פרשות השבוע

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם: (שם, טו-טז).¹

מסכת סנהדרין קו ע"ב – להרבות בדרשות על בלעם

אמר ליה מר בריה דרבינא לבריה: בכולהו לא תפיש למדרש, לבר מבלעם הרשע, דכמה דמשכחת ביה – דרוש ביה.²

במדבר רבה פרשה יד סימן כ – בלעם הטבח ומשה השר³

"ובבוא משה אל אהל מועד לדבר איתו". שנוי: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" – בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, כדי שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר: אילו היה לנו נביא כמשה היינו עובדים להקב"ה.⁴ ואיזה נביא היה להם כמשה? זה בלעם בן בעור.⁵

אלא, הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם. שלוש מידות היו ביד משה מה שלא היה ביד בלעם. משה היה מדבר עמו עומד, שנאמר: "ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך" (דברים ה לא) ועם בלעם לא היה מדבר עמו אלא נופל, שנאמר: "נופל וגלוי עינים" (במדבר כד ד). משה היה מדבר עמו פה אל פה, שנאמר: "פה אל פה אדבר בו" (במדבר יב ח) ובבלעם נאמר: "נאם שומע אמרי אל" – שלא היה מדבר עמו פה אל פה. משה היה מדבר עמו פנים בפנים, שנאמר: "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו" (שמות לג יא) ועם בלעם לא היה מדבר כי אם במשלים, כמה שאתה אומר: "וישא משלו ויאמר…".⁶

שלוש מדות היו ביד בלעם מה שלא היה ביד משה. משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר: "נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה". משה לא היה יודע אימתי הקב"ה מדבר עמו ובלעם היה יודע אימתי הקב"ה מדבר עמו, שנאמר: "ויודע דעת עליון".⁷ משלו משל לטבחו של מלך שהוא יודע מה המלך מקריב על שולחנו ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו.⁸  כך היה בלעם יודע מה הקב"ה עתיד לדבר עימו.⁹ בלעם היה מדבר עמו בכל שעה שירצה, שנאמר: "נופל וגלוי עיניים" – היה משתטח על פניו, ומיד היה גלוי עיניים על מה ששואל. ומשה לא היה מדבר עמו בכל שעה שירצה.¹⁰

ספרי במדבר זוטא פיסקא ז פרשת נשא – השר לא תמיד יכול לבוא אל המלך

כתוב אחד אומר "ובבא משה אל אהל מועד" וכתוב אחד אומר "ולא יכול משה לבא אל אהל מועד". כיצד נתקיימו שני כתובים הללו? אלא בזמן ששכינה מגעת לארץ מה הוא אומר "ולא יכול משה" – מפני שנתנה רשות למחבלים לחבל. ובזמן ששכינה מסתלקת מן הארץ מה הוא אומר "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו" – כיון שהיה נכנס היה מדבר עמו. שלש מידות היה בו ביד משה מה שלא היה ביד בלעם … ¹¹

שיר השירים רבה ה א – השר שהוריד את השכינה לארץ

חטא אדם הראשון ונסתלקה השכינה לרקיע הראשון, חטא קין נסתלקה לרקיע השני, חטא אנוש נסתלקה לרקיע השלישי, חטא דור המבול נסתלקה לרקיע הרביעי, חטא דור המגדל נסתלקה לרקיע החמישי, חטאו אנשי סדום נסתלקה לרקיע השישי, חטאו המצריים בימי אברהם נסתלקה לרקיע השביעי. כנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידוה לארץ. זכה אברהם הורידה משביעי לשישי, עמד יצחק והורידה מששי לחמישי, עמד יעקב והורידה מחמישי לרביעי, עמד לוי והורידה מרביעי לשלישי, עמד קהת והורידה משלישי לשני, עמד עמרם והורידה משני לאחד שהוא ראשון, עמד משה והורידה לארץ.¹²

תנחומא (בובר) ויקרא סימן ב – לשר יש דעת ורגישות

"ויקרא אל משה". מתלא אמר (המשל אומר): דעה חסרת מה קנית, דעה קנית מה חסרת. אף משה לא עלה עד שקראו הקב"ה – "ויקרא אל משה".¹³

מסכת אבות פרק ה משנה יט –

כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו – מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים – מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה – מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה – מתלמידיו של בלעם הרשע.¹⁴

במדבר רבה יב ד – כבודה של הבת הוא בדיבור בצנעה

"ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן". זהו שכתוב: "אפריון עשה לו המלך וכו'". משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהייתה לו בת והיה אוהבה יותר מדאי. כל זמן שבתו קטנה, היה מדבר עמה בפרהסיא. כיון שהגדילה ובאת לידי סימנים אמר המלך: אין זו כבודה של בתי שאהיה מדבר עמה בפרהסיא אלא עשו לה פפליון,¹⁵ לכשאני מבקש לדבר עם בתי אהיה מדבר עמה מן הפפליון ולפנים. כך, כשראה הקב"ה את ישראל במצרים היו נערים … ראה אותם על הים היה מדבר עמם … ראה אותם בסיני היה מדבר עמם וכיון שקבלו את התורה ונעשו לו אומה שלימה … אמר הקב"ה: אין שבחן של בני שאהיה מדבר עמהם בפרהסיא, אלא עשו לי משכן. וכשאני צריך לדבר עמהם אהיה מדבר עמהם מן המשכן.¹⁶

משה: "הודיעני נא את דרכיך ואדעך …"

בלעם: "נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון".¹⁷

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: השוואה לכאורה דומה – משל דומה, מצאנו בגמרא ברכות לד ע"ב בסיפור על בנו של ר' יוחנן בן זכאי שחלה וביקש מר' חנינא בן דוסא שיתפלל עליו: "אמרה לו אשתו (של ר' יוחנן בן זכאי לר' יוחנן): וכי חנינא גדול ממך? אמר לה: לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך". נראה שעבד היא דמות בין הטבח לשר וחיובית בהחלט, ראו בעמוד קודם שם על החלוקה של תפילת שמונה עשרה: "אמר רבי חנינא: ראשונות – דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו, אמצעיות – דומה לעבד שמבקש פרס מרבו, אחרונות – דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו".