פרשות השבוע

בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת־שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת־אֲרוֹן בְּרִית־ה' לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: עַל־כֵּן לֹא־הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם־אֶחָיו ה' הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֶיךָ לוֹ: (דברים י ח-ט).¹

זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים: וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת: …וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת … וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר … וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת … וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי  קְהָת לָשֵׂאת וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד: (במדבר פרק ד).²

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל־הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת־אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל־ כָּל־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: (דברים לא ט).³

וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה־הַזֹּאת עַל־סֵפֶר עַד תֻּמָּם: וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת־הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית־ה' לֵאמֹר: לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית־ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה־שָׁם בְּךָ לְעֵד: (דברים לא כד-כו).⁴

וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר שְׂאוּ אֶת־אֲרוֹן הַבְּרִית וְעִבְרוּ לִפְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ אֶת־אֲרוֹן הַבְּרִית וַיֵּלְכוּ לִפְנֵי הָעָם: … וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת־הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן־הַבְּרִית לֵאמֹר כְּבֹאֲכֶם עַד־קְצֵה מֵי הַיַּרְדֵּן בַּיַּרְדֵּן תַּעֲמֹדוּ: (יהושע פרק ג).⁵

וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן־ה' שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא: (שמואל ב פרק ו פסוק יג).⁶

וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת־הָאָרוֹן: (מלכים א פרק ח פסוק ג).⁷

תוספתא סוטה פרק ח הלכה ב – הכהנים נשאו במקרים מיוחדים

בכל יום היו לוים נושאין את הארון והיום⁸ נשאוהו כהנים , שנאמר: "והיה כנוח כפות רגלי הכהנים וגו' ". ר' יוסה אומר: בשלושה מקומות נשאו כהנים את הארון: אחת כשעברו ישראל את הירדן, ואחת כשסבבו את יריחו, ואחת כשהחזירוהו למקומו.⁹

מדרש תנחומא ויקהל סימן ז – הכהנים מכינים ללוויים

… ראה כמה נסים היו בארון.¹⁰ ואם כן, היאך היו יכולים לטעון אותו ולא היו יראים? אלא כך היו בני קהת עושים: שני כוהנים גדולים נושאין להם את הפרוכת בקונטסין והיה דומה לוילון גדולה ועוביה טפח. ועל שבעים ושתים נימין נארגת ועל כל נימה ונימה עשרים וארבעה חוטין. וג' מאות כהנים נוטלין אותה.¹¹ ושני כהנים גדולים נושאין אותה בקונטסין בפני הארון. ואח"כ נותנין כיסוי עור תחש עליו שלא יראו בארון כלום, שנאמר: "ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו" (במדבר ד).¹²

במדבר רבה ה ד – אזהרה חמורה ללויים

רמז לבני קהת ואומר להם: תנו דעתכם שלא לנהוג בקלות ראש ולהיכנס אצל הארון. אם נהגתם בו בקלות ראש, לִמְדו מבני אהרן … תנו דעתכם שלא יגיע לכם כשם שהגיע לבני אהרן … ורבותינו אמרו: למה כתיב כאן אהרן? לפי שבשעה שנצטוו בני קהת על משא הארון נתייראו. התחילו צווחין על משה ואומרים הרי אנו מתים כשם שמתו בני אהרן.¹³

במדבר רבה ה ז פרשת במדבר – במחלוקת קרח

בשעה שחלק קרח על משה בא מלאך המות לצאת על ישראל ולחבל אותם … והיה משה שרוי אצל אהל מועד שהיה מבני קהת והרגיש בו שמבקש לצאת על ישראל. מיד אמר לאהרן: "קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח וגו' וכפר עליהם" – מהרה ובדילוג זרז עצמך … אמר לו אהרן: מרי, מה ראית? אמר לו: ראיתי למלאך המות שיצא לנגוף לשונאי ישראל … נמצאת למד שהלוים היו כלין את הפורעניות ומהן בני קהת שנושאי ארון היו. אמר להם הקב"ה: הם מצטערים עם ישראל כל הצער הזה ואין אתם עושים להם תקנה.¹⁴

