פרשות השבוע

מים ראשונים: אחת הפרשות המופלאות בתורה היא פרשת מינוי הדיינים הנזכרת בחצי הראשון של פרשת השבוע. התורה כוללת ציווים לא מעטים על הנהגות בתי הדין: "ודל לא תהדר בריבו", "לא תעשו עוול במשפט", "לא תכירו פנים במשפט, כקטון כגדול תשמעון, לא תגורו מפני איש", "שופטים ושוטרים תתן לך", "לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד" ועוד ועוד. אבל את סדרי מערכת המשפט – את הצורך במבנה מסודר של שופטים שיהיו זמינים ומאורגנים כראוי "ושפטו את העם בכל עת", למדנו מיתרו כהן מדין, זה שחז"ל אמרו עליו ש"לא הניח עבודה זרה בכל העולם שלא חזר עליה ועבדה" (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דעמלק פרשה א). יתרו גוער במשה על האופן שהוא שופט את העם ומלמד אותו וממילא את עם ישראל, ערב מתן תורה, סדרי דין ומשפט. זכה יתרו, הוא רעואל, הוא חובב הקיני, ששבעה שמות לו, שפרשה זו על שני חלקיה: עיצוב סדרי משפט מושכלים ומוסכמים מחד גיסא והתגלות אלוהית חד-פעמית מאידך גיסא – נושאת את שמו: יתרו.

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב: וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים: כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת  תּוֹרֹתָיו: (שמות יח יג-טז).¹

וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה: נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ: עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת  הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים: וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן: (שם יז-כ).²

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת: וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ: אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם: וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר: (שם כ-כד).³

 

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דעמלק פרשה ב – פסוק אחר פסוק⁴

"ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם" – ממחרת יום הכפורים.⁵

"מן הבקר עד הערב". וכי מן הבקר עד הערב היה משה דן את ישראל? …  אלא מלמד שכל מי שמוציא דין אמת לאמיתו, מעלה עליו הכתוב כאילו היה שותף עם הקב"ה במעשה בראשית; כתיב הכא: "מן הבקר עד הערב", ובמעשה בראשית כתיב: "ויהי ערב ויהי בוקר". ⁶

"וירא חתן משה" – מה ראה? ראהו שהיה כמלך יושב על כסאו והכל עומדין עליו; אמר לו: "מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך".⁷

"ויאמר משה לחותנו" – אמרו: הדבר הזה שאל יהודה איש כפר עכו את רבן גמליאל, מה ראה משה לומר: "כי יבוא אלי העם"? אמר לו: אם לאו, מה יאמר? אמר לו: יאמר: כי יבא העם לדרוש אלהים; אמר לו: כשהוא אומר: "לדרוש אלהים", יפה אמר.⁸

"כי יהיה להם דבר בא אלי" – בין טומאה לטהרה.⁹

"ושפטתי בין איש" – זה הדין שאין בו פשרה. – "בין רעהו" – זה הדין שיש בו פשרה, ששניהם נפטרין זה מזה כְּרֵעִים.¹⁰

"והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו"- חוקים אלו מדרשות, והתורות אלו ההוראות, דברי ר' יהושע; ר' אלעזר המודעי אומר: חוקים אלו עריות … והתורות אלו ההוריות.¹¹

"ויאמר חותן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה. נבול תבול". ר' יהושע אומר: יחללו אותך וינשרו אותך;¹² ר' אלעזר המודעי אומר: ינבלו אותך ויקנטרו אותך כתאנה זו שעליה נובלות, שנאמר: "כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה" (ישעיהו לד ד) …¹³

"כי כבד ממך הדבר". אמר לו: הסתכל בקורה זו, כשהיא לָחָה שנים שלשה נכנסין תחתיה ואין יכולין לעמוד בה, ארבעה חמשה נכנסין תחתיה יכולין לעמוד בה. כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך.¹⁴

"ועתה שמע בקולי איעצך" – אם תשמעני ייטב לך. "איעצך ויהי אלהים עמך" – צא והמלך בגבורה. "היה אתה לעם" – היה להם ככלי מלא דברות. – "והבאת אתה את הדברים" – דברים שאתה שומע תביא ותרצה בהם.¹⁵

