פרשות השבוע

מים ראשונים: מרבית פסוקי התורה וציוויה נאמרו (גם נכתבו?) כאשר עם ישראל שהה במדבר. למן יציאת מצרים אל "אֵיתָם בקצה המדבר", וביותר אחרי קריעת ים סוף, ככתוב בשמות טו כב: "וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם". המסע במדבר סיני נמשך ארבעים שנה, עד לפחות מות מרים ואהרון וחטא מי מריבה. או אז מתחיל מסע נוסף סביב ארץ אדום, ככתוב בראש פרק כ בספר במדבר: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן".¹ חיי העם עוצבו במדבר, לשם עברו באחת מהדלתא הפוריה של ארץ מצרים, שם קבלו את התורה בהר סיני ובאוהל מועד, מפי משה ומפי הגבורה, שם ניסו והתנסו בניסיונות רבים, ושם מצא דור יוצאי מצרים את מותו במקום את ארצו. גם ספר דברים המשלים והמסכם את חומשי התורה, המוקדש לדור הבנים והבאים אחריהם, נאמר ונכתב בִּסְפַר המדבר או "בקצה המדבר" טרם הכניסה לארץ. והארץ המובטחת גם היא מצויה בצילו המתמיד של המדבר הגדול ממזרח ומדרום מה שמשפיע מאד על האקלים, הצמחייה והתלות שלה בגשם. בפרשה זו אנחנו פותחים בספר ששמו וכל מעשיו הם במדבר. למוטיב המדבר נקדיש את דף פרשת השבוע – במדבר.

 

וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה: (דברים א לא).²

וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא: וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל  הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם: שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה: … כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: (דברים ח ב-ח).³

פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ: וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה: וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ: הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ: (דברים ח יב-טז).⁴

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ: (דברים לב י).⁵

כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל: (ירמיהו לא א).⁶

אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם: אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו: (ישעיהו מא יח-יט).⁷

וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל הַמִּדְבָּר: וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת חֻקּוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם: … וַיַּמְרוּ בִי בֵית יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם … וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר לְכַלּוֹתָם: … וְגַם אֲנִי נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר לְבִלְתִּי הָבִיא אוֹתָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ … וַתָּחָס עֵינִי עֲלֵיהֶם מִשַּׁחֲתָם וְלֹא עָשִׂיתִי אוֹתָם כָּלָה בַּמִּדְבָּר: וָאֹמַר אֶל בְּנֵיהֶם בַּמִּדְבָּר בְּחוּקֵּי אֲבוֹתֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ וְאֶת מִשְׁפְּטֵיהֶם אַל תִּשְׁמֹרוּ וּבְגִלּוּלֵיהֶם אַל תִּטַּמָּאוּ: … חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם … וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים:⁸ כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם אֲדֹנָי ה': וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית: (יחזקאל פרק כ).⁹

מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ: (שיר השירים ח ה).¹⁰

 

מסכת ביצה דף מ עמוד א – בהמות ביתות ומדבריות¹¹

משנה: אֵין מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת, אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַבַּיָתוֹת. אֵלּוּ הֵן בַּיָתוֹת, הַלָּנוֹת בָּעִיר. מִדְבָּרִיּוֹת, הַלָּנוֹת בָּאֲפָר:¹²

גמרא. … תנו רבנן: אלו הן מדבריות ואלו הן בייתות? מדבריות – כל שיוצאות בפסח, ורועות באפר, ונכנסות ברביעה ראשונה.¹³ ואלו הן בייתות – כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום, ובאות ולנות בתוך התחום.¹⁴ רבי אומר: אלו ואלו בייתות הן, אלא אלו הן מדבריות: כל שיוצאות ורועות באפר, ואין נכנסות לישוב לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.¹⁵

מסכת בבא קמא דף עט עמוד ב – דין בהמה דקה

משנה: אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין בסוריא ובמדברות של ארץ ישראל.¹⁶

