עשרה ניסיונות ניסו אבותינו את המקום במדבר

מים ראשונים: המספר עשרה או עשר הוא מספר טיפולוגי בדומה לשבע, שתים עשרה, עשרים וארבע, ארבעים, שבעים ועוד. אלא שטיפולוגיה מספרית זו היא בעיקר של חז"ל וכאן יש לנו מקרה מיוחד שהתורה נוקבת במספר כזה, בלי לפרט מה הם עשרה הניסיונות עד כאן, עוד לפני שאר הניסיונות והחטאים של יתרת ספר במדבר: קרח, בעל פעור ומי מריבה. כיוון שהנושא כבד ומורכב, פיצלנו אותו לשניים. בדף זה נדון בנושא באופן כללי ובדף נפרד לרשימה ופירוט הניסיונות.

כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי: (במדבר יד כב).1

וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל … וּבְתַבְעֵרָה וּבְמַסָּה וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה מַקְצִפִים הֱיִיתֶם אֶת ה': וּבִשְׁלֹחַ ה' אֶתְכֶם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לֵאמֹר עֲלוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ … וַתַּמְרוּ אֶת  פִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם וכו': (דברים ט כא-כג).2

בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם וַיַּצֶּב מַיִם כְּמוֹ נֵד: וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם וְכָל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ: יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר וַיַּשְׁקְ כִּתְהֹמוֹת רַבָּה: וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם: וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטֹא לוֹ לַמְרוֹת עֶלְיוֹן בַּצִּיָּה: וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם: וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹהִים אָמְרוּ הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר: (תהלים פרק עח).3

וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר: וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ: מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו לֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ: וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן: … וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה': תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם: … יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב: שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם: … וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: … וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים: … וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם: (תהלים פרק קו).4

וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מצותו מִצְוֹתָיו אִם לֹא: (דברים ח ב-ה).5

 

מסכת אבות תחילת פרק ה6

בעשרה מאמרות נברא העולם …. עשרה דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארך אפים … עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו … עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:7

עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו השלום:8

עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים, עשר מכות הביא הקב"ה על המצריים במצרים ועשרה על הים.9

עשר ניסיונות ניסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר, שנאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי" (במדבר יד כב).10

משנה מסכת ערכין פרק ג משנה ה

במוציא שם רע להקל ולהחמיר.11 כיצד? אחד שהוציא שם רע על גדולה שבכהונה ועל קטנה שבישראל נותן מאה סלע. נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה. שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי" (במדבר י"ד).12

גמרא ערכין דף טו עמוד א

תניא: אמר ר' יהודה, עשר ניסיונות ניסו אבותינו להקב"ה: שנים בים, ושנים במים, שנים במן, שנים בשליו, אחת בעגל, ואחת במדבר פארן.13

שנים בים – אחת בירידה ואחת בעלייה. בירידה …14 שנים במים – במרה וברפידים. במרה, דכתיב: "ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים וכו' " (שמות טו כג), וכתיב: "וילן העם על משה";15 ברפידים, דכתיב: "ויחנו ברפידים ואין מים לשתות" (שמות יז א), וכתיב: "וירב העם עם משה" (שם שם ב).16 שנים במן – דכתיב: "אל תצאו"17 – ויצאו,18 "אל תותירו" – ויותירו.19 שנים: בשליו ראשון ובשליו שני. בשליו ראשון: "בשבתכם על סיר הבשר";20 בשליו שני: "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה". בעגל – כדאיתיה.21 במדבר פארן – כדאיתיה..22

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא: מאי דכתיב: "מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה" (תהלים קכ ג)? אמר לו הקב"ה ללשון: כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל, כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים, ולא עוד, אלא שהקפתי לך שתי חומות, אחת של עצם ואחת של בשר, מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה.23

פרקי דרבי אליעזר פרק כו

עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעָמַד בְּכֻלָּם. וְצָפוּי הָיָה לְפָנָיו שֶׁעֲתִידִין בָּנָיו לְנַסּוֹת לְהקב"ה עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת, וְהִקְדִּים הַרְפוּאָה לְמַכָּתָם וְנִסָּהוּ בַּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת.24

פירוש אלשיך במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כב

… שבא לתת טעם למה ניסה הקב"ה את אברהם עשר פעמים. שאפילו אחת לא היה צריך, כי הוא יתברך יודע תעלומות. והיה אפשר לומר שהטריחו יתברך, למען כנגדם יזכו לעשות עשרה נסים לבניו ביציאת מצרים. על כן אמר אם מה שניסהו עשרה פעמים הוא על כי עשר נסים נעשו במצרים, אי אפשר, כי הלא גם עשרה על הים. ואם כן היה צריך גם אברהם שני עשרות, ולמה נתנסה עשרה?25 אלא אין הטעם, אלא כי עשרה ניסיונות ניסו אבותינו להקב"ה. על כן הקדים הקב"ה ונסהו עשר ניסיונות, להגין על ניסיונות שניסו בניו להקב"ה. וסמך לזה הוא אומרו בסוף הפסוק: "ולא שמעו בקולי". שהוא לרמוז, יבוא מי שנאמר בו "עקב אשר שמע אברהם בקולי", ויגן על מי שנאמר בהם ולא שמעו בקולי.26

רשב"ם במדבר פרשת שלח פרק יד פסוק כב

עשר פעמים – הרבה. כמו עשרת מונים, ואפו עשר נשים, עשר פעמים תכלימוני.27

מסכת סנהדרין דף קי עמוד ב

תנו רבנן: דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "במדבר הזה יִתַּמּוּ ושם ימותו" (במדבר יד לה). יִתַּמּו – בעולם הזה, ושם ימותו – בעולם הבא. ואמר: "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי" (תהלים צה יא), דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר: באין הן לעולם הבא, שנאמר: "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח" (תהלים נ ה), אלא מה אני מקיים "אשר נשבעתי באפי" – באפי נשבעתי וחוזרני בי. …

רבי שמעון בן מנסיא אומר: באים הן לעולם הבא, שנאמר: "ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה" (ישעיהו לה י). אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שבקה רבי עקיבא לחסידותיה,28 שנאמר: "הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר… זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיהו ב ב). ומה אחרים באים בזכותם – הם עצמן לא כל שכן?29

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 28/10/2018

הערות שוליים

  1. חטא המרגלים הניסיון (החטא) העשירי של בני ישראל במדבר, ונראה כנקודת שבר מרכזית ולא רק בגלל המספר עשר. שוב עומד משה בפרץ, שוב הוא מזכיר את אומות העולם את "מה יאמרו הגויים", את החשש מחילול השם וכו', אבל נראה שגם משה נחלש ואין בדבריו את העוז והגבורה של הסניגוריה שלו על חטא העגל. אין אזכור של ההבטחה לאבות ולא בכדי. וגם הסליחה היא עם "אבל" – סלחתי כדברך ואולם ... כבר דנו במספר דפים בפרשה זו על חטא המרגלים והפעם נרצה לברר אילו עשרה ניסיונות ניסו אבותינו את הקב"ה והאם פירוט זה, שהתורה לא חשה למנות, בכלל חשוב.
  2. הראשון לחזור ולהזכיר לעם, הפעם לדור הבנים, את חטאי דור יוצאי מצרים, הוא משה בספר דברים – ספר שחוזר ומתאר חלק מקורות העם עד ערבות מואב, כמו גם מצוות ודינים. כאן יש לנו פירוט ראשון במקרא של ניסיונות בני ישראל במדבר, חמישה במספר. וכאן גם לשון קשה של הקצפה (הכעסה), מריה והמריה, כמו ההמשך הקשה שם: "מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה' מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם" (הגם שנענש כבר משה כשאמר: "שמעו נא המורים" בחטא מי מריבה, פרשת חוקת). לרשימה זו שמצויה בעיצומה של פרשת עקב, מוסיפים המדרשים והפרשנים שנראה להלן, את דברי משה מיד בתחילת ספר דברים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין  פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב".
  3. פרק עח בתהלים מתאר את כל הניסים והנפלאות שעשה הקב"ה לבני ישראל במדבר ואילו הם גמלו רעה תחת טובה, ככתוב שם: "בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו". פעם נוספת מוזכר שם שבני ישראל ניסו את הקב"ה במדבר: "כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן: וַיָּשׁוּבוּ וַיְנַסּוּ אֵל וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל הִתְווּ" וגם לאחר התנחלתם בארץ: "וַיְנַסּוּ וַיַּמְרוּ אֶת אֱלֹהִים עֶלְיוֹן וְעֵדוֹתָיו לֹא שָׁמָרוּ". הפרק כולו, מצייר את דור המדבר כדור קשה ומרדן ומטרתו לחנך את הדור בו חובר/נקרא פרק זה במטרה שלא יהיו כאבותיהם: "לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם: וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי אֵל וּמִצְוֹתָיו יִנְצֹרוּ: וְלֹא יִהְיוּ כַּאֲבוֹתָם דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ". עכ"פ, הרי לנו עדות מהכתובים, מלבד מהתורה, שבני ישראל ניסו את הקב"ה במדבר, בלי שמצוין שם פירוט הניסיונות או מספרם. הניסיון היחידי שנזכר שם הוא חטא המתאווים שקראנו עליו בפרשה שעברה.
  4. חוזר תיאור חטאי דור המדבר גם בפרק קו בתהלים באופן מפורט יותר, והפעם כתפילת ווידוי שאולי נאמרה בעצרות ובתעניות: "חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ: אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ וכו' ". גם כאן נזכר לשון ניסיון: "וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן". בפרק זה נזכרים במפורש: המריה על ים סוף (שחז"ל מבארים ובתורה איננה), חטא המתאווים, מחלוקת קרח, חטא העגל, חטא המרגלים בפרשתנו, חטא פעור ומי מריבה (נזכרים חטאים או ניסיונות נוספים שאינם במדבר אלא בכניסה לארץ). סה"כ שבעה ניסיונות.
  5. כאן, בספר דברים, בעת שמשה מתאר לדור הבנים את תלאות ארבעים שנות הנדודים במדבר (שם השאירו למנוחתם את הוריהם ושאר קרובי משפחתם), התורה מספרת שהקב"ה הוא שהעמיד את העם בניסיונות במדבר. לניסיונות אלה הייתה מטרה: "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל  הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם", לניסיונות אלה התלוו גם ניסים: "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה", וגם שורה תחתונה של חינוך ואמפתיה: "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ". ראה דברינו חושך שבטו שונא בנו בפרשת שמות בתחילת גלות מצרים. האם ייתכן איפוא שהניסיונות שבני ישראל ניסו את הקב"ה והניסיונות שהוא ניסה אותם הם שני צדדים של אותה מטבע? האם בני ישראל לא עמדו בניסיונות חיי המדבר הקשים שנועדו להם ומכאן ניסיונותיהם את הקב"ה?
  6. פרק חמישי במסכת אבות פותח בסדרה של "עשרה" מבריאת העולם ועד עשרה הנסים שהיו בבית המקדש וחוזר לבריאת עולם באזכור עשרה הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות. משם ממשיך הפרק בסדרות של "שבעה" דברים ומשם ל"ארבעה". אפשר שאין קשר בין כל "עשרה" אלה, אבל אפשר שיש, לפחות באלה שנביא להלן. ראה הפרק במקור במלואו.
  7. מפתה לחשוב שיש קשר בין כל העשרה שהוזכרו עד כאן (לפחות). מעשרה מאמרות בהם נברא העולם לשתי קבוצות של עשרה: אחת שנכשלה והסתיימה במבול ועוד מעט ונמחו עשרה מאמרות הבריאה, והשנייה שצלחה בזכות העשירי, הוא אברהם שקיבל שכר כולם ופתח דרך חדשה לאנושות. אבל אברהם שקיבל שכר (עונש) עשרה הדורות שלפניו, צריך כעת לעמוד בעשרה ניסיונות ובהם ברית בין הבתרים שם הוא מתבשר על גלות מצרים, ממנה מתגלגלים ה"עשרה" הבאים. ראה דברינו עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו בפרשת חיי שרה.
  8. ראה בראשית רבתי פרשת בראשית: "כנגד י' מאמרות ברך הקב"ה לאדם י' ברכות ... וכנגדן נתנסה אברהם אבינו עשרה נסיונות". והוא ממשיך שם בעוד עשר בריתות וברכות שברך יצחק את יעקב. ואנו ננסה ללכת בעקבות קישור זה ולחזקו. ראה גם פירוש מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ה שאומר: "נמצא שכל הדברים נשתלשלו מעשרה מאמרות שבהם נברא העולם ולזה סמכן התנא זה לזה". אבל הוא תמה מדוע לא נזכרו כאן עשרת הדברות ומתרץ שזה דבר פשוט וברור ואין בו חידוש.
  9. נעשה אתנחתא במשנה זו ונפנה לשביל צדדי. משנה זו היא המקור הראשון לעשר המכות (במקרא אין מספר זה) ובהם גם עשרה הניסים על ים סוף (שבהגדה של פסח הפכו לכמה מאות). על עשרה הניסים במצרים ראה פירוש הרמב"ם על משנה זו: "ואמנם העשרה ניסים אשר נעשו לאבותינו במצרים - הרי הם הינצלם מעשר המכות, והיות כל מכה ומכה מיוחדת במצרים, לא בישראל, ואלו ניסין בלא ספק". על עשרה הניסים על הים ראה פירוש רש"י שם (תלמיד של רש"י?) שמפנה כללית לאבות דרבי נתן ונראה שכוונתו לנוסח א פרק לג שבידינו, שם כבר התחיל המרי של בני ישראל כפי שנראה בהמשך. ראה גם אבות דרבי נתן נוסח ב פרק לו שנותן בהם סימנים רי"ם, שב"ט, תתצ"ו.
  10. אם נמשיך בשרשרת, עשרה הניסיונות שניסו אבותינו את הקב"ה מוצגים כניגוד לניסים ולמכות מצרים שהביאו להצלת העם (וכן או לא לניסים שעל הים). מוטיב זה מצאנו במקרא עצמו בחיבור בין פרק קה בתהלים ובין פרק קו שהבאנו לעיל. פרק קה מספר את תולדות האומה מאברהם אבינו ועד יציאת מצרים, כולל הניסים והנפלאות שנעשו שם, ואילו פרק קו מציג את כפיות הטובה של עם ישראל במדבר. מתבקש גם קשר עם הניסיונות שנתנסה אברהם, הוא שהתבשר "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה". אך מכאן יכולה גם לצמוח סניגוריה על ניסיונות עם ישראל במדבר, שהרי מה להם ולמדבר זה אם לא שאמר אברהם "במה אדע כי אירשנה"? יש לזכור מהיכן באו בני ישראל ומה עשו במצרים, וכדברי משה בסניגוריה שלו על חטא העגל כשהוא מזכיר לקב"ה: "מהיכן הוצאת אותם?" (שמות רבה מג ז). הנה כי כן, טרם שבאנו לדון ולפרט את ניסיונות אבותינו את הקב"ה במדבר, אולי נהפך מעט בזכותם.
  11. ראה שם בתחילת פרק ג במשנה מסכת ערכין: "יש בערכין להקל ולהחמיר, בשדה אחוזה להקל ולהחמיר, בשור המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר, באונס ומפתה ומוציא שם רע להקל ולהחמיר". והמשנה מסבירה ומפרטת את כולם שם בהמשך.
  12. המשנה דנה בדין מוציא שם רע על אשתו ומצביעה על כך שהקנס של מוציא שם רע גדול מזה של אונס או מפתה. חותמת המשנה בדינם של המרגלים שאמרו לשון הרע על הארץ ועונשם היה גדול מאלה שעשו את חטא העגל. "נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה". ראה דרשת ריש לקיש על הפסוק המובא בסיום של המשנה: " אמר ריש לקיש: אמר קרא: וינסו אותי זה עשר פעמים - על זה נתחתם גזר דין". ראה פירוש תורה תמימה הערות במדבר פרק יד הערה טז: "והראיה מדכתיב מלת זה, דמיותר לגמרי. משמע, דזה העון לבד שקול ככל העשר פעמים שלא שמעו בקולי וגרם העונש, ולא משום דמנין גורם ורש"י בפסוק זה פירש דדייק לשון זה דמשמע על עון זה נחתם גזר דין". מכל אלה משתמע שאמנם התורה מזכירה את המספר עשר ומדגישה שעוון המרגלים הוא העוון העשירי, הוא "זה" ששבר את גב הגמל. אבל לא העיסוק בחיפוש מה הם בדיוק עשרה הניסיונות או החטאים של בני ישראל עד כאן הוא העיקר, אלא "זה" – המכה בפטיש. החטא הזה שכולו לשון הרע על הארץ.
  13. הגמרא נדרשת לפירוט ומנין הניסיונות בעקבות מדרש ספרי דברים פרשת דברים פיסקא א, הוא ה"תניא" שנזכר כאן: "רבי יהודה אומר הריהו אומר במדבר בערבה וגו', אלו עשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום במדבר ואלו הם שנים בים שנים במים שנים במן שנים בשליו אחד בעגל ואחד במדבר פארן במרגלים". ראה שם ההקשר עם דרשתו של רבי שמעון על אחד שהיה מקבל כל אחד בסבר פנים יפות: צדיקים כרשעים, וביקורתו של רבי יוסי בן דורמסקית על רבי יהודה: "יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים?". אולי לא אהבו החכמים האחרים את המנייה הזו. כך או כך, הגמרא אינה מסתפקת באזכור הכללי של עשרה הניסיונות במשנה (ובמקרא!), ומביאה מדרש תנאים שנראה לו כן חשוב לפרט מה היו חטאי עם ישראל במדבר. אמנם, רבים מהם נזכרים בתורה שאינה מסתירה אותם (ראה דברינו נטלתי ספר בראשית וקראתי בו בפרשת וישב), אבל לגמרא נראה חשוב למנותם בדיוק ולהגיע למספר עשר. מדוע זה חשוב? אם התורה והמשנה לא פרטו, למה הספרי והגמרא כן?
  14. בירידה, שסירבו להיכנס לים, ובעלייה (ביציאה), שלא האמינו שהמצרים טבעו ודרשו הוכחה: "מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה, ואומרים: כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר". ובירידה, ראה שוב אבות דרבי נתן בהערה 9 לעיל: "בשעה שעמדו אבותינו על הים אמר להם משה: קומו עברו. אמרו לו: לא נעבור עד שנעשה הים נקבים נקבים ... לא נעבור עד שנעשה הים בקעה לפנינו. אמרו [לו] לא נעבור עד שנעשה לפנינו גזרים גזרים וכו' ". ראה דברינו וימרו על ים סוף בפרשת בשלח.
  15. הכוונה כאן לפסוק כד באותו פרק. בנוסח התורה שבידינו כתוב שם: "וילונו העם על משה לאמר מה נשתה". הפסוק: "וילן העם על משה" שייך לנושא הבא, לרפידים. וצריך לברר העניין בכתבי היד השונים של התלמוד. ראה פרויקט הכי גרסינן.
  16. אלה שני המקומות בתחילת המסע במדבר בהם צמא העם למים. השלישי הוא במי מריבה בסוף ארבעים שנות הנדודים, בדור הבנים, ולפיכך לא נספר ב"עשרה". ומה בכל אותם שנים ארוכות במדבר? אף תלונה? שקט ראוי לשבח, לא כן? ראה דברינו בארה של מרים בפרשת חוקת וראה כמו כן דברים ח טו: "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ".
  17. אין פסוק כזה בנוסח התורה שבידינו והכוונה לפסוק כה בפרק טז שמות: "הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה" או לפסוק כט שם: "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי".
  18. פסוק כז שם: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ".
  19. גם כאן אין זה ציטוט מדויק, ראה פסוקים יט-כ שם: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר: וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה". לאחר כל דקדוקי הפסוקים, מדובר בפרשת המן, בתלונות בני ישראל לא על צמא כי אם על אוכל: "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב" (שמות טז ג). שים לב שהתלונה על חוסר אוכל מצויה בתווך בין התלונה על המים המרים במרה ובין התלונה על חוסר מים ברפידים. ושלושתם מיד לאחר נס קריעת ים סוף. ובאמת, מה ניתן לצפות מעם שיצא ממצרים אל המדבר ואין לו מה לאכול ומה לשתות?
  20. שוב, אין פסוק כזה: "בשבתכם על סיר הבשר" ועל כרחנו חזרנו לפסוק בשמות טז ג שכבר ראינו בהערה הקודמת: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב". פרשת המן משולבת עם אכילת בשר השלו והדרשן שמחפש השלמה לעשרה הניסיונות, מונה כאן שני ניסיונות: הבקשה לבשר וללחם, כפי שאכן מופיע בתלונתם. ראה פסוקים ג, ח ו-יב בפרק טז. פרשת שליו ראשון זו דורשת עיון מיוחד בפרשת בשלח. ראה פירוש העמק דבר שמות טז ג שהתלונה על הבשר כאן הייתה "ברמז תלונה על הקב"ה ... אבל לא היתה תלונה זו מפורש יוצא מפיהם כמו שהיתה תלונת המתאוים במדבר".
  21. בעגל, כמו שכתוב בפשטות בתורה ואין צורך לחפש פסוקים והסברים. אבל כמה דרשות ופרשנויות נאמרו על חטא זה ...
  22. מדבר פארן הוא חטא המרגלים בפרשתנו, כפי שכתוב בפשטות ובבירור בפרשה. עד כאן פירוט הניסיונות בנוסח הגמרא. להסבר מפורט של גמרא זו ולפירוט רשימות אחרות של ניסיונות בני ישראל, הקדשנו כאמור דף מיוחד 'מה הם עשרה הניסיונות שניסו אבותינו את המקום'. כאן נעצור במניית הניסיונות ופירוטם ונפנה לכיוון אחר.
  23. הגמרא חוזרת לדון בלשון הרע או מוציא שם רע ומתמקדת במהות חטא המרגלים, לא בעובדה שהוא מס' 10: "וכן מצינו שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע ... אמר ריש לקיש: אמר קרא: וינסו אותי זה עשר פעמים, על זה נתחתם גזר דין. תניא, א"ר אלעזר בן פרטא: בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע, מנלן? ממרגלים, ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה". גמרא זו היא מהמקורות הראשיים על לשון הרע ומוציא שם רע.
  24. פרקי דרבי אליעזר מחזירים אותנו למוטיב שהזכרנו בתחילת דברינו, לקשר בין ניסיונות אברהם וניסיונות דור המדבר. ראה בדומה גם פירוש מרכבת המשנה לרבי יוסף אלאשקר (ספרד צפון אפריקה, מאות 15-16) על המשנה במסכת אבות: "והנה ג"כ עשרה ניסיונות של אברהם הועילו ולזרעו, אשר בזכותם ניצולו מעשרה ניסיונות שניסו אבותינו לשם יתברך במדבר, שנאמר: וינסו אותי זה עשר פעמים. והנה העשרה נסיונות הם הנזכרים במסכת ערכין". לא ברור איך הועיל אברהם לחטא המרגלים שדור המדבר לא ניצול ממנו. אבל אם נחזור לניסיונות של אברהם, לרוב השיטות שהעקידה היה הניסיון העשירי, אפשר שיש רעיון מעניין בהשוואה של העקידה עם חטא המרגלים. גם אברהם ויצחק לא יצאו בפשטות מניסיון העקידה! ראה דברינו חיי שרה – מחיר העקידה בפרשת וירא.
  25. עשרה הניסיונות שהתנסה בהם אברהם אינם קשורים לעשר המכות (הניסים במצרים). למרות שיכולנו לחשוב שבזכות עשרה הניסיונות של אברהם יזכו בני בניו לעשר מכות מצרים, לא זה הקשר, אומר אלשיך, שהרי בני אברהם זכו לעשרים ניסים: עשרה במצרים ועשרה על הים. האם הבעיה היא רק כמותית או שאלשיך מעדיף להיעזר בעשרה הניסיונות של אברהם למטרה אחרת.
  26. גם פירוש אלשיך מצטרף לרעיון של הקשר בין ניסיונות אברהם והניסיונות של בני בניו במדבר. ראה שוב לשון אוצר מדרשים (אייזנשטיין) עשר גליות: "עשרה נסיונות נסה הקב"ה את אבותינו". לא אבותינו ניסו את הקב"ה, אלא הוא אותם. אולי על מנת שיזכו בני ישראל ויעמדו בניסיונות אלה כמו אברהם אביהם. אלא שלא זכו ובאו ניסיונות אברהם והגנו על בני בניו שלא עמדו בהם. כולל "ולא שמעו בקולי" שמתכפר ב"עקב אשר שמע אברהם בקולי". אז למה באמת לא נסלח להם? למה לא התכפר לגמרי הניסיון העשירי "זה" בזכות ניסיון העקידה? אולי כפי שכבר הערנו בהערה הקודמת: עקידת הבן יצחק, כנגד עקידת דור המדבר ואולי משום שכאן מדובר במאיסת הארץ שהובטחה לאבות.
  27. עשר הוא מספר טיפולוגי שאינו חייב להיות מדויק, כמו אמא שגוערת בבנה: "כבר אמרתי לך מיליון פעם שלא תעשה כך וכך". ראה פירוש אבן עזרא על הפסוק בפרשתנו: "זה עשר פעמים הטעם - רבים. והזכיר עשר, בעבור היותו סך חשבון, כי הוא סוף האחדים, וראש העשרות, שהם במחברת השנית". אבל פירוש מגן אבות לרשב"ץ על המשנה במסכת אבות מבין שהמספר הוא כן מדויק ושלא נאמר שהוא מספר כללי: "עשרה נסיונות נסו אבותינו להקב"ה במדבר ... הודיענו שהוא מספר מדוקדק ולא נאמר שלא בדקדוק, 'כמו זה עשר פעמים תכלימוני' [איוב יט ג], שהוא שלא בדקדוק, אלא לשון ריבוי, כלומר הרבה פעמים תכלימוני". כך גם דברי ר"י אבן שועיב בדרשותיו על הפרשה: "והמפרשים פירשו לאו דוקא עשר אלא הרבה כמו עשר נשים וגו'. אבל האמת בדברי רבותינו ז"ל וכבר מנו אותן בערכין. והרמב"ם ז"ל מנה אותם וכו' ". הכל בעקבות פירוש הרמב"ם למשנה באבות שמחזיר אותנו לנושא פירוט הניסיונות שניסו אבותינו את המקום, לו הקדשנו כאמור את הדף המקביל.
  28. עזב ר' עקיבא את מידת החסידות שלו ודן ברותחין את דור המדבר. זה ר' עקיבא שאמר: "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה" (ספרא קדושים פרשה ב).
  29. כבר הארכנו לדון במקור זה בדברינו דור המדבר וחלקו לעולם הבא בפרשה זו בשנה האחרת. ר' עקיבא דן ברותחין את דור המדבר, אולי גם מסיבות ונסיבות הקשורות בדורו וקנאותו הגדולה לארץ ישראל. אבל שאר החכמים חולקים עליו ואף סונטים בו: עזב או שכח ר' עקיבא את מידת החסידות! עם כל הביקורת הקשה על דור המדבר, הם שספגו הכל, הם שעברו בקיצוניות אחת מבית עבדים למעמד הר סיני, הם ועבדיהם ושפחותיהם ראו מה שלא ראה יחזקאל ונביאים אחרים, הם דור ראשון לגאולה שמשלם את מחיר המהפך (מה שתפסו והכירו בו דור החלוצים בימינו, ראה דברינו מתי מדבר גם הם בפרשה זו). ועדיין קשה מדוע נבחר פרק צה בתהלים המסתיים בפסוקים: "אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי: אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי" לקבל בו את שבת מנוחה! האם גם למקובלי צפת שתקנו את קבלת שבת היה חשבון עם הפספוס של ארץ ישראל ע"י דור המדבר (והזדהו עם שיטת ר' עקיבא?). אנו רוצים לחשוב שאדרבא, אזכור זה בא בהפוך, להדגיש את שיטת ר' אליעזר והחכמים האחרים לאפוקי (להוציא) משיטת ר' עקיבא. עכ"פ, ראה פירוש דעת מקרא לתהלים צה, בפרט לפסוק המסיים: "ארבעים שנה אקוט בדור" ודבריו לסיכום הפרק כולו, שם. פרק שראוי לעיון במיוחד בשבת זו.