מועדי ישראל

חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
שבת וראש חודש
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת וראש חודש
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
שבת וראש חודש
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת וראש חודש
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
שבת וראש חודש
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב

מפי הגבורה או מפי משה

חג שבועות, חג מתן תורה, תשע"ו

עדכון אחרון: 16/05/2021

מים ראשונים: כבר נדרשנו למעמד הר סיני ולעשרת הדברות במספר דפים בחג שבועות ובפרשת יתרו ובמקצת גם בפרשת ואתחנן. כבר שם נגענו בנושא של דיבור ישיר מפי הקב"ה אל העם או דיבור באמצעות משה. אע"פ כן, נרצה להוסיף ולהתעמק בשאלה: מפי מי בדיוק שמעו ישראל את עשרת הדברות, כולן או מקצתן?

וְכָל־הָעָם רֹאִים אֶת־הַקּוֹלֹת וְאֶת־הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת־הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק: וַיֹּאמְרוּ אֶל־מֹשֶׁה דַּבֵּר־אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל־יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן־נָמוּת: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם אַל־תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל־פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ: וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל־הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר־שָׁם הָאֱלֹהִים: (שמות כ טו-יח).1

וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת־הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל־רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם: וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת־כְּבֹדוֹ וְאֶת־גָּדְלוֹ וְאֶת־קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי־יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם וָחָי: וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם־יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת־קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ: כִּי מִי כָל־בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ־הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי: קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל־אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ: (דברים ה כ-כד).2

 

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דבחדש פרשה ב – רוצים לשמוע מפי המלך

"ויגד משה את דברי העם אל ה' " (שמות יט ט).3 … רבי אומר: וכי מה אמר המקום למשה לאמר לישראל, או מה אמרו ישראל למשה לאמר למקום? אלא אמרו: רצוננו לשמוע מפי מלכנו, לא דומה שומע מפי פרגוד לשומע מפי המלך. אמר המקום: תן להם מה שבקשו – "בעבור ישמע העם בדברי עמך". – דבר אחר: אמרו רצוננו לראות את מלכנו – לא דומה שומע לרואה. אמר לו המקום: תן להם מה שבקשו: "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני".4

שמות רבה פרשה כח סימן ג – שמא יסתפקו מי אמר, הקב"ה או משה?

"וישב משה את דברי העם אל ה' ". אותה שעה בקש הקב"ה ליתן להם את התורה ולדבר עמהם, והיה משה עומד. אמר הקב"ה: מה אעשה מפני משה? אמר ר' לוי: משל למלך שבקש לעשות אֶפִּיטַגְמָטָא חוץ מדעתו של אֶפַּרְכּוֹס.5 אמר לו: עשה דבר פלוני. אמר לו: כבר נעשית. ושוב אמר לו: לך קרא לפלוני סִינְקְלֵיטִיקוֹס ויבוא עמך. עד שהוא הולך עשה המלך מה שביקש. כך ביקש הקב"ה ליתן עשרה דברות. היה משה עומד מצדו. אמר הקב"ה: אני גוֹלֶה להם את הרקיע ואומר: "אנכי ה' אלהיך" והם אומרים: מי אמר הקב"ה או משה? אלא יֵרֵד משה ואח"כ אני אומר: "אנכי ה' אלהיך". כך אמר הקב"ה למשה: "לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם". אמר לו: כבר הקדשתים, שנאמר: "כי אתה העדותה בנו לאמר וגו'". אמר לו: לך רד ועלית אתה ואהרן עמך. עד שמשה יורד נגלה הקב"ה, שנאמר: "וירד משה אל העם", מיד: "וידבר אלהים".6

שיר השירים רבה פרשה א (סימן ג, סימן יד) – שומעים לתינוק מה שהוא מבקש

רבי יוחנן פתר קרייה7 בישראל בשעה שעלו להר סיני: למלך שמבקש ליקח לו אשה בת טובים ובת גנוסיא.8 שלח אצלה שליח, דיבר לה. אמרה: איני כדאית לשפחתו, אלא רצוני לשמוע מפיו. כיון שחזר אותו השליח אל המלך היו פניו שוחקות ושיחותיו אינן נשמעות למלך. המלך שהיה פקח, אמר: זה פניו שוחקות דומה שקבלה עליה, ושיחותיו אינן נשמעות לי דומה שאמרה רצוני לשמוע מפיו. כך ישראל היא בת טובים, השליח זה משה, המלך זה הקב"ה. בשעה ההיא: "וישב משה את דברי העם אל ה' " (שמות יח ט). ומה תלמוד לומר: "ויגד משה את דברי העם אל ה' "? אלא על ידי שנאמר: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם" – "ויגד משה את דברי העם אל ה' ". אמר ליה: כך תבעו. אמר ליה ושמעון למיינוקא מה דהוא בעי.9

