- שלוש פעמים נוספות מוזכר בתורה הביטוי "משכן העדות", כולם בספר במדבר בתיאור עבודת הלווים ומסע המשכן. ראה במדבר א נ, א נג, י יא. כפשוטו, הוא המשכן שעליו נצטוו בני ישראל בפרשת תרומה ובפרשתנו נשלמה מלאכתו והוקם, הוא המשכן שהלך איתם במסעיהם ארבעים שנה במדבר ונכנס עמם לארץ (יהושע יח א). ופעמים שהוא נקרא גם אהל מועד (בעיקר בספר ויקרא) והכל אחד הוא. כמאמר הפסוק (על דרך המליצה) "והיה המשכן אחד". ראה גם הביטוי המיוחד "המשכן לאוהל העדות" במדבר ט טו.
- מהו כפל הלשון: "המשכן משכן העדות"? לפי רמב"ן, "משכן" הם היריעות שכיסו את המשכן ואילו "משכן העדות" הוא המשכן בכללותו שייעודו העיקרי הוא להכיל את הארון שמכיל את לוחות הברית. (ובשמות לט לג אומר רמב"ן: "כי אוהל מועד הוא הבית בכללו"). בדומה אבל גם קצת שונה מפרש אבן עזרא, אמנם בפסוק אחר, במדבר פרק א פסוק נ: "משכן העדות הוא אהל מועד, והמשכן - לארון ששם העדות". וכן מפרש רש"י, שוב בפסוק אחר, במדבר פרק ט פסוק טו (ראה רשימת הפסוקים שהבאנו בהערה 1 לעיל): "המשכן לאהל העדת - המשכן העשוי להיות אהל ללוחות העדות". ורמב"ן שם מסביר שהמשכן כולל גם את החצר ושהענן כיסה רק את האוהל ולא את החצר. כללו של דבר, כפילות הכינויים וחילופם: משכן, אהל עם או בלי עדות אינו מהווה קושי עבור פרשני המקרא (והדרשנים יעשו בו מה שיעשו). אפשר להסביר הבדלים אלה ע"י ירידה למבנה המשכן וחלקיו או בדרכי צחות הלשון. לא זה העיקר. העיקר הוא, כאמור, הייעוד. כל זה נעשה לעדות ולהתוועדות. והעדות הם הלוחות, ככתוב בתורה במספר מקומות: "לוחות העדות". ומה עם שאר עבודות המשכן: הקרבנות והקטורת ולחם הפנים וכו'? מה מקומם ב"אוהל \ משכן העדות"? מה "עדות" יש בהם?
- כבר הערנו במספר מקומות על הערבוב שעושים המדרשים בין חטא המרגלים וחטא העגל. ראה שמות רבה כט ז: "אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט (ישעיהו מו ד) ... אני אסבול בעגל, ואמלט שנאמר (במדבר יד) ויאמר ה' סלחתי כדברך". וזה קצת מוזר שהרי "סלחתי כדברך" נאמר בחטא המרגלים, בפרשת שלח לך! ושם אגב הסליחה איננה מלאה שהרי הפסוק ממשיך ואומר: "וְאוּלָם חַי אָנִי ... אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם", ראה דברינו סלחתי כדברך ואולם. אבל מדרשים רבים וגם בנוסח התפילה (תפילת יום כיפור) רואים בפסוק זה סליחה כללית וּלְדורות ואינם מדקדקים ואין בידינו הסבר מניח את הדעת לכך.
