וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם: ס אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה: וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת: וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן: (במדבר כא טז-כ).1
וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן: וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה': … וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם: … וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם: (במדבר פרק כ פסוקים א-יג).2
מדרש תנחומא (בובר) פרשת במדבר סימן ב – באר מרים המתגלגלת
… בזכות משה הייתם אוכלים את המן שלא ראו האבות הקדושים … ובזכות אהרן הקפתי אתכם בענני כבוד… והבאר בזכות מרים, שנאמר: "ותמות שם מרים, ולא היה מים לעדה" (במדבר כ א ב). והיאך היתה הבאר עשויה? כמין סלע היתה מתגלגלת ובאה עמהן במסעות. כיון שהיו הדגלים חונים והמשכן עומד, היה הסלע בא ויושב לו בחצר אהל מועד, והנשיאים עומדים על גביו ואומרים: עלי באר (במדבר כא יז).3
תוספתא מסכת סוכה (ליברמן) פרק ג הלכה יא – עולה ויורדת וממלאת את המדבר
וכך היתה הבאר שהיתה עם ישראל במדבר דומה לסלע מלא כברה מפכפכת ועולה כְּמִפִּי הַפָּךְ הזה. עולה עמהן להרים ויורדת עמהן לגאיות – מקום שישראל שורין היא שׁוֹרָה כנגדן. מקום גבוה כנגד פתחו של אהל מועד. נשיאי ישראל באין וסובבין אותה במקלותיהן ואומרים עליה את השירה: "עלי באר ענו לה, עלי באר ענו לה". והן מבעבעין ועולין כעמוד למעלה, וכל אחד ואחד מושך במקלו איש לשבטו ואיש למשפחתו, שנאמר: "באר חפרוה שרים וגו' ".4
מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק יז – משה וזקני ישראל
"אז ישיר ישראל". אמרו שירה לפני הקב"ה על הנס, ושבחו להקב"ה על הטובות שעשה להם על ידי הבאר: מן תחילה ועד סוף. התחילו לזכור היאך נתנוֹ הבורא מתחילה ועד סוף, הדא הוא דכתיב: "באר חפרוה שרים" (במדבר כא יח) – זה משה וזקני ישראל, כמה דתימר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר … הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וכו' " (שמות יז ה-ו).5
במדבר רבה יט כו פרשת חקת – בזכות האבות
"באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם" – וכי חפירה היתה שם? אלא שנתנה בזכות אבות שנקראו שרים, שנאמר: "פתח צור ויזובו מים כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו" (תהלים קה מא-מב). "כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם" – שהיו הנשיאים עומדים על גבה ומושכים במטותיהם, כל אחד ואחד לשבטו ולמשפחתו. וריוח שבין הדגלים מלא מים מגוברים.6 אשה שהיתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל היתה מהלכת בספינה … והמים יוצאים חוץ למחנה ומקיפין פּוֹסָא גדולה7 … ומגדלים מיני דשאים ואילנות לאין סוף, שנאמר: "בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני" (תהלים כג).8 כל ימים שהיו במדבר, כך היו משתמשין בה. לכך קילסו: "עלי באר חפרוה שרים". "וממדבר מתנה" – שניתנה להם במדבר לשמשם.9
העמק דבר במדבר פרשת חקת פרק כא פסוק טז – שירה בסוף הנס
ומשם. הלכו ישראל בארה. לא היה עיר בעבר הירדן ששמה בארה, אלא מקום שעמד הבאר מללכת עוד, משום שלא היו נצרכים עוד לה נקרא המקום בארה, ושם אמרו שירה על הבאר. והא שלא אמרו שירה עליו עד כה, הוא משום שאין מברכין על הנס עד שנגמר כל צרכו כמו שכתבנו ריש פרשת אז ישיר … ככה כל זמן שלא יצאו מן המדבר לא אמרו שירה עד שהגיעו לעבר הירדן ונגמר צורך הבאר, אז אמרו שירה.10
שמות רבה כה ו פרשת בשלח – שירה על הבאר ולא על המן
ולמה לא אמרו שירה על המן כשם שאמרו על הבאר? אלא על המן היו מוציאין דברי תפלות, שנאמר: "ועתה נפשנו יבשה אין כל" (במדבר יא ו). אמר הקב"ה: איני מבקש לא תרעומותיכם ולא קילוסיכם.11 לפיכך לא נתן להם רשות לומר שירה אלא על הבאר מפני שהיו מחבבין אותה, שנאמר: "עלי באר ענו לה" (שם כא יז).12
במדבר רבה יט כה פרשת חקת – השירה בגין נס נחלי ארנון
"אז ישיר ישראל את השירה הזאת" – השירה הזאת נאמרה בסוף מ' שנה והבאר נִתְנה להם מתחילת ארבעים ומה ראה ליכתב כאן? הענין הזה נדרש למעלה הימנו: "על כן ייאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון ואשד הנחלים" (במדבר כא יד-טו) – שעשה להם הקב"ה אותות וניסים בנחלי ארנון כניסים שעשה להם בים סוף … והלא מתחילת מ' שנה היתה עמהם! אלא שירדה לפרסם את הנסים והיו ישראל עומדים על הנחלים ואומרים לה: עלי באר ענו לה ואמרו שירה עליהם.13