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דבחדש פרשה ט – שמעו את כל עשרת הדברות מפי הקב"ה

"ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה". מגיד שלא היה בהם כח לקבל יותר מעשרת הדברות, שנאמר: "אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו" (דברים ה כב), אלא: "קרב אתה ושמע" (שם כד).10

מאותה שעה זכו ישראל להעמיד מהם המקום נביאים, שנאמר: "נביא אקים להם" (דברים יח יח) – נביא עתיד אני להעמיד מהם, אלא שקדמו הם בזכות, שנאמר: "ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו" (שם שם יז); אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם.11

מסכת שבת דף פח עמוד ב – שמעו, מתו וחיו ושמעו עוד

ואמר רבי יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן של ישראל, שנאמר: "נפשי יצאה בדברו" (שיר השירים ה ו).12 ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן, דיבור שני היאך קיבלו? – הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים, והחיה אותם, שנאמר: "גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ" (תהלים סח י).13 ואמר רבי יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה חזרו ישראל לאחוריהן שנים עשר מיל, והיו מלאכי השרת מדדין אותן, שנאמר: "מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן" (תהלים סח יג)  אל תיקרי ידֹדוּן אלא ידָדוּן.14

שיר השירים רבה פרשה א (וילנא ב, דונסקי יג) – ישקני מנשיקות פיהו15

"ישקני מנשיקות פיהו". אמר רבי יוחנן: מלאך היה מוציא הדיבור מלפני הקב"ה, על כל דיבור ודיבור, ומחזירו על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו: מקבל אתה עליך את הדיבור הזה? כך וכך דינין יש בו, כך וכך עונשין יש בו, כך וכך גזרות יש בו, כך מצוות וכך קלים וחמורים יש בו, כך וכך מתן שכר יש בו. והיה אומר לו ישראל: הן. וחוזר ואומר לו: מקבל אתה אלוהותו של הקב"ה? והוא אומר לו: הן והן. מיד היה נושקו על פיו. זהו שכתוב: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת" (דברים ד לה) – על ידי שליח.16

ורבנן אמרין: הדיבור עצמו היה מחזר על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו: מקבלני אתה עליך? כך וכך מצוות יש בי, כך וכך דינין יש בי, כך וכך עונשין יש בי, כך וכך גזרות יש בי, כך וכך מצוות יש בי, כך וכך קלין וחמורין יש בי, כך וכך מתן שכר יש בי. והוא אומר: הן והן, מיד הדיבור נושקו על פיו ולמדו התורה. זהו שכתוב: "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" (דברים ד ט). דברים שראו עיניך איך היה הדבור מדבר עמך.17

דבר אחר:18 "פן תשכח את הדברים" – שני דיבורים שמעו ישראל מפי הקב"ה … ר' יהושע בן לוי ורבנין. ר' יהושע אומר: ב' דברות שמעו ישראל מפי הקב"ה: אנכי ולא יהיה לך, הדא הוא דכתיב: "ישקני מנשיקות פיהו" – ולא כל הנשיקות.19 ורבנין אמרין: כל הדברות שמעו ישראל מפי הקב"ה. רבי יהושע דסיכנין בשם ר' לוי אמר: טעמין דרבנין: אחר כל הדברות כתיב: "דבר אתה עמנו ונשמעה". מה עביד לה רבי יהושע בן לוי? פליג, שאין מוקדם ומאוחר בתורה.20

וכיצד היה הדיבור יוצא מפי הקב"ה? … ר' שמעון בן יוחאי אומר: מלמד שהיה הדיבור יוצא מימינו של הקב"ה לשמאלן של ישראל וחוזר ועוקף את מחנה ישראל שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל וחוזר ומקיף מימינן של ישראל לשמאלו של הקב"ה והקב"ה מקבלו מימינו וחוקקו על הלוח. וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו. לקיים מה שנאמר: "קול ה' חוצב להבות אש" …21

אמר ר' ברכיה: שנה לי ר' חלבו: הדיבור עצמו היה נחקק מאליו. וכשהוא נחקק, הולך קולו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: "קול ה' חוצב להבות אש". אמרתי לרבי חלבו: והא כתיב: "כתובים באצבע אלהים" (שמות לא יח).22 אמר לי חנוקה, סברת לחנקני?23 אמרית ליה: ומהו דין דכתיב: "לוחות אבן כתובים באצבע אלהים"? אמר לי: כתלמיד שהוא כותב ורבו מיישב על ידו.24

 

