מועדי ישראל

מים ראשונים: כבר הקדשנו דף מס' 1 לפתיחתא של מדרש איכה רבה, בו הגענו עד פתיחתא י ועד בכלל. והפעם נמשיך מפתיחתא יא ואילך ככל שיספיק הזמן והמקום.

פתח דברך יאיר: פתיחתא היא צורת פתיחה מקובלת למדרש ששורשיה במדרשים הקדומים, בראשם בראשית רבה וויקרא רבה, בהם דרשות רבות מתחילות ב"פתח": ר' יצחק פתח, ר' תנחומא פתח, ר' יוחנן פתח וכו'. ראש לכולם הוא: "ר' הושעיה רבה פתח" שבתחילת בראשית רבה שממנו, יש משערים, בא השם לכל מדרשי רבה. אך במדרשים אלה, הפתיחתא היא חלק מהדרשות (הפרשיות) עצמן; מדרש פותח שלאחריו בא גוף המדרש – פתיחתא וגופא. לעומתם, מדרשים מאוחרים יותר, כגון רות רבה ואסתר רבה, באים עם פתיחתאות כקובץ בפני עצמו, כך הוא לפחות עפ"י הדפוסים שבידינו. הפתיחתא לאיכה רבה (מהדורת בובר), היא הרחבה והמרשימה מכולם. שלושים וארבע פתיחתאות במספר (ויש מונים אותן שלושים ושש כמנין איכ"ה), שכל אחת היא דרשה בפני עצמה וכולן ביחד מהוות אוסף מדרשי ייחודי שהוא הרבה מעבר למבוא ופתיחה. בכתבי יד ובמהדורות דפוס מסוימים נמצא אוסף זה כמדרש נפרד ועצמאי, אך היום ברור שהוא אכן פתיחתא לאיכה רבה שאפשר שנכתב לאחר גוף המדרש (גופא) ומכאן החזרות המרובות בין הפתיחתאות ובין חמש הפרשות שבגוף המדרש. ועוד זאת נוסיף בפתח דברינו, שמי שדואג שמא ייכשל באיסור לימוד תורה בתשעה באב עקב קריאת דף זה, הרי דברי השולחן ערוך אורח חיים סימן תקנד סעיף ב: "ומותר ללמוד מדרש איכה ופרק אלו מגלחין, וכן ללמוד פירוש איכה ופירוש איוב". ואין לחוש ממה שנוסיף בהערות השוליים.

פתיחתא יא – אילו זכיתם

רבי יצחק פתח: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, ועבדת את אויביך … ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל" (דברים כח מז-מח) – אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה: "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך" (שמות טו טז), ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים: "תבוא כל רעתם לפניך". אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה: "שמעו עמים ירגזון", ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: "שמעו כי נאנחה אני". אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה: "ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים" (שמות ג ז), ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: "ראה ה' כי צר לי מעי חמרמרו" …¹ אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה: "איכה אשא לבדי" (דברים א יב), ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים: "איכה ישבה בדד".²

פתיחתא יב – הבגידה עם עבודה זרה

רבי חנינא בר פפא פתח: "מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה חֹמֶץ עַל־נָתֶר וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב־רָע" (משלי כה כ), ר' חנינא ור' יונתן תרויהון אמרין: למה היו עשרת השבטים ושבט יהודה ובנימין דומין? לשני בני אדם שהיו מתכסים בשמלה חדשה בימות הגשמים, והיה זה בוגד מכאן וזה בוגד מכאן עד שקרעו אותה. כך, לא זזו עשרת השבטים עובדים עבודת כוכבים בשומרון, ושבט יהודה ובנימין עובדים עבודת כוכבים בירושלים, עד שגרמו לירושלים ליחרב.³

דבר אחר: "מעדה בגד ביום קרה" … ר' חנינא בר פפא אמר: יום שנזדווג נבוכדנצר לישראל הֶעֱדָה מהם שני לבושין: בגדי כהונה ובגדי מלכות. "ביום קרה" – על שם שקראו לעגל: "אלה אלהיך ישראל" (שמות לב ד), "חומץ על נתר", א"ר יהושע: לאחד שהיה לו מרתף של יין, בדק חבית ראשונה ומצאה חומץ, שנייה ומצאה חומץ, שלישית ומצאה חומץ, אמר הא מסתיא דכולא בישא.⁴