"והזהרת אתהם את החוקים" – אלו מדרשות. "והתורות" – אלו ההוריות, דברי ר' יהושע; ר' אלעזר המודעי אומר: חוקים אלו עריות … והתורות אלו ההוראות.¹⁶

"והודעת להם את הדרך ילכו בה" – זה תלמוד תורה; "ואת המעשה אשר יעשון" – זה מעשה הטוב, דברי ר' יהושע; ר' אלעזר המודעי אומר: והודעת להם – הודע להם בית חייהם; את הדרך – זה בקור חולים; ילכו – זו קבורת מתים; בה – זו גמילות חסדים; ואת המעשה – זו שורת הדין; אשר יעשון – זה לפנים משורת הדין.¹⁷

"ואתה תחזה מכל העם" … אנשי חיל – אלו עשירים בעלי ממון. יראי אלהים – אלו שהם יריאים מן המקום בדין. אנשי אמת – אלו בעלי אבטחה.¹⁸ שונאי בצע – אלו שהם שונאים לקבל ממון בדין, דברי ר' יהושע … ¹⁹

"ושפטו את העם בכל עת" – ר' יהושע אומר: בני אדם שהם בטילים ממלאכתם יהיו דנין את העם בכל עת.²⁰ ר' אלעזר המודעי אומר: בני אדם שהם בטלים ממלאכתם ועוסקים בתורה, יהיו דנים את העם בכל עת.²¹

"וישמע משה לקול חותנו" – ודאי, "ויעש כל אשר אמר" – כל אשר אמר לו חותנו, דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר: "וישמע משה לקול חותנו" – ודאי, "ויעש כל אשר אמר" לו אלהים.²²

"וישלח משה את חותנו" – ר' יהושע אומר, שלחו בכבודו של עולם.²³; ר' אלעזר המודעי אומר: נתן לו מתנות רבות; שמתוך תשובה שנתן לו אתה למד, שנאמר: "אל נא תעזוב אותנו" (במדבר י לא). אמר לו: אתה נתת לנו עצה טובה ועצה יפה והמקום הודה לדבריך, אל נא תעזוב אותנו.²⁴

רמב"ן שמות פרק יח פסוק כב – זמינות מערכת המשפט

וטעם ושפטו את העם בכל עת – כי בהיות להם שופטים רבים ילך העשוק אל השופט בכל עת שירצה וימצאנו מזומן. כי אליך לא יוכל להתקרב בכל עת, מפני ההמון הגדול אשר לפניך והטרדה הגדולה אשר לך. ורבים מהם יסבלו החמס הנעשה להם, מפני שלא יזדמן להם להגידו לך ולא ירצו לעזוב מלאכתם ועסקיהם עד בוא העת הפנאי שיוכלו לגשת אליך. וזה טעם איש על מקומו יבוא בשלום, כי עתה מפני שלא יוכלו לגשת למשפט בכל עת לא ינוחו בשלום, כי זה פתח לגוזלים לעשות חמס ולעושקים לעשות מריבה.²⁵

שמות רבה כז ו פרשת יתרו – יתרו בוחר את צד ישראל

"וישמע יתרו". זהו שכתוב: "לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת" (משלי יט כה) – עמלק ויתרו היו בעצה עם פרעה. כשראה יתרו שאִבֵּד הקב"ה את עמלק מן העולם הזה ומן העולם הבא, תהה ועשה תשובה, שכן כתיב למעלה: "כי מחה אמחה את זכר עמלק" ואח"כ: "וישמע יתרו" – אמר יתרו: אין לי לילך אלא אצל אלוה של ישראל …²⁶ "לץ תכה" – זה עמלק, "ופתי יערים" – זה יתרו, "והוכח לנבון" – זה משה, שהוכיחו יתרו. כשראהו יושב ודן את ישראל כל היום, אמר לו: "מדוע אתה יושב לבדך … נבול תבול". אמר לו:²⁷ מדעתי לא תעשה כן, אלא הימלך בהקב"ה שנאמר: "ועתה שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך" (שמות יח יט). מה כתיב אחריו? "וישמע משה לחותנו ויעש כל אשר אמר".²⁸

