פרשות השבוע לשנת התשפ"ב

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

מברכיך ברוך ואורריך ארור

פרשת בלק, תשפ"א

עדכון אחרון: 24/06/2021

כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר: (במדבר כד ט).1

1 כך מסתיימת הברכה השלישית של בלעם, לאחריה מתייאש ממנו בלק סופית ושולח אותו חזרה לארצו, ככתוב בסמוך: "וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ וכו' ". הוא בלק ששכר את בלעם בשל כוחו לברך ולקלל, ושלח אליו מלאכים עם המסר: "וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה … כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר". למה התייאש בלק דווקא כאן? מן הסתם משום שזו הייתה הפעם השלישית, כפי שבלק עצמו אומר: "והנה ברכת ברך זה שלוש פעמים". ואולי גם בשל הברכה החזקה שבתחילת הפסוק: "כרע שכב כארי וכלביא ומי יקימנו". אבל אנחנו נתמקד בסיפא של הפסוק, בדברי בלעם: "מברכיך ברוך ואורריך ארור".

וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: (בראשית יב ג פרשת לך לך).2

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יב עמוד ב – כרע שכב כארי

אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה – משום טורח צבור. מאי טעמא? אילימא משום דכתיב בה: "אל מוציאם ממצרים" – לימא פרשת רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים!3 – אלא אמר רבי יוסי בר אבין: משום דכתיב בה האי קרא: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". – ולימא האי פסוקא ותו לא! – גמירי: כל פרשה דפסקה משה רבינו – פסקינן, דלא פסקה משה רבינו – לא פסקינן.4

שו"ת שרידי אש חלק א סימן מט עמוד קלג – מה היא 'פרשת בלק'

וקשה להעלות על הדעת שרצו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע כל הפרשה מתחילתה מפסוק "וירא בלק" ואילך.5 ומסתבר, שהכוונה שרצו לקבוע פרשת "מה טובו אהליך" וכו' … ועל פרשה זו אמרה הגמרא: כל פרשה שלא פסקה משה רבנו – לא פסקינן.6

בראשית רבה סו ד פרשת תולדות – בין יצחק לבלעם ובין צדיקים לרשעים

"אורריך ארור ומברכיך ברוך" (בראשית כז כט) – ולהלן הוא אומר: "מברכיך ברוך ואורריך ארור" (במדבר כד ט). אלא, בלעם ע"י שהיה שונא, פתח בברכה וסיים בקללה. ויצחק שהיה אוהב, פתח בקללה וסיים בברכה.7

רבי יצחק בר רבי חייא אמר: הרשעים ע"י שתחילתן שלווה וסופן יסורים, פותחים בברכה וחותמים בקללה: "מברכיך ברוך ואורריך ארור", אבל הצדיקים ע"י שתחילתם יסורים וסופן שלווה, הם פותחין בקללה וחותמין בברכה: "אורריך ארור ומברכיך ברוך".8

בראשית רבה סו ו פרשת תולדות – מענה לגוי שמברך ולגוי שמקלל

דבר אחר: "ומברכיך ברוך" (בראשית כז כט) – שָׁנוּי: "גוי המברך את הַשֵּׁם – עונים אחריו אמן. בַּשֵּׁם – אין עונין אחריו אמן".9 א"ר תנחומא: אם ברכך גוי אחד, ענה אחריו אמן, דכתיב: "ברוך תהיה מכל העמים" (דברים ז יד). גוי אחד פגע ברבי ישמעאל, בֵּרְכוֹ, אמר לו: כבר מִלָּתְךָ אמורה, פגע בו אחד וקללו, א"ל: כבר מלתך אמורה. אמרו לו:10 כמו שאמרת לזה אמרת לזה! אמר להם: כן כתוב: "מברכיך ברוך ואורריך ארור".11

