פרשות השבוע

מים ראשונים: כבר דנו בנושא קרוב בדברינו כתונת הפסים בפרשה זו, והפעם נתמקד בשילוב המצמרר של כתונת ודם. ואם נחזור על מקצת הדברים שכתבנו שם, נקווה שעדיין יתקיים בנו מאמר הגמרא במסכת חגיגה דף ג עמוד א: "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" ובלשון תוספתא סוטה (ליברמן) פרק ז הלכה ח: "אי אפשר שלא יהא חידוש בבית המדרש". ו"דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר" (ירושלמי ראש השנה פרק ג הלכה ה).

 

וַיִּקְחוּ אֶת־כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת־הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם: וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא: (בראשית לז לא-לב).¹

 

בראשית רבה פרשה פד סימן יט – למה שעיר עזים

"ויקחו את כתונת הפסים וישחטו שעיר עזים" – ולמה שעיר עזים? שדמו דומה לשל אדם.²

רמב"ן בראשית פרק לז פסוק לב – קרעו ושלחו

"וישלחו את כתונת הפסים ויביאו אל אביהם" – בצווי. או ויביאו, השלוחים המביאים. כי שלחו אותה ועודם בדותן, ואמרו: זאת מצאנו הכר נא. או ששלחוה אל חברון לבית האחד מהן, ובבואם הכניסוה לפני אביהם ואמרו לו זאת מצאנו … ויש מפרשים, וישלחו, שתקעו בה הָשֶׁלַח לקורעה במקומות רבים כדמות שיני חיות, מלשון: "בשלח יעבורו" (איוב לו יב).³

בראשית רבה פרשה פד סימן ח – הגרילו מי יביא אותה

"ועשה לו כתונת פסים" – שהֵפִיסוּ עליה איזה מהם יוליכה לאביו ועָלָת ליהודה.⁴

בראשית רבה פרשה פד סימן ו – האשמה גם על כתפי יוסף ויעקב

"ויבא יוסף את דבתם רעה" – מה אמר? ר' מאיר אומר: חשודים בניך על אבר מן החי, ר' יהודה אומר: מזלזלים הם בבני השפחות וקורין אותן עבדים. ר' שמעון אומר: תולים עיניהם בבנות הארץ. ר' יהודה בן ר' סימון אומר: על שלושתם לקה: "פלס ומאזני משפט לה' " (משלי טז יא). אמר לו הקב"ה: אתה אמרת חשודים הם על אבר מן החי – חייך, אפילו בעת הקלקלה אינם אלא שוחטים ואוכלים: "וישחטו שעיר עזים" (בראשית לז לא); אתה אמרת: מזלזלים בבני שפחות וקורין אותם עבדים – "לעבד נמכר יוסף" (תהלים קה יז); אתה אמרת: תולים עיניהם בבנות הארץ – חייך שאני מגרה בך את הדוב: "ותשא אשת אדוניו וגו' " (בראשית לט ז).⁵

זוהר בראשית פרשת וישב דף קפה עמוד ב – מידה כנגד מידה ליעקב

בגין דאיהו אקריב שעיר ואכחיש ליה לאבוי דאיהו סטרא דיליה, אתענש בהאי שעיר אחרא דאקריבו ליה בנוי דמא דיליה. באיהו כתיב: "ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו" (בראשית כז), בגין כך: "ויטבלו את הכתונת בדם", אקריבו ליה כתונתא לאכחשא ליה וכלא דא לקבל דא. איהו גרים, דכתיב: "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד", בגין כך גרמו ליה דחרד חרדה בההוא זמנא, דכתיב: "הכר נא הכתנת בנך היא אם לא".⁶

מסכת סופרים הוספה א פרק א – יעקב לא מאמין שיוסף מת

תני: מה עשה יעקב אבינו כשהביאו בניו את הכתונת בדם? לא האמין להן כל עיקר. מניין? דכתיב: "וימאן להתנחם", לפי שאין מקבלין תנחומין על חי … ומה עשה? הלך בהרים, וחצב שנים עשר אבנים, והעמידן שורה, וכתב על כל אחת ואחת שם שבטו ושם מזלו ושם ירחו⁷ … ראובן טלה ניסן, וכן לכל אבן ואבן … ואמר להן: גוזרני עליכם שתעמדו לראובן, ולא עמדו. לשמעון, ולא עמדו. וכן לכל שבט ושבט, ולא עמדו האבנים. וכיון שהזכיר להם שם יוסף, מיד עמדו וכרעו לפני אבן יוסף.⁸

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויגש סימן ז – שבועה בכתונת הדם

… כיון שראה יוסף כך, התחיל אומר להם בתחנונים ובלשון רכה, אמר להם: איני רוצה לידע אלא לבנימין הזה, מי נתן לו עצה לגנוב את הגביע? שמא אתם נתתם לו עצה לגנוב את הגביע? כיון ששמע בנימן כך, אמר: לא הם נתנו לי עצה, ולא אני נגעתי בגביע. אמר לו: הישבע לי. התחיל לישבע לו. ובמה נשבע לו? בפרישותו של יוסף אחי ממני, לא נגעתי בו.⁹ ולא בשילוח חצים שנשתלחו בו …ולא בהפשט שהפשיטוהו … ולא בהשלכה שהשליכוהו לבור … ולא במכירה שמכרוהו לישמעאלים, ולא בטבילה שטבלו כותנתו בדם – שלא נתנו לי עצה, ולא נגעתי בגביע.¹⁰

מדרש תנחומא פרשת ויגש סימן ה – עוד צביעה בדם

א"ל יהודה: דין שקר אתה דן אותנו. א"ל יוסף: אין לך דין שקר כמכירת אחיכם!¹¹ א"ל יהודה: נורא דשכם דליק בלבי.¹² א"ל יוסף: נורא דתמר כלתך אנא מטפי.¹³ א"ל יהודה: רתח אנא ולית דמהימן לי. ¹⁴א"ל יוסף: רתחא דידך אנא מתבר.¹⁵ א"ל יהודה: עכשיו אני אצא ואצבע כל שווקים שבמצרים בדם. א"ל יוסף: צבעים הייתם מימיכם שצבעתם כתונת אחיכם בדם ואמרתם לאביכם: טרוף טורף.¹⁶

מסכת זבחים דף פח עמוד ב – כתונת הכהונה ודם הקרבנות

ואמר רבי עיניני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך: מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין. כתונת מכפרת על שפיכות דם, שנאמר: "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם". מכנסים מכפרת על גילוי עריות … מצנפת מכפרת על גסי הרוח … אבנט מכפר על הרהור הלב וכו'.¹⁷

במדבר רבה פרשה יג סימן יד – שעיר החטאת במקדש

"שעיר עזים אחד לחטאת" – כנגד יהודה שהוא הביא לאביו כתונת הפסים של יוסף שהטבילוהו בדם השעיר, שנאמר: "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכותנת בדם"  (בראשית לז לא). ויהודה הביאה לאביו ואמר: "הכר נא הכתונת בנך היא" (שם לב). לכך נמדד לו באותה מידה, שאמרה לו תמר: "הכר נא למי החותמת והפתילים"  (שם לח כה).  ולכך נאמר בזה "לחטאת" – שהביאוהו כפרה עליו על שציער את אביו.¹⁸

ספרא פרשת שמיני פרשה א – מחטא מכירת יוסף לחטא העגל

וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן? אלא אמר להם: אתם יש בידכם בתחילה ויש בידכם בסוף. יש בידכם בתחילה: "וישחטו שעיר עזים", ויש בידכם בסוף: "עשו להם עגל מסכה". יבוא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים, יבוא עגל ויכפר על מעשה עגל.¹⁹

מסכת גיטין דף נז עמוד ב – בין דם אדם לדם בעלי חיים בחורבן המקדש

אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: סח לי זקן אחד מאנשי ירושלים, בבקעה זו הרג נבוזראדן רב טבחים מאתים ואחת עשרה ריבוא, ובירושלים הרג תשעים וארבע ריבוא על אבן אחת, עד שהלך דמן ונגע בדמו של זכריה, לקיים מה שנאמר:" ודמים בדמים נגעו".²⁰ מצא את דמו של זכריה שהיה רותח (מבעבע) ועולה.²¹ אמר: מאי האי (מה זה)? אמרו לו: דם זבחים שנשפך. הביא דם של בהמות ולא היה דומה לדם זה. אמר להם: אי תאמרו לי (מה פשרו של דם זה) – מוטב, ואי לאו – אסרוק בשרכם במסרקות של ברזל. אמרו לו: מאי נאמר לך, נביא היה בנו שהיה מוכיח אותנו בענייני שמים וקמנו עליו והרגנוהו. וזה כמה שנים שלא נח דמו.²²

שבת שלום

מחלקי המים