- "משכן העדות" הוא תיאור (תמורה) ל"משכן". הוא עדות ל"סוף טוב" בין הקב"ה ועם ישראל, סיום חיובי של ספר שמות על כל מעלותיו וירידותיו: למן הפרידה מתקופת האבות שהורידו שכינה לארץ (בראשית רבה ט ז) והתהלכו עם הקב"ה בתמימות (שמות רבה ו ד), דרך שעבוד מצרים והירידה עד מ"ט שערי טומאה (שמות רבה טז ב, ויקרא רבה כב ח), המשך בגאולה ונס קריעת ים סוף, מעמד הר סיני, תלונות עם ישראל, חטא העגל, הציווי על המשכן וכעת השראת השכינה. הספר מסתיים בפסוק החגיגי: "כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם" והקריאה הכפולה (המשולשת) חזק חזק ונתחזק שבסיום הפרשה היא מעין הד לכפל הלשון: משכן, משכן העדות" שבתחילתה. כך הוא במדרשים נוספים, ראה שמות רבה נא ד, תנחומא בפרשתנו סימן ב ועוד. ראה בפרט מדרש תנחומא פרשת תרומה סימן ח, בתחילת הציווי על המשכן שלפי המסורת הוא יום לאחר יום הכיפורים בו משה יורד עם הלוחות השניים (לוחות=עדות), אשר אומר: "אתה מוצא שביום הכפורים נתכפר להם ובו ביום א"ל הקב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם מעשה העגל. ולכך נקרא משכן העדות שהוא עדות לכל באי העולם שהקב"ה שוכן במקדשכם, אמר הקב"ה יבוא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו העגל" (ראה דברינו אימתי נאמרה למשה פרשה זו בפרשת תרומה לגבי המחלוקת אם הציווי על המשכן קדם לעגל או ההפך). ורש"י פירש על הפסוק, בעקבות המדרש: "משכן העדות - עדות לישראל שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם". לא הבנתי מהיכן לקח רש"י את הלשון "ויתר". ראה שמות רבה מג ב וכן איכה רבה א כח: "אין לך דור שאינו נוטל מחטא העגל" (מקור: ירושלמי תענית ד ה). וכן: "כל האומר הקב"ה ותרן – יותרו חייו" (בבא קמא נ ע"א). אך באוצר המדרשים (אייזנשטיין) ילמדנו עמוד 227 מופיע לשון זה: "א"ר לוי: מה עדות יש כאן? שויתר להן לישראל". מי כאן המקור? רש"י או אסופת מדרשים מאוחרת זו?
- לפי פירוש אור החיים העדות שבמשכן היא על ניקיון כפיו של משה שהיה גזבר נאמן לא מעל ולא פגם בכספי התרומה, אף שלכאורה פעל בניגוד להלכה ותפקד (פרשת פקודי!) לבד בעוד שההלכה קובעת: "אין ממנין שררה על הצבור בממון פחות משנים" (שקלים פרק ה משנה ב). וכבר הארכנו בנושא זה של גזברות משה על המשכן בדברינו אלה פקודי המשכן בפרשה זו. שם גם קשרנו את הנושא של אמינות כספית וניקיון כפיים לפסוק: "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב ..." (תהלים כד ג-ד) שלפי דברי חז"ל נאמר בזמן חנוכת מקדש שלמה (שבת ל ע"א) ולסיפור על הכהנים שזרקו את מפתחות בית המקדש כלפי מעלה, בשעת החורבן ואמרו: "הואיל ולא היינו גזברים נאמנים לפניך" (תענית כט א, ויקרא רבה יט ו). חזרה לנושא שלנו, מהו כפל הלשון "המשכן, משכן העדות"? המשכן מעיד על ניקיון כפיו של משה והוא שמאפשר בעדות זו למשה להיכנס בכלל למשכן שאם לא כן, "ימאסנו אלוה היודע נסתרות ואין צריך לומר שלא ידבר איתו עוד אלהים". ה"עדות" שבמשכן היא דו"ח כספי מדוקדק של איש ציבור לציבור, ממנה יזכה גם להתוועדות!
- ציטוט זה בסוף המדרש של הפסוק בו פתח איננו מדויק, כמובן. הפסוק אומר: "אלה פקודי המשכן משכן העדות" ולא "אלה פקודי משכן העדות". נכון אמנם שזו הנקודה שהדרשן רוצה להדגיש כפי שנראה בהמשך, שהיה משכן אחד עם שתי פונקציות ואפשר שבאמת כך סיים הדרשן את דרשתו בעל פה: "אלה פקודי משכן העדות" והשמיט בכוונה את המילה "המשכן". אבל אין זה מדרכם של הדרשנים לשחק עם מילות הפסוק, גם על מנת להביע את הרעיון שלהם, ועל כן נראה לי שיד המעתיקים ולא מליצת הדרשנים נגעה פה וצריך לתקן. והדרשן דרש בפשטות: אלה פקודי המשכן – משכן העדות, משכן שכל מטרתו להיות עדות.