פסיקתא דרב כהנא פיסקא יב בחודש השלישי – מינוי הדיינים בא לפני מתן תורה

מה כתיב למעלה מן העניין?²⁹ פרשת יתרו,³⁰ מה שהוא מלמד את משה, שנאמר: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וגו' " (שמות יח כא), ואחר כך: "בחודש השלישי". אמר שלמה: "לב יודע מרת נפשו" (משלי יד י), לפיכך, "ובשמחתו לא יתערב זר" (שם). אמר הקב"ה: ישראל היו משועבדים בטיט ובלבנים במצרים ויתרו יושב בתוך ביתו השקט ובטח, ובא לראות בשמחת התורה עם בניי? לפיכך, "וישלח משה את חותנו" (שמות יח כז), ואחר כך: "בחודש השלישי". דבר אחר: למה כן? דרש משה מקל וחומר, אמר: ומה אם מצוה אחת כשבא הקב"ה ליתן את מצות הפסח, אמר: "כל בן נכר לא יאכל בו" (שמות יב מג), עכשיו שהוא בא ליתן את כל התורה לישראל יהא יתרו כאן ויראה אתנו? לפיכך, "וישלח משה את חותנו" (שמות יח כז), ואחר כך: "בחודש השלישי".³¹

רש"י שמות פרק יח פסוק יג

ויהי ממחרת – מוצאי יום הכיפורים היה, כך שנינו בספרי.³²

ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא עח

ר' ישמעאל בר' יוסי אומר: רעואל היה שמו. ולמה נקרא שמו רעואל? שריעה לאל³³ … ר' שמעון בן יוחי אומר: שני שמות היו לו: חובב ויתרו. יתרו על שם שיִתֵר פרשה אחת בתורה, שנאמר: "ואתה תחזה מכל העם" (שמות יח כא). והלא אף בידי משה היו מסיני, שנאמר: "אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים" (שם כג)?! ולמה נתעלם מעיני משה? לתלות זכות בזכאי, כדי שיתלה הדבר ביתרו. חובב על שם שחיבב את התורה, שלא מצינו בכל הגרים שחיבבו את התורה כיתרו.³⁴

וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם: … הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם: וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת: וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם: וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ: לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו: וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: (דברים א ט-יח).³⁵

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: היכן מצאנו עוד בתנ"ך 'פרשת מינוי שופטים'? ראה תיאור מערכת המשפט שהקים המלך יהושפט,  דברי הימים ב יט פסוקים ד-ט: "וַיֵּשֶׁב יְהוֹשָׁפָט בִּירוּשָׁלִָם וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא בָעָם מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד הַר אֶפְרַיִם וַיְשִׁיבֵם אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם: וַיַּעֲמֵד שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת לְעִיר וָעִיר: וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַה' וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט: וְעַתָּה יְהִי פַחַד ה' עֲלֵיכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כִּי אֵין עִם ה' אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד: וְגַם בִּירוּשָׁלִַם הֶעֱמִיד יְהוֹשָׁפָט מִן הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפַּט ה' וְלָרִיב וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם: וַיְצַו עֲלֵיהֶם לֵאמֹר כֹּה תַעֲשׂוּן בְּיִרְאַת ה' בֶּאֱמוּנָה וּבְלֵבָב שָׁלֵם". לא בכדי נקרא שמו יהושפט: "כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַה' ". לא מצאנו תיאורים דומים אחרים במקרא.

