לא נחש ביעקב

כִּי לֹא־נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא־קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה־פָּעַל אֵל: (במדבר כג כג).1

ויקרא רבה פרשה א סימן יב

א"ר יצחק: עד שלא הוקם המשכן היתה נבואה מצויה באומות העולם.2 משהוקם המשכן נסתלקה מביניהם, שנאמר: "אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי" (שיר השירים ג ד). אמרו לו: הרי בלעם מתנבא! אמר להם: לטובתן של ישראל נתנבא: "מי מנה עפר יעקב" (במדבר כג י), "לא הביט און ביעקב" (שם כא), "כי לא נחש ביעקב" (שם כג), "מה טובו אוהליך יעקב" (שם כד ה), "דרך כוכב מיעקב" (שם יז), "וירד מיעקב" (שם יט).3

רש"י במדבר פרק כג כג

כי לא נחש ביעקב – כי ראויים הם לברכה שאין בהם מנחשים וקוסמים.4

כעת יאמר ליעקב מה פעל אל וגו' – … יאמר ליעקב אינו לשון עתיד, אלא לשון הוה. אינן צריכין למנחש וקוסם כי בכל עת שצריך להיאמר ליעקב ולישראל מה פעל הקב"ה ומה גזרותיו במרום, אינן מנחשים וקוסמים אלא נאמר להם על פי נביאיהם מה היא גזרת המקום, או אורים ותומים מגידים להם. ואונקלוס לא תרגם כן:5

רמב"ן במדבר פרק כג פסוק כג

כי לא נחש ביעקב – אינם צריכים לנחש וקסם … אלא נאמר להם על פי נביאים מה גזרת המקום, או אורים ותומים מגידים להם, לשון רש"י.6 והנכון בעיני, כי בעבור היותו קוסם, ובלק שלח לו (לעיל כב ו) כי ידעתי את אשר תברך בקסמיך מבורך ואשר תאור בהם יוּאָר, ושלח לו קסמים,7 על כן אמר לו: אין נחש ביעקב להרע או להטיב להם, ולא קסם בישראל מזיק או מועיל. כי בכל עת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל בהם, כי מפי עליון תצא להם הרעות והטוב. לומר כי חלק ה' עמו אינם בממשלת שרים וכוכבי השמים וכסיליהם שיזיק להם אדם בקסם ונחש כגוים. וזה כאשר אמר משה: "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה' להיות לו לעם נחלה" (דברים ד יט כ) כאשר פירשתי בסדר אחרי מות (ויקרא יח כה).8

ספורנו במדבר פרק כג כג

כי לא נחש ביעקב. והטעם שהוציאם ממצרים ומגרש גוים בשביל ישראל ונותן לישראל תועפות ראם הוא, כי הם דור דורשיו ולא ידרשו הנחש, כאומרו: "כי הגוים האלה וכו' אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן" (דברים יח יד).9

במדבר רבה פרשה כ סימן כ

"כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת ייאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל". הרי אתה מְחָזֵר ומנחש ומקסם באי זה מקום תשלוט בהם, והם אינם כן: כשהם צריכים להילחם בשונא, עומד כהן גדול ולובש אורים ותומים ונשאל בהקב"ה. וכל הגוים מְקַסּמים ומנחשים, ואלו מְשַׁבְּרִים אותם בתשובה, שנאמר: "מפר אותות בדים וקוסמים יהולל" (ישעיה מד כה).10

"כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" – ראתה עינו את ישראל יושבים לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו לעתיד לבוא ושואלים ממנו כל פרשה ופרשה למה נכתבה. וכן הוא אומר: "כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק" (ישעיהו כג יח) ואומר: "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" (שם ל כ). ומלאכי השרת רואים אותם ושואלים אותם: מה הורה לכם הקב"ה? לפי שאינן יכולין ליכנס במחיצתן, שנאמר: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל".11

