פרשות השבוע

כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר: (במדבר כד ט).¹

¹ כך מסתיימת הברכה השלישית של בלעם, לאחריה מתייאש ממנו בלק סופית ושולח אותו חזרה לארצו, ככתוב בסמוך: "וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ וכו' ". הוא בלק ששכר את בלעם בשל כוחו לברך ולקלל, ושלח אליו מלאכים עם המסר: "וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה … כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר". למה התייאש בלק דווקא כאן? מן הסתם משום שזו הייתה הפעם השלישית, כפי שבלק עצמו אומר: "והנה ברכת ברך זה שלוש פעמים". ואולי גם בשל הברכה החזקה שבתחילת הפסוק: "כרע שכב כארי וכלביא ומי יקימנו". אבל אנחנו נתמקד בסיפא של הפסוק, בדברי בלעם: "מברכיך ברוך ואורריך ארור".

וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: (בראשית יב ג פרשת לך לך).²

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יב עמוד ב – כרע שכב כארי

אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה – משום טורח צבור. מאי טעמא? אילימא משום דכתיב בה: "אל מוציאם ממצרים" – לימא פרשת רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים!³ – אלא אמר רבי יוסי בר אבין: משום דכתיב בה האי קרא: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". – ולימא האי פסוקא ותו לא! – גמירי: כל פרשה דפסקה משה רבינו – פסקינן, דלא פסקה משה רבינו – לא פסקינן.⁴

שו"ת שרידי אש חלק א סימן מט עמוד קלג – מה היא 'פרשת בלק'

וקשה להעלות על הדעת שרצו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע כל הפרשה מתחילתה מפסוק "וירא בלק" ואילך.⁵ ומסתבר, שהכוונה שרצו לקבוע פרשת "מה טובו אהליך" וכו' … ועל פרשה זו אמרה הגמרא: כל פרשה שלא פסקה משה רבנו – לא פסקינן.⁶

בראשית רבה סו ד פרשת תולדות – בין יצחק לבלעם ובין צדיקים לרשעים

"אורריך ארור ומברכיך ברוך" (בראשית כז כט) – ולהלן הוא אומר: "מברכיך ברוך ואורריך ארור" (במדבר כד ט). אלא, בלעם ע"י שהיה שונא, פתח בברכה וסיים בקללה. ויצחק שהיה אוהב, פתח בקללה וסיים בברכה.⁷

רבי יצחק בר רבי חייא אמר: הרשעים ע"י שתחילתן שלווה וסופן יסורים, פותחים בברכה וחותמים בקללה: "מברכיך ברוך ואורריך ארור", אבל הצדיקים ע"י שתחילתם יסורים וסופן שלווה, הם פותחין בקללה וחותמין בברכה: "אורריך ארור ומברכיך ברוך".⁸

בראשית רבה סו ו פרשת תולדות – מענה לגוי שמברך ולגוי שמקלל

דבר אחר: "ומברכיך ברוך" (בראשית כז כט) – שָׁנוּי: "גוי המברך את הַשֵּׁם – עונים אחריו אמן. בַּשֵּׁם – אין עונין אחריו אמן".⁹ א"ר תנחומא: אם ברכך גוי אחד, ענה אחריו אמן, דכתיב: "ברוך תהיה מכל העמים" (דברים ז יד). גוי אחד פגע ברבי ישמעאל, בֵּרְכוֹ, אמר לו: כבר מִלָּתְךָ אמורה, פגע בו אחד וקללו, א"ל: כבר מלתך אמורה. אמרו לו:¹⁰ כמו שאמרת לזה אמרת לזה! אמר להם: כן כתוב: "מברכיך ברוך ואורריך ארור".¹¹

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק ט – בלק מבין שזו סוף הדרך

"מברכיך ברוך". אמר לו בלעם: מה שאתה אומר: "גם קב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו", איני מניח את עצמי שלא אברכנו,¹² שהרי יצחק ברך ליעקב, שנאמר: "ומברכיך ברוך" (בראשית כז כט), שכל המברך את ישראל הוא ברוך. ומה שאתה אומר לי: "לכה ארה לי יעקב", כבר ברכו אביו יצחק, ואמר: "אורריך ארור" (שם שם), שכל המארר את ישראל יהיה ארור, ואם אני אקללם אהיה בארור. ולכך כששמע בלק שאמר בלעם "אורריך ארור", אותה שעה הכיר בלק אל בלעם שאם יקללם הוא¹³ יהיה בארור והוא נתיירא עוד לקללם. לכך חרה אפו, שנאמר: "ויחר אף בלק", שלא היה בו כח עוד לקללם:¹⁴

