מי מתקיים על מי

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר: (בראשית מא א).1

בראשית רבה פרשה פט סימן ג

"כי בא החלום ברוב ענין" (קהלת ה ב) – אמר פרעה: מי מתקיים על מי, אני על אלוהַי או אלוהַי עלי? אמר לו: אתה על אלוהיך, זהו שכתוב: "ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור".2

בראשית רבה פרשה סט סימן ב

"והנה ה' נצב עליו" – ר' חייא רבה ור' ינאי. אחד אמר: "עליו" – על סולם. ואחד אמר: "עליו" – על יעקב. מי שאומר: "עליו – על הסולם" – ניחא. אלא למי שאומר: "עליו – על יעקב" – מתקיים עליו.3 אמר ר' יוחנן: הרשעים מתקיימים על אלוהיהם: "ופרעה חולם והנה עומד על היאור" (בראשית מא),4 אבל הצדיקים אלוהיהם מתקיים עליהם, שנאמר: "והנה ה' נצב עליו".5

בראשית רבה פרשה צ סימן א

"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף … אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי  רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ" (בראשית מא לט-מ) – … אמר ריש לקיש: שתי פרשיות הכתיב לנו משה בתורה, ואנו למדים אותם מפרשת פרעה הרשע.

כתוב אחד אומר: "והיית רק למעלה" – יכול כמוני? אתמהא! תלמוד לומר: "רק" – גדוּלָתי למעלה מגדוּלַתכם. ואנו למדים אותה מפרעה הרשע. "אתה תהיה על ביתי", יכול כמוני? תלמוד לומר: "רק", גדולתי למעלה מגדולתך.

וזה:6 "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו" (ויקרא יט ב) – יכול כמוני? תלמוד לומר: "כי קדוש אני ה' אלהיכם" (שם) – קדושתי למעלה מקדושתכם. ואנו למדים אותה מפרעה הרשע: "ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה" – יכול כמוני? תלמוד לומר: "אני פרעה" – גדולתי למעלה מגדולתך.7

מדרש תנחומא הנדפס פרשת מקץ סימן ג

אמר ליה פרעה: "חלום חלמתי". אמר יוסף: "בלעדי, אלהים יענה את שלום פרעה" – תלה הגדולה בבעליה. אמר הקב"ה: אתה לא רצית להתגדל בעצמך, חייך שעל ידי כך תעלה לגדולה ולמלוכה.8

שיר השירים רבה פרשה ז (דונסקי סימן יג, וילנא סימן ח)

… אמר לפני הקב"ה: רבש"ע חנניה מישאל ועזריה מבקשים ליתן נפשם על קדושת שמך, מתקיים אתה עליהן או לא?9 אמר לו: איני מתקיים עליהם, הדא הוא דכתיב: "בן אדם דבר את זקני ישראל ואמרת אליהם וגו' הלדרוש אותי אתם באים?" (יחזקאל כ ג), מאחר שגרמתם לי להחריב ביתי ולשרוף היכלי ולהגלות בני לבין האומות, ואחר כך אתם באים לדרשני? "חי אני אם אדרש לכם" (שם). באותה שעה בכה יחזקאל וקונן והילל בעצמו ואמר: ווי לשונאי ישראל,10 אבדה שארית יהודה! שלא נשתייר מיהודה אלא אלו בלבד … וזו תשובה באה להם! והיה בוכה והולך. כיון שבא, אמרו לו: מה אמר לך הקב"ה? אמר להם: אינו מתקיים עליכם. אמרו לו: בין מתקיים בין שאין מתקיים, אנו נותנין נפשותינו על קדושת שמו.11