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק ט – בלק מבין שזו סוף הדרך

"מברכיך ברוך". אמר לו בלעם: מה שאתה אומר: "גם קב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו", איני מניח את עצמי שלא אברכנו,12 שהרי יצחק ברך ליעקב, שנאמר: "ומברכיך ברוך" (בראשית כז כט), שכל המברך את ישראל הוא ברוך. ומה שאתה אומר לי: "לכה ארה לי יעקב", כבר ברכו אביו יצחק, ואמר: "אורריך ארור" (שם שם), שכל המארר את ישראל יהיה ארור, ואם אני אקללם אהיה בארור. ולכך כששמע בלק שאמר בלעם "אורריך ארור", אותה שעה הכיר בלק אל בלעם שאם יקללם הוא13 יהיה בארור והוא נתיירא עוד לקללם. לכך חרה אפו, שנאמר: "ויחר אף בלק", שלא היה בו כח עוד לקללם:14

מדרש הגדול במדבר כד ט פרשת בלק – הפיכת הקללות בפי בלעם לברכות

מברכיך ברוך וארריך ארור. בעל כורחו ושלא בטובתו. למה היה בלעם דומה? לשועל שהלך לאכל בניו שלארי. הציץ עליהן, ראה אביהן, התחיל מלחך עליהן.15 אמר ליה: תשתלם כְּלִבְּךָ ולא כְּפִּיךָ.16 כך בלעם לא נתכוון אלא לקלל שונאי ישראל,17 כיון שראה שכינה עמהן התחיל מברכן, ונדון כְּלִבּוֹ לא כְּפִּיו, דכתיב: "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב" (במדבר לא ח). הא אין הקב"ה דן אלא את המחשבות.18

רמב"ן בראשית כז כט פרשת תולדות – ברכת אברהם

"אורריך ארור ומברכיך ברוך" – ובבלעם הוא אומר: "מברכיך ברוך ואורריך ארור" (במדבר כד ט), הצדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה, ואורריהן קודמין למברכיהן, והרשעים תחילתן שלוה וסופן יסורין, לפיכך הקדים בלעם ברכה לקללה. לשון רש"י מבראשית רבה (סו ד). ואם כן למה אמר הקב"ה לאברהם (לעיל יב ג) "ואברכה מברכיך ומקללך אאור"? וזה איננו קשה, כי חזר שם "ונברכו בך", והנה הברכה בראש ובסוף. או בעבור מה שפירשנו שם דבר בלשון יחיד ורבים, כי הכל יברכוהו והיחיד אשר יקלל אותו יואר.19

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר דף קכט עמוד א – לסיים בדבר טוב

"מברכיך ברוך ואורריך ארור". ארור השלים בארירה. אבל (יעקב) אבינו השלים בברכה,20 שנאמר: "אורריך ארור ומברכיך ברוך" (בראשית כז). מיכן סמכו כל הנביאים שיהו סומכין דבריהם ומסיימין בדברי תנחומין.21

מדרש הגדול במדבר כג כט פרשת בלק – למה שבעה מזבחות

"ויאמר בלעם בנה לי בזה שבעה מזבחות" – כנגד שבעת ימי בראשית … בא לו ביום הראשון ורצה לקללן בשמים ובארץ שנבראו בו, ונהפך הדבר בפיו ואמר: "מה טובו אהליך יעקב" … ומנין שנקראו שמים אהל, שנאמר: "הנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת" (ישעיה מ כב). בא לו ביום השני ורצה לקללן ברקיע שמזיל מים, ונהפך דברו ואמר: "יזל מים מדליו". בשלישי רצה לקללן בימים ובזרעים, ונהפך דברו ואמר: "כנחלים נטיו כגנות עלי נהר וזרעו במים רבים". ברביעי רצה לקללן במזלות ובמאורות, ונהפך הדבר ואמר: "דרך כוכב מיעקב". בחמישי רצה לקללן בחיות, ונהפך דברו ואמר: "כתועפות ראם לו".22 בששי רצה לקללן במזל בריאת אדם, ונהפך דברו ואמר: "מי מנה עפר יעקב". "לא הביט און ביעקב" – זה יעקב אבינו. "ולא ראה עמל בישראל" – אלו ישראל שהיו כולן כשרים. בא ליום השבת ואמר היום אני מקללן, שאין נביא שלהן יכול היום לא לכתוב שם ולא לעשות דבר. וקדמתו השבת בברכה, שנאמר: "ויברך אלהים את יום השביעי" (בראשית ב ג). ונהפך הדבר וברכן, שנאמר: "וירא בלעם כי טוב בעיני יי' לברך את ישראל" – כשם שהיה טוב בעיני אלהים לברך את יום השבת, כך טוב היה לברך את ישראל, מיד אמר: "מברכיך ברוך".23

