חכם גיבור ועשיר

מים ראשונים: הפטרת פרשת צו נדחית ברוב שנים, שאינן מעוברות, מפני הפטרת פרשת הגדול (וגם בשנים מעוברות לעתים מפני שבת זכור) והשנה, בדומה לשנים תשע"ה ותשע"ב, וכפי שנזכה בשנים תשע"ח, תשע"ח ותשפ"ב הבעל"ט, נקרא בהפטרת פרשת צו בספר ירמיהו פרקים ז-ח-ט. וכבר נדרשנו לפסוק אחר בהפטרה זו בדברינו על דברי עולה וזבח והפעם נידרש לפסוקים החותמים את ההפטרה.

כֹּה אָמַר ה' אַל־יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל־יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל־יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ: כִּי אִם־בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי־בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם־ה':  (ירמיהו ט כב-כג, סיום הפטרת השבת).1

 

מסכת ערכין דף י עמוד ב

תני רשב"ג: שילוֹחַ היה מקלח מים בכאיסר.2 צוה המלך והרחיבוהו כדי שיתרבו מימיו, ונתמעטו. וחזרו ומיעטוהו והיה מקלח מים, לקיים מה שנאמר: "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל גיבור בגבורתו".3

מדרש תהלים (בובר) מזמור נב פסוק ז

"אהבת רע מטוב". אמר דוד לדואג: רעתו של שאול יותר מטובתך, שאלמלי לא קיבל ממך לשון הרע, לא היה נענש. יש אדם משקר ונושא פנים לאדם שמאכילו ומשקהו, אבל אתה שמא לכלום אתה צריך? הרי אתה חכם בתורה, גיבור ועשיר וראש לסנהדרין, למה עשית כן? "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי" (ירמיה ט כב-כג), וכן הוא אומר: "וַיִּמְלֹךְ דָּוִיד עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל וַיְהִי עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל־עַמּוֹ" (דברי הימים א יח יד), ואומר: "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו" (שמואל א יח יד).4

מדרש תנחומא (בובר) פרשת מטות סימן ז

"וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי־גָד עָצוּם מְאֹד" (במדבר לב א). ילמדנו רבינו: כמה מתנות טובות נבראו בעולם? כך שנו רבותינו: שלוש מתנות ברא הקב"ה בעולם: חכמה וגבורה ועושר. זכה אדם לאחת מהן, נטל חמדת כל העולם. אימתי? בזמן שבאות מאת הקב"ה, ובאות בכח התורה.5 אבל גבורתו ועושרו של אדם אינן כלום, שכן אמר שלמה: "שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת־הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי־עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת־כֻּלָּם" (קהלת ט יא), וכן אמר ירמיה: "כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעושרו" (ירמיה ט כב).6 ומתנות אלו, כיון שלא באות מן הקב"ה סופן להיפסק ממנו.7

חיי אדם הקדמה

והם ארבע מראות נגעים שיוכל להיות בעולם: א) העושר המופלג … ב) דבר שהוא בגופו והוא כולל כל עניני מעלות שנולד כך בטבעו ובתולדתו, כגון הגבורה. ג) מעלת היחוס שהיא בדומה לאלו וגרוע מהם … שבכל אלו יש לו דבר שבני אדם נהנים מהם, וזה דבר שאין בו ממש ואין מגיע מזה שום תועלת לשאר בני אדם. ד) הוא המובחר שבכולם, שבאה לאדם בשכלו ובהשתדלותו והיא החכמה והשכל או בתורה, או בתכונה, בחשבון וכתב, ברפואות, במוזיקא וכל שאר החכמות. וכל אלו המדות כללן הכתוב באמרו (ירמיה ט, כב) "אל יתהלל חכם בחכמתו" וזה כולל כל דבר חכמה שלמד בחכמתו בין בתורה או בשאר חכמות.8