מים אחרונים 2: 'פרשת יתרו' אירעה גם בתקופתנו. בעת ייסוד הרבנות הראשית וקביעת סדרי בתי הדין הרבניים, בשנות העשרים של המאה הקודמת, עם החלת המנדט הבריטי בארץ. נציגי השלטון הבריטי ביקשו לקבל מספר הבהרות על סדרי הדין בבתי הדין הרבניים היהודיים ובהם: סמכות הערעור שאינה קיימת במשפט העברי. נושא אחר, הקשור בתהליך הערעור, הוא הדרישה להנמקת פסק הדין ("מאיזה טעם דנתוני", סנהדרין לא ע"ב) שלדעת רוב הפוסקים איננה נוהגת במשפט העברי, אלא במקרים מיוחדים של חשד ורק מהטעם של "והייתם נקיים מה' ומישראל", היינו, לא מעיקר הדין. נושאים אלה ואחרים כגון אפשרות לדון נתבע שלא בפניו, ירושת אישה ועוד, התווספו בהדרגה במרוצת השנים לתקנות בתי הדין הרבניים. בתהליך זה היה לרבנים הראשיים ובפרט לרב הספרדי בן ציון חי עוזיאל זצ"ל חלק נכבד. ראה ספרו של אריה מורגנשטרן, הרבנות הראשית לארץ ישראל ייסודה וארגונה. ראה גם מאמר של אליאב שוחטמן: חובת ההנמקה במשפט העברי, שנתון המשפט העברי, כרך ו-ז (תשל"ט-תש"ם), וראה הערך הרבנות הראשית בויקיפדיה וגם רפאל יעקבי, החתירה לאמת וערעורים בבתי הדין הרבניים.

אחרית דבר: "עם סגירת הגיליון" הראנו ידיד טוב את דברי פירוש אור החיים (מובא בספרו של יהודה נחשוני: הגות בפרשת השבוע) ונראה שלמרות כל אריכות הדף, אי אפשר שלא להביאם. ואלה דבריו (שמות יח כא):

וראיתי לתת לב איך זכה יתרו שתיכתב על ידו פרשה זו? והן אמת כי הוא כִּבֵּד משה עבד ה' והנה שכרו שכבדו ה', אלא היה ה' יכול עשות לו דרך כבוד אחר, לא בדרך זה שיראה חס ושלום כפיחות ידיעה בעם ה', עד שבא כהן מדין והשכילם.³⁶ ונראה כי טעם הדבר הוא להראות ה' את בני ישראל הדור ההוא, וכל דור ודור, כי יש באומות גדולים בהבנה ובהשכלה.³⁷ וצא ולמד מהשכלת יתרו בעצתו ואופן סדר בני אדם אשר בחר, כי יש באומות מכירים דברים המאושרים.³⁸ והכונה בזה, כי לא באה הבחירה בישראל לצד שיש בהם השכלה והכרה יותר מכל האומות, וזה לך האות השכלת יתרו.³⁹ הא למדת, כי לא מרוב חכמת ישראל והשכלתם בחר ה' בהם, אלא לחסד עליון ולאהבת האבות.⁴⁰ ויותר יערב לחיך טעם זה, למאן דאמר (זבחים קט"ז א) יתרו קודם מתן תורה בא, כי נתחכם ה' על זה קודם מתן תורה לומר שהגם שיש באומות יותר חכמים מישראל, אף על פי כן אותנו הביא ה' אליו ובחר בנו.⁴¹ ועל זה בפרט עלינו לשבח לאשר בחר בנו מצד חסדיו. גם למאן דאמר אחר מתן תורה, יש טעם במה שסידר ביאתו קודם, להראות הכוונה הנזכרת שזולת זה אין הכוונה הנזכרת נגלית והבן.⁴²

עוד מצאנו את דברי תורת המנחה (ר' יעקב ב"ר חננאל סקילי מאה 14 ספרד מתלמידי הרשב"א) פרשת משפטים דרשה כה: "והיכן נאמרו הדינין קודם מתן תורה – במרה, דכתיב: שם שם לו חק ומשפט וגו'. ועוד בא יתרו וסידר סנהדרין לישראל שרי אלפים שרי מאות וכו' ושפטו את העם בכל עת וגו'. ואם תשאל מאחר שכבר נתן השם יתברך הדינין לישראל במרה, מה היה צריך לכתוב בתורה ענין יתרו? ועוד שנכתב על שמו דכתיב: וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר (שמות יח כד). תועלת גדולה למדנו ממנו ומוסר גדול, שאין לאדם להתגדל ולהתפאר בשלימותו, שאין לך אדם שלם בחכמה ובעצה כמשה רבינו, ואפילו הכי הוצרך לעצת יתרו. ועוד למדנו שיש לאדם לקבל האמת ממי שאמרו ואפילו מגוי עובד עבודה זרה, ושיאמר אותו בשמו. וזהו שאמר: וישמע משה לקול חותנו וגו' ויבחר משה אנשי חיל וגו', ומינה אותם סנהדראות והיו שופטים את ישראל".