שמות רבה ה יד

… אבל אלהינו הוא אלהים חיים ומלך עולם.12 אמר להם: בחור הוא או זקן הוא? … כמה עיירות כבש? … כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות? אמרו לו: אלהינו כוחו וגבורתו מלא עולם. הוא היה עד שלא נברא העולם והוא יהיה בסוף כל העולם והוא יצרך ונתן בך רוח חיים.13 … אמר להם: מתחילה שקר אתם אומרים. כי אני הוא אדון העולם ואני בראתי עצמי ואת נילוס, שנאמר (יחזקאל כט) לי יאורי ואני עשיתני. באותה שעה קיבץ כל חכמי מצרים, אמר להם: שמעתם שמו של אלהיהם של אלו? …14

שבת שלום ושמחת חנוכה

מחלקי המים

עדכון אחרון: 22/11/2016

הערות שוליים

  1. כך בעת החלום וכך גם בהמשך, כאשר פרעה מספר (משחזר) את החלום לפני יוסף: "וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר". כאן "על" ושם "על שפת". מה יש לדרוש על פסוקים פשוטים אלה? מסתבר שיש! הדרשן נזכר בפסוק מחלום יעקב שבתחילת פרשת ויצא: "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה ... וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו". ואנו נוסיף פסוק מיחזקאל כט ג: "הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם ... אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי", ונראה איך הכל מתחבר.
  2. יוסף יורד לסוף דעתו של פרעה, כאילו נכח בעת החלום, ומעמיד את הדברים על דיוקם: כעת אתה פרעה אומר: על שפת היאור, אבל באמת בחלומך ראית את עצמך עומד על היאור. והיאור הוא כידוע אלוהי מצרים (ראה המדרשים על הפסוק מיחזקאל כט ג שהבאנו בהערה 1, כגון שמות רבה ה יד, ח א, ט ג-ח ועוד). בצורה כזו גם מתחמק יוסף (והדרשן) מלחוות דעה ולומר לפרעה את מה שבאמת הם חושבים עליו. זו תשובה קצת בנוסח: "אתה אמרת – אתה חלמת".
  3. לפני שנסחפים לפירושים מרחיקי לכת כגון שהקב"ה "מתקיים על הצדיקים" וכפי שאכן מובא להלן בדרשתו של ר' יוחנן , כדאי לזכור ש"מתקיים" כפשוטו הוא מגן ושומר. כך גם במקומות רבים אחרים במדרש.
  4. היינו הם מכפיפים את האלוהים שלהם תחת מלכותם הארצית, עושים מעצמם אלוהות, ובכך מצדיקים את שלטונם המוחלט. הוא פרעה שאמר: "לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כט ג).
  5. ראה מקבילה בקהלת רבה ה א. כבר הארכנו לדון במדרש זה בדברינו סולם – סמל יעקב בפרשת ויצא.. כאן אנו מבקשים להציג מדרש זה כאנטיתזה הברורה למדרש הקודם. באופן פרדוכסלי או לא, דווקא המאמינים באלילות ובפגאניזם מעמידים עצמם על אלוהיהם. הם האלים שבראו את עצמם. המאמינים בקב"ה ובמונותיאיזם מעמידים את האלוהים על גבם. הם נושאי הבשורה המונותיאיסטית בעולם. ועדיין הנושא צריך עיון. ניחא הרשעים שמתקיימים על אלוהיהם (אף שגם זה צריך ביאור), אבל מה פירוש שאלוהי הצדיקים מתקיים עליהם? האם הכוונה בזה לצדיק שמפרסם את שם הקב"ה בעולם, כאברהם, ומקדש את שמו? מודיע לכל העולם שיש בעלים לבירה (ראה בראשית רבה לט א)? נשמח לקבל הצעות ופתרונות.
  6. הכתוב השני, הפרשה השנייה שכתב לנו משה בתורה וניתן ללמוד אותה מפרעה.
  7. ועל מנת ליצור בכ"ז הבדל בין פרעה לקב"ה ולגמור בדבר טוב, מסיים שם המדרש ואומר: "ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: מן אני של בשר ודם, אתה למד אני של הקב"ה. מה אני של בשר ודם ע"י שאמר פרעה הרשע ליוסף אני פרעה היה לו כל הכבוד הזה, לכשיבוא אני של הקב"ה (ישעיה מו) אני עשיתי ואני אשא, על אחת כמה וכמה". אבל נראה שעיקר כוונת מדרש זה הוא לסכור את המדרש הקודם ולשים גבולות לצדיק שמקיים את הקב"ה בעולם. עד כאן, אומר המדרש! קיום הרשע על אלוהיו, ודאי דבר מגונה הוא. אבל גם קיום הקב"ה בעולם ע"י הצדיק יש בו סכנה. סכנה של יוהרה וזחיחות הדעת. קדושים תהיו, והיית רק למעלה, הידבק בשכינה (דברים ל כ) ובדרכיו של הקב"ה (ספרי דברים מט) וכו', אבל תמיד יהיה הכסא גדול ממך וקדושת הקב"ה למעלה מכל קדושת בשר ודם. וממי למדנו את זה? מפרעה הרשע! ומי קדם לספר שמות ויקרא וכו'? ספר בראשית!
  8. במי תלה יוסף את הגדולה? בפרעה או באלהים? התשובה היא בפרעה, כפי שממשיך תנחומא שם בסימן ז כשהוא מונה את יוסף ביחד עם רבים וטובים שחלקו כבוד למלכות: " ... אף הקב"ה צוה למשה ולאהרן לחלוק לו כבוד שנאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה. ויוסף חלק כבוד למלכות בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה (בראשית מא). יעקב חלק כבוד למלכות ויתחזק ישראל וישב על המיטה (בראשית מח)". והוא ממשיך שם באליהו, חנניה מישאל ועזריה, ודניאל שכולם חלקו כבוד למלכות. ראה דברינו לחלוק כבוד למלכות בפרשת וארא, שם גם הבאנו את הביטוי: מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא [מלכות הארץ כעין מלכות שמים]. אבל הפרשנים ובראשם רש"י מדגישים את הכבוד שנתן יוסף לקב"ה (לצד שלום פרעה כמובן): "אין החכמה משלי אלא אלהים יענה, יתן עניה בפי לשלום פרעה". נראה שאת שתי הגישות האלה ניתן לחבר למוטיב שלנו מי מתקיים על מי. לפי רש"י, זה בדיוק מה שיוסף עונה לפרעה: אתה עומד על היאור, על אלהיך, אבל אני ממעיט עצמי ועומד מתחת לקב"ה – הוא השליט והעליון. רק בדרך זן ניתן לפתור את חלומך. ואין זה אלא לכבודך שהקב"ה שם דברי בפי בעבורך (אבל גם לשר המשקים והאופים נתן לי פתרון). וגם לפי המדרש אין כאן שום בעיה. אותו מדרש שסונט לפרעה על שעשה מהיאור אלוהו ועוד שם עצמו מעליו, אותו מדרש שם כאן בפי יוסף דברים של כבוד למלכות. גם למלכות רשעה ויהירה כזו צריך לתת כבוד; ומשם, הקל וחומר למלכות הקב"ה ולמלכות ישראל שהולכת בדרכיו, רק יתעצם. זו המשמעות העמוקה של "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא" ושל הברכה: ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם, הנאמרת על מלכי אומות העולם (ברכות נח עמוד א). אין למדרש שום בעיה בחיבור שני מוטיבים אלה.
  9. ראה שם שמדובר בחנניה מישאל ועזריה שבקשו לא להשתחוות לפסל של נבוכדנצר, שלא היה בו ע"ז של ממש, ובאו תחילה להתייעץ עם דניאל וזה שולח אותם לנביא יחזקאל, שבתחילה יעץ להם להשתחוות, אבל אחרי שהם בקשו לתת בו פגם ולא להשתחוות, ולהראות בכך שעם ישראל שונה מכל העמים האחרים שנבוכדנצר כבש, אומר להם יחזקאל שהוא יימלך בשכינה (בגבורה) וכך הוא עושה.
  10. שונאי ישראל הוא כינוי, בלשון סגי-נהור לעם ישראל, כינוי שמורגל בפי המדרש כאשר אומרים דבר רע על עם ישראל. על מנת שלא לומר דבר רע על עם ישראל, משתמשים בביטוי "שונאי ישראל" או "שונאיהם של ישראל". ראה למשל תוספתא מסכת סוכה פרק ב הלכה ו: "בזמן שחמה לוקה סימן רע לאומות העולם. לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל. מפני שהגוים מונין לחמה וישראל מונין ללבנה" וכן רבים.
  11. לכאורה, מתקיים כאן הוא במשמעות שונה ממה שראינו לעיל. יחזקאל שואל את הקב"ה אם הוא יתקיים על חנניה מישאל ועזריה, היינו יציל אותם, אם יסרבו להשתחוות לפסל של נבוכדנצר. ולאחר שיחזקאל מוסר להם את התשובה שהקב"ה לא יתקיים עליהם הם עונים שבין אם יתקיים ובין אם לא, הם מוכנים למסור את נפשם על קידוש שמו. אבל במחשבה שנייה, מדרש זה משלים את מדרש בראשית רבה הנ"ל מפרשת מקץ ומפרשת ויצא: יוסף בחלום פרעה ויעקב בחלום הסולם, ועכ"פ אינו סותר אותו. בשני המדרשים, הצדיק מקיים את הקב"ה ולא מתקיים עליו, או בלשון אחרת, הקב"ה מתקיים על הצדיק. בשניהם, אין הצדיק מתקיים על הקב"ה, אלא הקב"ה מתקיים עליו. אלא שבבראשית רבה קיום זה רצוי וכאן הוא נדחה. ראה המדרשים, כגון פסיקתא רבתי כח, איכה רבה ד יח, שסונטים בעם ישראל שלא עשו תשובה בעודם בארץ ולא מנעו את הגלות והחורבן וכעת בחוץ לארץ, בגולה, הם יודעים לעשות תשובה ולקדש שם שמים. קיום אלהים כזה, קידוש השם כזה, איננם רצויים והקב"ה לא יתקיים על צדיקים כאלה ולא יקיים אותם. ועדיין הנושא כולו צריך ביאור והסבר, כפי שבקשנו משואבי המים בהערה 5 לעיל.
  12. דברי משה ואהרון, עפ"י המדרש כמובן, כאשר הם נצבים בפעם הראשונה לפני פרעה ואומרים לו: "אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ" (שמות ה ג). ומשם מתפתח הדיאלוג שלהלן שקצרנו בו וכדאי מאד לקרוא אותו בשלמותו במקור.
  13. אמירה זו חשובה ביותר למוטיב שלנו מי מתקיים על מי.
  14. חזרנו לנושא בו פתחנו, לפרעה המסמל את הפאגניות שיוצרת אלילים ואלילות וסוגרת להם, כולל אלילי הטבע, ואח"כ מעמידה את השליט האדם מעליהם. אולי זו תופעה מיוחדת למצרים ואולי לא, כפי שניתן ללמוד מנבואת ישעיהו בפרק יד על מלך בבל: "איך נפלת משמים הילל בן שחר" ונבואת יחזקאל בפרק כח על מלך צור: "גָּבַהּ לִבְּךָ בְּיָפְיֶךָ שִׁחַתָּ חָכְמָתְךָ עַל יִפְעָתֶךָ". עכ"פ, דבר זה מסביר אולי את הכבדת הלב של פרעה וסירובו לשלח את העם, שהייתה לא רק מסיבות כלכליות ושלטוניות (אימפריאליסטיות), אלא גם מסיבות דתיות ומהות מעמדו של פרעה כשליט מצרים. וגם כאן, עם כל היוהרה של פרעה, נוהג בו משה כבוד למלכו כפי שכבר הצבענו בקצרה בהערה 8 לעיל וכפי שכאמור הארכנו לדון בדברינו לחלוק כבוד למלכות בפרשת וארא ואכמ"ל.