רבי יהושע בן לוי ורבנין. רבי יהושע אומר: ב' דברות שמעו ישראל מפי הקב"ה: אנכי ולא יהיה לך … ורבנין אמרין כל הדברות שמעו ישראל מפי הקב"ה …25 – או אינו מדבר: "דבר אתה עמנו ונשמעה" אלא לאחר שנים ושלושה דברות?26 ר' עזריה ורבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי – תפסו שיטתיה. אמרי: כתוב: "תורה צוה לנו משה" – כל התורה כולה שש מאות ושלש עשרה מצות הוי. בגימטריא "תורה" עולה שש מאות ואחת עשרה מצות דבר עמנו משה. ברם "אנכי ולא יהיה לך" לא שמענו מפי משה אלא מפי הקב"ה, הוי: "ישקני מנשיקות פיהו".27

גמרא הוריות ח ע"א – מקור תנאי לשיטת שני הדברות

דבי רבי תנא: אמר קרא: "אשר דבר ה' אל משה" (במדבר טו כב), וכתיב: "אשר צוה ה' אליכם ביד משה" (שם כג) – איזו היא מצוה שהיא בדיבורו של הקב"ה וצוה על ידי משה? הוי אומר: זו עבודת כוכבים, דתנא רבי ישמעאל: אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום.28

 

שמות רבה מג ה פרשת כי תשא – הסניגוריה של משה בחטא העגל

"ויחל משה את פני ה' אלוהיו" (שמות לב יא). אמר ר' יהושע בן לוי בשם ר' שמעון בר יוחאי: פתח של תשובה פתח לו הקב"ה למשה בסיני: "אנכי ה' אלהיך". למה? בשעה שעשו ישראל העגל, היה משה מפייס את האלהים ולא היה שומע לו. אמר לו: אפשר שלא נעשה בהם מדת הדין על שבטלו את הדיבור?! אמר משה: ריבון העולם, כך אמרת בסיני: "אנכי ה' אלהיך" – "אלהיכם" לא נאמר. לא לי אמרת "אנכי ה' אלהיך"?!  שמא להם אמרת?! ואני בטלתי את הדבור?! בתמיהה.29

רמב"ן שמות פרק כ פסוק ז – מחלוקת גם בפרשני המקרא

והנה לשון הכתוב הזה "את שם ה' אלהיך", כאילו משה ידבר. וכן בכל הדברות אחרי כן, ובשנים הפסוקים הראשונים השם ידבר: "אנכי … אשר הוצאתיך, על פני, כי אנכי, לאוהבי ולשומרי מצותי". ומפני זה אמרו רבותינו ז"ל (מכות כד א) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, שהם עיקר הכל.30 ורבי אברהם הקשה כי הכתוב אמר (לעיל פסוק א) "וידבר אלהים את כל הדברים האלה", ומפורש מזה: "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם" (דברים ה יט). ושם כתוב עוד "ויכתבם על שני לוחות אבנים", כי כאשר אמרם אל כל קהלכם כן כתבם על הלוחות.31

ואני אפרש לך קבלת רבותינו. בודאי שכל עשרת הדברות שמעו כל ישראל מפי אלהים כפשוטו של כתוב, אבל בשני הדברות הראשונות היו שומעים הדבור ומבינים אותו ממנו כאשר יבין אותם משה, ועל כן ידבר עמהם כאשר ידבר האדון אל עבדו, כמו שהזכרתי. ומכאן ואילך בשאר הדברות, ישמעו קול הדבור ולא יבינו אותו. ויצטרך משה לתרגם להם כל דבור ודבור עד שיבינו אותו ממשה. וכך הם מפרשים: "משה ידבר והאלהים יעננו בקול" (לעיל יט יט). ועל כן היו בהם דברי ה' עם משה שיאמר להם כן. והכונה היתה בזה כדי שיהיו כולם נביאים באמונת ה' ובאיסור ע"ז, כאשר פירשתי (שם ט), לפי שהם העיקר לכל התורה והמצות, כמו שאמר: "הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים" (דברים ד י). אבל בשאר הדברות יקבלו מפי משה ביאורן עם שמיעתם קול הדברים, ובשאר המצות יאמינו במשה בכל.32

חג שמח ולימוד מחכים ומהנה

מחלקי המים

מים אחרונים: תם ולא נשלם. כל אחד מוזמן להציע את רעיונו מה עומד בבסיס המחלוקת אם בני ישראל שמעו את כל עשרת הדברות מפי הגבורה או רק את שתיים הראשונות. והרוצה להעמיק עוד, מוזמן לעיין בניתוח היסודי והמקיף שכתב בנושא זה ברוך יעקב שוורץ: 'אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום' עיון בדרך היווצרותו של פירוש.

