פרשות השבוע

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב: (בראשית כה כז-כח).¹

בראשית רבה פרשה סג סימן י – זה נותן ריחו וזה נותן חוחו

"ויגדלו הנערים" – רבי לוי אמר: משל להדס ועיצבונית² שהיו גדלים זה על גבי זה. וכיון שהגדילו והפריחו, זה נותן ריחו וזה חוחו.³ כך, כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר. לאחר י"ג שנה, זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים. אמר ר' אלעזר: צריך אדם להיטפל לבנו עד י"ג שנה. מיכן ואילך צריך שיאמר: "ברוך שפטרני מעונשו של זה".⁴

פירוש רש"י על הפסוק – לא דקדקו מה טיבם

כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני שלוש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודה זרה.⁵

גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ: (משלי כ יא).⁶

מסכת אבות פרק ה משנה כא

הוא היה אומר:⁷ בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכוח. בן ארבעים לבינה, בן חמישים לעצה, בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה וכו'.⁸

קטעי מדרשים גניזה (מאן) ד. מדרש לבראשית – אברהם בן 13

…⁹ מיד לקח תרח את אברהם אבינו ואת מיניקתו, הטמינן בביתו שלוש עשרה שנה. לאחר כך יצא וראה השמש ועבדו כל היום, וכשבא לילה ראה את הירח ואת הכוכבים ועבדן כל הלילה. זרח השמש ועמד במקומם. אמר: זה מנהגו שלעולם, אבל יש אלוה אעבוד אותו.¹⁰

מדרש אגדה (בובר) בראשית יז כה – ישמעאל בן שלוש עשרה

"וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה" – לכך נמנו שנותיו של ישמעאל, כי היה בן י"ג שנה כשמָלוֹ אביו ולא עיכב.¹¹

קהלת רבה פרשה ד סימן א [יג] – בגיל 13 נולד היצר הטוב או שמא הרע

"טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל" (קהלת ד יג). "טוב ילד מסכן וחכם" – זה יצר טוב. ולמה נקרא שמו ילד? כי אין מזדווג לאדם אלא מבן י"ג שנה ולמעלה.¹² ולמה נקרא שמו מסכן? שאין הכל שומעין לו. ולמה נקרא שמו חכם? שהוא מלמד את הבריות לדרך ישרה. "ממלך זקן וכסיל" – זה יצר הרע. ולמה קורא אותו מלך? שהכל שומעין לו. ולמה קורא אותו זקן? שהוא מזדווג לו מילדותו ועד זקנתו. ולמה קורא אותו כסיל? שהוא מלמד לאדם לדרך רעה. "אשר לא ידע להיזהר עוד" – שאינו יודע כמה צער וכמה יסורין באין עליו והוא אינו נזהר מהם. "כי מבית הסורים יצא למלוך" – דהוא מכשכש לברייאתה כמן ביני סריאתה.¹³ "כי גם במלכותו נולד רש" – במלכות יצר טוב נולד רשותו של יצר הרע.¹⁴

מדרש אגדה (בובר) בראשית כא ח – גיל הגמילה

"ויגדל הילד ויגמל" – שנגמל משרה אמו שהיה בן כ"ד חודש: ויש אומרים שנגמל מיצר רע ליצר טוב, ובן י"ג שנה היה.¹⁵

מסכת סנהדרין דף סט עמוד ב – בצלאל בן 13 עשה את המשכן

וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוי – בר תליסר, דכתיב: "איש איש ממלאכתו אשר המה עושים" (שמות לו).¹⁶

בראשית רבה פרשה סג סימן ו – הכל נקבע כבר בהיריון

"ויתרוצצו הבנים בקרבה" – ר' יוחנן וריש לקיש. ר' יוחנן אמר: זה רץ להרוג את זה וזה רץ להרוג את זה. ריש לקיש אמר: זה מתיר ציוויו של זה וזה מתיר ציוויו של זה. רבי ברכיה בשם רבי לוי: שלא תאמר משיצא ממעי אמו נזדווג לו, אלא עד שהוא במעי אמו זירתו מתוחה כנגדו, זהו שכתוב: "זורו רשעים מרחם" (תהלים נח ד).¹⁷

