- ראו איך פסוק זה נתון בין הפסוק שלפניו: "וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם", שנשמע כטרוניה, ובין הפסוק שלאחריו, שנשמע כתוספת ברכה: "ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם וכו' ". יש בפסוק זה מעבר עדין מטרוניה ותוכחה לאיחול וברכה, כמו הורה טוב שגוער ואוהב בעת ובעונה אחת.
- הרי זו פעם שלישית שמשה עושה שימוש בביטוי "כוכבי השמים" (ראו הערה קודמת). ונוספה להם פעם רביעית, בתוכחה בפרשת כי תבוא: "וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כח סב). הביטוי חוזר גם בנביאים ובכתובים, אך לא בתדירות גבוהה. ראו נחמיה ט כג: "וּבְנֵיהֶם הִרְבִּיתָ כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וַתְּבִיאֵם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לַאֲבֹתֵיהֶם לָבוֹא לָרָשֶׁת" וכן דברי הימים א כז כג שנביא להלן. (הביטוי כוכבי השמים נזכר גם בנחום ג טז אבל בהקשר שונה).
- ברכת "ככוכבי השמים" ניתנה כבר לאבות; כך הוא בפסוק זה, בהבטחה לאברהם לאחר העקידה, וכך גם ליצחק בבראשית כו ד, בעת שהוא מצטווה לא לעזוב את הארץ ולהיאחז בה גם בשנות רעב: "וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וכו' ". ראו דברינו יצחק אבינו בפרשת תולדות. לא בכדי משתמש משה במטבע לשון זו כשהוא מזכיר את זכות האבות אחרי חטא העגל, שמות לב יג: "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וכו' ". ראו מדרש שמות רבה פרשה מד סימן ו: "אמר לו משה (לקב"ה): ... מה יש לך לומר לאבות לעתיד לבוא כשיעמדו אבותיהם ויבקשו ממך הבטחה שהבטחתם, מה יש לך להשיבם? לא כך הבטחתם שאתה מרבה בניהם ככוכבי השמים ועכשיו תבקש לכלותן?". וכאן, בברכה פשוטה וישירה לדור הבנים בתחילת ספר דברים. האמנם 'ברכה פשוטה'?
- מה הקצבה שמשה נותן לברכתם של בני ישראל? במה ברכת משה פחותה מברכת אברהם? שניהם מברכים ב"כוכבי השמים", משה אפילו מוסיף: "יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים וכו' ". אז מדוע משה נחות מאברהם? על כורחנו נאמר שהכוונה לחלק השני בברכת אברהם: "וכחול אשר על שפת הים". ובאמת זו שאלה גדולה: כיצד ניתן לברך בעולם העתיק ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים בנשימה אחת? ידוע שעין האדם הבלתי מזוינת רואה כ- 5,000 כוכבים (בלילה בהיר וללא אורות רקע) ואילו גרגרי חול יש מספר בלתי נתפש. בימינו, אגב, הפער הולך וקטן. נכון למועד כתיבת דף זה, מספר הכוכבים (stars) הנאמד ביקום הנראה, הוא 10 בחזקת 11 גלקסיות שבכל אחת כ- 10 בחזקת 11 כוכבים ויש אומרים אף יותר, סה"כ 10 בחזקת 22 כוכבים (תודה לפרופ' צבי מזא"ה, המספר משתנה כל העת בעקבות התקדמות האסטרופיסיקה ומכשיריה). האם עדיין "כבד נטל החול" (עפ"י משלי כז ג)? ראו כיתוב בסוף הגיליון.
- בלשון ארץ ישראל הרבה פעמים ה"א בסוף, כמו אל"ף בארמית. אמתלה אמתלא, מסקנה מסקנא וכו'. וכך גם אבה אבא.
- איפה כל הכסף שאבא הפקיד אצלך לתת לי? האפוטרופוס שומר את הכסף של המלך עד שהבן יגדל ובינתיים נותן לו משלו. הבן כבר נער ומבין, אך עדיין לא בוגר ממש.