שבת שלום וקיץ טוב

מחלקי המים

הערות שוליים

  1. כך מסתיימת הברכה השלישית של בלעם, לאחריה מתייאש ממנו בלק סופית ושולח אותו חזרה לארצו, ככתוב בסמוך: "וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ וכו' ". הוא בלק ששכר את בלעם בשל כוחו לברך ולקלל, ושלח אליו מלאכים עם המסר: "וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה ... כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר". למה התייאש בלק דווקא כאן? מן הסתם משום שזו הייתה הפעם השלישית, כפי שבלק עצמו אומר: "והנה ברכת ברך זה שלוש פעמים". ואולי גם בשל הברכה החזקה שבתחילת הפסוק: "כרע שכב כארי וכלביא ומי יקימנו". אבל אנחנו נתמקד בסיפא של הפסוק, בדברי בלעם: "מברכיך ברוך ואורריך ארור".
  2. הלשון בה נוקט בלעם מצויה כבר בספר בראשית פעמיים. כאן, בברכת הקב"ה לאברהם בצאתו למסע "לך לך ... אל הארץ אשר אראך", ופעם נוספת גם היא בספר בראשית, בברכת יצחק ליעקב, בראשית כז כט פרשת תולדות: "הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ". יש הבדל בולט בין שני לשונות הפוכים אלה ועל כך בהמשך הדברים – ולמי משניהם דומה לשונו של בלעם? כך או כך, אלה שלושה המופעים של הביטוי בו אנו עוסקים: יבורכו המברכים ויאורו המאררים (המקללים) שמצויים בכל המקרא. לצידם, ראה הלשון הנאה בתהלים קט כח: "יְקַלְלוּ הֵמָּה וְאַתָּה תְבָרֵךְ".
  3. בפרשות רבות בתורה נזכרת יציאת מצרים. ראה דברינו מצוות לזכירת יציאת מצרים בפסח, שם מנינו 32 מצוות כאלה!
  4. הגמרא דנה שם בהצעות שונות לפרשה השלישית של קריאת שמע. בסופו של דבר נבחרה פרשת ציצית כפי שאנו נוהגים (למרות שלילה לאו זמן ציצית הוא). אחת ההצעות הייתה 'פרשת בלק' וזאת, כהסבר של ר' יוסי בר אבין, בשל הפסוק המסיים את הברכה השלישית: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". ראה עצמתו של פסוק זה במדרש אגדה (בובר) במדבר כד ט: "כרע שכב כארי. שיפול כארי על כל העמים אחר שיכבשו את הארץ לא יבואו שאר עמים שיוציאו אותם מארצם, הוי כלביא מי יקימנו". אך ברור שהכוונה לפסוק במלואו כולל הסיומת: "מברכיך ברוך ואורריך ארור" שהיא מעניינינו. בין כך ובין כך הגמרא דוחה את הצעת ר' יוסי בר אבין משום שציטוט של פסוק אחד יוצר מעין פרשה לעצמה ושלא כסדר הפרשות שפסק משה (תרתי משמע).
  5. שרידי אש מניח שמדובר בפרשת בלק כפי שהיא בחומשים שבידינו, אך אין זה בהכרח כך שהרי בארץ ישראל קראו את התורה בחלוקה לפי סדרים ולא לפי פרשות. ראה סידרא באתר מחלקי המים. ועכ"פ בגמרא מכונה הפרשה גם פרשת בלעם (בבלי בבא בתרא יד ע"א, או פרשת בלק ובלעם, ירושלמי ברכות א ה). ראה דברינו פרשת בלעם בפרשה זו.
  6. כבר הרחבנו לדון בגמרא בבלי ברכות הנ"ל בדברינו מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל בפרשה זו, שם הבאנו את פירוש שרידי אש (רבי יחיאל יעקב וינברג, נולד ברוסיה 1885, נפטר במונטרה, שוויץ 1966 ונקבר בירושלים) שהכוונה ב'פרשת בלק' שבקשו להוסיף לקריאת שמע, איננה פרשת בלק כולה כפי שאנו נוהגים היום, וגם לא רק הפסוק האחרון, כפי שמשתמע מפשט הגמרא (ראו פירושי רש"י ושטיינזלץ), אלא לכל הברכה השלישית של בלעם. לחמשת הפסוקים מהפסוק: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" ועד: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר". פסוקים אלה הם 'פרשת בלק' שבקשו לקבוע בקריאת שמע. ואנו נתמקד כאמור בחציו השני של הפסוק האחרון: "מברכיך ברוך ואורריך ארור".
  7. ומה עם ברכת ה' לאברהם שהבאנו לעיל שתחילתה ברכה וסופה ארירה? הרי זו כסדר של בלעם! על כך בהמשך.
  8. עפ"י השוואה זו הייסורים, גם אם סופם שלווה, הם בבחינת קללה. וכבר אמרו חכמים על 'קללות' אלה: "לא הם ולא שכרם" (ברכות ה ע"ב) – אין נחמה בשלווה שיום אחד תבוא, אם כעת האדם סובל ומתייסר. בכל מקרה, לא נראה שהכוונה שהצדיקים מתווים בכך דרך לכתחילה ומאחלים למישהו: דרכך תהא קשה ומלאת ייסורים, אבל סוף הטובה לבוא (גם אולי לא הרשעים שלכתחילה אומרים: בוא נהנה משלווה כעת גם אם סופה ייסורים וקללה בהמשך). האמירה לעיל היא אמירה של 'בדיעבד' והשקפה פילוסופית על החיים. ראה פירוש רש"י על הפסוק שמצטט מדרש זה ואומר: "מברכיך ברוך ואורריך ארור. הצדיקים תחילתם יסורים וסופן שלוה, ואורריהם ומצעריהם קודמים למברכיהם, לפיכך יצחק הקדים קללת אוררים לברכת מברכים. והרשעים תחילתן שלוה וסופן יסורין, לפיכך בלעם הקדים ברכה לקללה". ראו גם הצעת ר' חיים פלטיאל בפירושו לברכת יצחק ליעקב, בראשית כז כט: "צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים ורשעים מהפכין להם ממדת הרחמים למדת הדין. אבל הקב"ה מקדים לעולם הטובה תחילה דכתיב: ואברכה מברכך ומקללך אאור, וכן אם שמוע תשמע אם לא תשמע וכו' ". נראה שיש בדבריו התחלה של תשובה לשאלתנו בהערה הקודמת על הברכה לאברהם, אך נניח לנושא זה לפי שעה ונחזור אליו בהרחבה בפירוש רמב"ן להלן. בינתיים, נתבשם ממדרשים אחרים על הברכה למברכים והקללה למקללים, בין בשיטת בלעם ובין בשיטת יצחק.
  9. "שנוי" זה היא תוספתא ברכות (ליברמן) פרק ה הלכה כא: "גוי המברך בשם - עונין אחריו אמן. את השם - אין עונין אחריו אמן עד שישמע את כל הברכה". מסביר תוספתא כפשוטה שאם הגוי מברך 'ברכה חופשית' שלא במטבע שתיקנו חכמים, כגון שפוגש יהודי ואומר לו: "ברוך ה' אלוהיך" או "ברוך ה' אלוהי ישראל" ואומר את שם השם א-ד-נ-י או שם הווי"ה – עונים אחריו אמן. אבל אם התחיל הגוי לברך במטבע שתיקנו חכמים: "ברוך אתה ה' וכו' ", כגון בברכת הודאה על הגשם למשל, אבל שינה ממטבע של חכמים – אין עונים אחריו אמן. ויש שמפרשים שההבדל הוא בין גוי שאינו מחויב במצוות ואינו מצווה על הזכרת שם שמים לבטלה ובין כותי שמחוייב בהן, אלא שהכותים משנים מלשון חכמים ומתחכמים. המדרש כולו, אגב, כולל התוספתא וההמשך של רב תנחומא ורבי ישמעאל, נמצא בירושלמי מגילה א ח (או ט) ובסוכה ג י ונראה שמדרש בראשית רבה לקח דרשה זו משם.
  10. תלמידיו של ר' ישמעאל לר' ישמעאל. ראה דברינו לאלו דחית בקנה לנו מה אתה משיב בפרשת חוקת, שם רכזנו סדרה של מדרשים עם מוטיב דומה שלגוי או למין נותנים תשובה 'לצאת ידי חובה' ולעתים גם קנטרנית, אבל התלמידים שנוכחים מבינים שאין זו התשובה הנכונה ומבקשים לדעת מה התשובה שניתנת להם.
  11. מעין "לא מדובשך ולא מעוקצך" – ביטוי שקשור היטב לפרשת השבוע (רש"י במדבר כב יב). ולא ברור אם רבי ישמעאל אמר זאת בלשון של זלזול כלפי הגוי ונפנופו או אולי ברצינות. למברך אמר בדרך של כבוד: אכן, כדברך הוא ולמקלל אמר בדרך של נזיפה וגערה: הקללות שלך לא מעלות ולא מורידות וסופן שישובו על ראשך. כך או כך, באשר לברכה של גוי, ראה מדרש דברים רבה ג ג פרשת עקב על ר' שמעון בן שטח שקנה חמור מישמעאלי ומצא אבן יקרה תלויה על צווארו והחזירה לישמעאלי ואמר: "חמור לקחתי אבן טובה לא לקחתי. הלך והחזירה לאותו ישמעאלי וקרא עליו אותו ישמעאלי: ברוך ה' אלהי שמעון בן שטח". ראה סיפור מעשה זה בדברינו אמונתו של בשר ודם בפרשת עקב.
  12. איני יכול שלא לברכנו (את עם ישראל) משום שברכה זו תחול גם עלי כפי שהוא ממשיך ומסביר. וההפך בקללה.
  13. בלעם
  14. החתימה: "מברכיך ברוך ואורריך ארור" היא מבחינת בלעם סוף פסוק וגם בלק מבין בשלב זה שאין עוד טעם לנסות אולי תצא מבלעם איזו "קללה קטנה" על עם ישראל. בדרך זו הולכים מדרשים רבים וגם פרשני המקרא שרואים בכך פשט פשוט של סיום ברכות בלעם. ראה פירוש בכור שור במדבר כד ט-י: "כרע שכב כארי, שהכל יריאים להקימו פן יפגע בהם. מברכיך ברוך ואורריך ארור, כלומר שוטה היה מי שרוצה לקללך שהרי הוא מקולל. ועל בלק אמר שהיה רוצה לקללם. ויחר אף בלק, כיון שראה שהוחזק בג' פעמים לברכם ידע שאין לו בו תועלת. כמו שאמר זה שלש פעמים, והרי אתה מוחזק בברכתם". כך גם פירוש חזקוני בפרשתנו: "מברכיך ברוך וארריך ארור - שוטה הוא הבא לקללך, שהרי הוא מקלל עצמו שנאמר: ואברכה מברכך ומקללך אאור, וכתיב: אורריך ארור ומברכך ברוך". ראה גם הסברו למקבילה של יצחק בברכתו ליעקב, למרות ששם הסדר הוא כאמור הפוך מזה של בלעם, חזקוני בראשית כז לג: "גם ברוך יהיה - לפי שכבר אמרתי לו אורריך ארור ואם אקללהו אקלל את עצמי ולכך איני חפץ לקללו. ואם תאמר לא אקללהו ולא אברכהו, כבר אמרתי לו: מברכיך ברוך. לכך אני מברכו שאני מברך את עצמי".
  15. השועל ביקש לטרוף את גוריו הצעירים של האריה ומרגע שראה את האריה ("אביהן") התחיל כאילו ללטף וללקק אותם.
  16. אבל האריה לא מתרשם מ"מחווה" זה ויודע מה היה בכוונתו (בלבו) של השועל ואומר לו: תקבל כעת את המגיע לך (תשלומך) עפ"י מה שהיה בלבך ולא מה שהוצאת במאולץ מפיך.
  17. לשון סגי נהור לעם ישראל, במקרים קשים.
  18. דרשות רבות מדגישות שעד הרגע האחרון, בכל משפט שעמד לצאת מפיו, התכוון בלעם לקלל את ישראל ורק הקב"ה הפך את קללותיו לברכה. כדברי משה עצמו בספר דברים כג ו פרשת כי תצא: "וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ", ודברי נחמיה בעת שקראו בתורה בחנוכת בית שני: " ... וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ וַיַּהֲפֹךְ אֱלֹהֵינוּ הַקְּלָלָה לִבְרָכָה" (נחמיה יג ב). ראה מקור דרשה זו בגמרא סנהדרין קה ע"ב (מובאת בהרחבה בדברינו מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל), שעוברת ברכה ברכה ומוצאת מה הייתה הקללה שביקש בלעם לומר: "אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו. ביקש לומר: שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות ... לא תשרה שכינה עליהם ... לא תהא מלכותן נמשכת וכו' " (ובעוונותינו הרבים אכן רבות מהברכות חזרו לקללה). וראה אגב בירושלמי ברכות ה א (ובבבלי נה ע"ב) שהפסוק: "ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה" משמש להטבת חלום. לעניינינו, אולי לפיכך כאשר ראה בלעם שבפעם השלישית קללותיו הופכות לברכות הוא 'מרים ידיים' ומכיר בכך שאין הדברים בשליטתו ומי שמברך את עם ישראל מתברך ומי שמקלל, לא די שקללותיו הופכות לברכה, אלא שהן עלולות לחול על ראשו שלו. מורגל בפי אנשים לומר: "המברך יתברך", אך אפשר שהיה למשפט זה גם חצי שני (והמקלל יקולל?) שאנו נמנעים מלומר.
  19. דרך רש"י שמצטט את בראשית רבה סו ד לעיל, מחזיר אותנו רמב"ן להבדל בין בלעם שמקדים את הברכה ומסיים בקללה ואומר: "מברכיך ברוך ואורריך ארור" ויצחק שמקדים את הקללה ומסיים בברכה ואומר: "אורריך ארור ומברכיך ברוך". ומה נעשה שאברהם שמתברך ע"י הקב"ה במילים: "ואברכה מברכיך ומקללך אאור" הוא לכאורה כשיטת בלעם! (עם כל ההבדלים ביניהם, ראה דברינו בין אברהם לבלעם בפרשה זו). תשובת רמב"ן היא שבפסוקים שבתחילת פרשת לך לך יש ברכה "בראש ובסוף", לפני ואחרי המילים: "ואברכה מברכיך ומקללך אאור". ראו הפסוקים בתחילת פרשת לך לך : "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". מה גם שהמברכים הם רבים והמקלל הוא יחיד. ראה הערת אבן עזרא בפרשתנו על דברי בלעם: "מברכיך ... ואורריך ... - כל אחד ממברכיך יהיה ברוך. וכן אורריך". אצל אברהם - מקלל יחיד (אבימלך?) ואילו אצל בלעם – מקללים רבים (וממילא הוא ובלק כלולים בתוכם). אבל נראה שאת ההבדל בין בלעם ליצחק והעובדה שלכאורה אברהם מצטרף לבלעם אפשר להאיר גם באור אחר.
  20. צ"ל יצחק, אלא אם הכוונה הברכה שקיבל יעקב.
  21. הנה נימוק נוסף וטוב לשיטת יצחק אבינו שהקדים את הארירה לברכה: לסיים משפט / פסוק / פרשה בדבר טוב. ראה מסכת סופרים יב א: " ... זה שהוא עומד לקרות בתורה פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב". ולפיכך אנחנו חוזרים על פסוק שלפני אחרון בקריאה בקהלת (בסוכות), סוף ישעיהו (הפטרת שבת ראש חודש), סוף מלאכי הוא סוף תרי עשר (הפטרת שבת הגדול) ומגילת איכה. (אבל ראה סיומות של פרשות כמו מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור). חשוב לסיים בברכה. מנגד, ראה שוב פירוש ר' חיים פלטיאל (מאה 13 צרפת- גרמניה תלמיד  חברו של מהר"ם מרוטנברג) שכבר הבאנו לעיל על ברכת יצחק ליעקב: "צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים ורשעים מהפכין להם ממדת הרחמים למדת הדין, אבל הקב"ה מקדים לעולם הטובה תחילה, דכתיב: ואברכה מברכך ומקללך אאור, וכן אם שמוע תשמע אם לא תשמע וכו' ". ובמסכת סופרים אומרים גם לפתוח בטוב! אז אם יש לנו דבר טוב ודבר פחות טוב – ברכה וקללה, מה נעדיף? לפתוח בטוב או לחתום בטוב? ר' חיים פלטיאל מציע שיש הבדל בין ברכת גבוה לברכת בשר ודם! כך מצאנו גם בפירוש ריב"א לתורה על ברכת