- שאלנו לעיל מה עם הקורבנות? לוחות ועדות ראינו וקורבנות היכן? הנה התשובה של מדרש זה: למה הלשון הכפולה "משכן, משכן"? כנגד שני התפקידים העיקריים שהיו בו: תורה וקורבנות. והיכן נוצר הקשר הראשון בין תורה וקורבנות? אצל אברהם אבינו. מחד ברית בין הבתרים שמסמלת את עבודה הקורבנות ומאידך: "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (בראשית כו ה). ראה דברינו קיימו האבות את התורה בפרשת תולדות. וחז"ל דורשים את הפסוק בירמיהו לג כה: "כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" הן על התורה (עבודה זרה ג ע"א) והן על הקורבנות (מגילה לא ע"ב). (וגם על המילה, נדרים לב ע"א). משכן אחד - שתי פונקציות. "סנהדרין אצל המזבח", להלן). אבל שים גם לב לקטע: "ועתיד בית המקדש ליחרב, והקרבנות בטלין". מה אז יוותר לנו? מה יהיה משכן העדות לאחר החורבן (ואחרי שבטלה סנהדרין) ועוד יותר בחשכת הגלות, כשיתקיים הפסוק בברית בין הבתרים: "וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו"?
- "חבול חבלנו" כנגד "המשכן, משכן". ובסימן ה שם חוזר הרעיון של המשכן כמשכון באופן חריף אף יותר ובהקשר עם שנאת ישראל כמייצגת את שנאת האומות לקב"ה עצמו. הרס המקדש כיסוד לאנטישמיות ושנאת האלוהות. המשכן כביכול מתמשכן לא רק על עם ישראל אלא על השכינה שהוא מייצג! ראה שם: "... ועל מה כל אלו? על ידי שנתמשכן על ידינו, שנאמר: אלה פקודי המשכן משכן העדות ... וכן דוד אמר (תהלים ב ב) יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. ואינן יכולים ומה הם עושין? מתגרים בישראל מה כתיב אחריו (שם ג) ננתקה את מוסרותימו - נעקור אותם מן העולם. אימתי? בשעה שאין להם מה למַשְכֵּן. אבל המִשְכַּן נתמשכן על ידיהם, הוי: אלה פקודי המשכן. אל תהי קורא כן אלא הָמַשְכּוֹן" ראה דברינו שורשי האנטישמיות בפרשת מטות. אבל הרעיון של מִשְכּוּן המשכן, מופיע עוד קודם לפרשתנו, בפרשת משפטים, בסידרא "אם כסף תלוה את עמי" בהקשר של שמירה על החוקים והדינים. ראה שמות רבה פרשה לא סימן י: "אמר הקב"ה: אעפ"כ תנאי התניתי עמהם, אם יחטאו יהא בית המקדש מתמשכן עליהם, שנאמר ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם" (ויקרא כו יא) - אל תהי קורא מִשְכַּנִי אלא מַשְכּוֹנִי. וכן בלעם אומר (במדבר כד) מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל - שני משכונות. ונקראו אוהליך כשהם בנויים ומשכנותיך כשהם חרבים. וכן התניתי עם משה עליהם, שנאמר (שמות כב) אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה. ואם תעברו על המצות האלו, אני ממשכן שתי משכונות שנאמר אם חבול תחבול שלמת רעך. א"ל משה: ולעולם הם ממושכנים? א"ל: לאו, אלא עד בא השמש עד שיבא משיח שנאמר (מלאכי ג) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא". הרי לנו היפוך או שמא המשך של המדרש בו פתחנו. "המשכן, משכן העדות" לא ככפרה וריצוי לאחר חטא העגל, אלא כמשכון ופקדון לחטאים שיבואו - כתרופה מקדימה למכה. כפרה כפולה לאורך היסטוריה ארוכה: כנגד משכן שילה, בית המקדש הראשון ובית המקדש השני. ומה עם הריצוי והנחמה? מה המקבילה ל"משכן העדות" של המדבר שריצה על חטא העגל? מה נחמה יש לנו בין בית שני ובית שלישי שעדיין לא קיים? מה עם הדור שהדרשן עומד מולו ודורש על משכן ומשכון, משכנות ומשכונות, מה המסר אליו? רק לצפות למשיח?
- אכן, לצפות למשיח ולבניין בית שלישי. ה"עדות" האמיתית תהיה רק במקדש השלישי שייבנה ע"י הקב"ה. בנייני מקדש ומשכנות מעשה ידי אדם – לא צלחו. מדרשים רבים יש לנו על הקשר בין המשכן ומעשה הבריאה. ראה מדרש זה עצמו בהמשך שם: "דבר אחר: אלה פקודי המשכן. ללמדך שחביבים מעשה המשכן כמעשה שמים וארץ ... ועשינו לך משכן כנגד מעשה בראשית, ביום הראשון בראת שמים ... וביום הראשון בראת ארץ, אף אנו עשינו לך ארון שיש בו שני לוחות האבן שהם כנגד בריאת השמים והארץ. ביום השני בראת את הרקיע חולק בין מים למים, וכנגדה עשיתי לך פרוכת שהיא מבדלת בין קודש לחול, שנאמר: והבדילה הפרכת לכם (שמות כו לג). ביום השלישי בראת את הים הגדול, שנאמר: יקוו המים מתחת השמים וגו' (בראשית א' ט'), וכנגדו עשינו לך כיור וכו'". אבל באמת, כל זה לא צלח והכיוון האמיתי הוא הפוך. לא שהאדם יעשה במו ידיו מקדש בדומה לקב"ה שברא את העולם – עובדה שזה לא החזיק מעמד, פעמיים. אלא שהקב"ה יבנה מקדש לאדם בדומה לבריאה והוא שְיִכּוֹן לעד.
- בצלאל למשה. ובהמשך: אמר לפני הקב"ה, זה משה המדבר.
- ובמקבילה בתנחומא (בובר) פרשת פקודי סימן ב המונח הוא חד יותר: משכן לדברות: "אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, עשינו את כל המלאכה של משכן והותרנו, מה נעשה ביותר? אמר לו: לך ועשה בהן משכן לדברות. הלך ועשה משכן לדברות. כיון שבא ליתן חשבון, אמר להן: כך וכך יצא למשכן, וביותר עשיתי משכן העדות, שנאמר: אלה פקודי המשכן משכן העדות". ראה גם מדרש הגדול פקודי כא: "אלה פקודי המשכן משכן העדות – מה תלמוד לומר המשכן משכן שני פעמים? מלמד ששני מִשְכּנוֹת עשו, משכן שכינה ומשכן לבית מדרשו של משה". ובפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק לח ד"ה ט: " ... מה טובו אהליך. זה אהל מועד, שנקרא אהל מועד אהל העדות: דבר אחר: אהליך. אהל שכינה ואהל משה". אוהל משה מול אוהל אהרון. בית מדרש מול בית המקדש, לשכת הגזית מול אבני הגזית. הכל התחיל במשכן שעשה משה במדבר. אך האם לא הסתבך כאן הדרשן? מהו "משכן העדות" במשכן משה? במשכן הקרבנות בגלל הלוחות והארון שהיו בו או במשכן\אוהל בו יושבים ולומדים תורה? אולי לכן ממציא מדרש תנחומא את המונח "משכן לדברות", על מנת לא לקחת ממשכן הקרבנות את השם משכן העדות שהרי הלוחות והארון שם. אך דא עקא, שהביטוי משכן לדברות קשה עוד יותר. כי היכן הדברות נמצאות אם לא חרוטות על הלוחות? יאמר לך מדרש תנחומא: לא כי, אלא חרוט וחירות על לוחות ליבו של מי שעוסק בתורה (תנחומא כי תשא טז, אבות דרבי נתן נוסח א פרק ב ועוד). וכבר הרחבנו לדון באוהל מועד זה שמקים משה לאחר חטא העגל בדברינו אוהל מועד הפרטי ואוהל מועד הכללי בפרשת ויקרא.
- בנוסחאות אחרות מוגה מדרש זה באופן הבא: "משכן אחר הקים עמו, זה העולם שנקרא אוהל, כשם שהמשכן נקרא אוהל מועד, כמו שאתה אומר: וימתחם כאוהל לשבת (ישעיהו מ כב). שעד שלא הוקם המשכן, היה העולם רותת. משהוקם המשכן נתבסס העולם. לכך נאמר: להקים את המשכן". לפי נוסח זה המשכן השני איננו אלא העולם כולו, לפי הפסוק שהוא מביא מישעיהו ואולי גם כפסוק בתהלים יט ה: "בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם". אבל הנוסח שהבאנו לעיל (וילנא) יכול להיחשב כממשיך את הקו של שמות רבה שאכן היה משכן נוסף. ומה הראיה? המילה "את". זאת, לפי השיטה הידועה שאת בא לרבות, ראה כבד את אביך ואפילו את ה' אלהיך תירא, שיטת ר' עקיבא (פסחים כב ב). וכאן, משכן נוסף הוא אהל מועד או משכן העדות. ובכל מקרה ברור שהייתה מסורת כזו ומדרש הפסוקים "משכן משכן" או "את המשכן" איננו אלא אסמכתא.
- הרי לנו מהמקרא עצמו שיש אוהל אשר מיועד ללימוד תורה (ולמשפט) ללא קשר למשכן הקרבנות, ואף קדם לו. נכון אמנם שמשה בנה אוהל זה כתוצאה מחטא העגל בעת שישראל היו מנודים למקום (שמות רבה מה ג). אבל גם משכן הקרבנות נולד מחטא העגל כפי שראינו לעיל. נכון גם שלאחר הקמת המשכן השם "אוהל מועד" עובר למשכן הקורבנות ומשה לא נכנס אל המשכן, המכונה כעת אוהל מועד, עד שקוראים לו. ראה המדרשים על הפסוק הפותח את ספר ויקרא: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר". ראה דברינו דעה קנית מה חסרת, דעה חסרת מה קנית בפרשת ויקרא. ראה גם רש"י ורמב"ן על הפסוק שדנים כמה זמן היה קיים אוהל מועד פרטי זה של משה האם מיום הכיפורים ועד א' בניסן מועד הקמת המשכן, או מיז' בתמוז, מועד שבירת הלוחות ועד א' בניסן. ראה גם המדרשים הדנים באוהל זמני פרטי זה (שמות רבה שם). עם הקמת המשכן, מוותר משה על אוהל מועד הפרטי שהקים "ומחזיר" אותו לכלל. אך שמא נשאר מקום ללימוד תורה ולהוראת המשפט? מדרשים רבים יש לנו על הפסוק "ומשה יקח את האוהל" כאסמכתא לבית המדרש. ראה ברכות סג ע"ב: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה ... פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה ודרש: ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה וכו'". ובע"ה זכינו להרחיב בנושא זה והקדשנו לו דף מיוחד בשם אוהל מועד הפרטי והכללי בפרשת ויקרא.
- ראה ילק"ש בהעלותך רמז תשלו שאוהל מועד היה מקום כינוס הזקנים, מושב הסנהדרין הראשון: "ולקחת אותם אל אהל מועד (במדבר יא טז) - אמר לו: קחם בדברים. בתחילה אמור להם דברי שבח: אשריכם שנתמניתם. וחזור ואמור להם דברי פגם: הוו יודעין שסרבנים וטרחנים הם, על מנת כן תהיו מקבלים עליכם ... - מה שהתניתי עמך התנה עמהן. והתיצבו שם עמך הכניסם עמך אל אהל מועד ויהיו כל ישראל נוהגין בהם אימה ויראה וכבוד כמו שנוהגין בך ויהו אומרים חביבין אלו שנכנסו עם משה לשמוע דבור מפי הקב"ה". אוהל מועד של ספר שמות טרום המשכן, חוזר בספר במדבר לאחר הקמת המשכן. וממקום כינוס הזקנים באוהל מועד נשמר לדורות בסנהדרין שישבה בלשכת הגזית "אצל המזבח" (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה יא: ואלה המשפטים, ירושלמי מכות ב ה וכן רבים).
- מקור הביטוי במקרא הוא במלחמת יואב ואבישי נגד ארם ובני עמון, שמואל ב פרק י פסוק יב: "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו". לנוסח בסיום חומש בתורה, ראה ערוך השולחן אורח חיים קלט טו: " ... ודע דבקרא לא ימוש ספר התורה הזה מפיך כתיב חזק ואמץ ומזה נהגו לומר למסיים ספר חזק חזק ונתחזק", שמקורו, כך נראה, בגמרא ברכות לב ע"ב: "תנו רבנן, ארבעה צריכין חיזוק ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ. תורה ומעשים טובים, מנין? שנאמר: רק חזק ואמץ מאד לשמר ולעשות ככל התורה (יהושע א ז) ... תפילה מנין? – שנאמר: קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' (תהלים כז יד); דרך ארץ מנין? – שנאמר: חזק ונתחזק בעד עמנו וגו' ". ואנו מצאנו סיומת זו בדפוסי המדרשים, שהוא כפי הנראה מעשה ידי המעתיקים והמלבה"דים, כמו בסוף מדרש ספרי דברים: "סליק ספרי חזק ונתחזק" וכן בסיום פסיקתא דרב כהנא: "חסלת פסקתא דרב כהנא ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה חזק ונתחזק, אני יהוצדק בר' אלחנן כ' ח' י' שלמתי וסימתי כל הספר מרב כהנא בששי בשבת בתשעה ועשרים יום לירח אדר שנת חמשים ואחת לפרט לאלף ששי".