מדרש זוטא שיר השירים (בובר) פרשה א סימן טו – ראויים היו יעקב ועשו לבנות את האומה

"האדם הגדול בענקים" – האדם זה אדם הראשון. "הגדול" זה אברהם יצחק ויעקב שנקראו גדולים. באברהם כתיב: "וה' ברך את אדני מאד ויגדל" (בראשית כד לה).¹⁸ ביצחק כתיב: "ויגדל האיש וילך הלוך וגדול" (בראשית כו יג). ביעקב כתיב: "ויגדלו הנערים" (בראשית כה כז) – הרי יעקב ועשו.¹⁹ כשם שחל השם על יעקב, כך היה ראוי שיחול על עשו. עשו היה ראוי שיקרא יעקב ויעקב היה ראוי שיקרא עשו. עשו היה ראוי להעמיד מלכים ויעקב היה ראוי להעמיד כהנים.²⁰ הברכות הראשונות ראויות לעשו והאחרונות ליעקב. לאה וזלפה ראויות לעשו ורחל ובלהה ראויות ליעקב. וניטלו ממנו כל המתנות האלו. מכר בכורתו ליעקב, מיד נאמר עליו: "הנה קטן נתתיך בגויים בזוי אתה מאד" (עובדיה א ב).²¹

פירוש רש"ר (ר' שמשון רפאל הירש) על הפסוק "ויגדלו הנערים" – ביקורת על יצחק ורבקה

"ויגדלו הנערים". בשום מקום לא נמנעו חכמינו מלגלות חולשות ושגיאות, קטנות כגדולות, במעשי אבותינו הגדולים. ודווקא על ידי כך הגדילו תורה והאדירו את לקחָהּ לדורות. אף כאן, הערה אחת שלהם מרמזת לנו, כי הניגוד העמוק שבין נכדי אברהם מקורו העיקרי היה – לא רק בתכונותיהם – אלא גם בחינוכם הלקוי (בראשית רבה סג, יד).²² כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות (עיין פסוק כד).²³ תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב ו) – יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו. וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחת. התפקיד היהודי הגדול אחד ויחיד בעיקרו, אך דרכי הגשמתו רבות ורב גווניות, כריבוי תכונות האדם וכרב-גווניות דרכי  חייהם …

אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשו, אילו הקדימו לשאול את עצמם, היאך יכולים גם האומץ, הכוח והגמישות הרדומים בנפש עשו – היאך יכולים כל אלה להטות שכם לעבודת ה', כי אז הגיבור שלעתיד לא היה הופך לגיבור ציד, אלא לגיבור לפני ה' באמת. יעקב ועשו, על כל נטיותיהם השונות היו נשארים אחים תאומים ברוחם ובדרך חייהם. עוד מראשית, היתה חרבו של עשו כורתת ברית עם רוחו של יעקב ומי יודע איזה שינוי היה צפוי לקורות הימים על ידי כך! אך לא כן היה. "ויגדלו הנערים", רק משגדלו הנערים והיו לגברים, הופתעו הכל לראות כי אלה אשר מרחם אחד יצאו ויחד נתגדלו נתחנכו ולמדו, היו כה שונים בטבעם ומנוגדים במעשיהם. ..²⁴

רגשות ההורים היו חלוקים ביחס לבניהם. אף זו עובדה שלא יכלה להשפיע לטובה. אחדות דעות ביחס לחינוך ואהבה שווה לכל הבנים, גם אל הלקויים במידותיהם, הזקוקים לאהבה מסורה עוד יותר מהחולים בגופם – הם התנאים היסוד ואבני הפינה לכל חינוך.²⁵

שבת שלום

מחלקי המים