מדרש תנאים לדברים פרק א פסוק יז9

"וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי" (שמואל א טז יב) – התחיל שמואל מזלזל בו, מיד קצף עליו הקב"ה ואמר לו: "קום משחהו כי זה הוא" (שם). "קום" – בגערה, אמר לו: קום מלפניו, משיחי עומד ואתה יושב? … ישעיה הראה אותו הקב"ה כבודו התחיל אומר: "ואראה את ה' יושב על כיסא רם ונישא" (ישעיהו ו א). אמר לו הקב"ה: מפני שאתה צדיק הראיתי אותך כבודי, ואתה מתגאה? חייך למחר אני עובר לפניך, ואתה אומר: "מי זה בא מאדום" (שם סג א).10

לפיכך, אם זכה אדם לחכמה, אין ראוי להתגאות על ההדיוט. ולא הגיבור על החלש, ולא העשיר על העני. אמר הקב"ה: עשיתי זה ללמד זה, שנאמר: "עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' " (משלי כב ב). צריך החכם להחזיק טובה להדיוט, שאילו בראתי את הכל חכמים, מה היה יתרון לחכם על הכסיל לעולם?11 וכן הגיבור והעשיר. לכך נאמר: "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגיבור בגבורתו וכו' ". (ירמיהו ט כב).12

מדרש זוטא – שיר השירים (בובר) פרשה א סימן טו

"הנך יפה רעיתי", במתן צדקה ובגמילות חסדים. "רעיתי" – שאתם הולכים בדרכי, אתם אוהבי ורעי. מה המקום רחום וחנון ה' ארך אפים ורב חסד, מאריך אפו עם כל הבריות, גומל חסדים ונותן צדקה לכל באי עולם … מאכיל ומשקה רעבים וצמאים, מלביש ערומים, פודה שבוים, משיא יתומים, גומל חסדים, שתהיו דומים להקב"ה שהיה נותן צדקה וגומל חסד13 … ונאמר ע"י ירמיהו: "כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו" (ירמיה ט כב) – אם אין מכיר מי שבראו, האיך הוא חכם? ואף ברשעים יש חכמים בעיניהם. בני אדם שהכירו חמה ולבנה והמזלות … וחלקו אותה על החודשים והתקינו החודשים על תקופת החמה … לא חסר ולא יותר, חכמים הם להתקין תקנה הגדולה הזאת לידע מעשה האלהים ברקיע, ולא ידעו להכיר מי שבראם! חכמים הם לבנות מדינות ופלכים ובתים, לעשות כלי זיין ולכבוש את המים … לא דרך ולא שביל מהלכים כרוח על פני המים, ולא חכמוּ: מי עשה אותו ומי משיב את הרוח! …14 ובמה הוא שבחו של אדם? "השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה' " (ירמיה ט כג). עשית כל המעשים האלה – הרי אתה כיוצא בי.15

מסכת נדרים דף לח עמוד א

אמר ר' יוחנן: אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור ועשיר וחכם ועניו, וכולן ממשה. גיבור, דכתיב: "ויפרוש את האהל על המשכן", ואמר מר: משה רבינו פרסו, וכתיב: עשר אמות ארך הקרש וגו' …16 עשיר, פסל לך – פסולתן שלך יהא.17 חכם, רב ושמואל דאמרי תרוייהו: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נתנו למשה חסר אחת, שנאמר: "ותחסרהו מעט מאלהים". עניו, דכתיב: והאיש משה עניו מאד. אמר ר' יוחנן: כל הנביאים עשירים היו, מנלן? ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה …18

מסכת עירובין דף פה עמוד ב

בן בונייס אתא לקמיה דרבי, אמר להו: פנו מקום לבן מאה מנה. אתא איניש אחרינא, אמר להו: פנו מקום לבן מאתים מנה … רבי מכבד עשירים, רבי עקיבא מכבד עשירים. כדדרש רבא בר מרי: "ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרהו" (תהלים סא ח), אימתי ישב עולם לפני אלהים? – בזמן שחסד ואמת מן ינצרהו.19

משנה מסכת אבות פרק ד משנה א

בן זומא אומר: איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר: "מכל מלמדי השכלתי" (תהלים קיט צט).20 איזהו גבור? הכובש את יצרו, שנאמר: "טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר" (משלי טז לב). איזהו עשיר? השמח בחלקו, שנאמר: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (תהלים קכח ב) – אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.21

מסכת נדה דף טז עמוד ב

דדריש ר' חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: רבש"ע, טיפה זו מה תהא עליה? גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק – לא קאמר, כדר' חנינא; דא"ר חנינא: הכל בידי שמים – חוץ מיראת שמים, שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך וגו' ".22

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: אמרה חסידית-עממית אומרת שבמשנה מסכת אבות הנ"ל, דברי בן זומא, יש להכפיל את המילים: חכם, גיבור, עשיר ולקרוא כך: איזהו חכם? חכם הלומד מכל אדם. איזהו גיבור? גיבור הכובש את יצרו. איזהו עשיר? עשיר השמח בחלקו. שלמרות שאתה חכם, אתה ממשיך ללמוד כל העת, מכל אדם. ומקבל האמת ממי שאמרה. ולמרות שאתה גיבור, אתה יודע לרסן את גבורתך. וגם כשאתה עשיר, אתה יודע לשמוח בחלקך ולא לחמוד עוד ועוד. ראה גם פירוש אלשיך על הפסוק בירמיהו: "כה אמר ה' אל יתהלל חכם כו'. ראוי לשים לב אל אומרו בחכמתו ולא אמר בחכמה, וכן אומרו בגבורתו בעשרו ולא אמר בגבורה ובעושר". כאשר האדם חושב שהכל ממנו והכל שלו, הרי זה פסול. ראה שוב את מידת הענווה שהגמרא בנדרים מצרפת לשלשה: חכם, גיבור, עשיר.

עדכון אחרון: 20/03/2018

הערות שוליים

  1. בפסוקים אלה מסתיימת הפטרת השבת, בדילוג מתחילת פרק ח לסוף פרק ט, על מנת לסיים בדבר טוב. ועל שני פסוקים אלה נבקש לדרוש ולהידרש מעט. אגב, רק פעם אחת יחידה נוספת, נזכר הביטוי: "אל יתהלל" במקרא הוא: "אַל־יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ" (מלכים א כ יא).
  2. רש"י שם: "פי המעיין שהוא נובע שם רחב כאיסר". איסר הוא מטבע קטנה אבל גם מידת משקל. ראה בבא בתרא פרק ה משנה ט: "השולח את בנו אצל חנוני ופונדיון בידו ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר שבר את הצלוחית ואבד את האיסר וכו' ", וכן גמרא ברכות כח ע"ב: "המתפלל צריך שיכרע עד כדי שיראה איסר כנגד לבו; וראה גם על מצוות שילוח הקן: " ... ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים וכו' " (מסכת חולין פרק יב משנה ה). ראה מידות שיעורים ומשקלות בהלכה בויקיפדיה.
  3. המלך כאן הוא חזקיהו שגם סתם את מי גיחון שלא ברצון חכמים (פסחים ד ט, ושלא כמשתמע מהמקרא דברי הימים ב לב ל) וכאן הוא מנסה להגביר את תפוקת מי השילוח ולא עלתה בידו. ראה דברינו מעשה שמים ומעשה בשר ודם בפרשת בראשית, בשבח עשיית האדם מול מעשה הבריאה, אך כאן נראה שהמדרש בא להדגיש שיש גבול למעשה האדם, הגדלת פתח המעיין לא תגדיל את נביעתו הבראשיתית. ואולי זה קשור למקדש ולירושלים. ראה בסוגיה שם גם הסיפור על כלים במקדש, מהם כלי שיר: אבוב, צלצל, הרדולים, ומהם כלי שרת: מכתשת (ומגריפה?), שכשניסו חכמים לתקנם ע"י אומנים מומחים, נפגמו, וכשהסירו את התיקון והחזירו את הכלים למצבו הראשון "מימות משה", חזרו לתיקנם כבראשונה. כל זה על מנת להלל ולשבח את מעשה המשכן הראשון ולהעצים את עבודת בצלאל ומשה. כאן, אין זה מעשה שמים (הטבע) מול מעשה ידי אדם, אלא מעשה ידי האחרונים מול הראשונים ונראה שהוא עושה שימוש מושאל של הפסוק בירמיהו.
  4. התהוללות פשוטה יותר היא כגון זו של דואג האדומי, או של קרח: "אל יתהלל עשיר בעשרו, זה קרח הלוי שהיה לו שלש מאות פרדות לבנות טוענות מפתחות גנזיו" (אוצר המדרשים, כל המדרש שם נקרא מדרש אל יתהלל ומונה אישים רבים). גם דוד עצמו לא נפטר מביקורת "אל יתהלל" שבה הוכיח את דואג. ראה אוצר המדרשים שם: "אל יתהלל הגיבור בגבורתו, זה דוד בן ישי מלך ישראל, שבשעה שהיה נלחם היה יורה החץ והורג ח' מאות בפעם אחת". וגם על שלמה נאמר שם: "אל יתהלל חכם בחכמתו זה שלמה בן דוד, שנאמר עליו בשעה שישב על כסא מלכותו נשתבח ונתגאה ואמר אין כמוני בעולם" וכך גם על שמשון נדרש: "אל יתהלל הגבור בגבורתו, אפילו כשמשון". ואפילו על משה נאמר הפסוק הזה, כמובא במדרש אליהו זוטא (איש שלום) פרשה כד: "כה אמר ה' אל יתהלל חכם וגו' אפילו כמשה רבינו, אל יתהלל משה רבינו בחכמתו, שאעפ"י שעלה למרום וקבל את התורה לא הניח לו מן המיתה". ועוד באליהו זוטא שם הסיכום המלנכולי של חיי אנוש: "אמר להם ר' אליעזר לתלמידיו: בני, אל תבטחו לא בעושר, לא בחכמה, ולא בגבורה, שנאמר: כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו וכו', זהו שנאמר ברוח הקודש על ידי שלמה בן דוד: כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם (קהלת ג יט)". מעצם היות האדם בן חלוף, אין לו במה להתהולל.
  5. ממדרש זה עולה שהחכמה, הגבורה והעושר, הן מתנות טובות. זכה לאחת מהן – זכה בכל חמדת העולם, ובשלושתן על אחת כמה וכמה. הדרשן לא מתעלם מכוחן ועוצמתן של סגולות/מתנות אלה ומכיר בערכן. אלא שהוא מסייג את דבריו ומציין שמתנות אלה הן ברות-קיימא וראויות, רק אם הן באות מהקב"ה ומכוח התורה. מעין מה שנאמר על רבי יהודה הנשיא: "תורה וגדולה במקום אחד" (גיטין נט ע"א). ראה גם ברכתו של רב נחמן לרבי יצחק, תענית ו ע"א: "במה אברכך? אם בתורה - הרי תורה, אם בעושר - הרי עושר". ובאבות דרבי נתן נוסח ב פרק לה: "הלמד תורה מעוני סופו לקיימה מעושר". ובברכת החודש, ברכות טז ע"ב: "חיים של עושר וכבוד, חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים". ראה גם ויקרא רבה ב א על עשרה שנקראו יקרים ובהם התורה, הדעת, התבונה והעושר. משמע, עושר כשלעצמו איננו דבר שלילי, אדרבא.
  6. יש הבדל גדול בין השקפתו של קהלת והשקפתו של ירמיהו. קהלת מסיים בקביעה הפטליסטית: "כי עת ופגע יקרה את כולם", בדומה לקביעתו על גורלם של חכם וכסיל (ב טז), אדם ובהמה (ג יט), צדיק ורשע (ט ג) ועוד. "כי מקרה אחד לכל". אבל ירמיהו חותם במילים: "כִּי אִם־בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי וכו' ", כפי שהבאנו לעיל. אך הדרשן לא חש להבדל זה.
  7. מדרש זה תוקף את בני גד ובני ראובן (שנוסף עליהם מאוחר יותר חצי שבט מנשה) על שחמדו את עבר הירדן המזרחי שהיא "ארץ מקנה ולעבדיך מקנה", על פני ארץ כנען, ארץ ישראל (המערבית). כבר הזכרנו עניין זה בדברינו שבטי עבר הירדן המזרחי 1&2 בפרשת מטות, ושם גם הבאנו את 'מדרש האחות', במדבר רבה כב ז: "הלכה: ג' מתנות נבראו בעולם, זכה באחת מהן נטל חמדת כל העולם: זכה בחכמה - זכה בכל, זכה בגבורה - זכה בכל, זכה בעושר - זכה בכל. אימתי? בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה, אבל גבורתו ועושרו של בשר ודם אינו כלום ... ומתנות אלו בזמן שאינן באין מן הקב"ה סופן להפסק ממנו. שנו רבותינו: שני חכמים עמדו בעולם ... אחיתופל מישראל ובלעם מאומות העולם ושניהם נאבדו מן העולם. וכן שני גיבורים עמדו בעולם: ... שמשון מישראל וגלית מאומות העולם ושניהם נאבדו מן העולם. וכן שני עשירים עמדו בעולם: ... קרח מישראל והמן מאומות העולם ושניהם נאבדו מן העולם. למה? שלא היה מתנתן מן הקב"ה אלא חוטפין אותה להם. וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים ... ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קנינם". לעניינינו, כבר הערנו את שתי ההערות הקודמות.
  8. בהמשך ל"כוח התורה" שראינו במדרש תנחומא הנ"ל על בני גד ובני ראובן, ראינו להביא קטע זה מהקדמת הספר חיי אדם (ספר הלכה על שולחן ערוך חלק אורח חיים, רבי אברהם ב"ר יחיאל מיכל דנציגר, תלמיד ר' יחזקאל לנדא ה- 'נודע ביהודה', מאה 18, ווילנא), שבו הוא כולל את חכמת התורה ביחד עם החכמות והמדע הכללי. על שניהם אומר ירמיהו: "אל יתהלל אדם בחכמתו". ראה שם שהוא גם מפריד בין ההתהוללויות השונות. "אל יתהלל גיבור בגבורתו", בוודאי היא מגונה, משום שהיא בגופו, כך הוא נולד, ואין בגבורה שום מעלה או תכונה נרכשת שבאה מהשתדלותו של האדם. "אל יתהלל עשיר בעושרו", היא הפחותה מכולם (בעל חיי אדם התפרנס שנים רבות ממסחר ולימד תורה לשמה, אך הפסיד את נכסיו בערוב ימיו). ועל התהוללות בייחוס בכלל אין מה לדבר, אין בה "שום תועלת לשאר בני האדם". המעלה-תכונה יחידה שניתן לכאורה להתהלל בה היא החכמה: חכמת התורה והמדעים כאחד. וגם עליה נאמר: "אל יתהלל חכם בחכמתו". ובעלי המוסר אומרים ש"בעל גאווה" שחכמים מגנים איננו עם הארץ, אלא תלמיד חכם שמתגאה. שיש לו במה להתגאות אלא שגם זה איננו נאה. ועליו נאמר שאולי מותר לו שמינית שבשמינית של גאווה.
  9. נחזור למדרשים.
  10. אחרי שראינו לעיל סדרה של אישים שהוכתרו ב"אל יתהלל", מדואג וקרח ועד דוד, שלמה ואף משה, מה לישעיהו ושמואל? האם גם הם ברשימה?
  11. בדפוסים כתוב: לע' ואנחנו פתחנו את המילה "לעולם" והמשפט המלא הוא: "מה היה יתרון לחכם על הכסיל לעולם?" שהוא על משקל הפסוק בקהלת ב טז: "כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם־הַכְּסִיל לְעוֹלָם".
  12. המדרש שם דן בפסוקים שבתחילת ספר דברים על ציווי השופטים והדיינים: "וָאֲצַוֶּה אֶת־שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין־אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין־אִישׁ וּבֵין־אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ: לֹא־תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי־אִישׁ וכו' " (דברים א טז-יז). וכמובן שלא יתגאו ולא יתנשאו ומכאן האזכור של שמואל וישעיהו שהתגאו. אבל דרשת הסיום בפסוק מירמיהו אותו אנו דורשים, שונה מכל מה שראינו עד עתה. אל תתהלל ואל תתגאה, לא משום שלחכמה, לעושר ולגבורה אין ערך, אלא משום שגלגל חוזר הוא בעולם ומי שהיום גיבור, מחר הוא חלש (שיבוא גיבור ממנו) ומי שהיום חכם מחר לא ייחשב כחכם בין חכמים ממנו או שיאבד את חכמתו. ולגבי עשיר הדברים נכונים במיוחד. ראה השימוש בפסוק ממשלי: "עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' " בשמות רבה לא יד, המחדד את מוטיב הגלגל החוזר בעולם: "זהו שכתוב: כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה ח) - למה דומה העולם הזה? לגלגל שבגינה. כְּלֵי חרס שבו - התחתונים עולים מלאים, והעליונים יורדים ריקנים. כך, לא כל מי שהוא עשיר היום, הוא עשיר למחר; ולא מי שהוא עני היום, עני למחר. למה? שגלגל הוא בעולם ... ראה מה כתיב: עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה' (משלי כב ב), וכן: רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם ה'  (משלי כט יג)". ראה דברינו גלגל חוזר הוא בעולם בפרשת ראה. ועדיין צריך עניין שמואל וישעיהו כאן, הסבר.
  13. עד כאן המוטיב שהאדם צריך להידמות לקב"ה במעשיו הטובים. ראה ירושלמי פאה פרק א הלכה א: "תני ר' ישמעאל: זה אלי ואנוהו. וכי אפשר לו לאדם לנוואות את בוראו? אלא אנווהו לפניו במצות: אעשה לפניו לולב נאה, סוכה נאה, שופר נאה, ציצית נאין. תפילין נאין. אבא שאול אומר: אדמה לו - מה הוא רחום וחנון אף את תהא רחום וחנון". וכך גם במדרשים על הפסוק: "אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ (דברים יג ה), כמו בגמרא סוטה יד ע"א. ראה דברינו זה אלי ואנווהו בפרשת בשלח וכן דברינו מצוות ביקור חולים בפרשת וירא. איפה פה דברי ירמיהו?
  14. בקטע שהשמטנו כאן מתייחס המדרש גם לגיבור ולעשיר: "אל יתהלל הגבור בגבורתו (ירמיהו ט כב), אף הרשעים נקראים גבורים ... ומי הם גיבורים? אלו הצדיקים שכבשו את יצרם, שנאמר: ומושל ברוחו מלוכד עיר (משלי טז לב) ... אל יתהלל עשיר בעשרו - אם אינו נותן צדקה וגומל חסד מנכסיו אז אין לו אלא לתקלה ... שעינו רעה כנגד גבאי צדקה ולעניים או לשבוים להברות אבלים ולקבור מתים והוא מנזיף בהם ואומר להם אין לכם מלאכה לעשות לעמול ולאכול, לפיכך אין עשרו מתקיים".
  15. ראה מדרש זה גם בבראשית רבתי תולדות עמ' 106 על יצחק שזרע ונתן מעשרות וצדקה ובזכות זה זכה לישב בארץ ולא ירד ממנה. יצחק אבינו קִיֵים את דברי ירמיהו: "אל יתהלל חכם בחכמתו, עשיר בעושרו". אבל הדגש במדרשים אלה איננו על המעשה הטוב כשלעצמו, אלא על ההידמות לקב"ה, על המילים בפסוקי ירמיהו: "השכל וידוע אותי". יש כאן ידיעה כפולה: האחת, ידיעה של הכרה בקב"ה כבורא העולם, ציפייה מחוקרי הבריאה ומדעני הטבע שבקיאים ברזי העולם וסודותיו, שיכירו גם את מי שברא את כל אלה. והשנייה, ידיעה של הידמות לקב"ה: "השכל וידוע אותי". איך עושים את זה? משלבים את ההיבט האנושי-חברתי של עשיית "חסד משפט וצדקה בארץ". יוצרים את השילוב של חכמה והשכלה כללית רחבה עם אמונה דתית ועם הנהגה חברתית-מוסרית. בעולם של חז"ל, זהו משולש עם שלושה קדקודים בלתי נפרדים.
  16. ועוד ראיה מביאה שם הגמרא שמשה היה גיבור ואדם חזק פיסית, מהלוחות: "דכתיב: ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם, ותניא: הלוחות - ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה”.
  17. הפסולת מהלוחות השניים שפסל משה, שהיו, כצ"ל מאבן יקרה. ראה ירושלמי שקלים פרק ה הלכה ב: "אמר רבי חמא בי רבי חנינה: מפסולת הלוחות העשיר משה, הדא הוא דכתיב: פסול לך שני לוחות אבנים, פסל לך שתהא הפסולת שלך. אמר רבי חנין: מחצב של אבנים טובות ומרגליות ברא לו הקב"ה מתוך אהלו וממנו העשיר משה".
  18. ובגמרא שבת צב ע"א: "דילמא משה שאני, דאמר מר: אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה". ומכאן נוצרה מטבע הלשון בספרות המחשבה המאוחרת: "אין הנבואה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר", כפי שמופיעה, למשל, בהקדמת הרמב"ם למשנה: "ותתאמת נבואת הנביא במה שאומר, כשיטען אדם שנתנבא כמו שביארנו, והיה ראוי לה, כלומר שיהיה מבעלי החכמה והדת פרוש, משכיל, כליל המדות הטובות, לפי הכלל שאצלינו אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר". וגם תכונות נוספות כמובן "ופרטים רבים בענין הזה שאי אפשר עתה לכלול אותם", ובהם, מן הסתם מידת הענווה הנזכרת בגמרא נדרים ואולי גם הדרישה שיהיה 'בעל קומה'. רמב"ם גם חוזר על דברים אלה בהקדמתו למסכת אבות ('שמונה פרקים לרמב"ם') פרק ז וגם במורה נבוכים חלק ב פרק לב. מכל אלה, הרי לנו שחכם, גיבור ועשיר, אינם דברים שליליים, וגם ההתייחסויות אליהם כדברים בני-חלוף, או לא-חשובים, אינה בהכרח נכונה. ראה שוב מדרש תנחומא לעיל: "שלוש מתנות ברא הקב"ה בעולם: חכמה וגבורה ועושר. זכה אדם לאחת מהן, נטל חמדת כל העולם". נביא צריך להיות, בין השאר, חכם גיבור ועשיר, כי הנבואה לא נופלת סתם על אדם שאין לו התכונות הנדרשות. "כמו שחשבו הפתאים שכבר איפשר שישכב על מטתו בער מאיש, והיה בבוקר והנה הוא נביא בגזרת האל" (עקידת יצחק בראשית שער יט (פרשת וירא).
  19. כאן, יש לנו כיבוד עשירים, בשל עושרם, ע"י גדולי תלמידי החכמים: רבי יהודה הנשיא ורבי עקיבא, שניהם, אגב היו עשירים בזכות עצמם. דרשת רבא בר מרי אמנם מרככת כיבוד עשירים זה ותולה זאת בכך שהם גם נותני חסד וצדקה, בדומה לדרשות על הפסוק ממשלי יח טז: "מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ". אך אין הדבר משנה את עצם היחס של תלמידי החכמים לעשירים ולעושר. ראה שם בגמרא שרבי גם הקפיד על כך שמי שעשיר יבוא לפניו בבגדים המציינים את עושרו. וחכמה, בוודאי שהייתה תכונה לכבד ולהעריץ אצל חז"ל. וגבורה פיסית? בתנ"ך, וודאי שהיא נחשבת, ראה תוארו של נמרוד: "הוּא־הָיָה גִבֹּר־צַיִד לִפְנֵי ה' " (בראשית י ט), שלא לדבר על גיבורי ישראל (גיבורי דוד). חז"ל גם ציינו, למשל, את קומתו (עשר אמות!) ואת כוחו הפיסי של משה: בעת הקמת המשכן (בכורות מד ע"א), בעת שגברה ידו מול שבעים הזקנים (ילקוט שמעוני כי תשא שצג), כשבא להילחם עם עוג (דברים רבה א כד) ועוד.
  20. ומאמר רבי חנינא בגמרא תענית ז ע"א: "הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן".
  21. ובתלמוד בבלי מסכת תמיד דף לב עמוד א: "אמר להם: אידין מתקרי חכים? אמרו ליה: איזהו חכם - הרואה את הנולד. אמר להם: אידין מתקרי גבור? אמרו לו: איזהו גבור - הכובש את יצרו. אמר להן: אידין מתקרי עשיר? אמרו ליה: איזהו עשיר - השמח בחלקו". הרי לנו נתינת משמעות ערכית-רוחנית לשלוש התכונות שאנו דנים בהם, המרחיקה אותם מהפשט כפי שניתן להבין מהגמרא בנדרים וגם ממקורות קודמים שהבאנו (כמו התנחומא על בני גד ובני ראובן). בפרט, לגבי תכונת העשיר והגיבור. לא זלזול בשלוש תכונות אלה ובוודאי לא הערצה, אלא ריכוך ומתן משמעות 'יהודית' לתכונות שהעולם ההליניסטי העריץ. בעקבות גישה זו הלכו רבים ובהם, שוב, רמב"ם בחיבורו שמונה פרקים פרק ז: "ודע, כי כל נביא לא יתנבא אלא אחר שייקנו לו המעלות השכליות כולן, ורוב מעלות המידות והחזקות שבהן, והוא אומרם: אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר. אמנם 'חכם' הוא כולל המעלות השכליות בלא ספק. ו'עשיר' היא ממעלות המידות, רצוני לומר: ההסתפקות, לפי שהם יקראו המסתפק בחלקו 'עשיר', והוא אומרם בגדר העשיר: אי זה הוא עשיר? השמח בחלקו, כלומר שהוא מסתפק במה שהמציא לו הזמן, ואינו מצטער על מה שלא המציא לו. וכן 'גיבור' היא גם כן ממעלות המידות, רצוני לומר, שהוא ינהיג כוחותיו לפי הדעת, כמו שבארנו בפרק החמישי, והוא אומרם: אי זה הוא גיבור? הכובש את יצרו".
  22. כבר נדרשנו לגמרא זו בדברינו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים בפרשת עקב, בעקבות הפסוק הפשוט לכאורה: "ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שואל מעמך" שעליו מעירה הגמרא במסכת ברכות לג ע"ב: "אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא?". והמסקנה שם היא שלגבי אדם גדול כמשה יראת שמים היא כמו "כלי קטן", אבל לבני ישראל, לאדם מן הישוב, יראת שמים היא "כלי גדול". ושוב בעקבות הרמב"ם שדן בגמרא זו, בשמונה פרקים, ומרחיב אותה מאד, יראת שמים היא בעצם הכל, היא כח הבחירה, היא גם זו שתקבע אם האדם יהיה חכם, עשיר או גיבור, הן במשמעות הפשוטה של תארים אלה, בהחלטה של האדם במה הוא משקיע את מרצו וזמנו והן במשמעות הערכית רוחנית של גיבור הכובש את יצרו ועשיר השמח בחלקו.