ספרא קדושים פרשה ג סימן ב

"לא תנחשו" – כגון אילו שהם מנחשים בחולדה בעופות ובכוכבים. לא תעוננו – אילו אוחזים עינים. רבי ישמעאל אומר: זה המעביר על העינים. רבי עקיבא אומר: אילו נותני עתים כגון אילו שהם אומרים למודות ערבי שביעית להיות יפות, עקורות, קטניות להיות רעות.12

מדרש תנאים לדברים פרק יח פסוק ט

"כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך לא תלמד לעשות וכו' " – הרי משה מזהיר את ישראל שלא לעשות כמעשה הגוים שהן באים לירש את ארצם … "מעביר בנו ובתו באש" – זה המעביר מזרעו למולך … "קוסם קסמים" – זה הקוסם ועושה מעשה ואומר דברים שעתידין להיות … זה האוחז במקלו ואומר אם אלך ואם לא אלך … "ומנחש" – זה האומר פתו נפלה מפיו, מקלו נפל מידו, בא קורא לו מאחוריו, עורב קורא לו, צבי הפסיקו בדרך, עבר נחש מימינו, שועל משמאלו. אל תתחיל בו שחרית, הוא ראש חדש, הוא מוצאי שבת … וכן כל העושה סימנין לעצמו אם יהיה כך וכך יהיה כך וכך ואם לא יהיה כך וכך לא יהיה כך וכך – כאליעזר עבד אברהם, הרי זה ניחוש.13

מסכת פסחים דף קיא עמוד א

העובר בין שני דקלים … השותה מים שאולין … העובר על מים שפוכין … והני מילי היכא דליכא למיחש לכשפים, אבל היכא דאיכא למיחש לכשפים, אף על גב דאיכא כל הני – חיישינן … שלושה אין ממצעין ולא מתמצעין … ואי ממצעין מאי תקנתיה? אמר רב פפא: נפתח ב"אֵל" ונפסיק ב"אֵל". אי נמי: נפתח ב"לא" ונפסיק ב"לא".14

רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק יא הלכה ד

אין מנחשין כעכו"ם שנאמר לא תנחשו. כיצד הוא הנחש? כגון אלו שאומרים הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקלי מידי איני הולך למקום פלוני היום שאם אלך אין חפציי נעשים. הואיל ועבר שועל מימיני איני יוצא מפתח ביתי היום שאם אצא יפגעני אדם רמאי … וכן המֵשִׂים סימנים לעצמו: אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי לא אעשה, כאליעזר עבד אברהם. וכן כל כיוצא בדברים האלו, הכל אסור וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו לוקה.15

תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק ו הלכה ט16

רב חונה מספר סיפור זה: גר אחד היה אסטרולוגוס. פעם אחת רצה לצאת (לדרך) אמר (בליבו): וכי עכשיו יוצאים?!17 חזר ואמר (בליבו): כלום לא נדבקתי באומה זו, אלא כדי לפרוש מדברי (הבל) הללו. נֵצֵא בשם בוראנו. כשהתקרב למקום סכנת (חיה רעה), (התנפלה החיה) על חמורו ואכלתהו. מה גרם לו שייכנס לסכנה? שבתחילה הרהר שלא לצאת. מה גרם לו להינצל? שבסופו של דבר סמך על בוראו. אמר לו: כל המנחש סופו לבוא עליו. ומה טעמו? "כי לא נחש ביעקב". כי לו – נחש.18 אמר ר' אחא בר זעירא: כל מי שאינו מנחש מחיצתו לפנים כמלאכי השרת. ומה טעמא? "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" [במדבר כג כג].19

