כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם

פרשת בלק, תשע"ה

עדכון אחרון: 12/06/2023

אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ: (במדבר כג כב).1

וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים: (תהלים כט ו).2

וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם וּפָרִים עִם אַבִּירִים וְרִוְּתָה אַרְצָם מִדָּם וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן: (ישעיהו לד ז).3

אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי־אָרֶץ וְתוֹעֲפוֹת הָרִים לוֹ: (תהלים צה ד).4

וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ: (איוב כב כה).5

 

רש"י במדבר כג כב – מתוקף וגובה לשדים

אל מוציאם ממצרים – אתה אמרת הנה עם יצא ממצרים, לא יצא מעצמו אלא האלהים הוציאם.6

כתועפות ראם לו – כתוקף רום וגובה שלו.7 וכן "וכסף תועפות" (איוב כב כה) – לשון מעוז המה. ואומר אני שהוא לשון "ועוף יעופף" (בראשית א כ), המעופף ברום וגובה ותוקף רב הוא זה. ותועפות ראם – עפיפות גובה.8

דבר אחר: תועפות ראם תוקף ראמים, ואמרו רבותינו אלו השדים.9

אבן עזרא במדבר כג כב – תוקף וכח לישראל שאינם מנחשים

אל מוציאם ממצרים – וזה השם שהיה עמו, הוא תקיף, והראה אותות במצרים. כתועפות – כמו "קרני ראם קרניו" (דברים לג יז).10 ופירוש תועפות – תוקף, וכן "ותועפות הרים לו" (תהלים צה, ד).11 גם יתכן היות פירושו וקרני הרים, וכסף תועפות לך (איוב כב כה) פירושו, וכסף תועפות הרים.12 ואמר לו כמו: "ותרועת מלך בו". והטעם, שזה האל שָׂם תוקף לישראל. וכל זה בעבור שהוא דבוק בשם, ולא יבקש כי אם מאתו, כי אין להם צורך למנחש וקוסם.13

תנחומא (בובר) בלק כב, במדבר רבה כ כ –

"לא הביט און ביעקב" (במדבר כג כא)14 – אמר בלעם: אינו מסתכל בעבירות שבידם ואינו מסתכל אלא בגאות שלהן.15 "ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו" אמרת לי: "לכה נא ארה לי יעקב" – פרדס שאין לו שומר, הגנב יכול להזיקו, או אם ישן לו השומר, נכנס הגנב. וְאֵלּוּ: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (תהלים קכא ד), והיאך אני יכול להזיקן?16

"ה' אלהיו עמו" אמר לו בלק: הואיל ואינך יכול ליגע בהן מפני משה משמשן,17 ראה זה שעומד אחריו מה יהיה.18 אמר לו: אף הוא קשה כמותו: "ותרועת מלך בו" – תוקע ומריע ומפיל חומה.19

"אל מוציאם ממצרים" אמרת לי: "הנה עם יצא ממצרים" (במדבר כב ה)20 – מעצמם.21 ואינו כן, אלא הוא הוציאם. "כתועפות ראם לו" כך היא מדתו: חטאו קמעא, הורידם כעוף, שנאמר: "אפרים כעוף יתעופף כבודם" (הושע ט יא). זכו, מעלם ומרוממם למעלה כעוף, שנאמר: "מי אלה כעב תעופינה" (ישעיה ס ח).22

מדרש תהלים (בובר) מזמור כב – הראם כחיה פלאית

"הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי" (תהלים כב כב).23 אמר ר' הונא בר אידי: בשעה שהיה דוד רועה את הצאן, הלך ומצא את הראם ישן במדבר. והיה סבור בו שהוא הר ועלה עליו, והיה רועה. ננער הראם ועמד, והיה דוד רכב על קרניו, והיה גבוה עד השמים. באותה שעה אמר דוד: ריבונו של עולם, אם אתה מורידני מן הראם הזה, אני בונה לך היכל של מאה אמה, כקרני ראם. יש אומרים לארכו מדדו, ויש אומרים לעיגולו מדדו. ומנין ששילם לו נדרו? שנאמר: "וַיִּבֶן כְּמוֹ־רָמִים מִקְדָּשׁוֹ" (תהלים עח סט).24 מה עשה לו הקב"ה? זימן לו אריה אחד, וכיון שראה הראם את האריה, נתיירא ממנו, ורבץ בפני האריה, לפי שהאריה מלך על כל החיות והבהמות, כיון שראה דוד את האריה נתיירא הימנו, זימן הקב"ה צבי, קפץ האריה אחריו, ודוד ירד והלך לו, לכך נאמר: "הושיעני מפי אריה", כשם שעניתני מקרני ראמים.25

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בלק – המשלה לקב"ה

"אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו". כענין (תהלים צה) ותועפות הרים לו. והכתוב מְמָשֵׁל כוחו של הקב"ה בדבר הידוע בעולם, כענין שנאמר (ישעיה מב): "ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר". ולפי שכח ראם גדול מן החיות, הזכיר את הראם. ואמרו הרואים שראוהו שהוא גדול מן הגמל וקרניו חדודות כמו חרב והן ארוכות יותר מחמש אמות ואין כל בריה יכולה לעמוד לפניו.26

ספרי דברים שנג פרשת וזאת הברכה – כוחו של יהושע

"בכור שורו הדר לו", מלמד שניתן לו הוד למשה והדר ליהושע. שאילו ניתן הוד ליהושע לא היה העולם יכול לעמוד בו. "וקרני ראם קרניו", שור כוחו קשה אבל אין קרניו נאות. ראם קרניו נאות אבל אין כוחו קשה. ניתן ליהושע כוחו של שור וקרנו של ראם.27

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: בין הראם כחיה פלאית ובין תועפות הראם, ההרים והכסף, משמשים קרני הראם גם כסמל להשגחת הקב"ה בעולמו ולפרנסה היום-יומית. כלשון הגמרא במסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב: "אמר רב יהודה אמר רב: שתים עשרה שעות הוי היום, שלש הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, שניות – יושב ודן את כל העולם כולו, כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה, עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים, שלישיות – יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים".

הערות שוליים

  1. כך משבח בלעם, בברכתו השנייה לבני ישראל, את גבורתם של ישראל, או של הקב"ה, שהוציאם ממצרים. למי תועפות הראם, מי הוא "לו", כפי שנראה להלן בדעות השונות. דימוי זה חוזר בהרחבה בברכה השלישית, זו שלאחריה סָפָק בלק את כפיו והחליט שאין יותר תוחלת מבלעם, במדבר כד ח: "אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ". שימו לב לשינוי הלשון של "מוציאו" מול "מוציאם" שבא אולי להורות שגם בפסוק הראשון בו כתוב "מוציאם" הכוונה בתיאור תועפות הראם וכוחו היא לעם ישראל ולא לקב"ה. הנשוא הופך לנושא.
  2. פרק כט שאנחנו אומרים בתפילת קבלת שבת מתאר את כוחו של הקב"ה שמרקיד את הרי הלבנון או ארזי הלבנון כמו עגל צעיר שמקפץ ומשתובב. ראו המדרשים על פרק זה שהוא אחד מהאסמכתאות לתפילת שמונה עשרה, משום שיש בו שמונה עשרה אזכרות של שם ה' (ברכות כח ע"ב, מדרש תהלים מזמור כט). ואולי זו סיבה שאנו אומרים פרק זה בקבלת שבת, לפני הפיוט לכה דודי, כ"פיצוי" לתפילת שמונה עשרה שאיננה נאמרת בשבת ובמקומה באה תפילת שבע.
  3. ישעיהו מתאר את הראם הגדול והבוגר, שהוא חיה רבת כח ממין השור או הפרים, שדמם הנשפך והניגר כמים על האדמה מסמל את פורענות אדום שהנביא מתאר שם. אזכור נוסף של הראם הבוגר ("הָרֵים") הוא באיוב פרק לט בתשובת ה' לאיוב "מן הסערה", איוב לט ט-י: "הֲיֹאבֶה רֵּים עָבְדֶךָ אִם־יָלִין עַל־אֲבוּסֶךָ: הֲתִקְשָׁר־רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ אִם־יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ" - כאן משמע שהראם הוא פר בר שאינו ניתן לאילוף. פסוקים אלה מחזקים את פסוקי התורה על גודל כוחו של הראם. האם בכך מיצינו את כל "הראם" שבמקרא? לא, יש עוד שנראה להלן ובלי "תועפות" שיכולים אגב לסייע לנו גם בהבנת המילה "תועפות".
  4. בחיפושנו אחרי "תועפות" נוספות במקרא, חזרנו שוב לספר תהלים, ולפרקי קבלת שבת והפעם בפרק הראשון "לכו נרננה". תועפות ההרים הם כפשוטו גובהם, חוזקם ועוצמתם של ההרים, כפי שמציינים פרשנים רבים שחלקם נראה להלן, ומכאן השלכה חוזרת על תועפות הראם שהוא כוחו, חוזקו ולהלן נראה גם את גובהו.
  5. "תועפות" נוסף (השני והאחרון במקרא) נשמע לאוזן ימינו ביטוי מוכר: "כסף תועפות" או הון תועפות (ובימינו לא חסר גם "הון תופעות" והתעופפיות למינהו). ראו הדרשה על פסוק זה בגמרא ברכות סג ע"א: "כל המשתף שם שמים בצערו - כופלין לו פרנסתו, שנאמר: והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך. רבי שמואל בר נחמני אמר: פרנסתו מעופפת לו כצפור, שנאמר וכסף תועפות לך". איך "תועפות" זה יכול להתקשר לתועפות הראם (ולתועפות ההרים)? חוזקו ועוצמתו של הכסף? לשון כפל וריבוי?
  6. קטע זה לקח רש"י ממדרש תנחומא (במדבר רבה) שנראה להלן.
  7. כאן נראה שרש"י הולך בעקבות תרגום אונקלוס שמתרגם: "אל דאפיקנון ממצרים, תוּקְפָא ורוּמָא דִילֵיה". משמע ש"תועפות ראם לו" מתאר את הקב"ה עצמו.
  8. רש"י מוצא קשר בין תועפות הראם ותועפות הכסף: "לשון מעוז", אך לא מזכיר את תועפות ההרים, שנראה להלן בפירוש אבן עזרא, שם משמשים ה"תועפות" כחוליה מקשרת. ודווקא בהקשר לכסף, כדאי שהוא לא "יעופף" גבוה מדי ...
  9. אזכור השדים בהקשר עם תועפות הראם, מקורו בסיפור הפלאי שבגמרא גיטין דף סח על מפגש שלמה ואשמדאי, בהקשר עם חיפוש השמיר לבניין בית המקדש. שלמה מצוטט שם שאומר לאשמדאי: "כתיב: כתועפות ראם לו, ואמרינן: כתועפות - אלו מלאכי השרת, ראם - אלו השדים, מאי רבותייכו מינן?" – מה כוחכם גדול משלנו? ראו סיפור זה גם במדרש תהלים פרק עח. מה ראה רש"י להזכיר דווקא כאן, בברכת בלעם המשבח את ישראל "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" את נושא השדים? ולמה הוא לא מזכיר את המלאכים? וכל זאת, בפרשה בה בלעם מברך את ישראל: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" (ראו דברינו לא נחש ביעקב בפרשה זו)! זאת ועוד, ראו מדרש אגדה (בובר) על הפסוק: "אל מוציאם ממצרים. הם אינם משתמשים לא בשדים ולא במלאכים ואינם זוכרים אלא אלהיהם, ואין בפיהם בשכבם ובקומם כי אם שם האלוה. ואם כן, היאך יוכל שום בריה להזדקק להם אם שעמהם האלוה? לכך נאמר אל מוציאם ממצרים: כתועפות ראם לו: תועפות אלו המלאכים, הדא הוא דכתיב ובשתים יעופף (ישעיהו ו ב): ראם. אלו שדים. שנאמר יגביהו עוף (איוב ה ז), שהם מרימים לעוף". פתח המדרש בסילוק השדים וסיים בחזרתם! למה להכניס כאן את עניין השדים? נשמח לשמוע הערות והצעות.
  10. אבן עזרא מקשר אותנו עם ה-"ראם" של ברכת משה ליוסף בפרשת וזאת הברכה: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי־אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" (דברים לג יז). באותה מידה יכול היה גם לצטט את תהלים צב יא: "וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן". שוב מקור, שלישי במספר, מתפילת קבלת שבת! אך כאן יש "ראם" בלי "תועפות" ועם "קרניים". עפ"י פירוש זה והפסוקים מספר דברים ותהלים, תועפות הראם הם קרניו המתנוססים לגובה של הראם אשר הם מקור עוצמתו וכוחו. ראו שוב דברי רש"י: "המעופף ברום וגובה ותוקף רב". קישור/פירוש זה של "תועפות" לקרניים מופיע כבר בפירוש רס"ג על הפסוק: "האל שהוציאם ממצרים כקרני הראם מגן בעדם". נראה שרס"ג מבין ש"תועפות ראם לו" מוסב על הקב"ה. אולי בשל כך אבן עזרא, שלא כרש"י, אינו מזכיר את השדים של חז"ל.
  11. כך מפרש רשב"ם ואחרים: "תועפות - חוזק, כמו ותועפות הרים לו". הר נראה כמו חיה ענקית וראשיו כמו קרניה. ורד"ק בפירושו לפסוק בתהלים מזכיר את החצי הראשון של הפסוק, את "מחקרי ארץ". הכח והחוזק באים לא רק מהחלק הנראה והבולט, מתועפות ההרים, אלא גם מהבסיס רב הכח עליו בנויים ראשי ההרים והוא: מחקרי הארץ. מעניין לקחת השוואה זו לראם וגם לכסף!
  12. החיבור בין "תועפות" ההרים ו"תועפות" הכסף נראה קצת רחוק, אבל הקשר הוא הכח. לכסף יש כח כמו לתועפות ראשי ההרים (שגם הם נקראים לעתים קרניים) ומכאן הון תועפות: הון רב שיש לו כח!
  13. כל הדימויים האלה הם לישראל, לא לקב"ה, אומר אבן עזרא, וכל זה משום שהם דבוקים בה' ולא נוהים אחרי שום מנחשים וקסמים. ולכן בא הפסוק הסמוך ואומר: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל", כמסביר את כח תועפות הראם. כך גם פירושו של אבן עזרא, אולי באופן עוד יותר ברור, על הפסוק השני של אל מוציאו ממצרים, במדבר כד ח: "אל מוציאו - והטעם - כי האל המוציאו ממצרים שם כח לו כתועפות ראם. ואל יטעון טוען בעבור מ"ם אל מוציאם (במדבר כג, כב), ויחשוב כי מלת לו סימן לשם. כי כן משפט הלשון, כמו תכו לרגליך ישא מדברותיך (דברים לג, ג), עד אנה ינאצוני העם הזה (במדבר יד, יא), ורבים כן". פירוש זה מנוגד לסוף דבריו של רש"י והמדרשים לעיל (הערה 9). כך גם פירוש רמב"ן על הפסוק: "כי בהוציאו אותם ממצרים הנה לו תוקף גדול כתועפות ראם על כל בהמה. ואיך לא יתקיימו כל ברכותיהם ואין בהם נחש וקסם". כך מפרש גם ספורנו בפרשתנו, על הפסוק "כי לא נחש ביעקב", במדבר כג כג: "כי לא נחש ביעקב. והטעם שהוציאם ממצרים ומגרש גוים בשביל ישראל ונותן לישראל תועפות ראם הוא, כי הם דור דורשיו ולא ידרשו הנחש". ראו שוב דברינו כי לא נחש ביעקב בפרשה זו.
  14. בחרנו לצטט דרשה זו המבוססת על פסוק קודם לפסוק "תועפות ראם", כי נראה לנו שהדברים קשורים, בפרט סיומת פסוק כא: "ה' אלוהיו עמו ותרועת מלך בו", המביאה לפסוק שבחרנו לדון בו.
  15. בקטע זה המדבר על הגאות או הגאווה של ישראל, רבו הנוסחאות וההגהות כגון הנוסח שהקב"ה לא מסתכל לא בעבירות של ישראל ולא בחטא גאוונתם (או "אוניותם"). אבל לנו נראה להשאיר את הגאות למעלה ואת הנוסח כמו לעיל - שלעתים הקב"ה אינו מביט בעבירות, בדברים "הנמוכים" של ישראל, אלא בגאותם, היינו, ביכולתם להמריא ולהתנשא למעלה. וכל זאת, על סמך המשך הפסוקים המדברים על "תרועת המלך" ו"תועפות הראם".
  16. מזכיר אולי את סולם יעקב: "והנה ה' נצב עליו". ראו המדרשים שם, בפרט בראשית רבה סט, בדברינו סולם – סמל יעקב.
  17. מפני שמשה משמש אותם, היינו המנהיג שלהם.
  18. אולי עם המנהיג שיחליף את משה אוכל להתמודד, אומר בלק. האם ידע בלק שמיתתו של משה קרובה ונגזר עליו שלא ייכנס לארץ? האם ידע לפחות את גילו ושכבר עברו עליו ארבעים שנות הנהגה?
  19. הכוונה כמובן ליהושע, ממשיכו של משה, ולמלחמת יריחו. אבל לעיל, בהסבר לפירוש אבן עזרא, כבר ראינו ששבט יוסף, ממנו בא יהושע (משבט אפרים), נרמז בקרני הראם והתועפות. ובסוף דברינו נתייחס עוד לברכת משה וליוסף בדמות הראם, דימוי שמשה "לקח" מבלעם.
  20. בלעם מצטט את דברי בלק כשהוא שולח לקרוא לו.
  21. כאילו בכוחות עצמם יצאו, ממשיך בלעם. ולא כך, כפי שהוא ממשיך עפ"י המדרש.
  22. מה שמתעופף ומורם למעלה יכול גם "להתעופף" למטה. הראם יכול גם להשפיל קרניו/תועפותיו כאות של כניעה וירידה. זה אולי ההבדל בין גישת פרשני המקרא לעיל, ואופן הבנתם את ברכת בלעם ובין הבנת המדרש. פרשני המקרא חותרים אל הפשט וגם לפירוש המקרא כאשר ברקע עומדים גם הוויכוחים עם סביבתם (נוצרים – רמב"ן, קראים – רס"ג). עיקר מעיינו של הדרשן הם המסר והמוסר. בין אם אמר בלעם דבר זה לשבחם של ישראל שגם כשהם חוטאים הם נענשים ואח"כ שוב עולים, או שהדרשן הוא שמפתח את לקחו ושמעו לקהל שומעיו על בסיס פסוקי הפרשה, אין זה משנה הרבה בגישת המדרש. העיקר הוא הרעיון והמסר. בה בעת, האם אין דברים אלה מרמזים לעצתו של בלעם להחטיא את עם ישראל בזנות בנות מואב?
  23. הרי לנו עוד ראם או רֵים במקרא ושוב עם חיזוק לפירוש הפשוט שהתועפות הם הקרניים של הראם.
  24. גובה מקדש שלמה היה שלושים אמה (מלכים א ו ב).
  25. תיאור הראם כחיה אגדית ופלאית עוד יותר מצוי במדרש בראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 17: "מצמיח חציר לבהמה (תהלים קד יד), זה ראם. אמרו עליו הראם הזה אינו אלא זוג אחד בעולם והפריש הקב"ה הזכר במזרח והנקבה במערב, ופעם אחת לשבעים שנה מזדווגים זה לזו ומשמשים זה עם זו ומתעברת הנקבה מתאומים זכר ונקבה. ולאחר הדבוק נושכת הנקבה לזכר ומת והנקבה סובלת העוברים במעיה י"ב שנים וכל האחת עשרה שנה רועה בהרים ובגבעות ובעמקים וכשנכנסת בי"ב אינה יכולה לזוז ממקומה מפני כובד בטנה וכו' ". הראם קשור גם עם המבול כחיה היחידה ששרדה ולא נכנסה לתיבה. ראו בראשית רבה פרשת נח, לא יג: "ומכל החי מכל בשר שנים וגו' ... ר' יהודה אומר: ראם לא נכנס עמו אבל גוריו נכנסו. רבי נחמיה אמר: לא הוא ולא גוריו. אלא קשרו נח בתיבה, והיה מתלם תלמיות כמן טבריא לסוסיתא, הה"ד (איוב לט) התקשר ראם בתלם עבותו אם ישדד עמקים אחריך. בימי רבי חייא בר אבא עלה גור אחד לארץ ישראל, ולא הניח אילן שלא עקרו ועשו תענית והתפלל ר' חייא, וגעת אמו מן המדבר וירד לקולה". ראו גם התיאורים על החיה הפלאית "בהררי אלף" (תהלים נ י) בגמרא בבא בתרא עד ע"ב, ויקרא רבה כב י ועוד. במדרש הפך הראם לחיה אגדית ופלאית ותועפות הראם לתופעה חד-פעמית מופלאה. אך לא נראה שלכך מכוונים הפסוקים בפרשתנו.
  26. פירוש / מדרש לקח טוב (ר' טוביה ב"ר אליעזר, צפון יוון, סוף מאה 11 תחילת מאה 12) מחזיר אותנו למקרא ולממדי הראם כחיה גדולה מעין שור בר גדול ופראי או גמל ואינו מהסס לומר שהפסוק מתייחס לכוחו של הקב"ה ולא של ישראל שכן זה דרך המקרא להמשיל את כוחו של הקב"ה "בדבר הידוע בעולם". והיום מזוהה הראם עם חיה קטנה יחסית מעין עז גדולה, ממשפחת האנטילופות, שמצויה גם בחי בר ביוטבתה. לסקירה מדעית של זיהוי הראם, ראו דבריו של ד"ר משה רענן בפורטל הדף היומי, וכן בגיליון שבת בשבתו לשבת זו (פרשת בלק תשע"ה), עמוד 6 שם.
  27. נעשה אפטרה (דרשת פרידה, ביטוי שמקורו בתלמוד הירושלמי) ונחזור לברכת משה ליוסף בפרשת וזאת הברכה: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי־אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" (דברים לג יז). שזו גם מעין מקדמה לפרשת השבוע הבאה (פנחס) בה מצטווה משה למנות את יהושע כיורש כמתואר בפרק כז פסוקים יח ואילך: "קַח־לְךָ אֶת־יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן אִישׁ אֲשֶׁר־רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת־יָדְךָ עָלָיו ... וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ראו השימוש בפסוק זה של ברכת יוסף מפי משה גם לציון סמל השור והראם במטבע שהנפיק יהושע, בראשית רבה לט יא: "ארבעה הם שיצא להם מוניטין בעולם ... יהושע ... יצא לו מוניטין בעולם: שור מיכן וראם מיכן על שם: בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו". אבל עפ"י מדרש ספרי, משהו במעבר מתועפות הראם של בלעם לקרני הראם של משה, נחלש. בדומה למדרש שבגמרא בבא בתרא עה ע"א: "ונתתה מהודך עליו - ולא כל הודך, זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה". אולי הצליח בלעם להכניס קצת עין רעה בממשיכו של משה וכמשאלתו של בלק במדרש תנחומא (בובר) לעיל: "אמר לו בלק: הואיל ואינך יכול ליגע בהן מפני משה משמשן, ראה זה שעומד אחריו מה יהיה". ואולי גם על זה מכוון מאמר המדרש (רש"י במדבר כב יב): "אומרים לצרעה: לא מדובשך ולא מעוקצך". ראו דברינו מברך רעהו בקול גדול וכן מה טובו אהליך יעקב בפרשה זו בשנה האחרת.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה