פרשות השבוע

מים ראשונים:  כבר הקדשנו למצוות ביעור מעשרות דף מיוחד בשם השקיפה ממעון קדשך מן השמים, בפרשת כי תבא ראו גם שמחה של טובה שם. כאן נבקש להתמקד בהיבט ספציפי של המצווה שקשור למעמדם של בית המקדש והעיר ירושלים. דף זה נולד בעקבות לימוד משותף של הנושא עם הנכד שחר אורי נ"י בעת שזכינו לקיים את הפסוקים: "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב וכו' " (דברים ד ט-י).¹

כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ:וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי: לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:  (דברים כו יב-טו, פרשת ביעור מעשרות)².

דברים כו י-יא – מצוות הביכורים

וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ:³

רש"י דברים פרק כו פסוק יג – מעשר שני בירושלים

ואמרת לפני ה' אלהיך – התודה שנתת מעשרותיך: בערתי הקדש מן הבית – זה מעשר שני ונטע רבעי. ולמדך שאם שהה מעשרותיו של שתי שנים ולא העלם לירושלים, שצריך להעלותם עכשיו.⁴

רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק יא הלכה א – ו – איפה מתוודים

מצות עשה להתודות לפני יי' אחר שמוציאין כל המתנות שבזרע הארץ וזהו הנקרא וידוי מעשר. … אימתי מתודין? במנחה ביום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית⁵ … אין מתודין אלא ביום … ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות-⁶ …וידוי זה נאמר בכל לשון … וכל אחד ואחד אומרו בפני עצמו, ואם רצו רבים להתודות כאחד מתודין. מצותו במקדש, שנאמר: "לפני יי' אלהיך". ואם התודה בכל מקום יצא.⁷

רדב"ז הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק יא הלכה ד – שיטת הרמב"ם מהיגיון

ובין בפני הבית בין שלא בפני הבית וכו'. כתב הראב"ד שזה שבוש שהוידוי אינו אלא לפני ה' ואין "לפני ה' " אלא בבית עד כאן.⁸. ואני תמה על השגה זו שהרי רבינו ביאר בסמוך כוונתו וכתב ומצותו במקדש שנאמר לפני ה' ואם התודה בכל מקום יצא.. כלומר, אפילו שלא בפני הבית וכיון שאם התודה בכל מקום – יצא. אם כן, חייב להתודות בכל מקום אפילו שלא בפני הבית. הילכך מה שכתוב "לפני ה' " אינו אלא למצוה מן המובחר. אבל לעולם חייב להתודות בכל מקום. כיון שאתה מודה שחייב לבער בכל מקום חייב להתודות בכל מקום, שהרי הוידוי על הביעור הוא בא. ועלו דברי רבינו כהוגן אין בהם נפתל ועיקש:⁹

דברים כו א-יד – במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו

וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ: וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ: וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: …וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ:

וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ: ס

כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ: וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי:¹⁰

אחרית דבר

ספר דברים מדגיש שוב ושוב את עבודת ה' הריכוזית "במקום אשר יבחר". במדבר היה הכל בזמינות ובקרבת מקום נוחים. ציווי כגון איסור שחוטי חוץ: "אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וכו' " (ויקרא יז) – נשמע פשוט וסביר.¹¹ ספר דברים הוא שנושא את דגל הריכוזיות של עבודת ה' "במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם".¹² והנה דווקא בספר זה אנחנו מתוודעים לרעיון של עבודת ה' בכל מקום –"לפני ה' אלהיך" שיכול להתקיים גם "בשעריך".  לרשימה הבאה:

• א. במות היחיד שנעשו לשם ה' בימי מלכי יהודה הצדיקים, כגון: יאשיהו, יהושפט, אסא, חזקיהו ועוד. ראו למשל מלכים א כב מב: "יְהוֹשָׁפָט בֶּן שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּמָלְכוֹ … וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ אָסָא אָבִיו לֹא סָר מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה': אַךְ הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת". ראו התייחסות חלקית לנושא בדברינו מצבה – אהובה ושנואה.
• ב. המשמרות והמעמדות שהתקיימו עפ"י המסורת כבר במי הבית הראשון. ראו גמרא תענית דף כו עמוד א: "הגיע זמן המשמר לעלות, כהנים ולוים – עולים לירושלים, וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן וקוראין במעשה בראשית". ראו הדף משמרות ומעמדות
• ג. בתי כנסת שפעלו בזמן שבית שני עוד עמד על מכונו. ראו ירושלמי מגילה ב א: "ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות היו בירושלים חוץ מבית המקדש … וכל אחת ואחת היה לה בית ספר למקרא ובית התלמוד למשנה. וכולן עלה אספסיאנוס והחריבן.

נוסיף כעת את מצוות ביעור מעשרות בשיטת רמב"ם. האם בחיבור כל אלה (ועוד כאלה שמן הסתם החסרנו) ניתן להצביע על מגמה של הרחבת עבודת ה' מעבר למקדש – הרחבה והפצה אשר מאפשרות חיים דתיים של קדושה, תורה ורחשי לב בכל מקום בו תקע ישראל אהלו והרחיב משכנותיו? שיקום חיי הרוח והאמונה לאחר חורבן הבית לא התחיל מאפס.

מחלקי המים

מים אחרונים