תשלומי ארבעה וחמישה

כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה: (שמות כא לז).1

תוספתא מסכת בבא קמא פרק ז הלכות א-ב

הגנב משלם תשלומי כפל ואם טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה. הגזלנין בין כך ובין כך אין משלמין אלא קרן.2

שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכיי: וכי מה רָאָתָּ תורה להחמיר בגנב יותר מבגזלן? אמר להן: גזלן הִשְׁוָה עבד לקוניו וגנב חלק כבוד לעבד יתר על כבוד קוניו.3 כביכול עשה גנב עין העליונה כולה אינה רואה ואת האזן שאינה שומעת, שנאמר: "הוי המעמיקים מה' וגו' ויאמרו לא יראה יה וגו' כי אמרו אין רואה אותנו עזב ה' את הארץ".4 ר' מאיר אומר: מָשְׁלוּ משל משם רבן גמליאל: למה הדבר דומה? לשנים שעשו משתה בעיר אחת. אחד קרא את בני העיר ואת המלך לא קרא. ואחד לא קרא לא את המלך ולא את בני העיר.5 אי זה מהן עונשו מרובה? זה שקרא את בני העיר ואת המלך לא קרא עונשו מרובה יתר מן השני.6

אמר ר' יהודה: מפני מה אמרו טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה? מפני שנשתרש בחטא.7

מסכת בבא קמא פרק ז משנה א, ובגמרא דף סז ע"ב

משנה: מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה, שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים ובין בדבר שאין בו רוח חיים, ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד. שנאמר (שמות כא לז): "כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו וגו' ". אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל ולא הטובח ולא המוכר אחר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

גמרא: ומדת תשלומי ארבעה וחמשה וכו'. ואמאי? נילף שור שור משבת, מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן, אף כאן חיה ועוף כיוצא בהן! אמר רבא: אמר קרא: שור ושה שור ושה שני פעמים. שור ושה – אִין (כן), מידי אחרינא – לא. …8 אלא, שור דסיפא ושה דרישא מייתר, דניכתוב רחמנא: כי יגנב איש שור וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחת השה, שור דסיפא ושה דרישא למה לי? שמע מינה: שור ושה אין, מידי אחרינא לא.9

מסכת בבא קמא דף עט עמוד ב

שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן? אמר להן: זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו, וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו, כביכול, עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת … למה הדבר דומה? לשני בני אדם שהיו בעיר ועשו משתה, אחד זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך, ואחד לא זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך … 10

אמר רבי מאיר: בוא וראה כמה גדול כוח של מלאכה: שור שביטלו ממלאכתו – חמשה, שה שלא ביטלו ממלאכתו – ארבעה. אמר רבן יוחנן בן זכאי: בוא וראה כמה גדול כבוד הבריות: שור שהלך ברגליו – חמשה, שה שהרכיבו על כתיפו – ארבעה.11

ספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מא

ודע כי כל אשר יהיה מן העבירה והחטא יותר נמצא ויותר קרוב להיעשות, ראוי שיהיה עונשו יותר קשה כדי שיימנעו ממנו. והענין שאינו נמצא רק מעט, עונשו יותר קל.12 ומפני זה היה תשלומי גונב צאן כפל תשלומי שאר המטלטלים, רוצה לומר תשלומי ארבעה. ובתנאי שהוציאם מתחת ידו במכר או ששחטם. מפני שמנהגם הוא על הרוב תמיד להיותם בשדות וא"א לשמרם כמו ששומרים הדברים שבתוך המדינה. ומפני זה מדרך הגונבים אותם שימהרו למכרם עד שלא יודעו אותם, או לשחוט אותה בעבור שתשתנה צורתם. ומפני זה היה עונש הענין הנמצא יותר גדול. ותשלומי גנבת הבקר הוסיף בו אחד מפני שגנבתן קלה יותר, כי הצאן ירעו מקובצים ואפשר לרועה לשומרם ויותר מה שאפשר לגנבם הוא בלילה. אמנם הבקר ירעו מפוזרים מאד, כבר נזכר זה בספר העבודת הנבטי"ה וא"א לרועה לשומרם ותרבה בהם הגנבה.13