מדרש הגדול במדבר כד ט פרשת בלק – הפיכת הקללות בפי בלעם לברכות

מברכיך ברוך וארריך ארור. בעל כורחו ושלא בטובתו. למה היה בלעם דומה? לשועל שהלך לאכל בניו שלארי. הציץ עליהן, ראה אביהן, התחיל מלחך עליהן.¹⁵ אמר ליה: תשתלם כְּלִבְּךָ ולא כְּפִּיךָ.¹⁶ כך בלעם לא נתכוון אלא לקלל שונאי ישראל,¹⁷ כיון שראה שכינה עמהן התחיל מברכן, ונדון כְּלִבּוֹ לא כְּפִּיו, דכתיב: "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב" (במדבר לא ח). הא אין הקב"ה דן אלא את המחשבות.¹⁸

רמב"ן בראשית כז כט פרשת תולדות – ברכת אברהם

"אורריך ארור ומברכיך ברוך" – ובבלעם הוא אומר: "מברכיך ברוך ואורריך ארור" (במדבר כד ט), הצדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה, ואורריהן קודמין למברכיהן, והרשעים תחילתן שלוה וסופן יסורין, לפיכך הקדים בלעם ברכה לקללה. לשון רש"י מבראשית רבה (סו ד). ואם כן למה אמר הקב"ה לאברהם (לעיל יב ג) "ואברכה מברכיך ומקללך אאור"? וזה איננו קשה, כי חזר שם "ונברכו בך", והנה הברכה בראש ובסוף. או בעבור מה שפירשנו שם דבר בלשון יחיד ורבים, כי הכל יברכוהו והיחיד אשר יקלל אותו יואר.¹⁹

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר דף קכט עמוד א – לסיים בדבר טוב

"מברכיך ברוך ואורריך ארור". ארור השלים בארירה. אבל (יעקב) אבינו השלים בברכה,²⁰ שנאמר: "אורריך ארור ומברכיך ברוך" (בראשית כז). מיכן סמכו כל הנביאים שיהו סומכין דבריהם ומסיימין בדברי תנחומין.²¹

מדרש הגדול במדבר כג כט פרשת בלק – למה שבעה מזבחות

"ויאמר בלעם בנה לי בזה שבעה מזבחות" – כנגד שבעת ימי בראשית … בא לו ביום הראשון ורצה לקללן בשמים ובארץ שנבראו בו, ונהפך הדבר בפיו ואמר: "מה טובו אהליך יעקב" … ומנין שנקראו שמים אהל, שנאמר: "הנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת" (ישעיה מ כב). בא לו ביום השני ורצה לקללן ברקיע שמזיל מים, ונהפך דברו ואמר: "יזל מים מדליו". בשלישי רצה לקללן בימים ובזרעים, ונהפך דברו ואמר: "כנחלים נטיו כגנות עלי נהר וזרעו במים רבים". ברביעי רצה לקללן במזלות ובמאורות, ונהפך הדבר ואמר: "דרך כוכב מיעקב". בחמישי רצה לקללן בחיות, ונהפך דברו ואמר: "כתועפות ראם לו".²² בששי רצה לקללן במזל בריאת אדם, ונהפך דברו ואמר: "מי מנה עפר יעקב". "לא הביט און ביעקב" – זה יעקב אבינו. "ולא ראה עמל בישראל" – אלו ישראל שהיו כולן כשרים. בא ליום השבת ואמר היום אני מקללן, שאין נביא שלהן יכול היום לא לכתוב שם ולא לעשות דבר. וקדמתו השבת בברכה, שנאמר: "ויברך אלהים את יום השביעי" (בראשית ב ג). ונהפך הדבר וברכן, שנאמר: "וירא בלעם כי טוב בעיני יי' לברך את ישראל" – כשם שהיה טוב בעיני אלהים לברך את יום השבת, כך טוב היה לברך את ישראל, מיד אמר: "מברכיך ברוך".²³

שבת שלום וקיץ טוב

מחלקי המים