- ברכת האפוטרופוס, משה, היא כאן ועכשיו. ברכת ה' המלאה תהיה לעתיד לבוא ואולי תלויה בהתנהגות הבן (בני ישראל), כשיגיע לבגרות ובשלות (קיום תורה ומצוות) ויהיה ראוי לאוצר המלך. הדימוי לכוכבי השמים, משולב כעת לא רק עם חול הים, אלא גם עם צמחי האדמה ודגי הים. שני אחרונים אלה הם תוספת של הדרשן ואינם במקרא. נראה שריבוי אנלוגיות זה יוצר משהו איכותי-מהותי ולא רק כמותי. אין כאן עוד רק חול מול כוכבים, מי יותר ממי, אלא שילוב של חי, צומח ודומם - ברכה רב מָצַבִית. ראו מדרש ציורי זה בנוסח קצת אחר במדרש תנאים לדברים פרק א פסוק יא: "ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם. אמרו ישראל למשה: רבינו משה, אי אפשינו שתברכינו. אנו מובטחים על ברכות הרבה. המקום אומר לאבינו אברהם: כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים (בראשית כב יז), ואתה נתתה קצבה לברכתנו? אמר להם: אני בשר ודם, אני יש לי קצבה ונתתי קצבה לברכותי: ה' אלהיכם הרבה אתכם ... ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים. אמרו לו: המקום לא נתן קצבה לברכתינו. אמר להן: זו משלי, ושלו שמורה לכם: ויברך אתכם כאשר דבר לכם - כדגי הים וכחול ימים וכוכבי השמים וכצמחי האדמה. מושלו משל למה הדבר דומה? למלך שהיו לו נכסים הרבה והיה לו בן קטן. והיה יוצא לו למדינת הים. אמר המלך: אם מניח אני את נכסי בפני בני עכשיו, הוא עומד עליהן ומבזבזן. אלא, הריני ממנה עליהן אפטורפוס, כשיגדיל הוא נותן לו. כיון שגדל בנו של מלך, הלך לו הבן אצל אותו אפטורפוס. אמר לו: תן לי כל מה שהניח אבא בידך. נטל ונתן לו כדי פרנסתו. התחיל הבן בוכה, אמר: הרי כל מה שהניח אבא בידך! אמר לו: משלי נתתי לך. אבל מה שהניח אביך מונחין כמות שהן. כך אמר משה: ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים - פעמי פעמים - זו משלי, ויברך אתכם כאשר דבר לכם". ועל עניין זה של מהות מול כמות, נרחיב להלן.
- נתרגם עד כאן (עפ"י שטיינזלץ): "אמר הקיסר לרבן גמליאל: נאמר בשבחי ה' שהוא מונה את הכוכבים ויודע מספרם, מה הגדולה (החידוש) בכך? גם אני יכול למנותם. הביא רבן גמליאל חבושים שם אותם בנפה ובחש בהם (צריך להסביר שהיו הרבה חבושים וחלקם הסתיר את רובם). אמר לקיסר: מנה אותם. אמר לו: העמד אותם ואז אוכל למנות. אמר לו: הרקיע גם כך, הוא מסתובב ולכן אין אתה יכול למנות את כל הכוכבים". גמרא זו יכולה להיות אולי תשובה לשאלתנו על מספר הכוכבים מול החול. נראה שגם בזמנו של המדרש ידעו בני האדם שהכוכבים הנראים אינם אלא קצה חוט ו"חלון קדמי" של מספר הכוכבים הכולל. במקרה הזה נראה אמנם שרבן גמליאל התכוון לכוכבים שנמצאים בצד השני של הארץ ומוסתרים על ידה (חז"ל, בעקבות חכמי יוון ידעו כבר אז שכדור הארץ הוא עגול. ראו ירושלמי עבודה זרה ג א: "כדור - שהעולם עשוי ככדור"), אבל הרעיון ברור. הכוכבים שאנו רואים הם רק חלק קטן מכלל הכוכבים. ראו גם הגמרא במסכת ברכות לב ע"ב הסופרת את המזלות שברקיע. והוא מספר עצום: "אמר לה הקב"ה: בתי, שנים עשר מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון, ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון, ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא, ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה - וכולן לא בראתי אלא בשבילך ואת אמרת עזבתני ושכחתני?". אם לא טעינו, מספר זה הוא 10 בחזקת 17!
- תרגום (עפ"י שטיינזלץ): ויש אומרים שכך אמר לו הקיסר: מנויים אצלי הכוכבים (ידוע לי מספרם). אמר לו: שיניך וניביך, כמה הם? הכניס ידו לפיו למנות אותם. אמר לו (רבן גמליאל לקיסר): מה שיש בפיך אינך יודע (שצריך אתה למנות) – מה שיש ברקיע אתה יודע?
- נחזור מעסקי אסטרונומיה והשוואה של החול עם הכוכבים, בימים ההם בזמן הזה, למדרשים על פרשת השבוע.
- בניגוד למדרש ספרי בו פתחנו המדגיש את "טרוניית" בני ישראל על כך שברכתו של משה היא קצובה ונחותה מזו שניתנה לאברהם, בא מדרש זה ואומר: הנה התקיימה הברכה שהקב"ה הבטיח לאברהם. חרף כל מעשי בני ישראל ונסותם את ה', במצרים, על ים סוף ובמדבר וכו', הנה התקיימה הבטחתו של הקב"ה לאברהם: "הבט נא השמימה וספור הכוכבים ... כה יהיה זרעך". וע"י מי זכתה הבטחה זו להתקיים? ע"י משה! ואם עדיין לא התמלאה ההבטחה לחול אשר על שפת הים, מה הוא משה כי תלינו עליו? ושוב אנו מצטטים את מדרש שמות רבה מד ו: "א"ל משה: ... מה יש לך לומר לאבות לעתיד לבא כשיעמדו אבותיהם ויבקשו ממך הבטחה שהבטחתם, מה יש לך להשיבם? לא כך הבטחתם שאתה מרבה בניהם ככוכבי השמים ועכשיו תבקש לכלותן?" משה גם לא מתפתה להצעה שמציע הקב"ה עפ"י מדרש אגדה (בובר) במדבר פרק יד: "אמר לו הקב"ה: וכי אין אתה מבניהם? ממך אני מקיים גוי גדול והנה קיימתי את השבועה שנשבעתי לאבות". משה יכול להביט נכוחה בעיני האבות והבנים. הוא שעמד בפרץ בחטא העגל, המתאווים, המרגלים ועוד, הוא שסירב להצעה שממנו יתחיל עם חדש (שמות לב י) והוא שהביא לקיום ברכת "כוכבי השמים לרוב" ערב הכניסה לארץ.
- נראה שקשה לנו להיפרד מעסקי מספרים והשוואה בין מספר הכוכבים למספר גרגירי החול, בימים ההם בזמן הזה. הרי לנו הפסוק בהושע שיכול להשלים את דברי משה במקרא ובמדרש. הושע, המדבר על העתיד לבוא, מזכיר רק את החול, לא את הכוכבים! ראו גם הפסוק בדברי הימים א פרק כז פסוק כג המגן על דוד שביקש למנות את עם ישראל ויצא עליו הקצף: "וְלֹא נָשָׂא דָוִיד מִסְפָּרָם לְמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָטָּה כִּי אָמַר ה' לְהַרְבּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם". מה הרווח? אם לא נמנה את הדור הצעיר יקוים בנו "ככוכבי השמים"? גם מכאן נראה ש"כוכבי השמים" איננו מספר אסטרונומי כמו חול הים, אלא "מספר גדול", אך מציאותי (אלפים, עשרות אלפים, מאות אלפים, כמה מיליונים בודדים שזה היה עם אדיר בימי קדם). מספר לא ידוע שהרי "אין הברכה שרויה אלא על הסמוי מן העין" (תענית ח ע"ב). וכבר הארכנו לדון בנושא מניית בני ישראל בכלל, וע"י דוד בפרט, בדברינו אלה הפקודים - מניית עם ישראל בפרשת במדבר. ראו גם דברינו והיה מספר בני ישראל שם.
- דברי המרגלים עפ"י משה. ראו גם דבריהם בספר במדבר יג כח: "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם".
- כדרכם, קצרו המעתיקים והמלב"הדים ולא הביאו את הפסוק המלא: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם", דברי משה לבנים הבאים לרשת את הארץ. הרי שגם משה מזכיר "ערים בשמים".
- קשה עלינו הפרידה מעסקי מספרים וכמויות ולא יכולנו שלא להביא "מדרש פלא" זה. למה מדרש פלא? משום שהוא אינו מהסס לקבוע שדברים מסוימים בתורה הם מעין "לשון גוזמא" והפלגה, לא רק דברי משה המצטט את דברי המרגלים, אלא גם דבריו הוא לבנים ערב כניסתם לארץ. (ראו גמרא מסכת תמיד כט ע"א שגם נביאים וחכמים דברו לשון הבאי, ובמסכת נדרים כד ע"ב להלכה, נדרי הבאי שאינם נדרים). לעומת זאת, ההבטחה לאברהם אבינו: "ככוכבי השמים וכעפר הארץ" איננה דברי הבאי, אלא מציאות של ממש שעתידה להתרחש! ניחא כוכבים כפי שראינו, אבל עפר הארץ? אולי באמת הגיעה השעה לעבור למימד האיכותי ולהפסיק בעסקי מנייה וספירה כמותית. ואגב אורחא, ראו באמת איך משה לא מהסס להשתמש בדיוק באותה מטבע לשון "ערים גדולות ובצורות בשמים" שאמרו המרגלים ועליה נענשו (שמות יג כח, דברים א כח הנ"ל). אולי באמת זו בגרותם של הבנים שמבינים שאלה דברי הבאי ולשון ציורית ואין לחשוש מכיבוש הארץ כאשר יש אמונה וסייעתא דשמיא. אבל כל זה שייך לפרשות אחרות, ראו דברינו ערים גדולות ובצורות בשמים בפרשת שלח לך.
- עברנו להיבט האיכותי, "ככוכבי השמים" באור, בזוהר וכו'. הפסוק מספר איוב אותו הוא דורש, הוא: "בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים". "בְּרָן", הוא קיצור של בְּרָאָן או בְּרָאָם ופשוטו של פסוק הוא: בעת שנבראו ונראו הכוכבים, הריעו בהתפעלות המלאכים. אך הדרשן מנצל את חיסור האל"ף ודורש בְּ-רַן, בעת שנשמעה הרינה, אז הריעו המלאכים. ואיזו רינה היא? רינת בני ישראל המשולים ככוכבים, המשכימים ומעריבים בתפילה ובקריאת שמע. ראו מסכת חולין צא ע"ב: "חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה - בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא - פעם אחת ביום, ואמרי לה - פעם אחת בשבת, ואמרי לה - פעם אחת בחודש, ואמרי לה - פעם אחת בשנה, ואמרי לה - פעם אחת בשבוע (שבע שנים), ואמרי לה - פעם אחת ביובל, ואמרי לה - פעם אחת בעולם ... ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה, עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר: ברן יחד כוכבי בקר, והדר: ויריעו כל בני אלהים". מדרשים רבים נוספים יש על פסוק זה באיוב, בתשובת ה' לאיוב מן הסערה, ולא נוכל להביאם כאן. ראו בראשית רבה ס כב, אבות דרבי נתן נוסח ב פרק מד, תנחומא קדושים סימן ו ועוד.
