כתועפות ראם

"אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ" (במדבר כג כב).1

"וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים" (תהלים כט ו).2

"וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם וּפָרִים עִם אַבִּירִים וְרִוְּתָה אַרְצָם מִדָּם וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן" (ישעיהו לד ז).3

"אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי־אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ" (תהלים צה ד).4

"וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ" (איוב כב כה).5

 

רש"י במדבר כג כב

אל מוציאם ממצרים – אתה אמרת הנה עם יצא ממצרים, לא יצא מעצמו אלא האלהים הוציאם.6

כתועפות ראם לו – כתוקף רום וגובה שלו.7 וכן "וכסף תועפות" (איוב כב כה) – לשון מעוז המה. ואומר אני שהוא לשון "ועוף יעופף" (בראשית א כ), המעופף ברום וגובה ותוקף רב הוא זה. ותועפות ראם – עפיפות גובה.8

דבר אחר תועפות ראם תוקף ראמים, ואמרו רבותינו אלו השדים.9

אבן עזרא במדבר כג כב

אל מוציאם ממצרים – וזה השם שהיה עמו, הוא תקיף, והראה אותות במצרים. כתועפות – כמו "קרני ראם קרניו" (דברים לג יז).10 ופירוש תועפות – תוקף, וכן "ותועפות הרים לו" (תהלים צה, ד).11 גם יתכן היות פירושו וקרני הרים, וכסף תועפות לך (איוב כב, כה) פירושו, וכסף תועפות הרים.12 ואמר לו, כמו: "ותרועת מלך בו". והטעם, שזה האל שָׂם תוקף לישראל. וכל זה בעבור שהוא דבוק בשם, ולא יבקש כי אם מאתו, כי אין להם צורך למנחש וקוסם.13

מדרש תנחומא (בובר) פרשת בלק סימן כב, במדבר רבה כ כ

"לא הביט און ביעקב" (במדבר כג כא)14 – אמר בלעם: אינו מסתכל בעבירות שבידם ואינו מסתכל אלא בגאות שלהן.15 "ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו" אמרת לי: "לכה נא ארה לי יעקב" – פרדס שאין לו שומר, הגנב יכול להזיקו, או אם ישן לו השומר, נכנס הגנב. וְאֵלּוּ: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (תהלים קכא ד), והיאך אני יכול להזיקן?

"ה' אלהיו עמו" אמר לו בלק: הואיל ואינך יכול ליגע בהן מפני משה משמשן, ראה זה שעומד אחריו מה יהיה.16 אמר לו: אף הוא קשה כמותו: "ותרועת מלך בו" – תוקע ומריע ומפיל חומה.17

"אל מוציאם ממצרים" אמרת לי: "הנה עם יצא ממצרים" (במדבר כב ה)18 – מעצמם.19 ואינו כן, אלא הוא הוציאם. "כתועפות ראם לו" כך היא מדתו: חטאו קמעא, הורידם כעוף, שנאמר: "אפרים כעוף יתעופף כבודם" (הושע ט יא). זכו, מעלם ומרוממם למעלה כעוף, שנאמר: "מי אלה כעב תעופינה" (ישעיה ס ח).20

מדרש תהלים (בובר) מזמור כב

"הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי" (תהלים כב כב).21 אמר ר' הונא בר אידי: בשעה שהיה דוד רועה את הצאן, הלך ומצא את הראם ישן במדבר. והיה סבור בו שהוא הר ועלה עליו, והיה רועה. ננער הראם ועמד, והיה דוד רכב על קרניו, והיה גבוה עד השמים. באותה שעה אמר דוד: ריבונו של עולם, אם אתה מורידני מן הראם הזה, אני בונה לך היכל של מאה אמה, כקרני ראם. יש אומרים לארכו מדדו, ויש אומרים לעיגולו מדדו. ומנין ששילם לו נדרו? שנאמר: "וַיִּבֶן כְּמוֹ־רָמִים מִקְדָּשׁוֹ" (תהלים עח סט).22 מה עשה לו הקב"ה? זימן לו אריה אחד, וכיון שראה הראם את האריה, נתיירא ממנו, ורבץ בפני האריה, לפי שהאריה מלך על כל החיות והבהמות, כיון שראה דוד את האריה נתיירא הימנו, זימן הקב"ה צבי, קפץ האריה אחריו, ודוד ירד והלך לו, לכך נאמר: "הושיעני מפי אריה", כשם שעניתני מקרני ראמים.23

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בלק דף קכח עמוד ב

"אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו". כענין (תהלים צה) ותועפות הרים לו. והכתוב ממשל כחו של הקב"ה בדבר הידוע בעולם, כענין שנאמר (ישעיה מב) ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר. ולפי שכח ראם גדול מן החיות, הזכיר את הראם. ואמרו הרואים שראוהו שהוא גדול מן הגמל וקרניו חדודות כמו חרב והן ארוכות יותר מחמש אמות ואין כל בריה יכולה לעמוד לפניו.24

ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שנג

"בכור שורו הדר לו", מלמד שניתן לו הוד למשה והדר ליהושע. שאילו ניתן הוד ליהושע לא היה העולם יכול לעמוד בו. "וקרני ראם קרניו", שור כוחו קשה אבל אין קרניו נאות. ראם קרניו נאות אבל אין כוחו קשה. ניתן ליהושע כוחו של שור וקרנו של ראם.25

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: בין הראם כחיה פלאית ובין תועפות הראם, ההרים והכסף, משמשים קרני הראם גם כסמל להשגחת הקב"ה בעולמו ולפרנסה היום-יומית. כלשון הגמרא במסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב: "אמר רב יהודה אמר רב: שתים עשרה שעות הוי היום, שלש הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, שניות – יושב ודן את כל העולם כולו, כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה, עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים, שלישיות – יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים".

עדכון אחרון: 07/03/2016

הערות שוליים

  1. כך משבח בלעם, בברכתו השנייה לבני ישראל, את גבורתם של ישראל שהקב"ה הוא שהוציאם ממצרים. והוא חוזר על דימוי זה בהרחבה בברכה השלישית, זו שלאחריה סָפָק בלק את כפיו והחליט שאין יותר תוחלת מבלעם, במדבר כד ח: "אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ". שים לב לשינוי הלשון של "מוציאו" מול "מוציאם" שבא אולי להורות שגם בפסוק הראשון בו כתוב "מוציאם" הכוונה בתיאור תועפות הראם וכוחו היא לעם ישראל ולא לקב"ה. הנשוא הופך לנושא.
  2. פרק כט שאנחנו אומרים בתפילת קבלת שבת מתאר את כוחו של הקב"ה שמרקיד את הרי הלבנון או ארזי הלבנון כמו עגל צעיר שמקפץ ומשתובב. ראה המדרשים על פרק זה שהוא אחד מהאסמכתאות לתפילת שמונה עשרה, משום שיש בו שמונה עשרה אזכרות של שם ה' (ברכות כח ע"ב, מדרש תהלים מזמור כט). ואולי זו סיבה שאנו אומרים פרק זה בקבלת שבת, לפני הפיוט לכה דודי, כ"פיצוי" לתפילת שמונה עשרה שאיננה נאמרת בשבת ובמקומה באה תפילת שבע.
  3. ישעיהו מתאר את הראם הגדול והבוגר, שהוא חיה רבת כח ממין השור או הפרים, שדמם הנשפך והניגר כמים על האדמה מסמל את פורענות אדום שהנביא מתאר שם. אזכור נוסף של הראם הבוגר ("הָרֵים") הוא באיוב פרק לט בתשובת ה' לאיוב "מן הסערה", איוב לט ט-י: "הֲיֹאבֶה רֵּים עָבְדֶךָ אִם־יָלִין עַל־אֲבוּסֶךָ: הֲתִקְשָׁר־רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ אִם־יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ", שכאן משמע שהראם הוא פר בר שאינו ניתן לאילוף. פסוקים אלה מחזקים את פסוקי התורה על גודל כוחו של הראם. האם בכך מיצינו את כל "הראם" שבמקרא? לא, יש עוד שנראה להלן ובלי "תועפות" שיכולים אגב לסייע לנו גם בהבנת המילה "תועפות".
  4. בחיפושנו אחרי "תועפות" נוספות במקרא, חזרנו שוב לספר תהלים, ולפרקי קבלת שבת והפעם בפרק הראשון "לכו נרננה". תועפות ההרים הם כפשוטו גובהם, חוזקם ועוצמתם של ההרים, כפי שמציינים פרשנים רבים שחלקם נראה להלן, ומכאן השלכה חוזרת על תועפות הראם שהוא כוחו, חוזקו ולהלן נראה גם גובהו.
  5. "תועפות" נוסף שמצאנו (השני והאחרון במקרא) נשמע לאוזן ימינו ביטוי מוכר: "כסף תועפות" או הון תועפות (ובימינו לא חסר גם "הון תופעות" למינהו). ראה דרשת חז"ל על פסוק זה בגמרא ברכות סג ע"א: "כל המשתף שם שמים בצערו - כופלין לו פרנסתו, שנאמר והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך. רבי שמואל בר נחמני אמר: פרנסתו מעופפת לו כצפור, שנאמר וכסף תועפות לך". איך "תועפות" זה יכול להתקשר לתועפות הראם (ולתועפות ההרים)? חוזקו ועוצמתו של הכסף? לשון כפל וריבוי?
  6. קטע זה לקח רש"י ממדרש תנחומא (במדבר רבה) שנראה להלן.
  7. כאן נראה שרש"י הולך בעקבות תרגום אונקלוס שמתרגם: "אל דאפיקנון ממצרים, תוּקְפָא ורוּמָא דִילֵיה". משמע ש"תועפות ראם לו" מתאר את הקב"ה עצמו.
  8. רש"י מוצא קשר בין תועפות הראם ותועפות הכסף ולא מזכיר את תועפות ההרים שלהלן, בפירוש אבן עזרא, משמשים כחוליה מקשרת. ודווקא בהקשר לכסף, כדאי שהוא לא "יעופף" גבוה מדי ...
  9. אזכור השדים בהקשר עם תועפות הראם, מקורו בסיפור הפלאי שבגמרא גיטין דף סח על מפגש שלמה ואשמדאי, בהקשר עם חיפוש השמיר לבניין בית המקדש. שלמה מצוטט שם שאומר לאשמדאי: "כתיב: כתועפות ראם לו, ואמרינן: כתועפות - אלו מלאכי השרת, ראם - אלו השדים, מאי רבותייכו מינן?" – מה כוחכם גדול משלנו? ראה סיפור זה גם במדרש תהלים פרק עח. מה ראה רש"י להזכיר דווקא כאן, בברכת בלעם המשבח את ישראל "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" את נושא השדים? זאת ועוד, ראה גם מדרש אגדה (בובר) על הפסוק: "אל מוציאם ממצרים. הם אינם משתמשים לא בשדים ולא במלאכים ואינם זוכרים אלא אלהיהם, ואין בפיהם בשכבם ובקומם כי אם שם האלוה ואם כן היאך יוכל שם בריה להזדקק להם אם שעמהם האלוה, לכך נאמר אל מוציאם ממצרים: כתועפות ראם לו: תועפות אלו המלאכים, הדא הוא דכתיב ובשתים יעופף (ישעיהו ו ב): ראם. אלו שדים. שנאמר יגביהו עוף (איוב ה ז), שהם מרימים לעוף". למה להכניס כאן את עניין השדים? נשמח לשמוע הערות והצעות. וצריך עיון נוסף.
  10. אבן עזרא מקשר אותנו עם ה-"ראם" של ברכת משה ליוסף בפרשת וזאת הברכה: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי־אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" (דברים לג יז), ובאותה מידה יכול גם לצטט את תהלים צב יא: "וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן". שוב מקור, שלישי במספר, מתפילת קבלת שבת! אך כאן יש "ראם" בלי "תועפות" ועם "קרניים". עפ"י פירוש זה והפסוקים מספר דברים ומתהלים, תועפות הראם הם קרניו המתנוססים לגובה והם מקור עוצמתו וכוחו של הראם. ראה שוב גם דברי רש"י: "המעופף ברום וגובה ותוקף רב". קישור / פירוש זה של "תועפות" לקרניים מופיע כבר בפירוש רס"ג על הפסוק שאומר: "האל שהוציאם ממצרים כקרני הראם מגן בעדם". נראה שרס"ג מבין ש"תועפות ראם לו" מוסב על הקב"ה.
  11. וכך מפרש רשב"ם ורבים אחרים: "תועפות - חוזק, כמו ותועפות הרים לו". הר נראה כמו חיה ענקית וראשיו כמו קרניה. ורד"ק בפירושו לפסוק בתהלים מזכיר לנו גם את החצי הראשון של הפסוק, את "מחקרי ארץ". הכח והחוזק באים לא רק מהחלק הנראה והבולט, מתועפות ההרים, אלא גם מהבסיס רב הכח עליו בנויים ראשי ההרים והוא: מחקרי הארץ. מעניין לקחת השוואה קוטבית זו גם לראם ולכסף!
  12. החיבור בין "תועפות" ההרים ו"תועפות" הכסף נראה קצת רחוק, אבל הקשר הוא הכח. לכסף יש כח כמו לתועפות ראשי ההרים (שגם הם נקראים לעתים קרניים) ומכאן הון תועפות: הון רב שיש לו כח!
  13. כל הדימויים האלה הם לישראל, לא לקב"ה, אומר אבן עזרא, וכל זה משום שהם דבוקים בו ולא נוהים אחרי שום מנחשים וקסמים ובניגוד גמור לסוף דבריו של רש"י לעיל. ולכן בא הפסוק הסמוך ואומר: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל", כמסביר את כח תועפות הראם. ראה גם פירוש רמב"ן על הפסוק: "כי בהוציאו אותם ממצרים הנה לו תוקף גדול כתועפות ראם על כל בהמה. ואיך לא יתקיימו כל ברכותיהם ואין בהם נחש וקסם".
  14. בחרנו לפתוח בפסוק קודם לפסוק "תועפות ראם", כי נראה לנו שהדברים קשורים, בפרט סיומת פסוק כא: "ה' אלוהיו עמו ותרועת מלך בו", המביאה לפסוק "שלנו".
  15. בקטע זה המדבר על הגאות או הגאווה של ישראל, רבו הנוסחאות וההגהות כגון הנוסח שהקב"ה לא מסתכל לא בעבירות של ישראל ולא בחטא גאוונתם (או "אוניותם"). אבל לנו נראה להשאיר את הגאות למעלה ואת הנוסח כמו לעיל שלעתים הקב"ה אינו מביט בעבירות, בדברים "הנמוכים" של ישראל, אלא בגאותם, היינו, ביכולתם להמריא ולהתנשא למעלה. וכל זאת, על סמך המשך הפסוקים המדברים על "תרועת המלך" ו"תועפות הראם".
  16. אולי עם המנהיג שיחליף את משה אוכל להתמודד. האם ידע בלק שמיתתו של משה קרובה ונגזר עליו שלא ייכנס לארץ?
  17. הכוונה כמובן ליהושע, ממשיכו של משה, ולמלחמת יריחו. אבל לעיל, בהסבר לפירוש אבן עזרא, כבר ראינו ששבט יוסף, ממנו בא יהושע (משבט אפרים), נרמז בקרני הראם והתועפות. ובסוף דברינו נתייחס עוד לברכת משה וליוסף בדמות הראם, דימוי שמשה "לקח" מבלעם.
  18. דברי בלק כשהוא שולח לקרוא לבלעם.
  19. כאילו בכוחות עצמם יצאו.
  20. מה שמתעופף ומורם למעלה יכול גם "להתעופף" למטה. הראם יכול גם להשפיל קרניו/תועפותיו כאות של כניעה וירידה. זה אולי ההבדל בין גישת פרשני המקרא לעיל, ואופן הבנתם את ברכת בלעם ובין הבנת המדרש. פרשני המקרא חותרים אל הפשט וגם לפירוש המקרא בוויכוחים עם סביבתם. עיקר מעיינו של הדרשן הם המסר והמוסר. אם אמר בלעם דבר זה לשבחם של ישראל שגם כשהם חוטאים הם נענשים ואח"כ שוב עולים, או הדרשן הוא שמפתח את לקחו ושמעו על בסיס פסוקי הפרשה, אין זה משנה הרבה בגישת המדרש. העיקר הוא הרעיון והמסר.
  21. הרי לנו עוד ראם או רֵים במקרא ושוב עם חיזוק לפירוש הפשוט שהתועפות הם הקרניים של הראם.
  22. גובה מקדש שלמה היה שלושים אמה (מלכים א ו ב).
  23. תיאור הראם כחיה אגדית ופלאית עוד יותר מצוי במדרש בראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 17: "מצמיח חציר לבהמה (תהלים קד יד), זה ראם. אמרו עליו הראם הזה אינו אלא זוג אחד בעולם והפריש הב"ה הזכר במזרח והנקבה במערב, ופעם אחת לשבעים שנה מזדוגים זה לזו ומשמשים זה עם זו ומתעברת הנקבה מתאומים זכר ונקבה. ולאחר הדבוק נושכת הנקבה לזכר ומת והנקבה סובלת העוברים במעיה י"ב שנים וכל האחת עשרה שנה רועה בהרים ובגבעות ובעמקים וכשנכנסת בי"ב אינה יכולה לזוז ממקומה מפני כובד בטנה וכו' ". הראם קשור גם עם המבול כחיה היחידה ששרדה ולא נכנסה לתיבה. ראה בראשית רבה פרשת נח, לא יג: "ומכל החי מכל בשר שנים וגו' ... ר' יהודה אומר: ראם לא נכנס עמו אבל גוריו נכנסו. רבי נחמיה אמר: לא הוא ולא גוריו. אלא קשרו נח בתיבה, והיה מתלם תלמיות כמן טבריא לסוסיתא, הה"ד (איוב לט) התקשר ראם בתלם עבותו אם ישדד עמקים אחריך. בימי רבי חייא בר אבא עלה גור אחד לא"י, ולא הניח אילן שלא עקרו ועשו תענית והתפלל ר' חייא, וגעת אמו מן המדבר וירד לקולה". ראה גם התיאורים על החיה הפלאית "בהררי אלף" (תהלים נ י) בגמרא בבא בתרא עד ע"ב, ויקרא רבה כב י ועוד. במדרש הפך הראם לחיה אגדית ופלאית ותועפות הראם לתופעה חד-פעמית מופלאה. אך לא נראה שלכך מכוונים הפסוקים בפרשתנו.
  24. פירוש / מדרש לקח טוב (ר' טוביה ב"ר אליעזר, צפון יוון, סוף מאה 11 תחילת מאה 12) מחזיר אותנו למקרא ולממדי הראם כחיה גדולה מעין שור בר גדול ופראי או גמל ואינו מהסס לומר שהפסוק מתייחס לכוחו של הקב"ה ולא של ישראל שכן זה דרך המקרא להמשיל את כוחו של הקב"ה "בדבר הידוע בעולם". והיום מזוהה הראם עם חיה קטנה יחסית מעין עז גדולה, ממשפחת האנטילופות, שמצויה גם בחי בר ביוטבתה. לסקירה מדעית של זיהוי הראם, ראה דבריו של ד"ר משה רענן בפורטל הדף היומי, וכן בגיליון שבת בשבתו לשבת זו (פרשת בלק תשע"ה), עמוד 6 שם.
  25. נעשה אפטרה ונחזור לברכת משה ליוסף בפרשת וזאת הברכה: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי־אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" (דברים לג יז). שזו גם מעין מקדמה לפרשת השבוע הבאה (פנחס) בה מצטווה משה למנות את יהושע כיורש כמתואר בפרק כז פסוקים יח ואילך: "קַח־לְךָ אֶת־יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן אִישׁ אֲשֶׁר־רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת־יָדְךָ עָלָיו ... וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ראה השימוש בפסוק זה של ברכת יוסף מפי משה גם לציון סמל השור והראם במטבע שהנפיק יהושע, בראשית רבה לט יא: "ארבעה הם שיצא להם מוניטין בעולם ... יהושע ... יצא לו מוניטין בעולם: שור מיכן וראם מיכן על שם: בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו". אבל עפ"י מדרש ספרי, משהו במעבר מתועפות הראם של בלעם לקרני הראם של משה, נחלש. בדומה למדרש שבגמרא בבא בתרא עה ע"א: "ונתתה מהודך עליו - ולא כל הודך, זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה". אולי הצליח בלעם להכניס קצת עין רעה בממשיכו של משה וכמשאלתו של בלק במדרש תנחומא (בובר) לעיל: "אמר לו בלק: הואיל ואינך יכול ליגע בהן מפני משה משמשן, ראה זה שעומד אחריו מה יהיה". ואולי גם על זה מכוון מאמר המדרש (רש"י במדבר כב יב): "אומרים לצרעה: לא מדובשך ולא מעוקצך". ראה דברינו מברך רעהו בקול גדול וכן מה טובו אהליך יעקב בפרשה זו בשנה האחרת.