פרשות השבוע

וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל־כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל־ צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת־כָּל־מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא־תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר־אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת־כָּל־מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (במדבר טו לז-מא).¹

מסכת מנחות דף מג עמוד ב – תיקון העבר, זכירה ועשייה לעתיד

תניא אידך: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' " – שקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולן. ותניא אידך: "וראיתם אותו וזכרתם… ועשיתם" – ראיה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשיה. ור' שמעון בר יוחאי אומר: כל הזריז במצוה זו – זוכה ומקבל פני שכינה, כתיב הכא: "וראיתם אותו", וכתיב התם: "את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד" (דברים ו יג). תנו רבנן: חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות, תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן, ועליהן אמר דוד: "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" (תהלים קיט קסד).²

מסכת ברכות דף יב עמוד ב – זכתה פרשת ציצית להיקבע בקריאת שמע

אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה – משום טורח צבור. מאי טעמא? … משום דכתיב בה האי קרא: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו".³

פרשת ציצית מפני מה קבעוה? אמר רבי יהודה בר חביבא: מפני שיש בה חמשה דברים: מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצות, ודעת מינים, הרהור עבירה, והרהור עבודה זרה. …עול מצות – דכתיב: "וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ", ציצית – דכתיב: "ועשו להם ציצית", יציאת מצרים – דכתיב: "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים". אלא דעת מינים, הרהור עבירה, והרהור עבודה זרה מנלן? – דתניא: "אחרי לבבכם" – זו מינות, "אחרי עיניכם" – זה הרהור עבירה … "אשר אתם זונים אחריהם" – זה הרהור עבודה זרה.⁴

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק א הלכה ב – בין לילה ליום

מתניתין: מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. ר' אליעזר אמר: בין תכלת לכרתן. עד הנץ החמה ור' יהושע אומר עד שלוש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה.⁵

גמרא: כיני מתניתין בין תכלת שבה ללבן שבה. ומה טעמון דרבנן? "וראיתם אותו" – מן הסמוך לו. ומה טעם דרבי אליעזר? "וראיתם אותו" – כדי שיהא ניכר בין הצבועים.⁶ תני בשם ר' מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן אלא: "וראיתם אותו" מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה.⁷ מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד. והכסא דומה לספיר דכתיב: "ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא" [יחזקאל י א].⁸

בבלי מסכת מנחות דף מג עמוד ב – בין תכלת ללבן

תניא, היה ר' מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד, שנאמר: "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר", וכתיב: "כמראה אבן ספיר דמות כסא".⁹

תניא, היה רבי מאיר אומר: גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת, משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שאמר לשני עבדיו, לאחד אמר: הבא לי חותם של טיט, ולאחד אמר: הבא לי חותם של זהב, ופשעו שניהם ולא הביאו, איזה מהן עונשו מרובה? הוי אומר: זה שאמר לו הבא לי חותם של טיט ולא הביא.¹⁰

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת שלח פרק טו

"ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת". ולמה היו הציצית של חוטין משל לבן, ולא של תכלת? התכלת היה כנגד מכת הבכורות שהיתה בלילה, כשם שהתכלת שחור כך הלילה חשיכה היא. ולפי שאותה מכה היתה של שִׁיכּוּל בנים, ואבידת בנים נקרא שיכול, שנאמר: "ואני כאשר שכולתי שכלתי" (בראשית מג יד). "תכלת" – תכלית חיותם. לכך צוה הקב"ה ליתן חוט תכלת – זכר לנס שעשה להם הקב"ה שהכה במכת בכורות.¹¹

תלמוד ירושלמי מסכת שבועות פרק ג הלכה ח – ניגודים משלימים

"שוא" ו"שקר" שניהן בדיבור אחד נאמר, מה שאין אוזן יכולה לשמוע ולא פה לדבר.¹² "מחלליה מות יומת", [שמות לא יד] "וביום השבת שני כבשים" [במדבר כח ט] – בדיבור אחד נאמר.¹³ "לא תלבש שעטנז" [דברים כב יא],  "גדילים תעשה לך" [שם יב] – שניהן בדיבור אחד נאמרו.¹⁴ "ערות אשת אחיך לא תגלה" [ויקרא יח טז] "יבמה יבוא עליה ויבמה" [דברים כה ה] – בדיבור אחד נאמרו. "ולא תסוב נחלה … ממטה אל מטה" [במדבר לו ז], "וכל בת יורשת נחלה" [שם ח] – שניהן בדיבור אחד נאמרו,¹⁵ מה שאי אפשר לפה לדבר ולא לאוזן לשמוע. וכן הוא אומר: "אחת דבר אלהים שתים זו שמענו" [תהילים סב יב].¹⁶ ואומר: "הלא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע". [ירמיהו כג כט].¹⁷

מסכת שבת דף כה עמוד ב – סדין המצויץ לכבוד שבת

כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי. ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין, ורוחץ פניו ידיו ורגליו, ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין, ודומה למלאך ה' צבאות, והיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותן, אמר להן: בני, לא כך שניתי לכם: "סדין בציצית. בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין. והלכה כדברי בית הלל"!¹⁸

מסכת מנחות דף מד עמוד א – ציצית שמנעה זנות

תניא, א"ר נתן: אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה, שאין מתן שכרה בעולם הזה, ולעולם הבא איני יודע כמה. צא ולמד ממצות ציצית; מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה, שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן. כשהגיע זמנו, בא וישב על הפתח. נכנסה שפחתה ואמרה לה: אותו אדם ששיגר ליך ד' מאות זהובים בא וישב על הפתח, אמרה היא: יכנס. נכנס. הציעה לו ז' מטות, שש של כסף ואחת של זהב, ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב. עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה, ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה. באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו, נשמט וישב לו ע"ג קרקע, ואף היא נשמטה וישבה ע"ג קרקע. אמרה לו: גפה של רומי, שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי. אמר לה: העבודה, שלא ראיתי אשה יפה כמותך, אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה, וכתיב בה: "אני ה' אלהיכם" שתי פעמים,¹⁹ אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר, עכשיו נדמו עלי כד' עדים. אמרה לו: איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה. כתב ונתן בידה. עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה, חוץ מאותן מצעות, ובאת לבית מדרשו של ר' חייא. אמרה לו: רבי, צוה עלי ויעשוני גיורת, אמר לה: בתי, שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים? הוציאה כתב מידה ונתנה לו, אמר לה: לכי זכי במקחך, אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר, זה מתן שכרו בעולם הזה, ולעולם הבא איני יודע כמה.²⁰

שבת שלום וקיץ טוב

מחלקי המים

מים אחרונים: ועדיין, צריך הסיפור האחרון שהבאנו, שהועתק לסידורים (למעמדות) ולא נחבא בין דפי התלמוד הרבים, הסבר ופתרון. מה בא זה ללמדנו? זו עבירה וזו שכרה? אפשר שהפתרון טמון בדואליות של מצוות ציצית שהקדמנו להרחיב בה: הדואליות עם כלאיים, מצווה כנגד יצר הרע מול מצווה של הידור ופאר (ר' יהודה בר עילאי), התכלת מול הטיט, לבנת הספיר תחת כסא הכבוד. ובעיקר הדואליות של "אסרתי לך, התרתי לך", "אחת דיבר אלוהים שתיים זו שמענו"! האם ניתן להוסיף סיפור זה לקבוצה זו? – "אסרתי לך, התרתי לך", "אחת דיבר אלוהים שתיים זו שמענו" – במצוות ציצית.