב ואין צורך (סיבה) לקצור אותם. נראה זאת גם בהמשך. אז איפה קללת בזיעת אפך תאכל לחם ושאר פגעים שנגזרו על האדם ואשתו כחלק מהגירוש מגן עדן והחשש "פו יאכל מעץ החיים"?
- א.א. הלוי מפרש קדחת. באבן שושן: מחלת עור (אקזמה). עכ"פ, זו מחלה של חורף. חמה (מכת חום?) בקיץ, אבבית בחורף.
- שחג בשמים בקיץ ומחפש מזון וטורף מגידולי שדה ופירות וכלה בבעלי חיים רכים.
- ראה תנחומא (בובר) פרשת בראשית סימן מ: "אמר ר' יצחק: למה היו מורדים? שהיו זורעים שנה אחת, והיה עושה תבואה לארבעים שנה. אמר ר' שמואל בר אמי: למה היו מורדים? שהיו רואים בנים ובני בנים ולא היו מתים. אמר הקב"ה: מכאן ואילך עוד כל ימי הארץ זרע וקציר (בראשית ח כב), שהיו מולידים וקוברים, וקור וחום (שם), שלא היו יסורין באים עליהם, מכאן ואילך היו מתייסרין באש ובשלג". ומדרש תנחומא הרגיל, פרשת בראשית סימן יב, כולל את החיבור לאיוב פרק כד הנ"ל: "הנפילים היו בארץ בימים ההם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם. מלמד שהיו רואין חמה ולבנה ועושין כשפים עליהם. הוא שאמר (איוב כד) המה היו במורדי אור. המה הגבורים שהיו קשין ומורדין ומכשפין, (שם כא) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו. אר"י: למה היו מורדין? שהיו זורעין שנה אחת ועושין מזון למ' שנה ... שהיו רואין לעצמן בנים ובני בנים חמישה ושישה דורות ולא היו מתין. אמר הקב"ה: וכך אתם מורדין? מכאן ואילך עוד כל ימי הארץ זרע קציר שתהיו מולידין וקוברין, וקור וחום שתהיו מתיסרין בשחפת ובקדחת, וקיץ וחורף שתהיו מתקייצין ופניכם מתחרפין והייסורין אינן פוסקין ותהיו מצטערין בגופיכם, אין אתם שובתין יומם ולילה ותהיו נדונין באש ובשלג". ושוב אנחנו כל זה מזכיר את הגירוש מגן עדן, אז איזו תקופה פלאית הייתה זו בין הגירוש ובין המבול שנמשכה למעלה מאלף שנים?
- הדרשן מקנח את דרשתו בקטע הומוריסטי (ראה דברינו בדיחות הדעת של חכמים בדפים המיוחדים) – בגלל דור המבול יש לנו כאבי ראש. אבל ביסודה זו דרשה 'קשה' שמציעה הסבר אלטרנטיבי להכחדת דור המבול. התקופה שלפני המבול הייתה תקופה פלאית ומסתורית, בני האדם יולדים ולא מתים, מזונם מצוי להם בשפע, ולהלן נראה גם שהיו תולשים ארזים כאילו היו עשב, "לא סופרים" אריות ונמרים (להלן), ואפילו לא היה להם כאבי ראש ... הם 'אנשי השם' שנולדו מהקשר של בני האלהים עם בנות האדם כמתואר בסוף פרשת בראשית. כל זה נשטף במבול ולאחריו מתחילה תקופה חדשה של חיים כפי שמוכרים לנו (ובני אדם במידות שלנו), שעונות השנה וחילופי מזג האוויר ויום ולילה הם ממאפייניהם העיקריים, כולל מחלות החורף וגם כאבי ראש (ושפעות ונגיפים למיניהם ...)..
- הפטרת יום ראשון של סוכות.
- רפא ענק אחד שרד את המבול ונשאר כמזכרת מאותו דור נפילים מסוף פרשת בראשית, הוא: עוג מלך הבשן. ראה הסיפור איך שרד בפרקי דרבי אליעזר פרק כג: "וימח את כל היקום, חוץ מנח ואשר אתו בתיבה שנאמר וישאר אך נח. וחוץ מעוג מלך הבשן שישב על עץ אחד תחת סילונית של תיבה ונשבע לנח ולבניו שיהיה להם עבד עולם. מה עשה נח? נקב חור אחד בתיבה והיה מושיט לו מזונו בכל יום ויום. ונשאר גם הוא, שנאמר: רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים".
- הכל בזכות האוויר הטוב! ראה זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת נח דף לו עמוד ב: "ואמר ר' יהושע בן לוי: בימי דור המבול עשה הקב"ה קנה החטים כקנה ארזי הלבנון, ולא היו זורעין וקוצרים, אלא הרוח מנשבת ומנשר החטים למטה ואוספים אותן, וכן בכל שנה ושנה. לאחר שחטאו אמר: עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו". הרי שהפסוק שלנו אינו נדרש כלל לשבח, אלא לגנאי. כמעט כמו הקללה לאדם הראשון לאחר גירושו מגן עדן: "בזיעת אפך תאכל לחם". זה ההבדל היסודי בין גישת מפרשי המקרא לעיל: רש"י, רמב"ן, אבן עזרא ורד"ק ובין גישת המדרש בפרשנות לפסוק שלנו.
- השנה נחלקת לשש עונות ולא לארבע עונות כמקובל ולא בסדר שבפסוק. 1 זרע, 2 חורף, 3 קור, 4 קציר, 5 קיץ, 6 חום. החום לאחר הקיץ (שלהי הקיץ קשים מהקיץ, יומא כט ע"א) וכך גם בקור שבא לאחר החורף. ואם נחזור לפסוק נראה שהוא מונה אותם בזוגות מנוגדים ובקפיצות של 3 היינו של חצי שנה: זרע 1 וקציר 4, וקור 3 וחום 6 וקיץ 5 וחורף 2.
- היינו שהחלוקה היא: חשון כסלו – זרע, טבת שבט – חורף וכו' – שיטת ר' יהודה; או שהכל מתחיל מתשרי והחלוקה היא: תשרי חשון - זרע, כסלו טבת – חורף וכו' – שיטת ר' שמעון.
- מה באמת קרה לעונות השנה (המזוהים כאן עם המזלות שברקיע) בחודשי המבול (שמונה, עשרה חודשים או אפילו שנה)? בפשטות הן לא התקיימו, אך יש שמחזיקים בדעה שהם התקיימו בפוטנציאל, העולם לא שינה מסדרי הטבע הבסיסיים שלו, גם במבול, אלא שכיסו המים ולא נראו ולא הורגשו העונות (אולי גם לא היה מי שירגיש).
- מפרשי רש"י (תורת חיים ועוד) מפנים את ה"שנינו" הזה לגמרא בבא מציעא שמזכירה גם היא את החלוקה לשש עונות השנה כנ"ל בבראשית רבה וזאת בהקשר לדיני חכירת שדות, היינו, מי שקיבל שדה מחברו לעבד אותה, מה מידת אחריותו לגבי נזקי הטבע. ראה מסכת בבא מציעא פרק ט משנה ו: "המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה, אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו, אם אינו מכת מדינה אין מנכה לו מן חכורו". ובגמרא שם דנים עד מתי הוא צריך לנסות ולזרוע שוב, עד מתי היא עונת הזרע? האם עד סימן אסטרונומי שהגמרא נותנת שם (מזל כימה בולט בזמן שהפועלים שבים מעבודתם בשדה) שהוא חודש שבט בערך, עוד רק עד מחצית כסלו שהיא עונת הזרע לפי החלוקה לשש עונות השנה. (ובזמנו של יואל הנביא זרעו בניסן, ראה דברינו רביעות היורה. הרי שיש גם השלכות הלכתיות לחלוקה זו של השנה לשש עונות. ומה עשו בשנים מעוברות?
- חפשנו מקורות נוספים לחלוקה זו לשש עונות שנה ולא מצאנו והמאיר עינינו יבורך בכל עונות השנה. עכ"פ ראה פירוש אבן עזרא שלא מסכים לשיטה זו ומוציא את "קור וחום" מחשבון העונות. ראה דבריו על הפסוק שלנו: "זרע וקציר חלק השנה לשנים, ואח"כ לארבעה. קור כנגד החום. וקיץ כנגד החורף. והם כנגד ד' תקופות בשנה, וכולם יום ולילה יחלקו, כי מה שחסר מזה נוסף בזה, ואחר כן ישוב העודף ויחסר, ויוסיף על החסר עד היותם בשוה".
- מגיע גם לנו שתמחל ותסלח לחטאינו.
- מקורות מאוחרים יותר (ימי ביניים) רואים אפילו את ההבטחה לנח שעונות השנה לא ישבותו, מותנית בכך שעם ישראל ישמור על הברית, ברית התורה או ברית המילה. ראה למשל פירושי סידור התפילה לרוקח [קמג] ברכות המילה עמוד תשלג: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, יומם ולילה זו מילה שהיא בחיקו של אדם יומם ולילה ... חוקות שמים וארץ שיש להם חק השמים ליתן מטר בעתו, והארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף לא שמתי". מרגע שניתנה המילה לאברהם ואח"כ התורה במעמד הר סיני, גם ההבטחה לנח כבר איננה בלתי תלויה. אך המדרשים (ופרשני המקרא) לא חושבים כך. אדרבא, יש "הפליה" בין עם ישראל ואומות העולם. אצל עם ישראל, הכל תלוי במעשיו, כפי שאנו אומרים יום יום בקריאת שמע (פרשה שניה): "אם שמוע תשמעו ... פן יפתה לבבכם". אבל לשאר העולם, בני נח, יש הבטחה לשמירה על עונות השנה, עד אותו היום בו "יודע לה' לא יום ולא לילה". הקב"ה מצדו לא יביא עוד מבול ולא ישנה סדרי בראשית כאשר נשבע לנח, לאחר שנח משביע אותו - עד אז עומדת השבועה של הקב"ה. אך האדם מצדו, עשוי לגרום להרס הסביבה. אם לא ישמור את ספר החוקים שלה, יהרס העולם מעצמו וזרע וקציר וקיץ וחורף כן ישבותו עוד לפני יום הדין בו השמים נמלחו. הקב"ה לא יעשה זאת, אבל גם לא יתערב וימנע. אם המין האנושי יהרוס את הסביבה בה הוא חי – היא אכן תהרס ולא תתקיים עוד ההבטחה לנח.