יצחק ששואל בדומה לרמב"ן לעיל על ברכת אברהם ומציע את התשובה: "ברכת הבורא שאני". ברכה של הקב"ה היא שונה. הקב"ה פותח בטובה, אבל האדם צריך לסיים בטובה. ויש לו אולי ראיה יפה מהמקרא, כאשר משה אומר בשם הקב"ה, דברים יא כו: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה", בעוד שיעקב המהסס להישמע לרבקה אמו אומר: "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה". הקב"ה פותח בטובה כי זו הדרך שהוא מצפה מהאדם, כדברי הנביא ישעיהו מח יז: "כֹּה אָמַר ה' גֹּאַלְךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ". אך האדם, המנוסה בתלאות החיים וחסרונות העולם, מצווה להפוך את הרעה לטובה – זה תפקידו בעולם. לפיכך, נסיים אף אנו בטוב במדרש הבא.
  22. לכך אפשר להוסיף את הפסוקים בברכת בלעם שכבר הזכרנו לעיל על עם כלביא וכארי יתנשא ועוד.
  23. ראה דרשה זו גם בפירוש/מדרש פתרון תורה על הפרשה (על הפסוק של בניית שבעת המזבחות) והסיום שם בשבת הוא: "בא ליום השבת, אמר: מה אני מקללו, הקב"ה ברכו, שנאמר: ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו - וכשם שטוב בעיני ה' לברך את יום השבת, כך טוב בעיני ה' לברך את ישראל. מיד אמר: מברכיך ברוך וכו' ". התמקדנו במספר שלוש – שלש הברכות (הנאומים) של בלעם עד שבלק סופק כפיו ואומר: "והנה ברכת ברך זה שלוש פעמים". וגם "שלוש רגלים" נזכרים בפרשת בלק וכבר דרשו על כך שהאתון היא שאומרת לבלעם: "מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים - רמזה לו: אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים". (במדבר רבה כ יד). וכל מופת האתון הוא על מנת להמחיש לבלעם שפיו ולשונו הם בידי הקב"ה (שם). והנה כאן, תזכורת למספר טיפולוגי אחר בפרשתנו, המספר שבע. שלוש כנגד שלוש רגלים ושבע כנגד שבעת ימי בראשית והמחזור השבועי. קללותיו המיועדות של בלעם היו כנגד הבריאה כולה – שעם ישראל לא ייטול חלק במעשי הבריאה ובעולם שמסביב. שלא יהיה להם חלק תחת כיפת השמים (האוהל), ולא במים ובצומח ולא במאורות ובחיות ואף לא בבריאת האדם ביום השישי. שייחשבו כלא בני אנוש כפי שלהוותנו עשו כך שונאי ישראל לא מעטים בהיסטוריה. אך מכולם, בולט היום השביעי – היא השבת. ביום זה שבני ישראל שובתים ממלאכה ומקדשים את הזמן בכך שהם מתנתקים מהמלאכה ומהפעילות האנושית המשותפת לכלל בני האדם – ביום זה בו אין הם יכולים לענות לו בכתיבה (ובימינו בתקשורת לסוגיה וערוציה) – ביום זה מבקש בלעם לקללם. היא השבת שעפ"י מדרש בראשית רבה יא ח נזקקה לברכה מיוחדת משום שאין לה בן זוג. ומי בסוף נעשה בן זוגה של השבת? כנסת ישראל: "אמרה שבת לפני הקב"ה: רבש"ע, לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג! א"ל הקב"ה: כנסת ישראל היא בן זוגך" (שם). את הזוגיות הזו ביקש לעקור בלעם כאשר התמקד במספר שבע. אך סיים בברכה: "אברכה מברכיך" – אברך את עם ישראל שמברך ומתברך ביום השבת ותרם את הרעיון של יום מנוחה שבועי לכל העולם – והשבת מתברכת בו. ראה דברינו מקדש ישראל והשבת בפרשת בראשית.

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה