פרשות השבוע

פתח דבר: דף זה נכתב "בטעות" פעמיים. לראשונה בשנת תשס"ט ושודרג בשנת תשפ"א; ובשנייה בשנת תשע"ג בלי משים שכבר נדרשנו לנושא זה בשנת תשס"ט (ובשדרוג של הדף בשנת תשפ"א בלי משים לכתיבה מחדש בשנת תשע"ג). בקריאה חוזרת נראה שיש מקום לשני הדפים (למרות שרוב המקורות משותפים) ושילובם לדף אחד תהיה יגיעה גדולה הן לכותב והם לקוראים. לפיכך, בחרנו להשאיר את שניהם, בשתי מהדורות מקבילות והקורא יבחר.

מים ראשונים: העיון במדרשי התורה, מדרש בראשית רבה המלווה את ספר בראשית במקרה זה, מביא אותנו לעתים למחוזות אחרים שאינם בהכרח קשורים לפרשת השבוע. כמו זה שלפנינו, הדורש בסיפור האישה החכמה מאבל בית מעכה, כמסופר בספר שמואל ב סוף פרק כ, וממשיך בדין הקשה מתי מותר ומתי אסור להציל נפשות הרבה במחיר של נפש אחת. למרות שבראשית רבה הוא מדרש פרשני הנצמד בד"כ לפסוקי המקרא ולענייני הפרשה, בדוגמא שלפנינו נראה שהדרשן נגרר מעניין לעניין, כשהקשר הראשוני לפרשת השבוע הוא אגבי ורופף. ראה הדרשות על הפסוק "צווארך בחרוזים" (שיר השירים א י, שיר השירים רבה שם) המתארות איך חכמים חורזים בדרשותיהם באסוציאציה חופשית. ואולי הדברים בכ"ז קשורים לפרשת השבוע וכל אחד ישפוט.

בראשית רבה פרשה צד סימן ט¹

… ויש אומרים שֶׂרַח בת אשר השלימה עמהן את המנין,² זהו שכתוב: "ותקרא אשה חכמה מן העיר … ויקרב אליה ותאמר האשה: האתה יואב?" (שמואל ב כ טז-יז). אמרה: שמך יואב, לומר שאתה אב לישראל, ואין אתה אלא קוצר! ואין אתה לפי שמך! ואין אתה ודוד בני תורה! "וְכֵן הֵתַמוּ" (שם שם יח)³ – עד כאן תמו דברי תורה? לא כתוב: "כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום" (דברים כ י)?⁴ ואמר לה: מי את? אמרה לו: "אנכי שלומי אמוני ישראל" (שמואל ב כ יט) – אני היא שהשלמתי מניינן של ישראל במצרים.⁵ אני היא שהשלמתי נאמן לנאמן, יוסף למשה, מה "אתה מבקש להמית עיר ואם בישראל" (שם), ולי, שאני אם בישראל?

מיד: "וַיַּעַן יוֹאָב וַיֹּאמַר חָלִילָה חָלִילָה לִי אִם אֲבַלַּע וְאִם אַשְׁחִית" (שם שם כ). חלילה חלילה שתי פעמים: חלילה לדוד חלילה ליואב, חלילה למלכות בית דוד. אלא: "לא כן הדבר כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד" (שם שם כא). אם "במלך" למה "בדוד", ואם "בדוד" למה "במלך"? אלא אמר רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון: כל שמעמיד פניו במלך, כאילו העמיד פניו בתלמיד חכמים, כל שכן במלך ותלמיד חכמים!⁶ רבי יודן אמר: כל המעיז פניו במלך, כאילו מעיז פניו בשכינה. "ותאמר האשה אל יואב הנה ראשו מושלך אליך" (שם). מנין ידעה?⁷ אלא אמרה: כל המחציף פניו במלכות בית דוד, מרים ראשו מלמעלה.⁸ מיד: "ותבוא האשה אל כל העם בחכמתה" (שם כב), אמרה להם: אין אתם יודעים דברי דוד? איזו אומה עמדה בהם? איזו מלכות עמדה בהם? אמרו לה: ומה הוא מבקש? אמרה להם: אלף אנשים. ולא טוב אלף אנשים מלהחריב מדינתכם? אמרו לה: כל אחד ואחד יתן לפי מה שיש לו. אמרה להם: שמא אגב פיוס הוא מניח קמעא. עשתה עצמה כמי שהולכת ומפייסת. וחזרה מאלף לחמש מאות, למאה, לעשרה, לאחד – והוא אכסנאי. ומיהו? שבע בן בכרי. מיד: "ויכרתו את ראשו".⁹

שנוי: סיעה של בני אדם שאמרו להם גוים: תנו לנו אחד מכם ונהרגנו, ואם לאו אנו הורגים אתכם – יהרגו כולם ואל ימסרו נפש אחת מישראל. ואם ייחדוהו להם כשבע בן בכרי – נותנים ואל יהרגו כולם. אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים, בזמן שהוא מבפנים והם מבחוץ, אבל הוא מבפנים והן מבפנים, הואיל והוא נהרג והן נהרגים, יתנו להם ואל יהרגו כולם.¹⁰ כגון שהוא אומר: "ותבוא האשה אל כל העם" – אמרה להם: הואיל והוא נהרג ואתם נהרגים, תנוהו להם ואל תהרגו כולכם. רבי שמעון אומר: כך אמרה להם: כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה.¹¹

עולא בן קושר תבעתו המלכות. עמד וברח אצל ר' יהושע בן לוי ללוד. שלחו שליחים אחריו.¹² נטפל לו רבי יהושע בן לוי ופייסו ואמר לו: מוטב שייהרג אותו אדם ולא ייענש הציבור על ידו. נתפייס ומסרו להם. היה אליהו דבר עמו, כיון שעשה כך, לא בא אצלו.¹³ התענה שלושים יום – ונראה לו. אמר לו: מה טעם נתבטל מר?¹⁴ אמר לו: וכי חבר אני לְמָסוֹרוֹת?¹⁵ אמר לו: ולא משנה היא? "סיעה של בני אדם" וכו'. אמר: וכי משנת חסידים היא? היה צריך דבר זה להיעשות ע"י אחרים ולא על ידך.¹⁶

שנוי: בשעה שעלה נבוכדנצר לכבוש את יהויקים, עלה וישב בדפני של אנטוכיא. ירדה סנהדרי גדולה לקראתו. אמרו לו: הגיע לו זמנו של בית הזה ליחרב? אמר להם: לאו, אלא יהויקים מלך יהודה מרד בי. תנו אותו לי ואני אלך. הלכו ואמרו ליהויקים: נבוכדנצר מבקש אותך. אמר להם: וכך עושים? דוחים נפש מפני נפש?! לא כן כתוב: "לא תסגיר עבד אל אדוניו" (דברים כג טז)?! אמרו לו: לא כך עשה זקנך לשבע בן בכרי? "הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה". כיון שלא שמע מהם, עמדו ונטלוהו ושלשלו אותו וכו'.¹⁷

תלמוד ירושלמי מסכת תרומות פרק ח הלכה ד – נוסח הירושלמי

תני: סיעות בני אדם שהיו מהלכין בדרך ופגעו להן גוים ואמרו: תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגין את כולכם, אפילו כולן נהרגין לא ימסרו נפש אחת מישראל. ייחדו להן אחד כגון שבע בן בכרי, ימסרו אותו ולא ייהרגו.¹⁸ אמר רבי שמעון בן לקיש: והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי. ורבי יוחנן אמר: אף על פי שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי.¹⁹

עולא בר קושב תבעתיה מלכותא ערק ואזל ליה ללוד גבי רבי יושוע בן לוי … ²⁰

רבי איסי ניצוד [נתפס] בספסופא.²¹ אמר רבי יונתן: ייכרך המת בסדינו.²² אמר רבי שמעון בן לקיש: עד שאני הורג ואני נהרג, אני אלך ואפדהו בכוח.²³ הלך ופייסם ונתנוהו לו. אמר להם: ואתם תבואו אצל סבינו והוא מתפלל עליכם.²⁴

רבי יוחנן אמר נשדד על ידי בעלי  קנייה.²⁵ עלה לבית הועד והיה רבי שמעון בן לקיש שואל לו ולא מגיב, שואל לו ולא מגיב. אמר לו: מהו זה? אמר לו: כל האיברים תלויים בלב והלב תלוי בכיס.²⁶ אמר לו: ומה אתה כך? אמר לו: נגזלתי על ידי בעלי קניה. אמר לו [ריש לקיש לרבי יוחנן]: הראה לי מקומם. יצא הראה לו. ראה אותם במרחק והחל לצרוח [לטפוח]. אמרו: אם ר' יוחנן הוא, יקח חצי. אמר להם: הכל אני אקח. ולקח הכל.²⁷

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ה – הדין להלכה

נשים שאמרו להם עובדי כוכבים: תנו לנו אחת מכן ונטמא אותה ואם לאו נטמא את כולכן, יטמאו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. וכן אם אמרו להם עובדי כוכבים: תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג כולכם, יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. ואם יחדוהו להם ואמרו: תנו לנו פלוני או נהרוג את כולכם, אם היה מחוייב מיתה כשבע בן בכרי – יתנו אותו להם, ואין מורין להם כן לכתחילה.²⁸ ואם אינו חייב מיתה – יהרגו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל.²⁹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: הפלגנו ממדרש אגדה להלכה וחוזר חלילה, כדרכו של מדרש, ובדרך גם רמזנו על קשרים עדינים עם פרשת השבוע. אך אפשר שהקשר הוא חזק יותר ולא רק הפלגת הדרשן וחריזתו. פרשת השבוע מסכמת את הסיפור הקשה של יוסף ואחיו שנכשלו בערבות ההדדית ואח"כ ניסו לתקנה. שלוש פעמים היו האחים "סיעה של בני אדם" שמסרה, או כמעט מסרה, אחד ממנה תמורת רווחת שאר החבורה. במקרה של מכירת יוסף התנדבו בני הסיעה ומסרו ממש (גם אם זרקו לבור ולא הם שמכרו את יוסף בידיים כשיטת רשב"ם). בשנייה, כאשר יוסף אוסר את שמעון לעיניהם, שם הם מרגישים אשמה, לא מוסרים מעצמם, אבל גם לא נלחמים. ובשלישית, כאשר יוסף מבקש לקחת את בנימין, שם הם מפגינים ערבות, לפחות הראש יהודה, וסופם שמצליחים. ראה דברינו הקולר תלוי בצוואר כולם בפרשת מקץ.

בקריאה שנייה ושלישית, נראה שזכינו לכוון לדעת גדולים שכבר קדמונו. ראה פירוש רבנו בחיי בן אשר לבראשית מב כד וכן פירוש משך חכמה לבראשית מב יט שאכן מקשרים את הדין של "סיעה של בני אדם" עם פרשת השבוע ואף אומרים שסיפור יוסף ואחיו הוא המקור לדין זה. אלא שהם מצטטים ישירות את הירושלמי והתוספתא במסכת תרומות ולא מזכירים את מדרש בראשית רבה, שלפי דברינו, הוא ודווקא כמדרש פרשני, הקדים את כולם. ואחרי ככלות הכל, נראה שאפשר לדון בנושא כהנה וכהנה ונשמח לשמוע הצעות נוספות לחיבור מדרש זה לפרשת השבוע, נכון יותר לפרשות השבועות האחרונות.

מים אחרונים 2: לוח השנה מזמן קשרים נוספים שהדרשן לא שיער ודור דור ודרשותיו. גיסי הרב שמואל ריינר הי"ו העירני שיכול להיות קשר של הנושא שלנו לעשרה בטבת שהוא יום הקדיש הכללי להרוגי השואה וחל ברוב השנים בסמוך לפרשת ויגש. הקשר הוא, להוותנו, דרך פסקי הלכה קשים שנכתבו בעקבות השואה, מה לעשות, למשל, כאשר תינוק בוכה ומסכן בכך אנשים שהתחבאו מפני הנאצים הצוררים. ראה דיון כזה, למשל, בספר מגיא ההריגה של הרב שמעון אפרתי, חלק א, שדן בנושא קשה זה ומזכיר את התוספתא והירושלמי שהבאנו.

שלמי תודה:

מלבד שני גיסַי הרב שמואל ריינר ומשה מיה הי"ו, נעזרתי רבות בדף זה בידידי נחום בראשי הי"ו ששלחני לבארות מים חיים ולמדנו בחברותא את הנושא המורכב הזה. תם הדף ולא נשלם הנושא.