וכתיב (מלכים ב כה ט): "וישרוף את בית ה'" – זה בית המקדש, "ואת בית המלך" – זה פלטין של צדקיהו. "ואת כל בתי ירושלים" – ר' פנחס בשם רבי הושעיא אמר: ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות היו בירושלים חוץ מבית המקדש, מנין "מלאתי" – בגימטריא הכי הוי.⁵ וכל אחת ואחת היה לה בית ספר למקרא ובית התלמוד למשנה. וכולן עלה אספסיאנוס והחריבן. "ואת כל בית גדול" – זה בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכאי. ולמה קורא אותו בית גדול? ששם מְתָנִים שבחו של הקב"ה. כיון שחטאו – גלו. וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה.⁶

פתיחתא יד – אכזריות עם ישראל כלפי פנים וכלפי חוץ

רבי חנינא בר פפא פתח: "אִישׁ־חָכָם נִשְׁפָּט אֶת־אִישׁ אֱוִיל וְרָגַז וְשָׂחַק וְאֵין נָחַת" (משלי כט ט) … "איש חכם נשפט" – זה הקב"ה … "את איש אויל" – אלו ישראל … "ורגז ושחק ואין נחת" – רגזתי ואין נחת, שָׂחַקְתי ואין נחת. רגזתי עליכם בימי פקח בן רמליהו, שנאמר: "וַיַּהֲרֹג פֶּקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ בִּיהוּדָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד הַכֹּל בְּנֵי־חָיִל בְּעָזְבָם אֶת־ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם" (דברי הימים ב כח ו).⁷ שחקתי עליכם בימי אמציהו שנאמר: "וַאֲמַצְיָהוּ הִתְחַזַּק וַיִּנְהַג אֶת־עַמּוֹ וַיֵּלֶךְ גֵּיא הַמֶּלַח וַיַּךְ אֶת־בְּנֵי־שֵׂעִיר עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים" (דברי הימים ב כה יא).מהו "גיא המלח"? תחת כֵּפֵי המלח – תחת כפויי מלחמה.⁸ "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיִּים שָׁבוּ בְּנֵי יְהוּדָה וַיְבִיאוּם לְרֹאשׁ הַסָּלַע וַיַּשְׁלִיכוּם מֵרֹאשׁ־הַסֶּלַע וְכֻלָּם נִבְקָעוּ" (שם הפסוק העוקב). באותה שעה אמר הקב"ה: לא גזרתי מיתה לבני נח אלא בחרב,⁹ ואלו: "ויביאום לראש הסלע וישליכום וכולם נבקעו" – "ואין נחת".¹⁰ באותה שעה אמר הקב"ה: מה אלו עושין כאן? יגלו! כיון שחטאו – גלו, וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה.¹¹

פתיחתא טו – חילול השם שתש כוחו 

אמר ר' שמעון בן לקיש: "כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב וְכָל־אֱוִיל יִתְגַּלָּע" (משלי כ ג) – אמר הקב"ה: כבוד היה לי אילו לא נזדווגתי לאומה זו.¹² את מוצא בשעה שגלו ישראל לבין אומות העולם, היה הקב"ה מחזר על פתחיהן של אומות העולם לשמוע מה הם אומרים. ומה היו אומרים? אלהיהם של אומה זו נפרע הוא מפרעה ומסיסרא ומסנחריב וכיוצא בהן. וחוזרין ואומרין: ולעולם נער הוא? כביכול הזקינו הדברים. זהו שאומר הכתוב: "וַיָּבוֹא אֶל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי" (יחזקאל לו כ).¹³

פתיחתא כג – דמו של זכריה

ר' יודן שאל לר' אחא: היכן הרגו ישראל את זכריה? בעזרת נשים או בעזרת ישראל? אמר ליה: לא בעזרת נשים ולא בעזרת ישראל, אלא בעזרת כהנים. ולא נהגו בדמו לא כדם הצבי ולא כדם האיל, דכתיב ביה: "ושפך את דמו וכסהו בעפר" (ויקרא יז יג). ברם הכא: "כִּי דָמָהּ בְּתוֹכָהּ הָיָה עַל צְחִיחַ סֶלַע שָׂמָתְהוּ לֹא שְׁפָכַתְהוּ עַל הָאָרֶץ לְכַסּוֹת עָלָיו עָפָר" (יחזקאל כד ז). כל כך למה? "לְהַעֲלוֹת חֵמָה לִנְקֹם נָקָם נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת" (שם שם ח). שבע עבירות עשו  ישראל באותו היום: הרגו כהן ונביא ודיין ושפכו דם נקי, וחללו את השם, וטמאו את העזרה,  ויום השבת ויום הכפורים היה.¹⁴

וכיון שעלה נבוזראדן, התחיל הדם תוסס. אמר להם: מה טיבו של דם זה? אמרו לו: דם פרים ואילים וכבשים שהיינו שוחטין. מיד שלח והביא דמי זבחים ולא דמו לו.¹⁵ אמר להם: אם תאמרו – מוטב, ואם לאו, אסרוק את בשרכם במסרקות של ברזל. אמרו לו: מה נאמר לך? נביא היה שהיה מוכיח אותנו וקמנו עליו והרגנוהו, והנה כמה שנים שלא נח דמו.¹⁶ אמר לה אותו. הביאו לפניו סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה והרגם, עד שהגיע דמם לדמו של זכריה, לקיים מה שנאמר: "פָּרָצוּ וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ" (הושע ד ב). ועדיין הדם תוסס. הביא בחורים ובתולות והרג עליו … תינוקות של בית  רבן והרג עליו … שמונים אלף פרחי כהונה והרג עליו, עד שהגיע דמם לדמו של   זכריה. ועדיין היה הדם תוסס. אמר: זכריה, זכריה! כל טובים שבהם איבדתי, ניחא לך שאכלה את כולם? … מיד נח. באותה שעה הרהר לעשות תשובה בנפשו ואמר: ומה אם על נפש אחת כך, אותו האיש¹⁷ שהרג כל אלה הנפשות, על אחת כמה וכמה! ברח, שלח מתנה לביתו והתגייר.¹⁸

פתיחתא כד – ירמיהו מזעיק את אבות העולם

אמר להן הקב"ה למלאכי השרת: בואו ונלך אני ואתם ונראה בביתי מה עשו אויבים בו. מיד הלך הקב"ה ומלאכי השרת וירמיה לפניו. וכיון שראה הקב"ה את בית המקדש, אמר: בוודאי זהו ביתי וזהו מנוחתי שבאו אויבים ועשו בו כרצונם. באותה שעה היה הקב"ה בוכה ואומר: אוי לי על ביתי! בני היכן אתם? כוהני היכן אתם? אוהבי היכן אתם? מה אעשה לכם? התריתי בכם ולא חזרתם בתשובה! אמר הקב"ה לירמיה: אני דומה היום לאדם שהיה לו בן יחידי ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו. ואין לך כאב, לא עלי ולא על בני? לך וקרא לאברהם ליצחק וליעקב ומשה מקבריהם שהם יודעים לבכות. אמר לפניו: רבש"ע, איני יודע היכן משה קבור. אמר לו הקב"ה: לך עמוד על שפת הירדן והרם קולך וקרא: בן עמרם, בן עמרם! עמוד וראה צאנך שבלעום אויבים. מיד הלך ירמיה למערת המכפלה ואמר לאבות העולם: עמדו, שהגיע זמן שאתם מתבקשין לפני הקב"ה. אמרו לו: למה? אמר להם: איני יודע. מפני שהיה מתירא שלא יאמרו בימיך היתה לבנינו זאת. הניחן ירמיה ועמד על שפת הירדן וקרא: בן עמרם, בן עמרם! עמוד, הגיע זמן שאתה מבוקש לפני הקב"ה. אמר לו: מה היום מיומיים שאני מבוקש לפני הקב"ה? אמר לו ירמיה: איני יודע. הניחו משה והלך אצל מלאכי השרת, שהיה מכיר אותן משעת מתן תורה, אמר להם: משרתי עליונים, כלום אתם יודעים מפני מה אני מתבקש לפני הקב"ה? אמרו לו: בן עמרם! אי אתה יודע שבית המקדש חרב וישראל גלו? והיה צועק ובוכה עד שהגיע לאבות העולם. מיד אף הם קרעו בגדיהם והניחו ידיהם על ראשיהם והיו צועקים ובוכין עד שערי בית המקדש. כיון שראה אותם הקב"ה מיד: "ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק". ואלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאומרו. והיו בוכין והולכין משער זה לשער זה, כאדם שמתו מוטל לפניו. והיה הקב"ה סופד ואומר: אוי לו למלך שבקטנותו הצליח ובזקנותו לא הצליח.¹⁹

צום קל ושנזכה לגאולה השלמה

מחלקי המים

מים אחרונים: ועדיין לא סיימנו את הפתיחתא לאיכה רבה. יהי רצון שנזכה להשלימה בשנים הבאות, גם אם יבוא משיח בן דוד, שהרי האדם והמדרש הם תמיד כאן. מתוך הכאב הגדול והחורבן הנורא צצו ופרחו מדרשים נפלאים שתוקפם ומשמעותם לעולם.