גמרא: תנו רבנן: אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין בחורשין שבארץ ישראל. בסוריא – אפילו בישוב, ואין צריך לומר בחוצה לארץ. תניא אידך: אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין במדבר שביהודה ובמדבר שבספר עכו.¹⁷

בראשית רבה לט ח, פרשת לך לך – מדברות ארץ ישראל

מוטב ללון במדברות של ארץ ישראל ולא ללון בַּפַּלְטֵרִיוֹת של חוצה לארץ.¹⁸

שיר השירים רבה פרשה ג א – ממדבר מתנה ותורה         

"מי זאת עולה מן המדבר" (שיר השירים ג ו). עִילוּיָהּ מן המדבר, סִילוּקָהּ [חילוקה] מן המִּדְבָּר, דאמר ר' שמעון בן יוחאי: במדבר טענו ובמדבר פרקו.¹⁹ מיתתה מן המדבר, הא מה דאת אמרת: "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ" (במדבר יד לה).²⁰ תורה מן המדבר, משכן מן המדבר, סנהדרין מן המדבר, כהונה מן המדבר, לויה מן המדבר, [נבואה מן המדבר], מלכות מן המדבר … וכל מתנות טובות שנתן הקב"ה לישראל מן המדבר, הוי עילויה מן המדבר.²¹

שיר השירים רבה פרשה ב סימן ב – שומר הפקדון

ר' ברכיה אמר: הפסוק הזה, הַמִדְבָּר אֲמָרוֹ.²² אמר המדבר: אני מדבר וחביב אני, שכל טובות שבעולם חבויין בי, שנאמר: "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו" (ישעיה מא יט), נתנם לי הקב"ה שיהו שמורים בי, וכשהקב"ה מבקשם ממני אני מחזיר לו פקדונו בלא חסרון. ואני מרטיב מעשים טובים ואומר לפניו שירה, שנאמר: "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת" (ישעיהו לה א).

משום רבנן אמרו: הארץ אמרה אותו, אמרה: אני היא וחביבה אני, שכל מתי העולם חבויין בי, שנאמר: "יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל" (ישעיהו כו יט), לכשיבקשם הקב"ה ממני אחזירם לו וארטיב מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה לפניו, שנאמר: "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ" (ישעיהו כד טז).²³

מדרש תנחומא פרשת במדבר סימן ב – אכסניא לנשיא

"וידבר ה' אל משה במדבר סיני" (במדבר א א) …²⁴ משל לנשיא שנכנס למדינה, וראו אותו בני המדינה וברחו. נכנס לשניה וברחו מלפניו. נכנס לעיר אחד חֳרֵבָה, ראו אותו התחילו מקלסין אותו. אמר הנשיא: זו העיר טובה היא מכל המדינות, כאן אני בונה לי אכסניא ובכאן אני דר. כך, כשבא הקב"ה לים, ברח מלפניו, שנאמר: "הים ראה וינוס", נגלה על הר סיני, ברחו, שנאמר: "ההרים רקדו כאלים". בא למדבר חֳרֵבָה, קִבְּלָה אותו וקלסה אותו … אמר הקב"ה: זה המדבר טובה מכל המדינות. כאן אני בונה לי אכסנאי. ירד לתוכה התחילו הכל שמחים שהקב"ה ירד לתוכו, שנאמר: "ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת".²⁵

מסכת ברכות דף נד עמוד ב – ברכת הגומל

אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכין להודות – יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. … הולכי מדברות מנלן? – דכתיב: "תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ: רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף: וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם: וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב: יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם" (תהלים קז ד-ח).²⁶

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נסיים בשיר המרגש מסע לירושלים המתאר את החצייה הקשה של המדבר בדרך אל ארץ ישראל, אל ירושלים. מסע יהודי אתיופיה לארץ בימינו הוא סמל ותזכורת למסע ההיסטורי בכל הדורות של עם ישראל מהמדבר אל הארץ. לא בכדי נופלת שבת פרשת במדבר ברוב שנים בסמוך ליום ירושלים – בין יום ירושלים וחג סיום ספירת העומר: "כי תבואו אל ארצכם וקצרתם את קצירה" והבאת המנחה החדשה למקדש שבירושלים.