במדבר רבה ה ח פרשת במדבר – בשבחם של הקהתים

… ועוד בדבר אחד היו מעולים (הקהתים) מכל הלוים, שכל הלוים היו טוענין בכל המשכן והיו מהלכין כדרכן ופניהם כנגד הדרך. אבל בני קהת היו מהלכין אחוריהם ופניהם לארון כדי שלא ליתן אחור לארון.¹⁵ הוי נמצאת אומר: אף ע"פ שהיו גדולים מן שאר המשפחות … לא היתה רוחן גסה עליהן … לפי שאין גדולה לפני האלהים. נמצאת אומר: אף על פי שהיתה משפחת קהת פלאטיני,¹⁶ אלא כיון שהיו באין לטעון את הארון, היו טוענין בו כעבדים. אמר הקב"ה: התורה היא חיים … ובני קהת מחזיקים בתורה שהיא חיים, זה הארון שנושאין שבו התורה, בדין הוא שיחיו ולא ימותו, הוי: "וחיו ולא ימותו".¹⁷

מסכת סוטה דף לה עמוד א – הארון נושא את נושאיו

נשא ארון את נושאיו ועבר, שנאמר: "ויהי כאשר תם כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם". ועל דבר זה נענש עוזא, שנאמר: "ויבואו עד גורן כידון וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון" (שמואל ב ו ו), אמר לו הקב"ה: עוזא! נושאיו נשא, עצמו לא כל שכן … ¹⁸

דרש רבא: מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר: "זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי", אמר לו הקב"ה: דברי תורה שכתוב בהן: "התעיף עיניך בו ואיננו" (משלי כג ה), אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב: "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו' ", ואיהו אתייה בעגלתא.¹⁹

מדרש תנחומא פרשת וארא סימן ז – השערים נישאים במקדש שלמה

"שאו שערים ראשיכם והינשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד" (תהלים כד) – שלמה אמר הפסוק הזה בשעה שהכניס את הארון לבית קדשי הקדשים. עשה ארון של עשר אמות והכניס את הארון לתוכו ונשא אותו.²⁰ כיון שהגיע לפתח בית המקדש היה הפתח של י' אמות ואין עשר אמות יכולין ליכנס לתוך עשר אמות … עמד שלמה והיה מתבייש ולא היה יודע מה לעשות, התחיל מתפלל לפני הקב"ה … הלך והביא ארונו של דוד אביו והיה מתפלל ואומר: "ה' אלהים אל תשב פני משיחך" (דברי הימים ב ו) … עשה בזכותו של זה: "זכרה לחסדי דויד עבדך". מיד נענה … ורוח הקודש צווחת ואומרת: "ושבח אני את המתים שכבר מתו" (קהלת ד). התחיל שלמה אומר: "שאו שערים ראשיכם והינשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד". באותה שעה בקשו השערים לירד ולרוץ את ראשו שהיו סבורין שעל נפשו הוא אומר מלך הכבוד. אמרו לו: מי הוא זה מלך הכבוד? אמר להם: "ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה". כיון שאמר להם כך מיד שקטו … ²¹

אבן עזרא דברים פרק לא פסוק כה

ויצו משה את הלוים – דרך קצרה, כאילו אמר הלויים הנזכרים שהם הכוהנים ולא כל הלויים, כי אינם נוגעים בארון. וטעם נושאי ארון ברית ה' – בציווי.²²

מים אמצעיים:²³ לכאורה הכל מסתדר על בסיס התוספתא לעיל שמבחינה בין המצב הרגיל ובין מקרים מיוחדים בהם הכהנים נשאו את הארון – כהנים המכונים גם 'הכהנים הלויים' או 'הכהנים בני לוי', בפרט אם נרצה לא לקחת משבט לוי את תפקידו הנכבד בנשיאת הארון. הלויים היו נושאים את הארון במסע במדבר וכך גם כאשר דוד מעלה את הארון מבית עובד האדומי, אבל בעת הכניסה לארץ ובעת הכנסת הארון לבית המקדש – כהנים שהם לויים ולא לויים שאינם כהנים. לשלושה המקרים של התוספתא יש להוסיף מקרה רביעי של מעמד הר גריזים והר עיבל שאפשר להחשיב גם אותו כחלק מהכניסה לארץ, ראו דברינו ברית הר גריזים והר עיבל בפרשת כי תבוא. מקרה חמישי, ראשון בעצם, הם הפסוקים בספר דברים פרק לא: כתיבת התורה ע"י משה ונתינתה בארון, ערב הכניסה לארץ. פסוק ט בפרק ל"א מוכיח על פסוק כה ובשניהם – כהנים. כמו שאבן עזרא וחזקוני מבארים (אבל לא בלי קושי גדול).

מה נותר לנו? הפסוק הראשון בראש הדף, הפסוק מהפרשה שלנו, שקשה לומר שהכוונה שם לכהנים בני לוי, 'הכהנים הלויים' (ראו הערה 1 לעיל),  ונשארה השאלה שהעלינו בראש דברינו, איך זה שהלויים עומדים ומשרתים ליד הארון ומברכים את העם?

רש"י דברים פרק י פסוק ח – עמידת הלויים לאחר מות אהרון

בעת ההוא הבדיל ה' וגו'  … בשנה הראשונה לצאתכם ממצרים וטעיתם בעגל ובני לוי לא טעו, הבדילם המקום מכם. וסמך מקרא זה לחזרת בני יעקן, לומר שאף בזו לא טעו בה בני לוי, אלא עמדו באמונתם.²⁴

לשאת את ארון – הלוים: לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו – הכהנים, והוא נשיאת כפים.²⁵

רמב"ם סוף הלכות שמיטה ויובל פרק יג הלכות יב-יג – כל מי שנושא את הארון

ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" … ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם,²⁶ אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו, לדעה את יי, והלך ישר כמו שעשהו האלהים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים. ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים. הרי דוד עליו השלום אומר: "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי".²⁷

פתרון תורה פרשת והיה כי תבוא –

"וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמור הסכת ושמע ישראל וכו' " (דברים כז ט)²⁸ – … ומה דברים שהיו שם? אילא שבאו אצל משה ואמרו לו: לא נטלת את התורה ונתתה אותה לכהנים? שנאמר: "ויתנה אל הכהנים בני לוי". אמר להם: רצונכם שיכתבו לכם ויכרתו לכם ברית שכל מי שהוא מבקש ללמוד את התורה שלא יהא נמנע? אמרו לו: הין. עמד משה והכהנים והלוים וכרתו ברית עם ישראל שאין אדם נמנע לקרות בתורה, שנאמר: "אל כל ישראל לאמר". ואין לאמר אילא שבועה … ואף כן נשבע משה והכהנים והלוים.²⁹

שבת שלום ונחמה שנייה

מחלקי המים

מים אחרונים: בשטף הדברים שהבאנו (בדברי הנצי"ב שבהערה 27) נזכר הפסוק מדברי הימים ב לה ג, בעת חידוש עבודה בית המקדש ע"י יאשיהו, אחרי ההרס הגדול בימי מנשה ואמון אבותיו: "וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה' תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל". לא הבאנו פסוק זה בראש הדף משום שאין בו "נשיאת הארון". "תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ" אומר הפסוק ומוסיף: "אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף". חז"ל דורשים פסוק זה על גניזת הארון בימי יאשיהו שידע שכלה ונחרץ דינו של המקדש ליהרס ושל העם לצאת בגלות. ראו דברינו תחנתו האחרונה של הארון וכן גלגוליו של ארון הברית, שניהם בפרשת בהעלותך. אבל פשט הפסוק הוא שהארון חוזר למקומו בבית הקדש שחולל, כפי שמפרש שם רש"י: "צוה יאשיהו להושיבו וליתן הארון במקומו אשר בנה שלמה". מה שאולי כבר אמר להם שלמה בחנוכת המקדש. אין יותר צורך בעבודת נשיאת הארון אשר הגיע אל מנוחתו. מה יש לעשות עתה? "עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל" והדברים מתחברים בימינו עם שני המקורות האחרונים שהבאנו, כפי שמעיר העמק דבר, על כל מי שמקדיש עתותיו לתורה. זו נשיאת הארון בימינו בידי כל מי "מבאי העולם" שחשקה נפשו בתורה.