במדבר רבה יט כו פרשת חקת – קשר לחטא מי מריבה
"אז ישיר ישראל" – מפני מה לא נזכר משה שם? מפני שנענש ע"י המים ואין אדם מקלס לאיספקלטור14 שלו. ולמה שמו של הקב"ה לא נזכר בה? משל לשלטון שעשה סעודה למלך. אמר המלך: פלוני אוהבי שם? אמרו לו: לאו. אמר: אף אני איני הולך לשם. אף כך אמר הקב"ה: הואיל ומשה אינו נזכר שם, אף אני איני נזכר שם.15
רמב"ן שמות יז ה פרשת בשלח – סלע קדש "מפני העונש"
והסלע השני אשר היה בקדש נבקע בו כמו באר נובע מים, ועל כן אמר: "הוא הבאר אשר אמר ה' למשה" (במדבר כא טז). ואמרו בשירה "באר חפרוה שרים" (שם שם יח), כי היה כמו באר חפורה. ולכן אמר שם "ותשת העדה ובעירם" (כ יא) – ששתו מיד שם באותו המקום. אבל כאן היו נהרות שוטפים ממנו ושותין בבתיהם לרצונם. ואף על פי שהיה הכל בארה של מרים, כקבלת רבותינו (במדבר רבה יט כה),16 יתכן שהיה בפעם הראשון וכל הארבעים שנה מושך מים כנהרות שוטפות. ובפעם השנית מפני העונש אשר היה שם נעשה כמו באר חפורה מלאה מים חיים.17
רבי בחיי בן אשר במדבר כא יח פרשת חקת – משה ואהרון הם השרים ונדיבי העם
"באר חפרוה שרים" – הם משה ואהרן, וקראם "שרים" "ונדיבי העם", כי הם חפרוה וכרוה "במשענותם" שהכו במטה. ולפי שהשוה שניהם בחפירתה לכך הוצרך להזכיר "במחוקק", והוא משה, ולומר כי אחר שנסתלק הבאר במיתת מרים, לא חזר אלא בזכות מחוקק.18
אבן עזרא במדבר פרק כא פסוק טו – באר מיוחדת לעצמה
וזאת הבאר גם היא היתה פלא, ואיננה הבאר הנקרא באר מרים לפי דעתי, רק היה המקום שצוה משה וחפרוה שרי ישראל במשענותם, ומיד נבקעו מים.19
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) על הפסוק – משה ואלעזר הם השרים
באר חפרוה שרים – אלו משה ואלעזר. כרוה נדיבי העם – אלו שבעים זקנים.20
ילקוט שמעוני תורה פרשת חקת רמז תשסד – שירת בני ישראל
א"ר אבין הלוי: בשעה שעמדו ישראל לומר שירת הים, לא הניחן משה שיאמרו לעצמן. אלא כשם שֶׁרַבּוֹ של אדם אומר עמו פרשתו כשהוא נער, כך אמר משה עמהם, שנאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל" – כנער העונה אחר רבו. לאחר ארבעים שנה עמדו על פרקן, התחילו אומרים שירת הבאר לעצמן, שנאמר: "אז ישיר ישראל". אמרו: ריבונו של עולם, עליך להיות עושה לנו נסים ועלינו לומר שירה, שנאמר: "ה' לְהוֹשִׁיעֵנִי וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ עַל בֵּית ה' " (ישעיהו לח כ).21
מדרש זוטא – שיר השירים (בובר) שיר השירים פרק א פסוק א
שיר השירים אשר לשלמה. עשר שירות הן. שירת אדם, שירת אברהם, שירת הים, שירת הבאר, שירת משה, שירת יהושע, שירת דבורה, שירת דוד, שירת שלמה דשיר השירים ושירת לעולם הבא, שנאמר: "שירו לה' שיר חדש" (ישעיה מב י). ושיר השירים משובחת מכולם, שכל השירים יש מהם שתחילתו שבח וסופו גנאי, ויש מהם תחילתו גנאי וסופו שבח. השיר שאמרו ישראל על הבאר תחילתו שבח וסופו גנאי. האזינו השמים (דברים לב א), תחילתו גנאי וסופו שבח. "אשירה נא לידידי" (ישעיה ה א) תחילתו שבח וסופו גנאי. שיר השירים – שבח שבחים, שכל השירים שנאמרו אמרום נביאים בני הדיוטות, אבל שיר השירים אמרו מלך בן מלך, נביא בן נביא, נשיא בן נשיא. וחכמים אומרים מהר סיני נתנה.22
שבת שלום וקיץ טוב
מחלקי המים
מים אחרונים: ראו בירושלמי מגילה פרק ג הלכה ו שהיה מי שביקש לקבוע את שירת הבאר כחטיבת קריאה בתורה שיש לברך לפניה ולאחריה (מדובר בתקופה בה עדיין נהגו שהראשון העולה לתורה מברך לפניה והאחרון אחריה והאחרים שבתווך לא היו מברכים כלל). כיוון שקריאה בתורה היא לפחות שלושה פסוקים, מסבירים שם המפרשים שהכוונה היא לקריאה של ארבעת הפסוקים בפרק כא, יז-כ: "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: … וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן". אולי מכאן נוכל ללמוד מה היקפה של 'שירת הבאר' שבמדרשים אחרים נראה כאילו כוללת רק את הפסוק: "עלי באר ענו לה" אולי גם את הסמוך "באר חפרוה שרים וכו' ". ובפירוש רבי בחיי בן אשר בפרשתנו, פרק כא פסוק יז הוא מפרש: "ומה שירה אמרו: "עלי באר ענו לה", ולשון השירה נמשך עד תשלום הפרשה עד "הישימון".