מסכת בבא קמא דף קו עמוד ב

אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן: הטוען טענת גנב בפקדון – משלם תשלומי כפל, טבח ומכר – משלם תשלומי ארבעה וחמשה; הואיל וגנב משלם תשלומי כפל, וטוען טענת גנב משלם תשלומי כפל, מה גנב שהוא משלם כפל – טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה, אף טוען טענת גנב בפקדון כשהוא משלם תשלומי כפל – טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה.14

שמות רבה פרשה מח סימן ו

… זהו שכתוב: "ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו" (הושע יד ה) … כשעשו העגל אמר הקב"ה למשה: "ועתה הניחה לי ויחר אפי ואכלם" (שמות לב י) – אמר לו: בדוק אותם שיעשו את המשכן. מה כתוב באותה קלקלה? "ויאמר אליהם אהרון פרקו נזמי הזהב" (שם ב).  ומה הביאו? נזמים. וכשעשו המשכן, עשו אותו נדבה.  מה כתוב? "כל נדיב לב הביאו חח ונזם טבעת וכומז" – בנזמים חטאו ובנזמים נתרצה להם. … אמר משה לפני הקב"ה: כתבת (שמות כא): "כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור", הרי הביאו חמישה: חח ונזם טבעת עגיל וכומז.15

שמות רבה פרשה ל סימן ז

ר' יהודה אומר: אמרו ישראל להקב"ה: הרבה דינים ומצוות יש כאן: "כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה" – לפי ששור גנבנו ועשינו עגל,16 לפיכך "חמישה בקר" שילמנו תחתיו, שמתו אבותינו במדבר.17 "וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה" – ארבע מלכיות שמלכו בנו; ושגנבנו ליוסף עשינו ארבע מאות שנה משועבדים במצרים. ולמה בשור נותן חמישה ובשה אינו נותן אלא ארבע? בשור נותן חמישה, שהוא מוציאו בפרהסיא. משל לשנים שעלו לבימה לִדוֹן, אחד שמכר בנו של מלך ואחד שזרק אבן באיקונין של מלך. אותו שזרק אבן באיקונין של מלך, לקח חמישה קטפורס. ואותו שמכר בנו של מלך, משלם ארבע מאות לרבו. לכך כתוב: "חמישה בקר".18

אמר דוד: "וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי" (תהלים קמג ב).19

שמואל ב פרק יב פסוקים ה-ו

וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן חַי ה' כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת: וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.20

רש"י שמואל ב פרק יב פסוק ו

ישלם ארבעתים – כך אירע לו שלקה בארבעה בנים הילד ואמנון תמר ואבשלום.21

מדרש תהלים (בובר) מזמור ג פסוק ד

ה' מה רבו צרי. כתיב: ואת הכבשה ישלם ארבעתיים. אמר ר' יהודה בר חנינא: אמר ליה הקב"ה לדוד: אתה ניאפת אחת – שש עשרה ניאפות יבואו לך. אתה רצחת אחת – שש עשרה נרצחות יבואו לך. ארבעתים ארבעה על ארבעה.22

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 19/12/2016

הערות שוליים

  1. תשלומי ארבעה וחמישה, כפי שהלכה זו מכונה, הם דין מיוחד שנוהג רק בגניבת שור ושה שמתלווה לה גם מכירתם או טביחתם (שחיטתם). כל גנב אחר משלם תשלומי כפל, היינו קרן וקנס. כלשון הגמרא שנראה להלן: "שור ושה אִין (כן), מידי אחרינא לא".
  2. ראה הגדרה באנציקלופדיה תלמודית, ערך גזל: "איזהו גוזל זה הלוקח ממון האדם בחזקה, כגון שחטף מידו מטלטלים, או שנכנס לרשותו שלא ברצון הבעלים ונטל משם כלים, או שתקף בעבדו ובבהמתו ונשתמש בהם או שירד לתוך שדהו ואכל פירותיה וכל כיוצא בזה, הוא גוזל, כענין שנאמר: ויגזל את החנית מיד המצרי. במה דברים אמורים שלוקח בגלוי ובפרהסיא, אבל אם לקח בסתר, אין זה גזלן אלא גנב".
  3. הגזלן שבא בכח ובפרהסיה קורא תיגר על מצוות התורה (על מצוות המלך, הקב"ה, קונו) ואינו חושש וכך עושה גם כלפי האיש שהוא עומד לגוזלו (העבד). הוא מתריס כנגד אלהים ואדם בלי שום מורא או בושה. הגנב שבא בהסתר ובהיחבא, נראה כחושש או מתבייש מבני האדם, יותר מהקב"ה שעל מצוותיו הוא עובר. כפי שהוא ממשיך ודורש, הגנב אומר: עזב ה' את הארץ, אין כבר ממה לחשוש ולפחוד. אין דין ואין דיין למעלה. אבל מבני האדם הוא חושש ובא בחרש, שמא יראו אותו ויתפסו אותו. למעלה, אין עין רואה ואוזן שומעת. למטה יש, וכדאי להיזהר. הגזלן, שוב, מצפצף על שניהם במידה שווה. וזו כביכול נקודה "לזכותו".
  4. נראה שיש כאן ערבוב של פסוקים מישעיהו ומיחזקאל. ראה ישעיהו כט טו: "הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ" (וההמשך שם: "הַפְכְּכֶם אִם כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי וְיֵצֶר אָמַר לְיוֹצְרוֹ לֹא הֵבִין"). וביחזקאל ח יב: "כִּי אֹמְרִים אֵין ה' רֹאֶה אֹתָנוּ עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ". ויחזקאל ט ט: " ... כִּי אָמְרוּ עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ וְאֵין ה' רֹאֶה".
  5. הגזלן לא קרא לא למלך ולא לבני העיר. הגנב, קרא לבני העיר ולא קרא למלך. בלשוננו היום, הגזלן לא סופר אף אחד. הגנב, סופר את בני האדם ולא את המלך – הקב"ה. ראה ברכות כח ע"ב: "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם".
  6. עד כאן הסבירה התוספתא את ההבדל העקרוני בין גנב שמתחייב בתשלומי כפל (קנס), בניגוד לגזלן שמשלם רק את הקרן (ומביא גם קרבן אשם מיוחד). מכאן ואילך, ממשיכה התוספתא להסביר את הדין המיוחד של גונב שור או שה וטובח או מוכר אותם. מדוע הוא משלם פי ארבעה ופי חמישה, היינו קנס משולש ומרובע.
  7. מה פירוש נשתרש בחטא? ומה עם זאת גניבתו הראשונה? ראה הרחבת תוספתא זו בגמרא בבא קמא סז ע"ב: "דתניא, אמר ר' עקיבא: מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה? מפני שנשתרש בחטא ... כדאמר רבא: מפני ששנה בחטא". נראה שרבא מסביר את ר"ע ואת התוספתא. העבירה הכפולה, ראשית לגנוב ואח"כ למכור או לטבוח את השור והשה שגנב, היא השרשת החטא. ועדיין צריך להבין, הרי כל גנב גונב בד"כ או על מנת לאכול וליהנות ישירות מהגנבה (לטבוח) או על מנת למכור ולהרוויח את דמי החפץ, למה השרשת החטא היא דווקא כאן בגניבת שור ושה? מה המיוחד בהם?
  8. בקטע זה דנה הגמרא מדוע באמת נוהג דין תשלומי ארבעה וחמישה רק בשור ושה. דיון דומה נמצא במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי בפרשתנו, פרק כא: "שור או שה. אין לי אלא שור ושה המיוחדין, מנין לרבות את הכלאים? ת"ל: או שה. יכול ש(א)ני מרבה את הכוי? ת"ל: חמשה בקר ישלם תחת השור - את שכולו שה יצא זה שאין כולו שה". בסופו של דבר, זו גזירת הכתוב.
  9. המשנה קובעת בפסקנות שדין תשלומי ארבעה וחמישה בגניבת שור או שה, במקרה שגם מכרו או טבחו אותם, הוא דין מיוחד המוגבל רק למקרה ספציפי זה. הגמרא מבקשת למצוא את הסיבה לכך. מסקנתה היא שכיוון שהפסוק חוזר פעמיים על שור ושה ולא מסתפק בפעם אחת, משמע שאין ללמוד מכך על מקרים אחרים, בעלי חיים אחרים למשל שנגנבו ונמכרו או נטבחו. זהו דין מיוחד בשור ושה בלבד שנובע מייתור לשון המקרא (הצעת הגמרא שיהיה כתוב בפסוק: "כי יגנוב איש שור וטבחו ומכרו חמשה בקר ישלם תחתיו וארבע צאן תחת השה", היא קשה וצריכה בירור ושוב נראה שיש כאן גזירת הכתוב או התורה שבע"פ). בכל מקרה, הגמרא נתנה מקור וסיבה, אבל לא נתנה לנו טעם. בתוספתא לעיל ראינו את הטעם של נשתרש החטא. בהמשך, נראה טעמים נוספים.
  10. בקטע זה מביאה הגמרא את התוספתא שראינו לעיל. הפסקה הבאה לקוחה ממכילתא דרבי ישמעאל בפרשתנו.
  11. הגמרא לא נותנת לנו טעם בעצם הדין של תשלומי ארבעה וחמישה, אלא רק בהבדל שבין גונב ומוכר או טובח שה, שמשלם "רק" פי ארבעה ובין גונב ומוכר או טובח שור, שמשלם פי חמישה. למה דווקא שור, שמחירו מן הסתם גבוה יותר, גם משלם יותר? שיטת רבי מאיר היא שתשלום ארבעה של שה הוא הנורמה ועל גונב שור החמירו משום שהוא מקור חיים ופרנסה, אמצעי חשוב לעבודת השדה (ראה מסכת שבת קיח ע"ב: "אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי, אלא: לאשתי - ביתי, ולשורי – שדי"). שיטת ריב"ז היא בכיוון הפוך. תשלומי חמישה של שור הם הנורמה ובגניבה של שה יש "הנחה" לגנב משום שהתבזה וטרח והרכיבו על כתיפו. גם בגנב יש דין של כבוד הבריות. ראה כל המדרש הזה, התוספתא והגמרא, בהרחבה במדרש תנחומא פרשת נח סימן ד, מן הסתם בהקשר של דור המבול שלא נחתם דינם אלא על הגזל.
  12. חומרת העונש, אומר הרמב"ם, תלויה לעיתים לא בחומרת המעשה כשלעצמו אלא בשכיחותו והעובדה שהוא נפוץ וכבר קל בעיני האנשים. מה שנקרא בימינו: מכת מדינה. עבירות רכוש למשל.
  13. בעלי החיים רועים בחופשיות בשדות, במקובץ (צאן) או בפיזור (בקר), כי זה טבעם וכך מגדלים אותם. יש הסכמה ואמון כללי בחברה של כיבוד הרכוש המיוחד הזה, יודעים כל בעל חיים למי הוא שייך, ומי שמפר הסדר זה ומנצלו לרעה נענש בחומרה משום שהוא מפר איזון חברתי חשוב (מחר יקצו אופניים לרכיבה חופשית בערים ויחמירו מאד במי שיגנוב אותם). נראה שזו דעה מקורית של הרמב"ם שאין לה סימוכין בחז"ל אף שהיו מאד קרובים ומעורים בענף רעיית צאן ובקר. האם הרמב"ם מתאר כאן דבר שחווה וראה בסביבתו? כך או כך, לא מצאנו הסברים נוספים לדין מיוחד זה של תשלומי ארבעה וחמישה. ראה סיכום הדברים בפירוש תורה תמימה לפסוק שלנו (הערה רצ) וראה גם פירוש חזקוני, שוב בהבדל בין שור לשה שזה שגונב בעל חיים גדול יותר, כמו שור, הוא גנב מקצוען "למוד באומנות גנבה" ולכן עונשו חמור יותר. והמאיר עינינו בפירושים נוספים, תבוא עליו ברכה.
  14. תשלומי ארבעה וחמישה חלים גם במקרה שהגנב הוא בעצם שומר (חינם) שהפקידו שור או שה בידיו כפקדון לשמירה והוא טוען שהם נגנבו או אבדו (שומר חינם פטור במקרים כאלה). אח"כ מתברר שלא רק שהם ברשותו והוא שיקר כשאמר שנגנבו (או אבדו), אלא שהוא גם מכר או טבח אותם. מעניין להעמיד דין זה מול ההסברים לעיל. הנימוק של התוספתא: נשתרש החטא מתאים גם כאן ואולי אפילו חמור יותר במקרה זה. שיטת ר' מאיר בהבדל בין שור לשה – מתאימה. שיטת ריב"ז שבשה הגנב מתבזה יותר והסבר הרמב"ם שבעלי החיים מצויים בשדות, צריכות הסבר ומן הסתם הוא: לא פליג.
  15. עברנו לפאן האגדי. בני ישראל חטאו בשור במעשה העגל (אולי גם בשה המרמז על האלילות של מצרים שסגדו לצאן ובני ישראל גם הם עבדו אותה, ראה דברינו משכו וקחו לכם בפרשת בא) שגנבו דעת עליון וטבחו (התיכוהו לעגל) ומכרו (את שבועתם במעמד הר סיני). במעשה המשכן, הביאו בני ישראל בתמורה תשלומי חמישה, חמישה סוגי נזמים שתרמו למשכן כנגד הנזמים שתרמו לעגל.
  16. שור גנבנו ועשינו עגל. היכן גנבו בני ישראל שור? מהיכן בא להם הרעיון לדמות את האלוהות בדמות שור? פירוש א. א. הלוי מציע לקשר עניין זה למדרש שמות רבה ג ו שם הוא אומר שבני ישראל ראו במעמד הר סיני את המרכבה, שמתוארת בפתיחת ספר יחזקאל. אחת מדמות החיות במרכבה היא השור ("ופני השור מהשמאל", יחזקאל א י ועוד שם אריה, נשר ואדם) ומשם "גנבו" בני ישראל את הרעיון לעשות עגל כדמות אלהים. ראה שמות רבה ג ו: "כשאבוא לסיני ליתן להם את התורה, אני יורד בטטרמולין שלי והם מתבוננים בו שומטים אחד מהם ומכעיסים אותי בו". מעשה העגל נלקח ממעשה המרכבה!
  17. לא ברור מהו תשלום החמישה ששלמו בני ישראל על חטא העגל ואיך זה קשור למות דור המדבר. פי חמישה ממה?
  18. גניבת יוסף, שהוא בן המלך, חמורה ככל שתהיה, עדיין פחותה מהפגיעה באיקונין של המלך – מעשה העגל. וכבר ראינו במקומות רבים שזה וגם זה נזכרים כמזכרת עוון לדורות. "אין לך דור שאינו לוקה מחטא העגל" (שמות רבה מג ב) וגם חטא מכירת יוסף נזכר לדורות בשעיר החטאת שמקריבים בכל מועד וחג (רמב"ם מורה נבוכים חלק שלישי פרק מו, ראה דברינו על מכרם בכסף צדיק, פרשת וישב).
  19. סיום מדרש בפסוק מהכתובים, ספר תהלים בפרט, הוא דבר שכיח. אך האם הדרשן שבחר לסיים דווקא בפסוק זה ולצטט את דוד המלך שאומר: "כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי" כיוון למשהו מעבר לסיומת רגילה? משהו שקשור בדוד באופן אישי?
  20. זו תגובת דוד המהירה והחדה למשל כבשת הרש שהציג בפניו נתן הנביא (נתן אפילו לא מספיק להציג את שאלתו). ראה המשל במלואו שם. זה האזכור היחיד שמצאנו בתנ"ך לדין תשלומי ארבעה וחמישה. דוד מצטט דין מהתורה. ראה התייחסות נוספת לדיני התורה, אפילו מפורשת יותר, במלכים ב יד, אצל אמציה בן יואש שנקם בהורגי אביו: "וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל  בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ ימות יוּמָת".
  21. דברים אלה של רש"י מבוססים על הגמרא במסכת יומא דף כב עמוד ב: "ואת הכבשה ישלם ארבעתים - ילד, אמנון, תמר, ואבשלום". אבל רלב"ג בפירושו לפסוק בשמואל אומר: "אמרו רבותינו ז"ל כי כמו ששפט דוד כן היה, כמו שאמר תחת הכבשה ישלם ארבעתים. כי הוא המית אוריה ומתו תחתיו ארבעה מבניו והם בן בת שבע אמנון ואבשלום ואדניה". רלב"ג מוציא את תמר שלא כתוב שמתה, רק שישבה שוממה בית אחיה אבשלום (שמואל ב יג כ), ומכניס את אדניה. חז"ל ורש"י סבורים שמה שעשה אמנון לתמר כמוהו כדין מוות, ככתוב בדברים כב כו בדין אונס: "כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה". (וכך הובא גם להלכה בדיני יהרג ואל יעבור, סנהדרין עד ע"א, פסחים כה ע"ב, יומא פב ע"א). ועכ"פ מבחינת דוד זהו עונש מספיק חמור וכמוהו כבן שאבד.
  22. לא ברור מהו שש עשרה הנאיפות שבאו על דוד בעקבות חטא הניאוף שלו עם בת שבע, אולי עשר הפילגשים שאבשלום בא עליהן במרידתו באביו (שמואל ב כ ג) ועוד שש הנשים של דוד: אחינועם, אביגיל, מעכה, חגית, אביטל, עגלה (שמואל ב ג ב). וגם שש עשרה הנרצחות אינם ברורים: אבשלום, אמנון, אדוניהו ...