הערות שוליים

  1. כך הם הפסוקים מיד לאחר תום עשרת הדברות בפרשת יתרו, אשר מתארים את השגב, ההוד וההדר של מעמד הר סיני, ואין תימה שבני ישראל נחרדו מעוצמת מעמד זה וביקשו ממשה שיעמוד בינם ובין הקב"ה. ככתוב במקבילה בפרשת ואתחנן, דברים ה ה: "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין־ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת־דְּבַר ה' כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא־ עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר".
  2. הדברים חוזרים גם במעמד הר סיני המתואר כאמור בספר דברים פרשת ואתחנן ושם אף זוכים להסכמת הקב"ה, ככתוב: " ... וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת־קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל־אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: מִי־יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת־כָּל־מִצְוֹתַי כָּל־הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם". מכאן עוד יותר מאשר בפרשת יתרו, משתמע שהעם ראה, לפרק זמן מסוים לפחות, את כבוד ה' וגודלו, שמע את קולו מתוך האש ואף נוכח לדעת "כי ידבר אלוהים את האדם וחי". אך בה בעת מתברר שהעם לא יכול היה לעמוד עוד לנוכח המראה הנשגב הזה וביקש את תיווכו של משה ואף זכה על כך להסכמת הקב"ה. מה שמע העם ישירות מהקב"ה ומה שמע ממשה? האם פרט זה חשוב ולמאי נפקא מיניה?
  3. ראה הפסוק המלא שם: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־ה'". זה עוד לפני מתן תורה ב'התרוצצות' בין הקב"ה-משה-העם בפרק יט בשמות, לפני מתן תורה!
  4. ובשיר השירים רבה (וילנא) פרשה א ג: "תני רבי שמעון בן יוחאי: כך תבעו: אמרו: רצוננו לראות כבוד מלכנו". יש כאן שילוב של "רצוננו לשמוע" עם "רצוננו לראות", כמו בפסוק: "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ טו) שהוא חיבור הראיה והשמיעה וכפירוש אבן עזרא על הפסוק: "כי כל ההרגשות מתחברות אל מקום אחד". (ראה גם הביטוי "מראה דיבור" בשונה מ"מראה שכינה" בספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא קג). העם הוא שמשתוקק לשמוע ישירות מפי הגבורה ואפילו מְמָנֶה את משה ללכת ולומר לקב"ה שזה רצונם. אלא שאחר ששמעו וראו את השגב הגדול, אמרו: עד כאן. ועדיין ניתן לשאול: האם עמדו בני ישראל ברצונם עד סוף הדברות? האם לא נוכחו לדעת כבר בהתחלה שקשה מאד לשמוע מפי המלך ועדיף לשמוע מפי פרגוד? שים לב שמשה מתואר כאן כפרגוד, היינו וילון, מחיצה או אפילו בגד. ראה ציטוט דרשה זו בשכל טוב (בובר) שמות פרשת יתרו יט ט שמעדיף את המילה "מפי סרסור" ומוסיף את הדיאלוג בין משה לעם שמוודא את רצונם: "רבי אומר: וכי מה אמר הקב"ה למשה שיאמר לישראל או מה אמרו ישראל למשה שיאמר למקום? אלא אמרו: רצונינו לשמוע מפי מלכינו. שלא דומה שומע מפי סרסור כשומע מפי המלך. ונתן להם מה שביקשו, שנאמר: בעבור ישמע העם. וכשסיפר משה להם שיהיו שומעין הם בעצמם מפי מלכם, חזרו ואמרו רצונינו לראות כבוד מלכינו, שאינו דומה רואה לשומע". מה חוצץ יותר, פרגור או סרסור?
  5. אֶפִּיטַגְמָטָא היא פקודה או צו המלך. אֶפַּרְכּוֹס וסִינְקְלֵיטִיקוֹס (להלן) הם דרגות שונות של פקידי המלך ויועציו.
  6. כל כך חשובה הייתה ההתגלות הישירה (והחשש שבני ישראל יתבלבלו ויחליפו בין משה לקב"ה), עד שהקב"ה נזקק כביכול לכל מיני אמתלאות על מנת לסלק את משה מהזירה. ראה שמות יט פסוקים טז-כה. הקריאה הנוספת למשה בפסוק כ, לאחר שבפסוק יט כבר התחילה ההתגלות ונאמר בו: "משה ידבר והאלהים יעננו בקול", וכן כל הקטע מפסוק כ עד כה - כל אלה הם פסוקים קשים להבנה. מדרש זה אולי לא פותר את כל הבעייתיות של פרק יט, אבל מסביר שחלק מהדיאלוג שם הוא סילוק משה מהזירה משום שהקב"ה מבקש לדבר ישירות אל בני ישראל. וכבר עמדו על המבנה המיוחד של פסוקים אלה בפרק יט בספר שמות פרשני המקרא וחוקריו. ראה פירוש רמב"ן על פסוקים אלה, ומנגד, ספרו של אריה טוויג, מתן תורה בסיני, פרק ראשון סעיף ד.
  7. פתר או דרש את הפסוק. מדובר בפסוק "ישקני מנשיקות פיהו" שבתחילת מגילת שיר השירים שנדרש רבות על מעמד הר סיני ועל הדיבור שהיה שם. ולהלן נראה דרשות נוספות על פסוק זה.
  8. ממשפחה טובה, עם גנים או גניוס טובים.
  9. כן, שומעים לתינוק מה שהוא רוצה ונותנים לו. מדרש זה פותר את קושי הפסוקים של פרק יט, בפרט פסוק ט שם, בדרך אחרת. לא משה מסולק מהזירה אלא משה מסלק את עצמו. משה הוא שמביא לקב"ה, בדרך רמז, את רצון העם לראות ולשמוע "את מלכנו" ופותח ערוץ דיבור ישיר בין הקב"ה והעם. ראה ויקרא רבה א ה על משה שכל הזמן עומד בצד ומחכה שיקראו לו (מובא בדברינו דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית בפרשת ויקרא). סיום הדרשה במשפט ששומעים לתינוק מה שהוא רוצה, ניתן לקריאה בכמה אופנים (כולל אולי עם סימן שאלה) ומרמז לכך שבקשת העם לשמיעה ישירה מפי הקב"ה אולי לא הייתה נכונה. היא הייתה מעבר לכוחם ולא הועילה כשהגיע רגע המבחן. אבל אנחנו 'גונבים' את המשך הדף ומקדימים את המאוחר.
  10. מדרש זה אינו משאיר ספק כמה דברות שמעו בני ישראל ישירות מפי הגבורה: את כל עשרת הדברות שמעו! מדרש זה מחזיר אותנו לפשט הפסוקים בספר שמות שראינו בראש הדף. הפסוק : "וַיֹּאמְרוּ אֶל־מֹשֶׁה דַּבֵּר־אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל־יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן־נָמוּת" במקומו עומד! לאחר שהעם שמע לא רק "אֶת־הַקּוֹלֹת וְאֶת־הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת־הָהָר עָשֵׁן", אלא גם את הדברות כולן. עד שם עמד להם כוחם. בקשתם שמשה יעמוד בינם ובין המקום: "קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל־אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ" היא מעשה נבון ונכון, משם זכו "להעמיד מהם נביאים". שהרי "לא כל יום מעמד הר סיני". חיי אנוש בצל נביאים וחכמים ומורי שעה הם הפתרון לטווח הארוך. ומי ראש לכולם? משה!
  11. במדרש שמות רבה לעיל הקב"ה מרחיק את משה השליח (הפרגוד), במדרש שיר השירים רבה לעיל משה הוא השליח הנאמן והעניו שמביא בפנים שוחקות ובשפתיים חתומות את רצון העם לשמוע ישירות את הקב"ה; ואילו כאן, העם מבקש את משה שיעמוד בינם ובין הגבורה ולא עוד אלא מכתיר את משה כראש הנביאים. כל נביא שיעמוד מכאן ואילך בא מכוחו של משה "אביהם של כל הנביאים" שהעם בחר בו להמשיך את דברי הקב"ה במעמד הר סיני. דברי מדרש זה הם בעצם דברי המקרא עצמו שבפרשת הנביא, בפרשת שופטים ספר דברים, מזכיר שוב את בקשת העם להפסיק לשמוע את הגבורה בסיני. ראה הפסוקים בדברים יח טו-יח, שהם בעצם המדרש שלנו: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן: כְּכֹל אֲשֶׁר־שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת־קוֹל ה' אֱלֹהָי וְאֶת־הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא־אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ". בדיבור: "דבר אתה עמנו ונשמעה" נולדה הנבואה ומאוחר יותר החכמה שתפסה את מקומה.
  12. דברי הרעיה לדוד כשהדגש כאן הוא כמובן על המילה "בדברו". ויש להגיה "על כל דבור ודבור" או "מכל דבור" כפי שמציע שטיינזלץ שם ואולי זו פשוט לשון קצרה. בין כך ובין כך, אגדה זו מצויה בין שרשרת אגדות על מעמד הר סיני בגמרא שבת שם ואולי ראויות הן ללימוד מיוחד בחג השבועות.
