פרשות השבוע

וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם: (שמות כט מה-מו).¹

וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ: (שמות ל א).²

רש"י שמות כט מו – מטרת המשכן

לשוכני בתוכם – על מנת לשכון אני בתוכם.³

אבן עזרא על הפסוק – קיום היעד שהוצב כבר בסנה

וידעו – הטעם אז ידעו כי לא הוצאתי אותם ממצרים רק בעבור שיעשו לי משכן ושכנתי בתוכם. וזהו: "תעבדון את האלהים על ההר הזה" (שמות ג יב).⁴

רמב"ן על הפסוק – צורך הדיוט או צורך גבוה

"לשוכני בתוכם" – על מנת לשכון בתוכם. לשון רש"י. ושימוש הלמ"ד בתנאי כזה איננו נמצא.⁵ ויתכן שיאמר: וידעו בשכני בתוכם כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, כי ידעו כבודי ויאמינו שאני הוצאתי אותם מארץ מצרים …⁶ אבל רבי אברהם אמר: כי לא הוצאתי אותם מארץ מצרים רק בעבור כי אשכון בתוכם, וזהו תעבדון את האלהים על ההר הזה (לעיל ג יב). ויפה פירש.⁷ ואם כן, יש בענין סוד גדול. כי כפי פשט הדבר, השכינה בישראל צורך הדיוט ולא צורך גבוה.⁸ אבל הוא כענין שאמר הכתוב: "ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מט ג), ואמר יהושע: "ומה תעשה לשמך הגדול" (יהושע ז ט), ופסוקים רבים באו כן: "אוה למושב לו" (תהלים קלב יג), "פה אשב כי אויתיה" (שם יד), וכתוב: "והארץ אזכור" (ויקרא כו מב).⁹

רש"י שמות פרק לא פסוק יח – משכן לפני או אחרי חטא העגל

"ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו … שני לוחות העדות וגו' " – אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים היה. שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן.¹⁰

רבי בחיי בן אשר על הפסוק – צורך גבוה! ¹¹

"וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם". יאמר: כי ההוצאה היתה על מנת "לשכני בתוכם", כי לולא כן לא הוציאם. וזה יורה כי השראת השכינה בישראל צורך גבוה הוא גם כן, לא צורך הדיוט.¹² וזהו לפי דעתי מה שאמר הנביא הושע: "ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי" (הושע יג ד) – יאמר: כי לא הוצאתיך מארץ מצרים, אלא בשביל "אנכי ה' אלהיך", כדי שתקבל עליך אלהותי, וכדי שלא תדע אלהים זולתי, ולכך הזכיר "מארץ מצרים" באמצע.¹³

וכן מצאתי במדרש תהלים בפסוק: "בצאת ישראל ממצרים" (תהלים קיד א), ר' יהושע בן לוי אמר: בזכות המשכן נגאלו ישראל ממצרים, שנאמר: (לעיל ב, כה) "וירא אלהים את בני ישראל" וכתיב: (להלן לט, מג) "וירא משה את כל המלאכה". ויש לך מקום אחר ללמוד הימנו: "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים", על תנאי "לשכני בתוכם", עד כאן לשון המדרש. וזהו שכתוב: (תהלים קלב, יג) "אוה למושב לו", וכתיב (שם, יד) "פה אשב כי אויתיה", ורבו המקראות המעידים על זה, וכבר הזכרתי זה בפסוק וידבר.¹⁴