מסכת נדרים דף לב עמוד א

"ויוצא אותו החוצה" (בראשית טו ה) – אמר לפניו: רבש"ע, הסתכלתי במזל שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר לו: צא מאיצטגנינות שלך, אין מזל לישראל. אמר רבי יצחק: כל המתמים עצמו – הקב"ה מתמים עמו, שנאמר: "עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם" (תהלים יח כו). א"ר הושעיא: כל המתמים עצמו – שעה עומדת לו, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים", וכתיב: "והיית לאב המון גוים". אמר רבי: כל המנחש – לו נחש, שנאמר: כי לא נחש ביעקב. והא בלמ"ד אל"ף כתיב! אלא משום מדה כנגד מדה.20 תני אהבה בריה דרבי זירא: כל אדם שאינו מנחש – מכניסין אותו במחיצה שאפילו מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בתוכה, שנאמר: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, כעת ייאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל".21

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: בהקשר רחב יותר של ברכות בלעם והדעות השונות אם לראות בהן דבר חיובי שניתן ורצוי לצטט, או שמא "לא מדובשך ולא מעוקצך" (ראה הערה 1 לעיל), נראה לנו להציע עמדה שלישית ברוח "נבואה המגשימה את עצמה", נכון יותר: נבואה וברכה שמבקשת להגשים את עצמה. כאשר התורה שמה בפי בלעם את הברכות שבפרשתנו, שעל יפי לשונן המליצית ותוכנן החיובי אין חולק, היא מציבה רף גבוה שיש לשאוף אליו. כמו הורים או מורים שמשבחים ילד על יכולותיו ותכונותיו (לא הישגיו) ויוצרים אצלו/ה תחושה כפולה הן של יכולת והן של יעד שניתן וצריך להגיע אליו. מה שמכונה בפסיכולוגיה אפקט ההילה, אפקט גלתיאה, אפקט פיגמליון ועוד. ראה הערך נבואה המגשימה את עצמה בויקיפדיה. קריאת פרשת בלעם מידי שנה בשנה מטרתה לבחון את עצמנו מול דברי בלעם דווקא, זה שביקש לבלוע עם.  אומרים לך שאתה עם כלביא – אז תהיה עם כלביא. אומרים לך מה טובו אוהליך יעקב – יש ציפייה שאכן יהיו אוהלינו טובים. אומרים לך: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" – מצפים מעם ישראל שיחדל מניחושים, קסמים, קמיעות וסימנים למיניהם ויאמין רק במי שאין עוד מלבדו.

עדכון אחרון: 31/07/2016

הערות שוליים

  1. שוב ושוב אנחנו חוזרים לברכותיו של בלעם. אמנם כבר אמרו עליו במדרש: "אמרו לה לצרעה: לא מדובשך ולא מעוקצך" (תנחומא בלק סימן ו, רש"י במדבר כב יב), וגם קראו עליו את הפסוק במשלי כז יד: "מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ" (במדבר רבה כ כא, ראה דברינו מברך רעהו בקול גדול בפרשה זו), ועוד אמרו בגמרא סנהדרין קה ע"ב: "אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו", היינו, אוי לאותן ברכות – אך מה לעשות ופסוקי ברכות בלעם הם תפארת המליצה וחלקן הפך לסמל לתכונותיו של עם ישראל כמו: עם לבדד ישכון, תועפות ראם לו, מה טובו אהליך יעקב, עם כלביא, יזל מים מדליו ועוד, ולא נמנעו דרשני כל הדורות מלצטט אותן.
  2. נראה שהכוונה לאדם הראשון (בראשית רבה מד יז), למך אבי נח (שנתן לו את שמו ברוח הנבואה), נח (אבן עזרא בראשית ח כא), שם, עבר (בראשית רבה לז ז). ראה שבמקרא הקב"ה גם מתגלה ללבן ולאבימלך.
  3. המדרש אמנם ממשיך שם בהשוואה בין נביאי ישראל ונביאי אומות העולם, שלא תחשוב שנבואת נביאי אומות העולם שווה לנבואת נביאי ישראל, ואומר בין השאר: "אין הקב"ה נגלה על נביאי אומות העולם אלא כאדם שבא מדרך רחוקה ... אבל נביאי ישראל – מיד ... נביאי אומות העולם בחצי דיבור ונביאי ישראל בדיבור שלם". אבל אנחנו בעסקי ברכה ולא נבואה ומדרש זה מחזק את הגישה שרואה בחיוב את ברכותיו של בלעם, ובהן ברכתו: "כי לא נחש ביעקב" עליה נבקש לדרוש הפעם. האם היא אכן ברכה תמימה וכנה או שמא מסתתר (גם) בה איזה נחש קטן? האם עם ישראל זכה לקיימה?
  4. צופה בלעם שתום העין ורואה לעומק שאין בבני ישראל מנחשים וקוסמים, והוא בעצמו הרי קוסם ככתוב ביהושע יג כב: "וְאֶת־בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל־חַלְלֵיהֶם", ומשבח אותם על כך. בגין שאין בהם מנחשים וקוסמים ראויים הם לברכה. אין כאן ברכה שלא יהיה בהם מנחש וקוסם וכו', אלא ברכה כרגע וכאילו על תנאי. ומה יהיה בעתיד?
  5. נראה שרש"י מבין את "כעת" במובן של בכל עת. דבריו: "אינו לשון עתיד אלא לשון הווה", משמעותם שאין כאן נבואה לעתיד הרחוק, כמו נבואתו האחרונה של בלעם: "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב" (במדבר כד יז) וכמו שמתרגם אונקלוס "כעידן וכו' ", אלא נבואה של הווה מתמשך ומתמיד: "כי בכל עת שצריך להיאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל", יקומו להם נביאים או כהן גדול עם אורים ותומים שיאמרו להם את דבר ה'. ולפיכך: "כי לא נחש ביעקב" כמצב טבעי של עם שמאמין בקב"ה ואינו צריך לאמונות טפלות, ניחושים וסימנים למיניהם. מעין זה מפרש גם רשב"ם, נכד רש"י, שמדגיש את הכרתו של בלעם, ודבריו לבלק, שעם ישראל שונה מהם: "כי לא נחש ביעקב וגו' - אינם מעוננים וקוסמים כמונו ולא שואלין אוב וידעוני: אלא כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל - מתוך ששכינה ביניהם אומרים להם הנביאים ליעקב ולישראל היום מה פעל וגזר הקב"ה לימים הבאים, ואינם צריכים נחש וקסם". ומה יעשה עם ישראל כשלא יהיו לו אורים ותומים ונביאים? האם גם אז יידע לא להתפתות לניחושים ונחשים?
  6. עד כאן דברי רש"י שהבאנו לעיל.
  7. ככתוב במדבר כב ז: "וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל־בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק".
  8. עם ישראל בכלל "לא בקטע" של ניחושים וקסמים. אין הם נתונים להשפעתם של כוכבים וגורמים חיצוניים, עליונים או תחתונים, שיכולים להזיק להם. לא שאין הם עוסקים בנחש וקסם, אלא ההפך, אין נחש וקסם (ורמב"ן האמין בכוחם של כשפים) פועלים עליהם ויכולים להזיקם. ראה גם פסיקתא זוטרתא (לקח טוב): "כי לא נחש ביעקב. לא מזיקם שום ניחוש. וקסם. לא יש להזיק לישראל". זה הפירוש של: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל". והבחנה זו נאמרת מפי קוסם שמלאכתו קסמים ולחשים, ניחושים, קללות ושאר מיני מאגיות. ממילא מתבקשת ההשוואה עם בלעם ובלק, כפי שכבר ראינו ברשב"ם לעיל, אבל רמב"ן הולך צעד נוסף גדול קדימה. רמב"ן גם לא נזקק להשוואה עם הנבואה והאורים והתומים שראינו לעיל אצל רש"י ורשב"ם (ולהלן גם במדרשים) וממילא גם בטלה שאלתנו: ומה כשאין לעם ישראל אורים ותומים ונביאים? אגב, שים לב לשימוש שעושה רמב"ן בפסוק: "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה ג לח). משמעות הפסוק המקובלת היא שהקב"ה אינו מתערב ולאדם יש כח בחירה. ראה דברינו על כח הבחירה ולפנים משורת הדין בפרשת ראה. רמב"ן משמיט את המילה "לא" ומשתמש בפסוק לציין שעם ישראל נמצא תחת השגחת הקב"ה ולא תחת גרמי השמים, גלגלים ומזלות ושאר 'מתווכים' בין האדם לאלוהים.
  9. תועפות הראם שגם בהם משבח בלעם את עם ישראל בברכותיו, הם עפ"י ספורנו, הכח ששיחרר אותם מתרבות הניחוש, הכישוף והקסמים של מצרים בה היו משועבדים זמן רב. הם שהביאו אותו למצב "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל". בכך צועד ספורנו בנתיב שסללו לפניו אבן עזרא ורמב"ן כפי שהבאנו בדברינו כתועפות ראם בפרשה זו בשנה האחרת. ראה דברי רמב"ן שם: "כי בהוציאו אותם ממצרים הנה לו תוקף גדול כתועפות ראם על כל בהמה. ואיך לא יתקיימו כל ברכותיהם ואין בהם נחש וקסם". ראה גם פירוש כלי יקר בראש פרשתנו, במדבר כב ה, שכל החשבון של בלק ובלעם היה שאולי בני ישראל עוד לא נגמלו מהשפעת תרבות הנחשים של מצרים וככה הם (בלק ובלעם) הבינו את מכות מצרים, בפרט מכת הארבה המרומזת בפסוק: "הנה כיסה את עין הארץ" ומכת החושך: "ואין זה כי אם בכח הכישופים אשר למדו במצרים. ובלעם חשב שמא יאמר לו ה' שכבר שכחו כל מעשה ארץ מצרים, על כן שינה ואמר: הנה העם היוצא ממצרים ,שדומה כאילו עכשיו הם יוצאים. ומדקאמר בלעם בנבואה כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל שמע מינה שעד הנה היו חשודים במנחשים וקוסמים". תרבות הניחוש של מצרים לא במהרה תיעלם. ואם נשוב לדברי ספורנו לעיל, ראה איך הוא מזכיר ביד אחת את מצרים וביד השנייה את תרבות ארץ כנען שגם לה לא חסר דבר בכישוף וניחוש וקסמים; וממנה מזהיר משה בספר דברים בציווי: "לֹא־יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ־וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: ... תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ". תועפות הראם צריכות חיזוק ועידוד משני הכיוונים! ברכת בלעם: "כי לא נחש ביעקב", נאמרת "בחצי הדרך" שבין ארץ מצרים וארץ כנען. בתום ארבעים שנות נדודים במדבר בהם עם ישראל אולי נגמל מכישופי וניחושי מצרים וצריך כעת להיות מספיק מחושל לעמוד כנגד ניחושי וכישופי ארץ כנען. ראה דברינו כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען בפרשת אחרי מות. האם ברכת בלעם "כי לא נחש ביעקב" תהיה מספיק חזקה?
  10. עד כאן בדומה לרש"י שהבאנו לעיל (נכון יותר רש"י לקח מהמדרש) וכך הוא גם במקבילות בתנחומא בובר והרגיל ובמדרש ילמדנו בפרשתנו ואחרים. האם הכהן הגדול, האורים והתומים וגם הנביאים (שחסרים במדרש זה) הם התשובה המלאה לפעולות הניחוש והקסמים של הגויים? האם נערוך את האורים ותומים כנגד האורקל היווני למשל ונראה מי שובר את מי?
  11. למרות שיצרנו פיסקה מפרידה בין שני חלקי המדרש, נראה שהוא אחד. כשם שאת הפסוק יש לקרוא בשלמותו: "כִּי לֹא־נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא־קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה־פָּעַל אֵל"; "כי לא נחש" קשור קשר הדוק עם "מה פעל אל"; כך גם יש לקרוא את המדרש בשלמותו. וכך הוא באופן ברור במקבילה במדרש אגדה (בובר) על הפסוק: "כי לא נחש ביעקב. אין ישראל כשאר אומות העולם, שהאומות הולכים אחר נחשים וקוסמים ... אלא ישראל עת שמבקשים דבר לידע, יש להם נביאים שאומרים להם מה הקב"ה עתיד לעשות. לכך נאמר: כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ... לפי שישראל לא היו הולכים אחר נחשים וקוסמים, זכו לעולם חדש. ישבו כולם לפני השכינה הם והמלאכים חוצה להם, והמלאכים ישאלו להם מה פעל אל, ולפי שאין בו לא נחשים ולא קסמים אלא אחר מאמרו של הקב"ה הם הולכים". "לא נחש ביעקב" הוא שלילת הניחוש, הוא עדיין לא אומר מה כן עושים. גם ההסתמכות על הכהן הגדול, גם ההקשבה לדברי הנביא, עדיין אינם "מה פעל אל". זה קורה כאשר ישראל "יושבים לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו לעתיד לבוא ושואלים ממנו כל פרשה ופרשה למה נכתבה" (כולל פרשת בלעם). כאשר ישראל דבקים בתורה שאין למלאכים חלק בה! (שבת דף פח), וגם נביא אינו רשאי לחדש בה (תמורה טז ע"א ועוד). כאשר יש פעולה והתפעלות ישירים בין עם ישראל והקב"ה. אין שום מתווכים באמצע. ראה דברינו אין עוד מלבדו בפרשת ואתחנן.
  12. ובגמרא סנהדרין סה ע"ב: "תנו רבנן: מנחש - זה האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפלה מידו. בנו קורא לו מאחריו. עורב קורא לו, צבי הפסיקו בדרך, נחש מימינו ושועל משמאלו. אל תתחיל בי, שחרית הוא, ראש חודש הוא מוצאי שבת הוא". הרי לנו שהתורה טורחת להזהיר על הניחוש וחכמים יודעים לפרט את סוגי הניחוש השונים. ברכת בלעם אינה מספקת ואין בה ערובה. ראה שוב דברי משה הנמרצים בספר דברים יח ט-יב: "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם: לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיך: תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ". ראה באיזו קבוצה "מכובדת" נמצא המנחש ועל רובם אם לא כולם זעקו נביאי ישראל חזור וזעוק. ראה דברינו תמים תהיה עם ה' אלוהיך בפרשת שופטים.
  13.  לתנאים אין כל ספק מה כלול בציווי "לא תנחשו" וממילא גם בציפיות מעם ישראל לקיים את ברכת בלעם: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל". דרשות התנאים גם מרחיבות את איסור הניחוש למתן סימנים מכל סוג שהוא, בפרט סימנים מעשיים שבעטיים האדם מחליט לעשות משהו או להימנע מעשייה (לצאת לעבודה או להישאר בבית). זאת ועוד, בהגדרה מהו ניחוש לוקחים התנאים כדוגמה את מעשיהם של אליעזר עבד אברהם בבחירת הנערה ושל יונתן בן שאול בהחלטה לעבור למצב פלישתים (שמואל א יד ט)! אם ירצה מישהו ללמוד ממעשה אליעזר בבחינת "יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים" (בראשית רבה ס ח), התשובה היא לא ולא! "כאליעזר עבד אברהם – הרי זה ניחוש". וכבר הרחבנו בנושא זה בדברינו נחש אליעזר בפרשת חיי שרה. דברינו כאן משלימים את דברינו שם, אך בין שניהם לא נגענו אלא במעט בנושא המורכב של ניחוש.
  14. מתנאים לאמוראים. בעקבות ארבע כוסות בפסח דנה הגמרא שם בחשש מעשיית דברים בזוגות שהוא מנהג (בבלי) שלא לעשות דברים בכפולות של שניים (ראה דברינו ליל שימורים הוא בפסח), וממשיכה שם ברשימה ארוכה של הימנעות מעשיית דברים שיש בהם חשש נזק ופגיעה (עין הרע): מתי כן ומתי לא, מתי זה כישוף ומתי לא. ומה התקנה לכל אלה (אולי לא רק לממצעין)? אומר רב פפא שיאמר את צמד הפסוקים בפרשתנו המתחיל ב"אֵל" ומסתיים ב"אֵל": "אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ: כִּי לֹא־נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא־קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה־פָּעַל אֵל" (או עצה אחרת, לומר את הפסוק: "לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן־אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה", ראה דברינו לא איש אל ויתנחם בפרשה זו). האם עצה זו סילקה את הניחושים, הבדיקות, הסימנים והחששות מעין הרע וכו' מישראל? האם פסוקי השבח שבלעם מרעיף על ישראל גרמו להם להימנע מניחוש? לפי שכיחות אזכור סוגי ניחוש, מיני "רפואות" ופעולות מאגיות בתלמוד בלבד, ספק רב עם עצות אלה הועילו.
  15.  ומתנאים ואמוראים לראשונים. לרמב"ם דעה מאד מוצקה בנושא ניחוש, שמזכירה את מדרש תנאים הנ"ל. אבל יש חולקים עליו, בראשם כמובן בן הפלוגתא העיקרי שלו, רבי אברהם בן דוד (ראב"ד, פרובנס מאה 12) שנותן פירוש אחר למאמר הגמרא בחולין צה ע"ב: "כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש". וכבר הארכנו גם ברמב"ם זה בדברינו נחש אליעזר בפרשת חיי שרה. יש מחלוקת יסודית בין הראשונים, רמב"ם ורש"י מצד אחד, ראב"ד והמאירי מצד שני, בכל היחס להגדרת איסור ניחוש ויותר מכך ביחס ל"סימן" שהוא לכאורה ניחוש קל יותר. פורמלית, מחלוקת זו מבוססת על הבנת מאמר הגמרא: "אף על פי שאין נחש יש סימן" (תלמוד בבלי חולין צה ע"ב, ירושלמי שבת פרק ו הלכה ט, בראשית רבה פה ה), אם סימן הוא עדיין סוג של ניחוש (קל יותר), או שאיננו ניחוש כלל. האם מותר לפעול על פי סימנים או לא. מעשית, נראה שהמחלוקת נובעת מהנכונות (או אי הנכונות) להתפשר עם הנטייה האנושית הטבעית של בני האדם לעסוק בניחושים, לחפש בסביבתם סימנים שיתנו פשר והנחייה מה לעשות ומה לא לעשות בחיים המורכבים מסביב. שהרי נביא אין לנו (לא למצוא אתונות ולא למנות מלך) וכהן גדול ואורים ותומים אין לנו, ותלמידי החכמים "יושבים לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו לעתיד לבוא ושואלים ממנו כל פרשה ופרשה למה נכתבה" ואין שעתם פנויה למועקות וטרדות עמך. ראה דבריו הרכים והנוטים להקל של המאירי בפירושו בית הבחירה למסכת סנהדרין סח ע"א: "וכן הרוצה לעשות דבר ושאל לתינוק על פסוק שבפיו ונמנע מעשייתו על פיו, כל זה מותר. כללו של דבר, כל שהוא סימן שהוא מניחו לעצמו ואינו נחש קדום וכללי לכל, אף על פי שעושה או נמנע מעשות על פי אותו הנחש, הרי זה מותר. וזהו נחש אליעזר עבד אברהם ויונתן בן שאול". כמה "פסוק לי פסוקך" יש לנו בתלמוד! ולמה לא נחשוב שרוח הקודש שנצנצה מבין אותיות החושן בשאילת האורים והתומים ושיצאה מפי נביא שראה בצרכיהם של ישראל וכאבם, למה שלא תופיע לעיתים גם בימינו?
  16. בתרגום קטע זה בירושלמי נעזרנו בראובן קמפניאנו הי"ו ותודתנו נתונה לו ברחש טוב ובלי נחש או כחש.
  17. משום שצפה באסטרולוגיה שלו שאין זה זמן טוב לצאת לדרך בשל סכנה כלשהיא.
  18. מי שמנחש, גורם רעה (נחש) לעצמו. חילופי "לא" ו"לו" כמו שמצאנו למשל בדרשות על הפסוק בישעיהו סג ט: "בְּכָל־צָרָתָם לא לוֹ צָר". ושם זה כתיב וקרי במסורת המקרא.
  19. מדרש מזהה את הניחוש עם האסטרולוגיה וגם מחזיר אותנו למדרשים החיוביים על הפסוק: "כי לא נחש ביעקב". אבל לא כברכה מובנת מאליה, כזכות אוטומטית של ישראל, אלא כמטרה ושאיפה לדרך חיים נכונה. ועל תנאי. הפסוק נדרש לשני כיוונים למי שלו נחש (שלילי) ולמי שלא נחש (חיובי). ראה אגב בירושלמי שם הסיפור על שניים מתלמידיו של רבי חנינא שיצאו לקצוץ עצים, שאסטרולוג אחד ראה שהם "יוצאים ואינם חוזרים", ובזכות מצווה שקיימו בדרך, שנתנו ממעט הלחם שהיה בידם לזקן עני, ניצלו. דא עקא שסיפור זה אינו מעקר לחלוטין את כוחה של האסטרולוגיה, רק מראה שכוחה של הצדקה לשנות את שנגזר. וכפי שאומר שם האסטרולוגוס: "מה אני יכול לעשות שאלוהיהם של הללו מתפייס בחצי כיכר לחם". נראה שעדיין קשה לנו לקיים בשלימות את ברכת בלעם: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל".
  20. עם חיבור לנחש שעליו נאמר: "ואתה תשופנו עקב", אפשר לדרוש כך: כי לו נחש – מי שעוסק בניחוש – יעקבנו נחש. ומי שלא נחש – שאיננו עוסק בניחוש – יימנה על בית יעקב. ראה צמד המילים "ליעקב ולישראל" בפסוק.
  21. ההוכחה היא מהמילים "מה פעל אל" וכמו המדרשים לעיל שהקב"ה לומד תורה עם בני ישראל ואין המלאכים יכולים להיכנס למחיצה זו. אפשר שבין השיטין אנחנו שומעים כאן ביקורת אפילו על אברהם, שהקב"ה היה צריך להוציא אותו מהאיצטגנינות, היינו מצפיית העתיד בכוכבים, היא האסטרולוגיה שראינו בירושלמי לעיל. לא רק אליעזר ניחש, גם אברהם. אלא שאברהם הוא הראשון. ולמי שניפץ את הפסלים בעצמו, נדד מארץ אחת לאחרת ועמד בעשרה ניסיונות, הקב"ה עוזר לצאת מהאיצטגנינות שלו ולהיות תמים. אברהם הוא הדגם לדורות ליציאה מעולם האיצטגנינות, אסטרולוגיה, מזלות, ניחושים למיניהם ושאר סימנים שאינם חלק מהציווי: "תמים תהיה עם ה' אלוהיך", "אין עוד מלבדו". אלא שמסתבר שאמונה מונותיאיסטית צרופה היא עניין קשה לכל אדם, גם לבני אברהם. שהרי איזו היא הברכה היהודית הנפוצה ביותר? מזל טוב! ועכ"פ, מי שזוכה לקיים "כי לא נחש ביעקב" אינו עושה זאת מכוחו של בלעם שהיה אחד בפה ואחד בלב, אלא מכוחו של אברהם אבינו שהיה הראשון לצאת מהעולם האלילי. ראה דברינו בין אברהם לבלעם.