- ובספרי דברים מז: "אם עושים רצונו של מקום הרי הם ככוכבים ואם לאו הרי הם כעפר הארץ". כאן ודאי כוכבי השמים ועפר הארץ (אין כאן חול) הם איכות ומהות, לא כמות או מספר. שניהם קיימים בעת ובעונה אחת ומסמלים תכונות קוטביות של עם ישראל. הדברים מזכירים את דברי הירושלמי במסכת שקלים פרק א הלכה א: "אמר רבי בא בר אחא: אין את יכול לעמוד על אופיא של אומה הזאת, נתבעין לעגל ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין". ראו ילקוט שמעוני תרומה שסח שמקשר שני מדרשים אלה: "אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים. כשהן יורדין - יורדין עד עפר, וכשהן עולין - עולין עד לכוכבים (מגילה טז ע"א). וכן אמר ר' אחא בר אבא: אין אתה יכול לעמוד על אופיה של אומה זו נתבעין לעגל ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין". ושוב בספרי דברים פיסקא א: כך היא ווסתו של פלוני לקבל הכל ... ודי זהב למשכן ודי זהב לעגל". לא לחינם השקיע הרמב"ם ואחרים בשבח המידה האמצעית.
- זהבי – צורף בזהב, יוצר – קדר העוסק בכלי חרס וזגג. ראו שלושתם בפיוט כי הנה כחומר בליל כיפור.
- זהבי בן זהבי, היינו שמלאכתו היא מורשה ומומחיות משפחתית. ראו מדרש זוטא - קהלת (בובר) פרשה א: "קהלת. בן דוד. מלך בן מלך, נביא בן נביא, חכם בן חכם, אבגינוס בן אבגינוס. א"ר אחא ב"ר חלבו: אשרי אדם שיש לו יתד לתלות בה". ראו גם הביטוי: "זרוק חוטרא לאוירא, ועל עיקריה הוא קאים" (בראשית רבה נג טו) – מובא בדברינו מכמני בראשית רבה בפרשת וישב.
- נראה שמדרש זה כבר בורח לגמרי מהעניין הכמותי ומתמקד אך ורק במהות. כוכבי השמים זה דבר נעלה ונשגב ונושא אור ותקווה. עפר הארץ הוא עניין בזוי ונקלה שהכל דורכים עליו ודשים אותו. חול הוא משהו קצת יותר טוב, אבל עדיין לא כמו הכוכבים. המדרש לא רק מתעלם ממדרשים רבים שראינו לעיל (הושע שנותן יותר ממשה), אבל גם מהמקרא שהרי הקב"ה מברך את אברהם "ושמתי את זרעך כעפר הארץ" (בראשית יג טז, ראו גם בראשית כח יד) ובאו על כך מדרשים רבים וטובים המשבחים מידה זו (בראשית רבה יא ז, מא ט, ק ט ועוד). ובאמת צריכים אנו לדון ב"עפר הארץ" בהזדמנות אחרת.
- אתם הראש ואני הגוף. אם הלך הראש למה טוב הגוף?
- הרי לנו מקדמה ע"ח שבת נחמו הבאה עלינו לטובה. אחרי מלחמות האחים וכל הרעות והצרות שאנחנו גורמים איש לרעהו ואח לאחיו, אם נזכור שאחינו בשרנו, זה שברגע מסוים אנחנו כל כך כועסים עליו ובטוחים שהוא הוא "עוכר ישראל" והאשם הברור "בכל מה שקורה במדינה", אחינו זה נמשל ככוכבי השמים וכעפר הארץ וכחול הים כמונו, ואי אפשר למחוק אותו ולהעבירו מן העולם, רק להתפייס ולהשלים איתו, כפי שעשה יוסף עם אחיו.