ויקרא רבה פרשת אמור, פרשה ל סימן יג – בשבילכם, לזכות אתכם

ר' יהודה בשם ר' שמעון בן פזי פתח: "שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי וְיִרְבּוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים" (משלי ד י) – הרבה קִיחוֹת צויתי אתכם, בשביל לזכות אתכם. אמרתי לכם: "ויקחו אליך פרה אדומה תמימה" (במדבר יט ב) – שמא בשבילי? לאו, אלא בשבילכם, לטהר אתכם, דכתיב: "והזה הטהור על הטמא" (שם יט). אמרתי לכם: "ויקחו לי תרומה" (שמות כה ב) – לא בשביל שאדור אִתְּכֶם? "ועשו לי מקדש" (שם ח) – כביכול אמר הקב"ה: קחו אותי ואדור ביניכם; "ויקחו תרומה" לא כתוב כאן, אלא "ויקחו לי תרומה" – אותי אתם לוקחים. אמרתי לכם: "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור" – וכי אוֹרָה שלכם אני צריך? והא כתיב: "וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא" (דניאל ב כב); אלא בשביל לזכות אתכם ולכפר על נפשותיכם, שמשולה כנר, שכתוב: "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן" (משלי כ כז). ועכשיו שאמרתי לכם: "ולקחתם לכם ביום הראשון", כדי לזכות אתכם, להוריד לכם מטר. לכך נאמר: "ולקחתם לכם ביום הראשון".¹⁵

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה יד – עצמך פדית

ואומר: "מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו" (שמואל ב ז כג) … ר' עקיבא אומר :אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו. כביכול אמרו ישראל לפני הקב"ה: עצמך פדית. וכן את מוצא בכל מקום שגלו ישראל כביכול גלתה שכינה עמהם, גלו למצרים שכינה עמהם, שנאמר: "הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים" (שמואל א ב כז).¹⁶

גלו לבבל שכינה עמהם … גלו לעילם שכינה עמהם …גלו לאדום שכינה עמהם …וכשעתידין לחזור כביכול שכינה חוזרת עמהן, שנאמר: "ושב י"י אלהיך את שבותך" (דברים ל ג), אינו אומר והשיב, אלא: ושב".¹⁷

אחרית דבר

נראה שהנושא: משכן – יציאת מצרים, חוזר למחלוקת ולשאלה הגדולה של מיקום פרשות תרומה ותצווה הפותחות וסוגרות ב"שכנתי בתוכם". האם הן לפני חטא העגל, כסדר הכתובים שבידינו, או לאחריו ואין מוקדם ומאוחר בתורה. האם המשכן הוא כפרה ותיקון לחטא העגל, בבחינת "כוונה שנייה" כלשון הרמב"ם (מורה נבוכים, חלק ג פרק לב) ובדיעבד, או שהוא לכתחילה, בבחינת "כוונה ראשונה", כחוליית המשך של מתן תורה ומעמד הר סיני, כדברי הרמב"ן שראינו לעיל. ובהתאם לכך, האם האמירה: "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" בחטא העגל הוכיחה שעדיין לא נגמלו מעבודה זרה שהיו שטופים בה במצרים (ושעברה איתם בים) ובא התיקון משכן – יציאת מצרים לכפר ולתקן ולהוציא את עם ישראל סופית ממצרים; או שמא קדם לה הפסוק בפרשתנו: "וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשוכני בתוכם", ולפיכך כשעשו את העגל, בפרשת כי תשא, וקראו: "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים", חללו את הברית ואת המשכן עוד בטרם קם, ומכאן הכעס הגדול: "הרף ממני ואשמידם". כי לא סתם עגל ועבודה זרה היו שם, כי אם חילול הקשר משכן – יציאת מצרים וניתוק השרשרת: יציאת מצרים, מתן תורה, הציווי  למשכן לכתחילה. וכגודל החטא כן גודל הכפרה והסליחה וכוחו של משה כמפייס הגדול. באפשרות הראשונה, שחטא העגל קדם, הכפרה היא יחסית פשוטה וטבעית וממשיכה את תהליך הגאולה. בניית המשכן לשם זכירת יציאת מצרים, באה לעקור את חטא העגל ושארית טומאת מצרים. באפשרות השנייה, שהציווי למשכן קדם, אכן היה שבר גדול ונורא ובכל זאת חזרו להמשיך את מעשה המשכן בפרשות ויקהל פקודי. וגם חידוש הרמב"ן ואסכולתו שהמשכן הוא 'צורך גבוה', גדול לאין שיעור באפשרות השנייה. וזו אולי עוד סיבה שהוא ופרשני מקרא רבים מחזיקים בשיטה שפרשות תרומה-תצווה-כי תשא- ויקהל פקודי, על סדר הכתובים שבידינו אירעו.

שבת שלום

מחלקי המים