  13. מקור אחר למוטיב הטל המחייה את המתים הוא הפסוק בישעיהו כו יט: "יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל" (ראה מדרש תנחומא (בובר) פרשת תולדות סימן יט). עוד על הקשר בין טל וחיים ראו בירושלמי תענית פרק א הלכה א, דברי הנזיפה של הקב"ה לאליהו: "לך והתר נדרו של טל שאין המתים חיים אלא בטללים ואני מחיה בנה של צרפית". אך בפסיקתא דרב כהנא פיסקא ח - מצות העומר וכן במדרש ויקרא רבה כח ג מתקשר הטל (והגשם), על בסיס הפסוק בתהלים סח לעיל, לתקופה החקלאית של ימי ספירת העומר שזה עתה השלמנו: "הוא שדוד אמר (תהלים סח) גשם נדבות תניף אלהים. אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אם גשם היא צריכה – נדבות, ואם טל היא צריכה - תניף אלהים".
  14. היינו לא שהמלאכים ינועו ויזועו בעצמם (בנין קל), אלא שהם יניעו את בני ישראל ויחזקו אותן לחזור לעמוד מול הר סיני לשמיעת הדברות הנוספים (בניין פיעל או הפעיל). שזה, אגב, פירוש הפוך מפשט הפסוק, ראה רש"י ורד"ק שם. הד לדרשה זו מצויה בפרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מ שאכן יצאה נשמתם של בני ישראל: "נפלו על פניהם ומתו, ויצא קול שני וחיו ועמדו על רגליהם, ואמרו למשה: משה, אין אנו לשמוע קולו של הב"ה עוד ומתנו שם כשם שֶׁמָתְנוּ". אבל לא רק בשני הדברות הראשונים (כשיטות שנראה להלן), אלא בכל עשרת הדברות! דיבר אחר דיבר. ובכל דיבר פרחה נשמתן של בני ישראל ונסוגו שני עשר מיל מהר סיני וחזרו המלאכים מחזירים להם את נשמתם ומביאים אותם חזרה למרגלות ההר לשמיעת הדיבר הבא גם הוא מפי הגבורה. כאן באנו לנושא חלקם של המלאכים במעמד הר סיני – הם שעפ"י דרשות אחרות בכלל התנגדו למתן התורה (או שמא נבדיל בין הורדת התורה לארץ ובין עשרת הדברות). עדיין רק כ"מדדים" ולא כמתווכים או סרסורים. אבל ההמשך בוא יבוא.
  15. אנחנו חוזרים לדרשות שיר השירים רבה על ישקני מנשיקות פיהו, על הדיבור הישיר לעם. על "ישקני מנשיקות פיהו". דרשות שלכאורה חוזרות על מה שכבר ראו עינינו ושמעו אוזנינו בדרשות הקודמות, אבל יש בהמשך גם מפנה.
  16. ר' יוחנן מציג אפשרות שלישית: לא מפי משה אבל גם לא מפי הקב"ה בעצמו, כי אם דיבור של מלאך. עדיין נראה ששיטה זו קרובה יותר ל"מפי הגבורה", לצורך הנושא שלנו. ועכ"פ, מיד בסמוך באה שיטת חכמים שמנטרלת את המלאכים.
  17. ובהמשך המדרש שם גם שיטת ר' שמעון בר יוחאי: "וכיצד היה הדיבור יוצא מפי הקב"ה? רבי שמעון  בן יוחאי אומר: מלמד שהיה הדיבור יוצא מימינו של הקב"ה לשמאלן של ישראל, וחוזר ועוקף את מחנה ישראל שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, וחוזר ומקיף מימינן של ישראל לשמאלו של הקב"ה והקב"ה מקבלו בימינו וחוקקו על הלוח. וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו, לקיים מה שנאמר: קול ה' חוצב להבות אש. אמר ר' ברכיה: שנה לי ר' חלבו: הדיבור עצמו היה נחקק מאליו. וכשהוא נחקק הולך קולו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: קול ה' חוצב להבות אש". זה אותו ר' שמעון בר יוחאי שכבר ראינו את דבריו לעיל: "תני רבי שמעון בן יוחאי: כך תבעו אמרו רצוננו לראות כבוד מלכנו". רצו, בקשו וקבלו במלוא העוצמה. שיטת רבנן ור' שמעון בר יוחאי היא שמתן תורה היה בהתגלות ישירה. הדיבור עצמו, נטו. "הדיבור נושקו על פיו ולמדו התורה". זאת ועוד: "הדיבור עצמו היה נחקק מאליו". אחרי שיצא הדיבור מהקב"ה ועבר דרך מחנה ישראל, רק אז נחקק על הלוחות. "וכל העם רואים את הקולות".
  18. כאן מתחילה דרשה חדשה שמן הסתם הוצמדה לדרשה הקודמת ע"י מי שערך את מדרש שיר השירים רבה. אבל הצמדה זו איננה סתמית או חזרה על הדרשה הקודמת, אלא מבוססת על הפסוק: "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" שחותם את הדרשה הקודמת ופותח את הדרשה הנוכחית. מה הם "הדברים אשר ראו עיניך" ושמעו אוזניך מפי הגבורה?
  19. נשיקה היא הדיבור הישיר. היה כמובן דיבור של כל עשרת הדברות אומר ר' יהושע בן לוי, אבל לא כולם בדיבור של "נשיקה".
  20. ר' יהושע בן לוי נזקק לכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" על מנת להעביר קו עדין באמצע הדברות ולחלק אותן לשתי קבוצות: שני הדברות הראשונים אנכי ולא יהיה לך מפי הקב"ה שמעו. כל השאר מפי משה. הפסוק: "דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות", נכתב בתורה לאחר תום עשרת הדברות והמעמד, על מנת שלא להפסיק בדברות. אבל באמת, נאמר באמצע הדברות ו"אין מוקדם ומאוחר בתורה". ועל כורחנו יש דרשות סותרות בין "ר' יהושע בן לוי" שכאן ובין זה שבגמרא שבת לעיל, ראה הערה 14. אולי צריך לקרוא את דברי ר' יהושע בן לוי שבגמרא שבת קריאה שנייה. נניח לשאלה זו ומכאן ואילך ננקוט כר' יהושע בן לוי של שיר השירים.
  21. וחכמים שם רק חולקים שם על "השמאל" של הקב"ה בטענה: "וכי יש שמאל למעלה"? ומתארים את מהלך הקול רק על צד ימין: "הדיבור היה יוצא מפי הקב"ה מימינו לימינן של ישראל וחוזר ועוקף את מחנה ישראל י"ח מיל על י"ח מיל וחוזר ומקיף מימינן של ישראל לימינו של הקב"ה והקב"ה מקבלו מימינו וחוקקו על הלוח וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכו' ". אבל נראה שגם לשתי שיטות אלה שוב כל הקולות והדברות היו מפי הגבורה. בשר ודם לא יכול ליצור קול בעוצמה כזו, בשר ודם לא יכול ליצור קול שנחקק ישירות על האבן. אמירת הדברות וחקיקת על הלוחות, עניין אחד הם!
  22. מבארי המדרש מפנים לפסוק שבספר שמות, אך ראה המקבילה בדברים ט י: "וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל".
  23. אתה סבור לחנוק אולי בשאלות אלה? ביטוי קצת קשה יש להודות, בפרט שם הגנאי חנוקה.
  24. ר' ברכיה לא מוותר וחוזר לשילוב של הדיבור והחקיקה המידית על הלוחות שלכאורה לא מסתדרת עם הכתיבה על הלוחות באצבע אלהים ור' חלבו עונה לו במשל של תלמיד שיושב לפני רבו וכותב מה שרבו אומר (ורבו בודקת ומסכים, "מיישב"). נראה שכאן גלשנו לנושא צדדי אך מאד מעניין שיש לו השלכות על שבירת הלוחות ע"י משה (שבירת הדיבור האלוהי?), על הקשר הראשוני בין תורה שבכתב ותורה שבע"פ (שקדמה לה)  למה הכתיבה באצבע אלהים לא מתסדרת עם הדיבור האלהי? נשאיר לשואבי המים לחקור בנושא זה ולהודיענו הצעתם ורק נעיר שעפ"י דרשת ר' חלבו הלוחות היו כתובים עוד לפני שמשה ירד מההר ורק בסוף ארבעים היום נתנו לו. מה שמדגיש שעיקר הנתינה בסוף ארבים היום הייתה בע"פ. ראה דברינו ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו בפרשת כי תשא.
  25. דרשה זו לכאורה חוזרת על מה שכבר ראינו לעיל ולפיכך קצרנו בראשה (ודונסקי מביא אותה בהזחה). אבל מסתבר שיש לה המשך חשוב.
  26. גם אם נסכים לשיטת ר' יהושע בן לוי ולשימוש בכלל "אין מוקדם ומאוחר" בעשרת הדברות עצמם, עדיין, מי אומר היכן עבר בדיוק הגבול בין דברי הקב"ה ודברי משה, שמא אחרי הדיבר השלישי, הרביעי וכו'?
  27. אל יטעה אותנו סיום הדרשה: "מנשיקות – ולא כל הנשיקות" שכבר ראינו לעיל. אין זה אלא דרך המדרש לחתום בפסוק אותו הוא דורש. השאלה שבהערה הקודמת שרירה ועומדת ושיטת ר' יהושע בן לוי צריכה חיזוק. באים תלמידיו/חבריו של ר' יהושע בן לןי, ר' עזריה ור' יהודה בן סימון אשר 'תופסים' את שיטתו' ומחזקים אותה בעזרת חשבון של גימטריא. כך גם בדרשת רבי שמלאי בגמרא מכות כד ע"א: "שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם. אמר רב המנונא: מאי קרא? תורה צוה לנו משה מורשה - תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. ("פרפראות לחכמה" אבות ג יח). יש כאן אמנם קישור נאה לתרי"ג המצוות (ביטוי שנזכר מעט מאד בחז"ל), אבל עדיין גימטריה שהיא בבחינת "פרפראות לחכמה" (אבות ג יח)..
  28. הרי לנו מקור תנאי לשיטה שרק שני הדברות הראשונים נאמרו מפי הגבורה ואין זה חידוש של האמוראים (ורבי ישמעאל עומד כנגד שתי מכלתות דרבי ישמעאל שהבאנו לעיל). כאן! הקשר כאן הוא נושא עבודה זרה, נכון יותר שגגת עבודה זרה של הציבור כולו, נושא לו הקדשנו את הדף וכי תשגו – מעיני העדה נעשתה לשגגה בפרשת שלח לך. שני הדברות הראשונים עומדים כנגד עבודה זרה כפי שמעיר המאירי על הדף (מובא בעיונים לשטיינזלץ). ראה בגמרא סוטה מז ע"א מה שעשה גיחזי שבכח השם המפורש שלמד מאלישע: "אבן שואבת תלה לו לחטאת ירבעם והעמידו בין שמים לארץ. ואיכא דאמרי: שם חקק לה אפומה, והיתה אומרת אנכי ולא יהיה לך". היפוך ההתגלות במעמד הר סיני! ואנו נוסיף, על דרך החיוב את ההשלמה עם המשכן. ראה שמות רבה לג ז פרשת תרומה שמביא את דרשת רבי שמלאי (מובאת בהערה הקודמת) בדרשה על הפסוק: "ויקחו לי תרומה".
  29. הרי לנו שמידול שני הדברות הראשונים שרק אותם שמעו בני ישראל מפי הגבורה משמש למשה בסניגוריה על חטא העגל. סניגוריה אולי קצת מוזרה, אבל מה לא יעשה משה סניגורם של בני ישראל העומד בפרץ פעם אחר פעם! ובשם מי מובאת דרשה זו? בשם ר' יהושע בן לוי אבי השיטה שרק את שני הדברות הראשונים שמעו ישראל מפי הגבורה! ראה מקבילות לדרשה זו בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כא - י' הדברות פ' קמייתא וכן בדברים רבה ג יא פרשת עקב. עוד ראו בדברים רבה (ליברמן) פרשת דברים המשל על המלך ששלח את בנו ונתן לו "סימן לכל מקום ומקום" על מנת שלא יטעה בדרך והבן טעה כבר "במיל הראשון". והנמשל הוא כמובן בני ישראל שחטאו בעגל: "כך אמר הקב"ה למשה: סרו מהר מן הדרך בדיבור הראשון, טעו וכפרו בי בשני דברות שנתתי להם, כפרו באנכי ובלא יהיה לך, הוא שנאמר: כי שתים רעות עשה עמי (ירמיהו ב יג)". ואם נחזור לשמות רבה לעיל, ראה הסיום שם: "אמר ר' שמעון דסכנין בשם ר' לוי: לפיכך חזר וכתבה בלשון רבים: אני ה' אלהיכם (ויקרא יט), וכן בכל המצות אומר: אני ה' אלהיכם ולא אמר עוד אני ה' אלהיך". הקב"ה כביכול למד את הלקח וה'פטנט' של משה לא יכול לעבוד עוד. הבעיה עם זאת היא, בדרשה הנ"ל היא שלשון "ה' אלוהיך" נאמר בכל הדברות, לא רק בראשונות!
  30. רמב"ן מדקדק שמהדיבר השלישי של "לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא" מתחלף לשון הדברות מפנייה ישירה ודיבור בגוף ראשון, לפנייה עקיפה ובגוף שלישי. בכך הוא נותן תימוכין מפשט המקרא לדרשות לעיל על שני הדברות ששמעו בפי הגבורה, ואולי גם עונה להערתנו בסוף ההערה הקודמת על לשון "ה' אלהיך" שמצוי בכל הדברות.
  31. אלא שכנגד הצעת רמב"ן עומדים דבריו החזקים של אבן עזרא שמהכתובים עולה בברור שכל הדברות נאמרו מפי הקב"ה. נאמרו ונכתבו! ראה הערה 21 לעיל על הדיבור שנחקק (והשווה שוב עם החקיקה של גיחזי לעיל הערה 28.
  32. רמב"ן מעביר קו עדין ומתוחכם בין דיבור ישיר שמובן באותה הדרגה וההבנה לה זכה משה, ובין דיבור שהיה נשמע אבל עדיין צריך את משה (חכמי כל דור) כמפרש ומבאר. ו'על הדרך' מתייחס רמב"ן לפסוק שנאמר עוד בפרק יט לפני עשרת הדברות: "משה ידבר והאלהים יעננו בקול". פסוק שיש להקדיש לו תשומת לב מיוחדת ואולי לשלבו בדברים שבדף זה, אלא שקצרו היריעה והזמן. ראה פירוש רש"י לפסוק זה: "משה ידבר - כשהיה משה מדבר ומשמיע הדברות לישראל שהרי לא שמעו מפי הגבורה אלא (שמות כ ב) אנכי ולא יהיה לך והקב"ה מסייעו לתת בו כח להיות קולו מגביר ונשמע". נשאיר לשואבי המים להמשיך מכאן ורק נעיר שהצעת רמב"ן לעיל להפריד בין סוגים שונים של דיבור והבנה איננה רק 'פתרון אלגנטי' לקושיות אבן עזרא, אלא בסיס עקרוני ויסודי למגוון דרכי לימוד שונים, ליחסי רב – תלמיד, ולחירות עולם המדרש ופרשנות המקרא.

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה